זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן כד
שלום תניינא לכבוד ידי"נ התלמיד הנכבד הרבני המופלג מו"ה ישעי' דוב ג"י כוכב טוב:
בל"ס קיבל מכתבי הקודם ועבור טירדא דש"ק לא גמרתי המכתב, והנני בזה מה ששאל אודות ב' שאמרו הם לבד השיר של יום והשאר שבמנין לא אמרו אם רשאי לומר אח"ז קדיש, הנה דין זה מוזכר במג"א סי' ס"ט סק"ד דכתב כן לענין הלימוד דאפילו לא למדו שם רק ב' או ג' מותר לומר קדיש ע"כ, ומינה הה"ד לענין אמירת קדיש אחר השיר ושמעתי מתלמיד המהר"מ שיק ז"ל שהקפיד מרן המהר"מ שיק ז"ל בתלמיד א' שרצה לומר קדיש דרבנן על הלימוד שלמד הוא ביחידות בלבד והקפיד:
מרן ז"ל שעכ"פ ילמוד עם עוד א' ביחד ולכאו' כיון שעכ"פ הלימוד שלמד הי' כשהי' שם רבים מקובצים למה עדיפי בזה שנים מא' מכ"ש לשיטת הטו"ז סי' נ"ה סק"ג דמהני אפי' כשלא היו בשעת הפסד"ז וכו' וכ' שם דנ"ל בכל לימוד שאדם לומד פסוקים ואגדות או תלמוד שאם נזדמן לו תיכף מנין שיכול לומר קדיש וכו' יע"ש, ולכאורה ממשנה דפ"א דתנן מנין אפי' א' שנאמר בכל המקום וכו' אבא אליך וברכתיך לכאורה ראי' לטו"ז, ולדעת המג"א דנקט ב' או ג' נראה שיסודו מגמ' גיטין מ' ע"א וכמה רבים ר' נחמן אמר ג' ואי' בס' קהלת יעקב ערך רבים דנראה מדברי תוס' ורא"ש ז"ל דקיי"ל כר"נ לגבי רי"צ דקאמר י' ועיין לעיל גיטין ל"ב ע"ב בפני כמה מבטלו וכו' ר"נ אומר בפני ב' פירש"י ז"ל הכא אודועי בעלמא הוא ובתרי סגי ע"כ מזה סמך למג"א דנקט ב' או ג', והקפיד מרן ז"ל הנ"ל לחוש לדעת המג"א להיות דברי קדושה נאמרין ברבים דווקא, כנ"ל לפום ריהטא, ועיין בסי' תכ"ב סעיף ב' כ' הרמ"א ז"ל אומר לשנים שיאמרו עמו ראשי פרקים דאז הוי כרבים:
ומש"כ מענין הנענועים של הצבור בהלל בסוכות הנה אינו מבין דבריך כהוגן ואני יודע ג"כ שמנהג של האשכנזים שמנענעים בהודו ראשון וכן בכל פעם שעונים אחרי הש"ץ הודו והיי' שמנענעים ד' פעמים מקודם ואח"כ באנא ה' הושיעה נא ואח"כ בהודו בסוף ג"כ ב' פעמים וכמבואר ברמ"א שמנענעים בכל פעם שיאמרו הודו ומבואר בטו"ז סק"ט דזה קאי גם על כפילת אמירת הודו של בסוף, וכ"ז פשוט וכתבתי רק למען להשיבך על כל פרט. עכ"פ לא תתקוטט ח"ו אודות מנהג חוץ מה שיש בו חשש איסור אבל משום יותר ניענוע אין בזה שום דבר והלא אנשי ירושלים הי' מנהגם ליטול לולבים כל היום והנני הדש"ת. הק' יודא גר"וו: