זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן ע
בד"מ בסי' נ"ו אות ה' וכן הוא בהגה"ה בשם הגהמ"ר פ' תפ"ה בירושלמי ע"פ קום כי דבר כו' מכאן אר"א כד עני אונן וכ"ד שבקדושה צריך למיקם ארגלוהי, ובבאה"ט אות ד' מביא מכוונות מה שנראה מהירושלמי שצריך לקום בעניית איש"ר טעות הוא יע"ש, ואני מצאתי במד"ר פ' בלק ע"פ ויאמר לו בלק מה דבר ה'. כיון שראה שאינו ברשות עצמו, הי' משחק בו כיון שראה בלעם שהי' משחק אמר לו בלעם עמוד שאין אתה רשאי לישב ודברי המקום נאמרים ע"כ, ורש"י ז"ל בפירושו כתב בזה"ל כיון שראהו מצחק נתכוין לצערו עמוד על רגליך אינך רשאי לישב ואני שלוח אליך בשליחותו של מקום ע"כ, נראה בסד"ש לפרש דברי רש"י ז"ל דלכאורה פשטות דברי המדרש נראים דאין מחוייבים לעמוד כשנאמרים דברי המקום ב"ה רק שנתכוין בלעם לצער את בלק ע"כ אמר לו שיקום, ויקשה מזה על דברי הגה"מ הנ"ל. אמנם רש"י ז"ל ביאר במתק לשונו כוונת המד"ר והיינו עפמ"ש באוה"ח ע"פ זה דה"ק דלפי המד"ר הנ"ל למה אמר קום בלק ושמע בויו כו' א"ו ירצה לפי שאמר ה' לבלעם שוב אל בלק כו' שהזקיקו לומר הדברים לפני בלק וזה אם הי' אומר קום בלק שמע הי' נשמע שרצונו לומר שיקום לשמוע כדי שישמע מעומד, אבל אין חיוב בשמיעה אם לא ירצה לשמוע יפנה וילך לו, לז"א ושמע חיוב בקימה וחיוב בשמיעה, עכדה"ק ז"ל. ולפי"ז י"ל דבאמת אמר הית"ב שוב אל בלק וכה תדבר, ולא צוהו שבלק ישמע דבריו דוקא, אבל בלעם הוסיף לומר קום בלק ושמע שנצטוה שישמע ויקום כדי שישמע. וזשפירש"י ז"ל כיון שראהו מצחק נתכוין לצערו לבלק, ע"כ א"ל עמוד על רגליך אינך רשאי לישב ואני שלוח אליך בשליחותו של מקום ב"ה, ר"ל שאתה דוקא תשמע הדברים וממילא ע"כ אתה צריך לקום, וכדברי המדרש שאין אתה רשאי לישב ודברי המקום נאמרים, וזהו שנתכוין לצערו דוקא דאל"ה לא הי' צריך להשמיע אליו הדברים וממילא לא הי' צריך לקום כנלע"ד, ומזה הי' מוכרח לפי"ז שבאמת מי שצריך לשמוע כגון שאומרים קדיש צריך באמת לעמוד, וזה כדברי הגהמ"ר הנ"ל, וכבר כתב המג"א בס"ק ד' שהכוונות אינו חולק על גוף ההלכה ע"ש ולפלא בעיני שלא הביאו ממאמר המד"ר הנ"ל: