זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן נא
בעזהי"ת ברהוחסה"ג:
שלום וכל טוב סלה, לרב טב בכתם אופיר לא יסולה, ה"ה ידינ"פ הרב המאה"ג חריף ובקי כקש"ת מו"ה יקותיאל יודא היילפרין נ"י הרב דק"ק ערדאד ואגפי' יע"א:
מכתב כבודו הגיעני נידון ביהכנ"ס הק' א' העומד בכפר א' בגליל שלו, אשר מקדם הי' במקום הזה כינוס נאה מבני ישראל ובנו להם (וכפי הנאמר נדיבה אחת עשתה זה משלה) הביהכנ"ס הזה, ועכשיו חרב המקום הזה מאין יושב מבנ"י רק איש א' מבנ"י ואלמנה א'. וזה כמה שנים שאין מתפללים בביהכנ"ס הזה, ובכ"ז עמד כך ושערי' שוממים וסגרו דלתי' מאין יוצא ובא, ועתה חזו בי' תיוהא אחר תיוהא עד שמטעם שופטי הארץ באה הקפידה להרוס אותו לגמרי, ואם לא יעשו כן היהודים מעצמם יעשו כך מצד חק הממשלה וחלילה יש לדאוג שיפול בידי הכומרים מצד חוקי המדינה לפי דברי רמע"כ נ"י, ובאו היהודם אשר נשארו שם לשאול מפי הדר"ג נ"י מה יעשו בו. ואיך יתנהגו בסתירה ובמכירה של הביהכ"נ הק' הנ"ל, והדר"ג נ"י במכתבו האריך הרחיב הדבור בנועם שיח ובדברים נכוחים וישרים למוצאי דעת ורוצה לשמוע הסכמת העני כמוני, הנה אמרינן במס' ב"ק ו' ע"ב אר"ח לא ליסתור אינש בי כנישתא עד דבני ב"כ אחריתא איכא דאמרו משום פשיעותא ואיכא דאמרו משום צלויי פירש"י ז"ל משום פשיעותא דשמא מתרמי אונס ולא בנו אחריתא, משום צלויי כ"ז הבנין וכן פי' הרמב"ם ז"ל פ' י"א מה' תפלה הי"ב, משמע מזה דהיכי דלא שייכי ב, טעמים הללו מותר לסתרו ור"ל באופן דנ"ד כגון שאנסום נכרים לסתרו, והמקום חרב ושמם מבלי באו מועד לתורה או לתפלה רשאי לסתרו, והקדושה תחול על הדמים דמי זביני' על פי זט"ה במעמד אנשי העיר דמזבני יחי' או קודם הסתירה או אח"כ, והיינו עובדא דתילא דבי כנישתא דמגילה כ"ו ע"ב דהו"ל לרבינא ואתי לקמי' דר"א וא"ל זיל זבני' מזט"ה במעמד אנשי העיר וזרעה, וכיון דבחזי בי' תיוהא מסיק בהגמרא ב"ב הנ"ל דסתרי' ובני', והיינו מטעם הנ"ל כיון דלא שייך בי' לא משום פשיעותא ולא משום צלויי, ר"ל כיון דיש בו תייהא פירש"י ז"ל ביקוע שיהא מזומן ליפול ממילא אין יכולים להתפלל בתוכו, ממילא היכי דלא שייך בשום אופן לבנותו אח"כ כעובדא שלפנינו, ואם לא יסתרו אותו היהודים ח"ו יסתרוהו כנ"ל מטעם חוקי שופטי הארץ ובזה עומד לסתור כסתור דמי וכמו שבסתור כבר מותר למכרה עפ"י זט"ה, כ"כ קודם הסתירה ג"כ יכולים למכרו עפ"י זט"ה והלכה הקדושה ממנו, וחלה על הדמים עפ"י זט"ה. ועוד ראי' מהא דתנן פ' בה"ע מכרו ביהכ"נ יקחו בדמיו תיבה, והכי פסק' הרמב"ם ז"ל פי"א מה' תפלה הי"ד וכתב בב"י ססי' קנ"ג ויש לתמוה הא כפ' הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' מתנות עניים אנשי העיר שגבו לצורך ביהכנ"ס, לא ימכרום, אלא לפדיון שבויים כו'. ומתרץ בדוחק לחלק בין לכתחלה לדיעבד, וקו' זו במינה ק' על הרא"ש ז"ל בתשו' ג"כ שהביא הנ"י כלל י"ג סי' י"ד דכתב לפשיטות שמוכרין ביהכנ"ס ליקח תורה וספרי' כש"כ שמוכרין אותה ללמוד תורה, יע"ש בפנים בתשו' הרא"ש ז"ל, שביותר תמוה עליו שהוא הביא שם בתחלת הסימן המשנה מכרו ביהכנ"ס לוקחים בדמיו תיבה, ולענ"ד וקט ושכלי אפשר לומר לתרץ בפשיטות דבמשנה דמכרו ביהכנ"ס היי' באופן דמכרוהו בהיתר ע"י אונס נכרי' כעובדא דידן שאין מקום לבנות אחרת תחתי' ובני העיר ההוא אינם מחוייבים ליתן המעות לצורך בנין בהכנ"ס למק"א דע"כ נקט התנא בני העיר שמכרו, ולא מכרוהו בשביל הצורך לתיבה אלא שמכרוהו מצד אונס או בשכבר בנו להם ביהכנ"ס אחר תחת זה וכדומ' ובזה הנדון הוא רק מה יעשו בהמעות ואמר שבזה לוקחים בדמיו תיבה,: והיי' מתני' דפבה"ע הנ"ל, אבל היכי שאין צריכין למכור את הביהכנ"ס ורק שצריכים לפדיון שבויים או שצריכין למעות לצורך לימוד התורה ואין להם מקום זה להגיע אל המעות הצריכים בזה כתבו הרמב"ם והרא"ש ז"ל כסתמא דגמ' ב"ב דף ו' דלצורך פדיון שבויים והה"ד לצורך ת"ת מוכרים המעות שגבו לביהכנ"ס והה"ד ביהכנ"ס גופא (כקושי' הגמ' שם א"ה בהכ"נ נמי) ובזה מחוייבים למכור לכתחלה גם ביהכנ"ס לצורך ת"ת או לפד"ש, כנלע"ד פשוט ואמת, ויש להעמיס דברי אלה בדברי הב"י שכ' לחלק בין לכתחלה לבדיעבד, וכמובן, היוצא מזה להלכה דהיכי דמוכרחים למוכרו בשביל אונס אפילו אין בונין בדמיו ביהכנ"ס אחר, רשאים לעשות כן, ומ"מ צריכים לעשות בדמיו לצורך קדושה חמורה או תיבה ומכש"כ לת"ת להספקת תלמידים או לפד"ש, כמבואר בשו"ע קנ"ג ס"ו, וכנאמר גם בנוב"י מהד"ת שיעשו בדמיו לצורך לימוד תינוקת של בית רבן ועט"ז קנ"ג סק"ד וצ"ע. ומש"כ הג' נ"י למילתא דפשיטא להתיר בנ"ד כיון דבחזי בי' תיוהא מותר לסתרו והה"ד למכרו באין להם בהכנ"ס אחרת, גם אני במחשבתי הי' זה לפשיטות, אכן מלשון הגמרא והשו"ע לא משמע הכי דבגמ' ב"ב הנ"ל קאמר אבל חזי בי' תיוהא סתרי' ובנו כהא דר"א, ובשו"ע קנ"ב ג"כ קאמר אבל אם חרבו יסודותיו סותרים אותו מיד ומתחילין לבנות במהרה, משמע דוקא באופן שעכ"פ אם אין להם בהכנ"ס אחרת לפי שעה, עפ"פ יבנו תחתיה אחרת מיד, אבל באופן שבנ"ד שאין מקום לזה שיבנו אחרת תחתי' מיד, ליכא ראיי' לכאורה דשרי, א"ל כדברינו הנ"ל בענייותי, ומ"ש כמ"ע מתשו' מביט שבמג"א כין שאין מתפללים שם מכבר רשאי למכרה, עיין תשו' ח"ס חאו"ח, ובנ"ד י"ל גם הח"ס מודה וכמובן:
והנה לדון על ביהכנ"ס שלפנינו אם הי"ל דין ביהכנ"ס של ספרי' או של כרכי' הפשוט כמ"ש רומ"כ ול"צ כלל לדון בזה כיון דבודאי לא הי' מעולם מקום דקביעי שם אינשי מעלמא. ומה שנוגע לנדון הקרקע של ביהכנ"ס שישאר אחר המכירה בודאי אי הי' נשאר חרב ושמם ויש לחוש שיפול בידי לא יוכל לקום למשפט עמהם, וחלילה יבואו זרים ויחללוהו, ע"כ גם אני בעניי מסכים עם רומע"כ נ"י דאותם היהודים שנשארו שם רשאים למכרו בהסכמת הג' אב"ד דשם נ"י והרי הנשארים שם יש להם כח כמו הזט"ה, דהא פי' בבאה"ט סי' קנ"ג אות ח"י מתשו' הרא"ם דזט"ה אינו ר"ל היותר חכמים שבעיר או היותר זקנים רק היותר משתדלים בצרכי צבור ע"פ, ובכפר הלא הם בלבד מי שיוכל להשתדל בצרכי הצבור ותגמרו הקנין קודם שבאים לנתוש ולהרוס, ובזה סתירת זקנים בנין הוא, והי"ת ירחמנו ויראנו בבנין ביהמ"ק העתיד בב"א. דברי או"נ הדוש"ת ובשלו' כל עבדי ה' ועוסקים בתורה ומצותיו. הק' יודא גר"וו:
ואני יודע שיש להקשות על זה מגמ' מגילה כ"ו ע"א דקאמר שם ר"ש ב"נ אר"י לא שנו אלא בביהכ"נ של כפרי', אבל של כרכין כיון כו' לא מצי מזבני' לי', ולדברינו הנ"ל שכתבתי די"ל דבמתני' מיירי כגון שהוצרכו למכור מחמת אונס א"כ מאי חילוק בין של כפרי' לשל כרכים, אמנם אי משום הא לא אריא דאטו אמרתי דרק מיירי שמכרו מחמת אונס רק אמרנו דמיירי שלא מכרו הביהכנ"ס בשביל צורך התיבה וכדומ' בשביל שאר מצוה שצריכים אליה רק מכרו כבר משום דבר אחר כגון שכבר בנו אחרת תחת הביהכנ"ס קודם המכירה או שאין מתפללין כבר בביהכנ"ס זה כמה שנים וכדעת המבי"ט שבמג"א סי' קנ"ג, ועל המכירה באופנים הללו שהם בכלל דברי המשנה שאמרו מכרו ביהכנ"ס, על זה שפיר אמר ר"ש, לא שנו אלא של כפריי':