אור ברסלב
זכרון י-הודה גרינוולד חלק א שו"ת זכרון יהודה - סימן קו

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד

שו"ת זכרון יהודה - סימן קו

שו"ת זכרון יהודה - סימן קה

במג"א ה' שבת סי' רמ"ד ס"ק ח' כתב דברבים ליכא חשדא וכ' כן לענין היתר נ"ש שנהגו לשכור נכרי בקבלנות ליקח הזבל מן הרחוב כו', ומוצא הדבר מגמרא דר"ה כ"ד ע"ב בדר"ג שהי"ל צורות כו' ומסקנת הגמ' שאני ר"ג כיון דרבים שכיחי' גבי' כרבים דמי וברבים ליכא חשדא. והנה בגמ' דגיטין ס' ע"ב על הא דתנן התם מערבי' בבית ישן מפני ד"ש ופירש"י ז"ל על הא דקתפ' בגמ' מאי מפני ד"ש מפני חשדא כו' יחשדו את בני חצר שמטלטלים בלא עירוב, וק' לי מגמ' דר"ה דלעיל דהא ברבים ליכא חשדא, ואין לחלק דוקא התם דהוי החשד באיסור דאורייתא לא שייך חשדא ברבים שיאמרו שעברו רבים על איסור דאורייתא משא"כ הכא דהוי רק חשד באיסור דרבנן דהא עירובי חצירות ליכא:

אפילו עיקר דאורייתא, זה אינו דהא במג"א הנ"ל ג"כ דנין רק על אי' דרבנן, ומ"מ מביא ראי' מגמ' דר"ה הנ"ל. דליכא חשדא ברבים, ובאמת לענ"ד תמוהים דברי המג"א מה שהביא ראי' מההיא דסי' קמ"א והיי' דינא דגמרא ר"ה הנ"ל וצ"ע. (אח"ז ראיתי בח"ס חאו"ח סי' דמחלק בין דבר דשייך לרבים, ובין דבר דהחשד רק על רבים אבל הדבר נוגע לכל. יחיד ויחיד כגון ההוא דתודוס כו' ובזה מתורץ קושי' הנ"ל ואכמ"ל.) ואולי י"כ באמת ממאי דלא קמפרשי הכא הרמב"ם ור"ת ז"ל ספי' רש"י ז"ל משום חשדא אלא פי' הר"ת שחושדים אותו היחיד לגנוב ע"כ אין מניחים אותו שם, והרמב"ם ז"ל בא"א, עכ"פ רק החשד על היחיד, אפ' היינו טעמא דידהו משום דהוו ס"ל למילתא פשיטא דברבים ליכא חשדא אפי' בדרבנן ולפי"ז יהי' למג"א ראי' לדינו מהכא. ומ"מ ק' דהא איהו לא מביא ראי' רק מסי' קמ"א הנ"ל. וגם זה ק' דמ"מ מנ"ל לר"ת ורמב"ם ז"ל לומר כן:

ועוד ק' על המג"א וכן קשה על שיטת הרמ"א בשם הרא"ש ז"ל דמייתי מגמ' הנ"ל דברבים ליכא חשדא מנ"ל להוכיח כן מגמ' ר"ה הנ"ל דהא שם עכ"פ ר"ג לצורך מצוה השהה הצורות הנ"ל בביתו לבדוק בהם העדים והא דמחדש שם בגמ' בתי' ב' שאני ר"ג כו' משום דכתיב לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות משמע לכאורה דבתי' הא' שם לא הי' צריך לומר משום צורך מצוה התירו כן ברבים. זה אינו מוכרח לכאורה דשפיר י"ל דבתי' ב' חידש דלהבין ולהורות הוא היתר גמור ממקרא מפורש או שמחדש בתי' ב' דללמוד להבין גם מותר העשיי' לא רק השהיי' בלבד. אמנם בש"ב סי' קמ"א ס"ק כ"ז לא פי' כן אלא דמותר רק השהיי' לא העשיי' גם לתירוץ זה. ועכצ"ל דהש"ך מפרש דהתי' ב' כוו' התרצן במ"ש להתלמד עבד לא העשיי', אלא עבד, פי' מה שעשה ר"ג כן להשהות הצורות בביתו הי' לצורך לימוד, (או אפשר שהנכרי עשאה מיד להתלמד) ועכ"פ מבואר דגם לתירוץ ראשון יש לומר דרק לצורך מצוה אמרי' דברבים ליכא חשדא, ובהאי דינא דמג"א לא מוזכר שם שהי' לצורך מצוה וא"כ מנ"ל דבכה"ג שייך לומר דברבים ליכא חשדא, ומ"מ על המג"א גופי' אין לתמוה כ"כ דהא איהו קסמיך על פי' הרמ"א ז"ל הנ"ל דשם סי' קמ"א. ושם ג"כ לא מוזכר בדברי הרמ"א ז"ל שצריך דוקא לצורך מצוה. אמנם גוף הפסק של המג"א א"כ צ"ע ונפלא ממני בעניי, והית"ב יראה בעניי בכי"א. כ"ו טבת תרס"ג לפ"ק. דק' יודא גר"וו:

תוכן העניינים

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה