זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן קסב
הרמב"ם ז"ל פ"א מהמא"ס כתב דבדבר שיל"מ באינו מינו מותר בלא נתן טעם ואל תתמה על החמץ בפסח שהתורה אמרה כל מחמצת לא תאכלו לפיכך החמירו בה עכ"ל. וכבר הוציא מזה הכ"מ בפ"א מה' חומ"צ דמשום הכי דוקא בפסח ל"ב משום דשיל"מ ולא בע"פ אעפ"י דגם בע"פ לכאו' שייך טעם דשיל"מ. ובאמת דבריו צ"ע לכאו' דהא בגמ' פסחים כ"ח ע"ב מבואר דלר' יהודא תלתא קראי כתיבי חד לפני זמנו וחד לת"ז וחד לאח"ז, ולר"ש חד לת"ז וכל מחמצת צריך לשנתחמץ מחמת ד"א, ולר"י נתחמץ מד"א מנ"ל מדאפקי' רחמנא בל' מחמצת ע"ש, עכ"פ מבואר דלר"י ממילא קוד"ז ואח"ז ג"כ נתחמץ מחמת ד"א אסור מדאו' ממי' עדיין אין לנו סברא מכרחת שחמור ת"ז בזה מקוד"ז ואח"ז לר"י. והה"ד לדידן בלפ"ז כתו"ז. וק' עדיין למה לא יאסור קודם זמנו במשהו, וכדבאמת תמה בפנ"י בסוגיין ותי' הכ"מ צ"ע לענ"ד. ובאמת גם הר"ן ז"ל הניח קו' זו בצ"ע למה קוד"ז לא שייך בו סבר' דשיל"מ. ואני בעניי כתבתי בזה הנלע"ד בדה"ק, רק באתי בזה בענין פירוש דברי הרמב"ם ז"ל במש"כ יען שהתורה אמרה כל מחמצת ל"ת לפיכך החמירו בה, ומרן הח"ס ז"ל בחי' לסוגי' כ' בזה דברים נמרצים ותוכד"ה לפי הכ"מ בפ"א מה' חומ"צ העולה נהי דבחלב ודם חייב על:
תערובת אינו מינו כרת בכא"פ מ"מ פשוט דבמינו פטור לגמרי בחד מתרי ובחמץ דאתי' מריבוי' דכל מחמצת דהקיל רחמנא בעונשו שאינו חייב כרת אף באינו מינו ממיעוט כל אוכל ונכרתה ולא כל מאכל, מ"מ לוקין אפי' אתערובת מינו מריבוי דכל מחמצת ומעתה יפה כ' הרמב"ם ז"ל הואיל ולא חילקה תורה בין מינו לשא"מ ללקות בכדא"פ ה"נ לא חילקו רבנן בין א"מ למינו לענין דשיל"מ דלא בטיל ע"כ. ואני העני הי' נ"ל דאפשר לפרש לפי מש"כ תוס' בפסחים כ"ח ע"ב ד"ה מחמת ד"א כו' פי' ריב"א ז"ל מחמת ד"א דלאו מינו כגון שנתחמץ ע"י שמרי יין שמייבשין השמרים בתנור ע"כ, ובגמ' שם מבואר דזהו אליבא דכו"ע דנתחמץ ע"י ד"א חייב עלי'. וע"כ אפשר כיון דמצינו דאינו מינו המחמצו חשוב בזה כמינו ע"כ החמירו בכל אינו מינו כמינו בחמץ, כנ"ל נכון בסד"ש:
ובזה אפשר ארוח לן דלכאו' תימה שלא הובא ברמב"ם בשום מקום דין זה שנתחמץ מחמת ד"א אסור מדאו'. ולהנ"ל רמיז עלי' הרמב"ם ז"ל הכא במ"ש דע"כ החמירו בא"מ כמינו לענין הביטול משום שכ' התורה כל מחמצת ל"ת וכוונתו שהחמירה תורה בנתחמצה מחמת ד"א במינו דהיינו שאור אינו כנתחמצה: