זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן קלב
נשאלתי בענין חטים המשומרים משעת קצירה,:
ונשארו משנה לשנה וחזרו ובדקו אותם היטב ולא מצאו בו חשש כלל, ואח"כ אמרו סוחרים מומחים שחטים אשר נשארים מאשתקד אי אפשר שלא יהי' בו מתולעים או עכ"פ מנוקבים מתולעים המתהוים מעצמם של החטים ובדקו הסוחרים היטב ומצאו בו אחרי החפוש איזה אבק מקמח המתהו' מהתולעים, ושאל השואל אם כשרים החטים. והנה בס' מעדני שמואל על הלכות פסח הביא מספר זכרון בשם תשו' הרמ"ץ דבחטים שמורים הכישוכים מזבובים אין לחוש כלל, אפילו לכתחלה דוודאי יש ס'. והביא מחק יעקב סימן תנ"ד תק"ב בשם הר"ן דחטים שאכלו מהן התולעים מותרים אפי' למצות מצוה, ועיינתי בפנים בר"ן פסחים פ' כ"ש שהביא פי' הרמב"ן ז"ל עמ"ש בברייתא יכול לא יצא י"ח אלא בפת הדראה מלשון הכנה, והדירה שאמרו במס' פרה פ"ט מ"ב והיא התולעת הנעשית בתבואה והתבואה הנאכלת ממנה נקראת דראה עכ"ל. והנה שם במס' פרה הוא מימרא דר"ש וראב"י אומרים הדירה והכנה שבתבואה כשרים מפני שאין בהם לחה. וכ' שם הרע"ב ז"ל שאין הלכה כך, וכ"פ הרמב"ם ז"ל פ"ט מפרה אדומה הלכה דלא כר"ש וראב"י. אמנם האמת שהרמב"ם ז"ל כ' וז"ל מים מקודשים שנפל לתוכן שקצים ונתבקעו או שנשתנו מראיהן פסולין אפילו היו יבשים ביותר כגון הנמלה והדירה והכנה ע"כ, הרי דס"ל דגם הת"ק שם במשנה ס"ל ג"כ דבכנה ודירה אין בהם לחה, ומ"מ כשנתבקעו או נשתנו מראיהן פסול. ולפי"ז אתי שפיר שהרמב"ן ז"ל הביא ראי' משם דפת הדראה מתבואה שאכלו ממנה השרצים הנ"ל יוצאים בהם י"ח כנל"פ, והלום ראיתי בס' שדי חמד ערך חמץ ומצה סי' י"א האריך בזה ורצה להשוות הדיעות דבאין חשש רק על הרוק מהתולעים כו"ע מודו דשרי ולא פליגי רק באם החשש על התולעים גופיי' ומלשון הרמב"ם ז"ל הנ"ל נראה בהדיא דהתולעים גופיי' הם בטבעם יבשים ביותר, הנה עכ"פ לא הזכיר בהדיא בשד"ח דגם למצות מצוה אין חשש כלל, רק בח"י הנ"ל כ' בהדיא דגם למצות מצוה אין חשש כלל בזה וכן מרן בברכ"י סי' תנ"ג כ' שאין צריך כלל החטים המתולעים וחילי' מדברי הרמב"ן ז"ל הנ"ל מכל הלין הייתי מתיר החטים הנ"ל לטחנם לצורך מצות מצוה גם כן בשגם שביררו אותם היטב וגם הי' נוגע להפסד מרובה לת"ח כנלע"ד. הק' יודא גר"וו: