זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן קמד
בשו"ע או"ח סימן תע"ז כתב שיזהר לאכול האפיקומן קודם חצות. ועיין בב"י וב"ח שדין זה לא נשנה לענין אפיקומן רק לענין מצה של מצוה רק ממילא כיון דאפיקומן זכר לפסח ממילא גם בזה דינו כך [ועיין בדגמ"ר] והרמב"ם ז"ל באמת פסק בפ"ו מה' מצה הלכה א' שמצת מצוה מצותה כל הלילה ועיין בב"י וכ"מ טעם הפלוגתא. ולי העני קשה מגמ' דר"ה כ' ע"ב דאיתא שם אמר מר צריך שיהא לילה ויום מן החדש מנלן ריו"ח אמר מערב עד ערב ר"ל אמר עד יום האחד ועשרים לחודש בערב מאי בינייהו אביי אמר משמעות:
דורשין א"ב רבא אמר חצות לילה איכא בינייהו פירש"י ז"ל למאן דיליף ממצות אין היום הולך אחר תחלת הלילה שהרי מחצות לילה הראשון של פסח עד יום כחא אכילת מצה רשות עש"ה. והנה ריו"ח דפליג על ר"ל אדרבא משמע לכאו' דגם הוא ס"ל דבקרא דעד יום האחד ועשרים כו' הפי' רק מחצות לילה הראשון דהא ע"כ יליף איהו מקרא דמערב ועד ערב ומשמע דמודה בזה לר"ל וא"כ לפי"ז יהי' גמרא ערוכה דקיי"ל כראב"ע וצ"ע לפי"ז על הרמב"ם ז"ל ואף די"ל דשאני התם רבא אזיל לשיטתי' דאיהו ס"ל הכי דקיי"ל כראב"ע וע"כ מפ' התם דאיכא בינייהו כנ"ל הא באמת אביי פליג התם ואפשר באמת מה"ט משום דלא ס"ל כראב"ע אלא כרע"ק. אמנם הא אביי ורבא קיי"ל כרבא וכיון דלרבא בפלוגת' ריו"ח ור"ל אין מקום לפרש לכאו' רק דתרוויי' ס"ל כראב"ע וא"כ יקשה על פסק הרמב"ם ז"ל ועצה"ד י"ל כיון דבלא"ה כ' הכ"מ טעם הרמב"ם ז"ל משום דקיי"ל הלכה כרעקי' מחבירו יע"ש. וע"כ קיי"ל הכא כאביי. ודבר זה מרפסא איגרא דהא דוקא כ"ע שלא מצינו פלוגתת אביי ורבא בזה הי' מקום לומר כתי' הכ"מ דקיי"ל הלכה כרע"ק מחבירו. ושם בגמ' פסחים ק"כ ע"ב דאמר רבא אכל מצה בזמה"ז אחר חצות. לא קשה דשם לא אמר רבא כן מעצמו רק קאמר אכל מצה בזמה"ז לראב"ע לא יצא י"ל דאיהו לדידי' לא פסק כן רק דקאמר דלראב"ע לא יצא, אמנם מגמ' דהכא בר"ה קשה טובא, וע"צ הדוחק י"ל דבאמת לריו"ח אין הכרח דמשו"ה לא קאמר איהו מקרא דעד יום האחד ועשרים כו' משום דמשם הי' משמע דצריך רק מחצות הלילה להיות מן החדש ולפי"ז הי' מודה לפסוק כראב"ע דזה אינו מוכרח די"ל דכיון דלריו"ח ע"כ ס"ל דמתחלת הלילה צריך להיות מן החדש וע"כ יותר ניחא לי' ללמוד כן מקרא דמערב עד ערב משילמוד מקרא דעד יום האחד ועשרים. דשם עכ"פ אם גם דס"ל כרע"ק אבל אינו מוכרח עכ"פ בלשון הקרא. כנ"ל נכון בס"ד. ומתיישב ממילא פסק הרמב"ם ז"ל דאין קושיא עכ"פ מסוגי' דר"ה ודו"ק היטב: