זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן קלו
הרמב"ם ז"ל בהלכות חמץ ומצה פ"א הלכה ד כ' חמץ שעעה"פ אסור בהנאה לעולם ודבר זה קנס הוא מדברי סופרים מפני שעבר על ב"י וב"י אפי' הניחו בשגגה או באונס כדי שלא יניח אדם חמץ בפסח כדי שיהנה בו אחר פסח עכ"ל. וקשיא לכאורה למה הוצרך לומר טעם מיוחד על שעבר במזיד דקנסי' אותו משום שעבר כו' הלא הטעם השני מספיק גם על המזיד ג"כ שלא יניח אדם חמץ ברשותו ויהנה בו אחר הפסח ולמה הוצרך לומר דקנסי' אותו משום שעבר על ב"י. והאמת שטעמים הללו שניהם מוזכרים בש"ס טעם הא' משום קנס היינו כתי' רבא בגמ' בבלי אלי' דר"ש. והטעם השני שלא יניח כו' נראה שיוצא לנו כן מירושלמי דריו"ח חייש להערמה אפי' בהפקיר ולא ביער דאסור כו' (ועי' במ"מ פ"א שם ובחי' אות י"א. ונלענ"ד דאפשר מוכרח הרמב"ם ז"ל לומר כן טעם יחידי על המזיד דהנה כל עיקר טעם זה היי' לר"ש כדאוקימתא דרבא בגמ' דר"ש קנסא קניס לאחר הפסח, והיי' אפשר ר"ש לשיטתי' דדריש לעיל מקרא דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בב"ת חמץ וכל שאינו בקום אכול מצה אינו בב"ת חמץ ועי' בפנ"י שכ' דכל עיקר שאמר כל שאינו כו' אינו בב"ת חמץ קאמר כן משום אחר הפסח וכיון שכן הוי כמו שהתירה התורה בהדיא דהא קרא יתרא קדריש או עכ"פ היקש, וכל דבר שהתירה התורה בהדיא אין בכח החכמים לאסרו. וע"כ בשעבר במזיד לא שייך לומר משום תקנה כדי שלא יניח אדם חמץ שיהנה בה אחר הפסח. כיון דהתורה התירה בהדיא אין חכמה ואין עצה כו' ע"כ לא שייך לומר במזיד עוד כדי שלא יניח כו' אמנם קנס שייך מ"מ גם במזיד כמובן. כנלענ"ד עצ"ה והית"ב יאיר עינינו במאור תוה"ק ברחמיו הרבים אמן: