זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן קעג
בעזהי"ת ב' דר"ח אייר תרס"ט לפ"ק ט"ז למב"י:
שלום לך אהובי התלמיד החביב הרב הגדול המוכתר בתורה ויראה ובמעיש"ט כש"ת מו"ה עקיבא בלוי נ"י אבן יקרה בק"ק קראסנא יע"ש:
מכתבך קבלתי ויען שאינו הדבר נחוץ לשעה אחרתי עד היום ובפרט כי לאו מילתא חדתא הוא, ויען דעביד הכי לימול בב' מוהלים אין מזחיחים אותו, כפי המבואר בפוסקים. והנה לענין שתי מוהלים בשבת כבר ראית מש"כ בזה בב"י ורמ"א ושאג"א ונוב"י. ועיין מה שהאריך בזה בתשו' חת"ס חלק ששי סי' צ"ט כולם כאחד יגידו דהמחמיר בזה לכו"ע משובח, ונכתוב בזה לקמן בסד"ש:
ועיקר הקוטב של החשש איסור מש"כ בשג"א והפליג בשבח הדבר מרן בחת"ס הנ"ל דכיון דאפשר לעשות בחילול א' אין לעשות בב' חילולין, והראשון שמל כל זמן שלא פירש הוי חדא חילול כמו שאנו רואין בציצין שאין מעכבים דכ"ז שלא פירש חוזר אפי' על ציצין שאינם מעכבים שכ"ז שלא פירש הוי חדא חילול, ויתיישב בזה לענ"ד מה שהק' החת"ס שם בגמרא מנחות דף ס"ד למה לא פריך מעבודה שכמה כהנים זכו בהקטורת, ולא עשו ע"י כהן א'. ולהנ"ל יש לומר דכיון שפירש מאותה עבודה י"ל דאין חילוק בין אדם א' לשנים ויותר, משא"כ התם בקצירת העומר שפיר נקצר בשבת באדם א' ובקופה אחת דהוי כמו קודם שפירש במילה כמובן:
אבל יקשה בזה ג"כ מה שכבוד מ"ע העיר להקשות למה הרמ"א ז"ל במילה פ' דיש להחמיר שימול א'. אבל מדינא מותר בשנים, ושם בסי' תקפ"ה פסק שאותו שתוקע מיושב יתקע ג"כ על סדר הברכות עכ"ד ולהנ"ל יקשה עוד יותר דהרי הכא הוי ב' חילולים מה שהי, יכול לעשות בחילול א' קודם שפירש הא', משא"כ התם דבכ"ז הוי ב' חילולים, דהא התוקע ראשון כבר פירש כמובן. אמנם פשוט דלק"מ, דהתם לא מצד חילול יו"ט קאתי עלה דאין לעשות חילול בב' גברי, אלא. רק מצד המתחיל במצוה אומרים לו גמור קאתי עלה כמש"כ שם הרמ"א ז"ל בהדיא מרמב"ם וא"ח, ושכ"כ המג"א בסי': תקצ"ב סק"י יע"ש. ובאמת יש להעיר למה לא כתב הרמ"א ז"ל הכא מה"ט יש לאחד לגמור כל המצוה וצע"ג, ויש לחלק דאינו דומה תק"ש למילה, בענין זה דהתם בתק"ש גם התוקע עצמו מחויב במצוה, שייך המתחיל אומרים לו גמור משא"כ הכא במילה הוא אינו מחוייב בדבר, רק הוי שלוחא דהאב ולמה שנעשה נעשה, והוא חילוק נכון בס"ד, אלא א"כ יקשה מאי ראיי' מייתי' הרמ"א ז"ל למילה מעבודה, דהא בעבודה ג"כ כהן מחוייב בזה, להקריב לי במועדו, משא"כ במילה וצע"ג. אבל באמת גוף סברת השג"א הנ"ל שעליה תסוב כל עיקר האיסור, פליאה בעיני ממ"ש הרמב"ם א"ל בפי' המשניות במשנה דהשוחט בשבת דמחלק מלאכת השחיטה לב' מלאכות. ועיין מ"ש הח"ס בתשו' הנ"ל באריכות ד"ה אמנם כו' דהחבורה בעצמה ליכא מלאכה כלל, רק התיקון גברא כמו בונה ולא נגמר הבנין, אלא ע"י מילה ופריעה יקשה ע"ז ג"כ מפי' הרמב"ם שכ' דהשחיטה שיש לחלק לב' מלאכות בתחלתה משום חבורה, ובסופה משום נטילת נשמה וצ"ע לענ"ד. ועיין לקמן בדברינו דבר נכון לתרץ דברי הרמב"ם בפה"מ בסוגי' דהשוחט בשבת):
ולפי מה שמבואר בח"ס בתשו' הנ"ל ובחי' רפאר"ד נ"י העיקר תלי' בזה אי אמרינן מילה הותרה אצל שבת או דחוי' כמובן, ובאמת בחת"ס משמע דקיי"ל דדחוי'. וזה זמן רב ראיתי באיזה מקום בחידושי הר"ן ז"ל דס"ל לפשיטו' דמילה הותרה אצל שבת וכעת איני יודע מקומו אי'. ובכ"ז הרהרתי שיש להמליץ מה שנוהגין להקל בזה הוא עפמ"ש בר"ה כ"א ע"ב במשנה בין שנראה בי' מחללים שלח לו ר"ג אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילן לעת"ל. ועיין בסוגי' בריש מנחות דחילוק מלאכות בגברי תלי' בזה בפלוגתא זה, ועח"ס הנ"ל ד"ה אם כו' להרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' קדה"ח פסק ג"כ כר"ג והכא בענין ב' מוהלים בש"ק נראה ג"כ די"ל הטעם דאם לא יחלקו לא ישתדלו המוהלים אחרים לעמוד שם בש"ק בשטח המילה ועי"ז יבוא לפעמים לידי מכשול, כמנוסה שטוב שיהי' תמיד ב' מוהלים ועומדים על גבם כמש"כ החת"ס ז"ל בתשו' חיו"ד סי' רמ"ח, עיי"ש בסוף התשו' כנלע"ד. ואני העני מעולם נהגתי עצמי לגמור ג"כ כל המצוה בעצמי בש"ק בעהי"ת, רק איזה שנים שיראתי שלא אוכל לקיים הפריעה כהוגן הנחתי לי להתיר את נדרי, ואיזה פעמים הוצרכתי לידי כך ליתן הפריעה לאחר, ואני הי"ל חיתוך, כי כמה דקדקו שאני דוקא אהי' מוהלו, וכעת ברחמי שמים אני מזדרז לקיים המצוה בעצמי לגמרי, והי"ת יעזרני ברחוח"ס להתנאות לפניו במצות לש"ש באמת לאמתו לעשות רצונו כרצונו יתב'. ובזכות מצות מילה נזכה לגאולה שלימה בקרוב כמ"ש גם את כו' שלחתי אסיריך כירבב"א, אוה"נ הכותב בנחיצה מצפה לשמוע בשו"ט ממנו. הק' יודא גר"וו: