אור ברסלב
זכרון י-הודה גרינוולד חלק א שו"ת זכרון יהודה - סימן נג

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד

שו"ת זכרון יהודה - סימן נג

שו"ת זכרון יהודה - סימן נב

שיל"ת עש"ק ח"י סיון עדר"ת לפ"ק:

רב שלום וברכה וחיים ארוכים וטובים, מהגומל חסדים טובים ברחמים רבים, לה"ה כבוד מר מחו' י"ג הרב הגאון המפורסם חו"ב שלשת היוחסין כש"ת מו"ה עקיבא סופר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק פר"ב:

מכ"ק קבלתי בעתו, ורק הצרכתי לשאול איזה דבר מקודם שאכתוב תשובה, ואתמול קבלתי המענה בזה, והנה כבוד הד"ג נ"י נועץ עמי בענין הביהמ"ד דבני הישיבה שהיתה לשריפת אש, ואין מקום לחזק בדקיה, ולכונן המקדש מעט על מכונו הראשון, כי האומן אומר שאין היסוד חזק כראוי להעמיד עלי' בנין גדול וחזק שרבים בוקעים בו, וע"כ רק אחת משתים יעשו או שיהרסו בע"כ גם התחתיים והשניים, ויבנום באופן שיהי' ראוי להעמיד עליהם עמודי דבי מדרשא, שהי' מקודם ג"כ בנוי על גביהם, וכי רק את זאת העליי' (דהיינו צווייטען שטאקק) הקדיש המקדיש לצורך ת"ת של הבני הישיבה הרמה דשם, או שיניחו התחתיים והשניים כמו שהם כי אלה לא נהרסו בשעת השריפה, והזכות אסר הי' לבני הישיבה בעליי' השני' יה' מחליפים אותו על מקום אחר שבבית "עדעלהויף" אשר שם מקום מרווח יותר ויותר לבנות שם הבית המדרש של הבני ישיבה עם שאר החדרים הצריכים לבני הישיבה ולהנהגתם כמו חדר הספרים ובית מושב בי"ד והגבאים וכדומה, ועוד יצמחו שם הכנסות לבני הישיבה מכמה צדדים וגם שהאויר שם יותר הרבה מבמקום הראשון, וגם יהי' מרובה יותר מדת הצניעות במקום השני, במעלות העולות למקום עז"נ מבמקום הראשון, ואם דעת תורה מסכמת למקום השני בוודאי הי' בוחר הגנ"י לבנות הביהמ"ד במקום החדש הנ"ל אף שכמשא כבד יכבדו עליו ההוצאות הגדולות הצריכות לזה, רק קשה עליו מצד אחר לעזוב מקום שהתפללו בו אבותיו הק' וא"א, מקום שמשם יצאת תורה לאלפים תלמידים ומשם פשט האורה לכל ישראל, כלילת יופי משוש לכל הארץ קדושה וברכה מהר ציון הלזה באה אלינו, ומע"כ הדר"ג נ"י מר מחו' בענות צדקו רוצה לשמוע גם דעתי העני' בזה, באשר שגם אני ההדיוט בימי בחרותי זכיתי להיות שם מההולכי ביהמ"ד והעושים באימה רצון קונם יתברך לשמוע וללמוד תורה ויראה אמתיית מזקנים של ישראל מרן קדוש ה' מכובד הגאון בעל כ"ס זצללה"ה זי"ע:

הנה מקודם אקדים איכות ההקדש של מקום הביהמ"ד לפמש"כ הדר"ג נ"י, והיותר שנודעתי מתוך מכתב של כ' אחי מהרי"צ נ"י שהנדיב ע"ה הקדיש כל העליי' השני' של הבית לצורך הבני ישיבה דשם, ומינה הנדיב אפטרופסי' על זה מבני משפחו בצירוף הבע"ב הגבאים דבני הישיבה, והנלע"ד בסד"ש, לכאורה דין של ביהכנ"ס הזה הוי כדין ביהכנ"ס של כרכין דפליגי בי' הטו"ז עם המג"א שלדעת הטו"ז בסי' קנ"ג סק"י פשוט כשיהי' להם ביהכנ"ס אחרת אפי' של כרכין מותר למכרו ולדעת המג"א בס"ק ט"ז אסור. (באמת לפי הגירסא שלפני בטו"ז איתא בזה"ל ואפי' של כרכין אין איסור אלא במכרו בענין שלא יהי' אח"כ ביהכנ"ס, אבל אם יהי' ביהכנ"ס מותר אפי משל רבים ליחיד והי' נ' מפי' לפשוט שדוקא באופן שלא ישאר הביהכנ"ס הזה אח"כ לביהכנ"ס אלא ישתמשו בו להדיוט, אבל באופן שהביהכנ"ס יהי' אח"כ ג"כ ביהכנ"ס רק הם מכרוהו לאחר והמוכרים לוקחים המעות לצורך המותר אפי' הביה"כ יהי' אא"כ רק של יחיד מותר, ואם נפרש כך דברי הטו"ז שפיר י"ל שהוא מודה ג"כ לדברי המג"א הנ"ל בשהביהכנ"ס יצא לחולין ורק יבנו אחרת במק"א בזה ג"כ הטו"ז מודה דשל כרכים אסור). אמנם לפמש"כ האחרונים וביותר בתשו' מהרמ"ש חאו"ח סי' ע"ב כתב בהדיא הלשון של הטו"ז אפילו של כרכין אם יהי' להם ביהכ"נ אחרת באופן דפליג על המג"א הנ"ל, וכן כתב הפרמ"ג בהדיא בדעת הטו"ז והנה הא דשל כרכים: אסור יש בו ג' טעמים כפי מה שכ' הפרמ"ג בסי' הנ"ל במשבצות זהב ס"ק יו"ד, הא' דבכרכים רבים נותנים בבנינו ובשאר צרכיו ושמא יש אחד לסוף העולם דלא ניחא לי' במכירה זו, והב' דאפי' שבטוח דרק בני העיר בנו אותה והעמידו מ"מ הם הקדישוהו לכל העולם ע"כ אין בכחם של בני העיר למכרו וטעם זה כתב הרא"ש והר"ן ז"ל, וכן מבואר בהדיא בפירש"י ז"ל כ"ו ע"א ד"ה אבל וכו' והכל בעליהן דאי מצד שנתנו היאך הכל בעליהן, וטעם הג' למ"ד הפרמ"ג מלשון תוס' מגילה כ"ו ע"א ד"ה כיון וכו' שכ' כיון שרוב בנ"א רגילים להתפלל שם וכו' חמירי קדושתו, וכיון שהטור והמחבר נקטו בהדיא בלשון אבל בשל כרכים אפי' בנו אותה משלהם כיון שבאים לשם ממקומות אחרים א"י למכרו, והיינו כטעם הב' וגם בדעת הרמב"ם ז"ל פי' כן בכ"מ פי"א מה' תפלה הלכה ט"ז, מ"מ בנ"ד ג"כ כיון שהנדיב הקדיש עליי' זו ע"ד כל העולם הבאים שם ללמוד ולהתפלל הוי כשאר ביהכנ"ס של כרכים וכמו שכתב בהג"ה סעיף ז' בהדיא יחיד שבנה וכו' דינו כב"ה של הקהל, ואף שהי' מקודם העליי' זו בנוי כבר סתם מ"מ כיון שהקדיש אותו אח"כ הוי כשאר ביהכנ"ס שחלה קדושתו עליו כמ"ש בסי' הנ"ל סעיף ה' ויוצא כן מהירושלמי:

וסבור הייתי לומר דמה שאסר במג"א למכור של כרכים אפילו בבנאו אחרת, דייק בלשונו הזהב ולא כתב בנאו אחרת תחתי' כוו' רק שלא בנו האחרת בעד המעות שקבלו בעד הראשונה באופן שתחול קדושתו הראשונה עליו אלא בנו אחרת באופן דליכא חשש משום אצלויי' אבל באמת במכרוה ובנו אחרת בעד מעות הללו באופן שתחול קדושתו הראשונה על השני' אפשר בזה מודה גם המג"א דמותר, וכמו ראי' לדברינו דהא הרמ"א ז"ל ציין דין זה למ"ש ברבינו ירוחם ועיינתי ברי"ו בפנים ולא נמצאו שם דבר אדרבא אחרי דין ביהכנ"ס של כרכים וכו' הביא דינו של רבא מגילה כ"ו ע"ב האי ב"כ חלופא וזבונא שרי, ומשמע לכאו' דגם על שם כרכים קאי וכן משמעות הגמ' שם, ואם כנים דברינו הל"ל יהי' מתורץ מה שתמה מאד בתשו' מהרמ"ש הנ"ל על דברי הגמרא בזה, כמבואר בתשו' מהרמ"ש להמעיין ואי"ל, אחרי כתבי זאת ראיתי בתשו' מהרמ"ש שם דג"כ מפ' לחלק בין אם הי' צריכים רק לחד ביהכנ"ס ובנוי החדשה תחת הישנה ובין הי' צריכים לב' בתי כנסיות יע"ש. אמנם מה יועיל לנו תי' זה, כיון שהפרמ"ג במשבצות הנ"ל אות ו' כ' בהדיא דגם לדעת הטו"ז שמתיר ביהכנ"ס של כרכים בבנוי אחרת תחתיה, היינו דוקא לב' טעמים הראשונים, אבל לטעם ג' הנ"ל אסור למכור בשל כרכים בפל גוונא ובתשו' חת"ס ז"ל חאו"ח סי' כ"א נקיט לפשיטות לחוש לטעם זה שכ' ועוד חמירא קדושתא כיון שהוא קיבוץ רבים וקדושה חמירא כזו אינו יוצא לחולין. (ולשון זה אינו יוצא לחולין, נותן מקום להקל וכפי דברינו הנ"ל, אבל הפרמ"ג כתב להדיא לטעם הג' אין מקום כלל להקל), ואף דהמרמ"ש ז"ל סמך א"ע על דברי הירושלמי בכ' בני העיר דשם כ' הטעם לפי שרבים נתנו בבנינו יע"ש הכא הוא רק מ"ד שאמר וכך לשון הירושלמי רשב"נ בשם ר' יונתן הדא דאמרת בשל יחיד אבל בבית הכנסת של רבים אסור אני אומר א' מסוף העולם קנוי בו ע"כ הנה גם אם נאמר דהירושלמי על של כרכים קאמר ג"כ קשה לסמוך כיון דבגמ' שלנו איתא הטעם כיון דמעלמא אתו לא מצי מזבני לי' ולשון זה פירשו הראשונים דהכוו' כיון דהוקדש על דעת בני עלמא דאתי ופסקי' בגמרא בבלי נגד הירושלמי ועוד אפשר דאו"א דא"ח לפי הפרמ"ג הנ"ל דלפי תי' הגמ' בבלי אם בנוי אחרת מותר בבנוי משלהם אבל אם אחרים נתנו לזה אפשר דניחא לי' דוקא בראשונה, ולפי טעם הירושלמי בבנו משלהם ואין להם ביהכנ"ס אחרת תחתיה ג"כ מותר, ולטעם הגמ' שלנו אסור, ועוד אפשר הירושלמי לא מיירי כלל משל כרכים שבאים לה מעלמא להתפלל וללמוד אלא רק מחלק בין יחיד לשל רבים כמו שמורה פשטות הלשון והוא הנכון לענ"ד באופן שהירושלמי גם מסכים לש"ס בבלי ואין לנו לפי"ז סמך להתיר מירושלמי הנ"ל:

ובלא"ה ג"פ קשה לי קצת על תשו' מהרמ"ש הנ"ל שרצה לומר לפי הטעם הב' שבירושלמי משמע כוותי', כ' דבחו"מ סי' שנ"ט ס"ב יש אומרים דאם התשלומין הם בעין ויפין מותר לו לנטול של חבירו ולזכות לו הדבר היפה ממנו דזכין לאדם שלא בפנינו אפילו לדיעה ה"א נראה דבשותפין לכו"ע מותר וכו' והה"ד בשותפות ביהכנ"ס כיון דרק מכח רשות וחלק דעלמא אנו באים לעכב וכיון דאין לו רשות לעכב ממילא פסקה הקדושה א"כ שפיר י"ל דבשיתוף היכי דמזכה לי' מידי אחרינא לכו"ע רשאי עכד"ה, וק' הא בש"ך חו"מ הנ"ל סק"ד כתב דבחפצי ביתו לא כן הוא מסב' דרוצה אדם בקב שלו וכו' מכש"כ בביהכנ"ס הק' י"ל דלא אמרינן כן, ומ"מ בנ"ד שפיר י"ל כתי' מהרמ"ש הנ"ל דהכא י"ל כיון שנשרף הוי כעומד למכור, אבל כבר כ' דלטעם הג' שחוששים לה הפוסקים אין מקום היתר לכאורה:

אמנם נלע"ד דשפיר י"ל להתיר בנ"ד לחלופי על מק"א והיי' דהא קיי"ל בשו"ע בשל כרכים אינו נמכר אא"כ תלו אותו בדעת היחיד שאז יעשה בו היחיד מה שירצה והיינו כשבנאוהו משלהם כמשפ' במג"א, והכא בנ"ד הנדיב הקדיש כן משלו ותלה בפי' בשטר המתנה בדעת האפטרופסים ממשפחתו ומגבאי הבני ישיבה שיחי', בודאי א"כ הם רשאים לעשות כמו שירצו, ובזה אין פקפוק כלל, ועמג"א סי' הנ"ל ס"ק מ"ז דדעת הרמ"א ז"ל דלא מהני זט"ה בביהכנ"ס של כרכים מטעם דכיון שבכרכים באים אנשים דעלמא ומתנדבים לביהכנ"ס לא מהני מה שקבלו אותן אנשי העיר וכ' שם מחצהש"ק להגיה דהא גם אם לא מתנדבים האנשים דעלמא מ"מ כיון שבנאו:

ע"ד כל העולם לא מהני, ולענ"ד שפיר י"ל דהא אם המתנדבים קבעו בהדיא לסמוך על איש אחד או אנשים מיוחדים מהני, מטעם דאמרינן דרק על דעת כך הקדיש המנדב, וע"כ צ"ל לפי הטעם הג' דחמור קדושתא, וק' למה באמת אמר ר"א מגילה כ"ו כיון דאדעתא דידי קאתי אי בעינא מזבנינא לה, ותימה היאך קמפיק לה ר"א מהקדושה החמורה, וצ"ל בע"כ דהכוונה כיון דאדעתא דידי קאתי הקדישו המקדישים רק לדעת ר"א ועל תנאי כך הקדישו והתנדבו כנ"ל, וכן ראיתי אח"כ מפורש בכ"מ ה' תפלה הלכה י"ח כיון דאדעתא וכו' כלומר ואעפ"י שכל ישראל בעלי הביהכ"נ הזה כיון שהבונים אותו כשהקדישוהו לכל העולם אדעתא דידי הקדישוהו גם הכהו דאתי מעלמא בדעתו תלוי ע"כ, וברוך שכוונתי, ואפשר שאמר ר"א להוסיף שאם גם האנשים מעלמא התנדבו וכו', וכמג"א הנ"ל מ"מ גם הם אדעתא דידי התנדבו, ממילא הה"ד אם בני עירו התנדבו והקדישו משלהם בלבד היינו אומרים שהקדישו רק על דעת הזט"ה והמה מה שירצו יעשו וכמו שתלי' בהדיא בדעת אנשים מיוחדים דמי כי בע"ה יש להם כח זה בזמנינו לדעת המרדכי שבהגה"ה הנ"ל אבל בכרכים כיון שבאים מעלמא ומתנדבים שבזה כ' הריטב"א ז"ל שבמג"א הנ"ל שאין שום בי"ד בכח להתנות על עיר אחרת והאחרים מעלמא אינם מקדישים על דעת זט"ה שבעיר ההוא ע"כ לבהכ"נ כרכים לא מהני סברת לסמוך על זט"ה ודברי המג"א נכונים מבלי להגיה בו כנלע"ד, היוצא מזה שבנ"ד בודאי מותר לאחלופי על מקום אחר אע"ג שנאמר דהוי כביהכ"נ של כרכין, ומעתה כיון שלפי ההלכה נראה שאין פקפוק כלל לבנות במק"א אם ירצה ואם יראה כבוד הדר"ג מר מחו' נ"י דכמה מעלות טובות יהי' כשיבנוהו במק"א ויקרא שמה רחובות בכל ענינים הן הנוגע לגוף והן הנוגע לנפש, הא קמן מאה"ג נשמת רוח אפינו בעל כ"ס זללה"ה שינה מקום הביהמ"ד שהי' מימי קדם במק"א ישתלשל גם עתה בחסד א' עליון יתב' הקדושה משולשת, מאביו הגאון זלה"ה ומאבותיו הזקנים בעל ח"ס ובעל כ"ס זללה"ה, וגם מגאונים הקדמונים יחדיו יחולו על המקום אשר יקבע לו מר הדר"ג נ"י בצירוף בי"ד הגדול לביהמ"ד של בני ישיבתו הרמה ויזכה ברחמי' יתב' ללמוד וללמד ולהועיל לרבים מבנ"י לאיוש"ט מתוך ברה"ג ולא ייבש המעיין ולא יקצץ האילן כברכת החת"ס זללה"ה ונזכה לקיים כצואתו הק' לרומם ב"א ולהעמיד חרבותיו, עשו קיבוץ וריבוץ ופעלים לתורה ברבים עד כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים בב"א. בעה"ח או"נ המצפה לרחמי היתיב וישועתו תמיד. הק' יודא גרמו:

תוכן העניינים

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה