אור ברסלב
זכרון י-הודה גרינוולד חלק א שו"ת זכרון יהודה - סימן קכ

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד

שו"ת זכרון יהודה - סימן קכ

שו"ת זכרון יהודה - סימן קיט

בשו"ע או"ח סי' תנ"ג צ"ע להלכה ולמעשה אם יכולים לערב יחד קמח חטים עם קמח של שעורים לאפות מהם מצות לפסח. הנה במשנה ל"ה ע"א תנן אלו דברים שאדם יוצא בהם י"ח בפסח בחטים בשעורים כו' ויש לדקדק דלא תני במתני' ומצטרפין זע"ז כמו דתנן לקמן במתניתן ל"ט ע"א ואלו ירקות שאדם יוצא בהם י"ח בפסח מצטרפין לכזית עפירש"י ז"ל שפי' אם אין לו מאחד מהם אבל יש לו מזה חצי זית ומזה חצי זית מצטרפים זע"ז, ע"כ משמע מלשונו דלכתחלה כשצריך לצרף יקח רק משנים יחד אבל לא יצרף לכתחלה ליקח מחמשתן. אמנם מל' הרמב"ם פ"ז מחומ"צ הי"ג כ' בהדיא אם אכל מאחד מהם או מחמשתן. וכן בשו"ע סי' תע"ג כ' המחבר בהדיא ומצטרפים מכולם כזית, משמע מל' המחבר אפי' לכתחלה ואפי' מחמשתן, ורש"י ז"ל כתב בלשון אם אין לו מאחד מהם משמע דוקא בדיעבד וצ"ע]. ובאמת בפי' הרע"ב ז"ל במשנה דואלו ירקות כתב בהדיא והה"ד בחמשת מיני דגן מצטרפים, לצאת ידי מצה ואתרוויי' קאי ע"כ ובר"ן בסוגי' דואלו ירקות כ' יותר דהכא פשיטא דמצטרפים לענין לצאת י"ח מצה אבל לגבי ירקות סד"א כיון דאמרירותא קפדינן סד"א דטעם א' מבטל חבירו קמ"ל. דמ"מ כיון דיש לכולם טעם מרירות מצטרפין ע"כ. וראיתי בס' מנחת חינוך מצוה י' שתמה:

על הרמב"ם ז"ל שלא הביא דין זה דמצטרפין חמשה המינין לענין מצה והניח בצ"ע גם לרש"י ז"ל ולפי שעה במחכ"ת היו בהעלם ממנו דברי הר"ן ז"ל הנ"ל:

ואפשר י"ל דוודאי לענין לצרפם כשכבר נאפו כ"א לבדו ואח"כ לצרפם באכילתו בזה שפיר י"ל דמה דתנן במתני' שאח"כ ומצטרפים לכזית אתרוויי' קאי כמ"ש הרע"ב ז"ל הנ"ל דהא גם שם בכה"ג מיירי יבש ביבש, אבל כשנתערב קמח ממין אחד עם קמח ממין אחר אפשר בזה חלוק דין דהכא מדלקמן. והטעם דבזה אפשר אין אומרים דנעשה מכולם גוש א' ושכח האש שולט בשוה. אולי מין האחד מעכב באפיית חבירו עיין היטב בתשו' חת"ס חאו"ח סי' קכ"א שכן כ' לענין קמח "הקוקורוץ" היינו חטי תוגרמא, ודן בזה עפמ"ש במג"א סי' ת"ס סק"ה יע"ש, והא דמייתי בס' מנחת חנוך ראי' מהא דברכות ל"ז ע"ב כדתניא ליקט מכולן כזית כו' ואם מצה הוא יוצא בו י"ח בפסח שפי' שם תוס' דקאמר בליקט מכל מיני לחמים כו' הנה משמע בהדיא דקאי רק לענין צירוף פתותי לחם ולא על הקמחים, וכן לשי' רש"י ז"ל דקאי אמנחות אבל עכ"פ מפ' ג"כ הלשון ליקט פתיתי מנחות, ועדיין לא שמענו מי שיאמר בפירוש דהקמחים ג"כ מצרפים זע"ז וצע"ק להלכה ולמעשה, ועמש"ל, ועיין במג"א סי' תנ"ג סק"ב שנסתפק בנטל מורסן וחזר לתוכה ולש עמה אם מצטרף לכזית, משמע לכאו' בהדיא דכל ספיקא דילי' הוא רק לענין אי מצטרף עמו, אבל פשיטא לי' דאינו מפסיק בין הקמח, וצ"ע באמת למה פשיטא לי' בזה יותר מההוא דתבלין בסי' ת"ס, אמנם עכ"פ חזי' אע"ג דמורסן וודאי מינו הוא וגם יש בו חימוץ ומ"מ מסתפק לי' והה"ד הכא, והשי"ת ינחנו בדרך אמת. הק' יודא גרי"וו:

תוכן העניינים

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה