זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן יד
אורך ימים ושנים טובים להמזכה את את הרבים ה"ה כבוד הרבני המופלג בוב"י א"ח כש"ת מו"ה שלום יוסף קליין נ"י סופר סת"ם בק"ק נ"ב יע"א: מכתב כבודו נמסר לידי ע"י הרבני מהרח"ו נ"י, ויען שהשאלה ל"צ לשעתא, אחרתי עד כה, ותוכן השאלה בתפילין שנמצא באות הדל"ת שבתיבת אחד שמקובל ביד הסופרים לכתוב ד' רבתא שנפסק הרגל של הד' ונשאר אך כמלוא אות קטנה, כיצד משערין בזה אם משערי' הרגל שנשאר לפי ערך ראשה או לפי ערך שאר אותיות הפשוטות דאם משערי' לפי ערך ראשה (כזה ד) אין כאן מלוא אות קטנה, ולדעת הבית אפרים דבסי' ל"ב סט"ז צ"ע אם מועיל כאן הבחנת תינוק, וכמו שיבואר לקמן:
הנה מקודם שנבוא לפשוט ספיקותו דמר צריך לי לפרש דברי הד"מ סי' ל"ב אות ד' שכתב על דברי הב"י שהביא בשם הר"ר מנחם המאירי ז"ל דגם ברגל של ה"א בשניקב באמצעית הרגל תלי' בהבחנת תינוק בינוני וכ' הד"מ באות ד' שמדברי המרדכי שהביא שם הב"י נראה שאין סובר חילוק זה שהרי חילק בין אותיות פשוטות, אבל בה"א וכיו"ב יש לדון בנשתייר כמלוא אות קטנה ע"פ ודברי ד"מ לכאורה הם מקושי הבנה דהיאך מוכח מדברי המרדכי שבה"א וכיו"ב לא מהני הבחנת התינוק הא איהו לא קאמר רק דבאותיות פשוטות כמו ו' או ז' וכדומה אין שיעוריהם באות קטנה דאדרבא אם לא נשאר רק כשיעור יוד פסול, אבל להיפך דבאות ה' וכדומה לא יהי' מהני הבחנת התינוק זה לא נזכר כלל בדברי המרדכי, וע"פ פשטות צ"ל דכוונת הד"מ דכיון דמצינו למרדכי שמחדש דבאותיות פשוטות לא מהני שיור כמלוא אות קטנה אעפי' שבגמ' מנחות כ"ט לא נזכר רמז מזה, בכ"ז קאמר המרדכי כיון דשיור מלא אות קטנה לא נזכר בגמ' כלל בדברי ר' זירא באפסקא כרעא דוי"ו רק התיקון של הבחנת תינוק מסתמא סובר המרדכי גם להיפך באיפסק רגל הה"א וכדומה לא מהני הבחנת תינוק כיון דבגמ' לא נזכר בזה הן בדברי רב יהודה והן בדברי ר' אבא רק התיקון של שיור מלא אות קטנה ולא התיקון של הבחנת תינוק, ובאמת גם בזה יש ליתן קצת טעם יען שהתינוק רואה הרגל השני של הה"א עי"ז יכירו בקל שזה הוא אות ה' אעפ"י שרגלו אחד נפסק באמצעו, יגיד עליו ריעו, כנ"ל לכאורה, ויורה על זה הפי' הלשון שכ' הד"מ שהרי חילק בין אותיות פשוטות שבהן נזכר תיקון כו' וכמובן:
אמנם כד נחיתנא בי' טפי נראה בסד"ש לפ' כוונת הד"מ בדרך נכון יותר והיינו יען שהזכיר הרמ"נ המאירי ז"ל דהבחנת תינוק מהני לענין לצרף החלק התחתון להעליון אם ההפסק רק דק ביותר עד שאין ההפסק מונע לקריאה המתוקנת לתינוק בינוני, ע"ז כתב דע"כ הבחנה באופן זה לא מהני לדברי המרדכי הנ"ל כיון שהאות גופא לעינינו נחלק לשתים ואינו עוד גולם אחד לא מהני בזה הבחנת התינוק, והוא מכוון שאנו רואים שהמרדכי כ' על דברי ר"ז באיפסק כרעי' דו' אייתי ינוקא כו' שגם אות ד' הנראות כמו י' יש להכשיר ע"י קריאת התינוק, וגם בתוס' שם למנחות כתב בזה בשם רבינו אלי' ז"ל שהי' הדלי"ת כמעט כמו ר' והכשירו ע"י קריאת התינוק, ומוכח מזה דהבחנת התינוק מועיל דוקא בשניכר לעינינו ג"כ האות כראוי ורק שנראה כמעט כמו אות אחרת לזה מהני קריאת התינוק, אבל לא בשהופסק לגמרי ולא נשאר למעלה כדי אות קטנה, והי' הכוונה שלהמרדכי דלעיל שלא מהני שיור מלוא אות קטנה בוי"ו וכדומה משום דשם בוודאי נראה לעינינו כמו יו"ד ושוב לא מהני הבחנת התינוק, אלא שם צריך ארוך יותר ממלוא אות קטנה ובכ"ז צריך הבחנת תינוק ג"כ לחומרא, ואי המרדכי הוי ס"ל כהר"ר מנחם ז"ל מה לי בזה שמלוא אות קטנה הי' נראה כמו יו"ד אם התינוק הי' קורא אותו לוי"ו אם ההפסק לא הי' מונע אותו מלקראו לוי"ו, אע"כ דלהמרדכי לא מהני הבחנת התינוק לקולא אם אינו מונע אותו ההפסק מלקראו כראוי, אלא דוקא הבחנת התינוק דוקא לחומרא כנלע"ד:
העולה מזה דלד"מ לשי' המרדכי שגם בה"א וכיו"ב דצריך שיור מלא אות קטנה צריך ג"כ הבחנת תינוק ורק באותיות פשוטות לא סגי בשיור כשיעור אות קטנה אלא צריך להיות יותר ארוך, והיינו כדברי הבית אפרים שמפרש בדברי הרמ"א ז"ל מש"כ נפסק א' מהאותיות הפשוטות כגון ו' ז' או שנפסק רגל ה'א'ח'ד הכוו' האותיות "ה"א"ח"ד" שבזה צריך ג"כ הבחנת תינוק מלבד השיור כמלוא אות קטנה:
ולא קשה משה"ק מע"כ למה לא נזכר בדברי ר' זירא בגמ' בשנפסק כרעא דוי"ו רק היכר תינוק ולא הזכיר כלל משיור מלא אות קטנה ולדברינו הנ"ל בדעת המרדכי ניחא דאדרבא לא סגי הכא בשיור מלא אות קטנה אפי' אי התינוק קורא אותו לוי"ו כיון דבאמת נראה כיו"ד אלא צריך קצת יותר ארוך עד שלעינינו נראה כמו וי"ו ולחומרא הצריך הבחנת תינוק ולהיפך לעיל בדברי רב יהודא ור' אבא:
ל"צ להזכיר הבחנת תינוק דהתם דמיירי בה"א כיון שיגיד עליו ריעו הרגל שבצד השני בוודאי תגרום לתינוק שיכיר אותו לה"א ובאמת בנפסקו כל הב' רגלים של הה"א יש בזה נפ"מ דבזה לא שייך יגיד עליו ריעו אם נשארו בכל הב' רגלים בכ"א מהם כשיעור אות קטנה דבזה כיד אפרים הנ"ל צריך ג"כ הבחנת תינוק) והראי' לדינו של יד אפרים הנ"ל הוא התוס' בשמעתין שכ' וז"ל מעשה הי' בגט שהי' דלי"ת שב כדת משה בגט קטנה כמעט כמו יו"ד והביא ר"א תינוק כו' ומשמעותו שהי' נראה כדלי"ת רק "קטנה" היתה כמו יו"ד והכשיר בהבחנת תינוק משמע בהדיא שהאות הי' נראה כדל"ת ורק יען שהיתה קטנה, ע"כ הכשיר בהבחנת תינוק, משמע בהדיא באות ה"א צריך תרוויי' שיור כמלוא אות קטנה והבחנת תינוק, והיינו דברי הרמ"א ז"ל לפי פי' הי"א שהוסיף הרמ"א ז"ל אותיות ה' א' ח' ד' דצריך ג"כ הבחנת תינוק:
עכ"פ להנ"ל ספיקו של מע"כ יותר חזקה היכי דצריך לכתוב באתוון רברבין כיון שהעלינו דצריך להיות נראית לאות ראוי גם לעינינו ורק אז מהני הבחנת תינוק וכיון שאנו יודעים דצריך להיות כאן ד רבתא לכאורה צ"ע אם הבחנת תינוק בזה בשקוראו לד' סגי בזה, אמנם לענ"ד נראה פשוט בזה, עפ"י מ"ש הטו"ז בפשי' שחולק על הב"ח שרצה לחלק בין כתב מתחלה האות כהלכתו ונפסק אח"כ שבזה דוקא מהני הבחנת תינוק' ולא בנכתב מתחלה כך, וחולק הטו"ז בזה, והנם באותיות הגדולות כיון שבדיעבד כשר בלא כתב האות רבתא אף שמקובל כך אצל הסופרים, וכמש"כ בקסת סי' ט"ז, ממילא לא גרע משאם כתב שאר אותיות יותר קטן מהראוי דכשר בדיעבד, ומש"כ מע"כ לשון המחבר ראי' נגד הב"א, לק"מ דהא הרמ"א ז"ל חולק בזה על המחבר וכמבואר במ"פ והב"א מפרש כן רק בדברי רמ"א ז"ל, ומש"כ מדברי התניא מלבד דאינו מוכרח הדיוק שכ' מע"כ, עוד בו אטו גברא אגברא קרמית, צריכים אנו לחוש לדעת הזקן ב"א ז"ל,:
ואגב אכתוב מה שנלע"ד על מה שילד"ק במס' מנחות כ"ט הנ"ל דמתחלה הביא הא דרב יהודה תוכו כו' יריכו אם נשתייר כאות קטנה ואח"כ הביא הא דאיפסקא כרע"א דה"א, למה נקט בזה לשון אחר מדברי רב יהודה דהיל"ל גם כאן או ירכו או תוכו, ולכאורה מזה הי' נראה להכריע כפסק הרמ"א ז"ל בשו"ע סי' ל"ד סעיף ט"ו כשיטת שאר פוסקים דגם ברגל השמאלי של ה"א צריך להיות שיור כשיעור אות קטנה, והנה לשון כרע"א דה"א אמר שם לקמן בגמ' בדברי רב אשי ותלו לי' לכרעא דה"א דהיינו על הרגל השמאלי, וא"כ יומתק טובא כלפי שאמר ר"י תוכו דהיינו רגל השמאלי, לפי' הב' שבפירש"י ז"ל כשר בנשתייר כ"ש, ע"כ הביא הא דאגרא שגם ברגל השמאלי היי' כרעא דה"א אמר ר' אבא דצריך שיור כמלוא אות קטנה והיי' כסה"ת שבב"י דקאמר מה לי רגל ימיני מ"ל רגל שמאלי, ולשון הרמב"ם ז"ל צ"ע שכ' בפ"א מה' תפילין ה"כ ואם ניקב בירך של אות עד שנפסקה אם נשתייר ממנה מלא אות קטנה כשר, הלשון ירך שייך רק על רגל שמחובר לראשו וכמו שפירש"י ז"ל בלשון ראשון, וגם בלשון שני הפי' של יריכו כך הוא, וא"כ ק' למה לא פי' הרמב"ם ז"ל שיעור להפסק ברגל השמאלי:
וע"ד השאלה השני' בסופר שעוסק בכתיבת ס"ת ועי"ז מזדמן שלפעמים אינו עוסק בכתיבת תפילין אפי' חודש כולו אם בכ"ז כשבא אח"כ לכתוב תפילין אי"צ לכתוב אותם מן הכתב כיון שכל עיקר הטעם דאי"צ לכתוב תו"מ מן הכתב משום דמיגרס גריסין כדאי' בגמ' מנחות פ"ב ע"ב, ובשו"ע סי' ל"ב, סכ"ט, ומע"כ רצה לתלות זה בב' פירושים על הא דקאמר מיגרס גריסין אי הפי' שגור בפי כל העולם או בפי הסופרים, והי' תימה בעיני היכן ראה מע"כ הפי' של מיגרס גריסין קאי על הסופר הלא בד"מ סי' מ"ט כתב רק בשם א"ז אם אינו שגור בפי כל העולם כו' והמג"א ג"כ רק אגב ריהטא נקט תיבת סופר לומר שכל הסופרים רגילים בהם דוקא משו"ה רשאי לכתבם אבל לא תלי' בדידי' לחודי', ולא מוזכר תיבת סופרים בד"מ, וראיתי בפנים בא"ז הגדול ה' תפילין וז"ל סי' תקמ"ה ניגרס גריסי' פי' רבינו אליקום ז"ל שכל אדם יודעו בע"פ ולא אתי למטעי והוי כמן הכתב עכ"ל, וכן פי' רש"י ז"ל ורמב"ם ז"ל, ממילא נפשט ספיקותא של מעכ"ה לכאו' בפשיטות, רק מלשון הטור לכאורה משמע דבסופר תליא מילתא וכמ"ש אח"ז, אמנם באמת בעיני יפלא כל הלכה זו לפי פי' הנ"ל הא בפ' של תפילין ומזוזות יש כמה דברים של חסירות ויתירות וא"כ מה מהני ומה ששגורות ה"פ בפי כל אדם הא משו"ה עדיין אינו בטוח שידע לכתוב כראוי החסירות ויתירות ובאמת ראיתי בלשכת הסופר סי' ה' בשם ס' שנות חיים שתיבה שהוא קרי וכתיב צ"ע היאך יקרא אם כפי הקרי או כפי הכתיב יע"ש, וחשבתי דרכי דאפשר לומר דמשו"ה מדייק הטור בלשונו שכ' וצריך שיכתוב מתוך הכתב, ושיקרא כל תיבה קודם שיכתבנה מיהו מפני שסופרים רגילים באלו הד' פרשיות והן שגורות בפיהם יכולים לכתבם בע"פ שלא מן הכתב, הנה הוא תולה הדבר בסופרים וכותב מפני שרגילים והן שגורות, ולכאורה הוא ל' כפול, אע"כ כוונתו רגילים בהו צריך ג"כ משום חסירות ויתירות וגם שגור צריך להיות שלא יטעה, וע"כ צריך לומר דהטור הי' מפרש כן בתיבת מיגרס גריסין דתרתי בעי, ואם כנים דברי בפי' דברי הטור הי' מתורץ בזה קו' היד אפרים בסי' ל"ב סקמ"ב שכ' המג"א שאם כותב מתוך הכתב אינו צריך לקרות בפה כו' משום דתפילין מיגרס גריסין והק' היד"א היכי מיירי אם שגור בפיו אי"צ לקרות מתוך הכתב יע"ש, ולדברינו הנ"ל ניחא דאעפ"י ששגור בפיו קריאת התיבות כמו כל אדם אבל אינו רגיל בהם לענין חסירות ויתירות, ע"כ צריך לקרות מתוך הכתב דייקא, כנ"ל נכון בסד"ש והמחבר קיצר לפי"ז במחכ"ק בלשונו:
וסמך על המבין עיין מ"ש בטור, ולפ"ז יש מקום שפיר לחקור כספיקו של מע"כ כיון שלא כתב תו"מ זה שלשים יום, ובגמ' דרב יהודה מהדר אתלמודי' כל תלתין יומין כגמ' דר"ה ל"ה ע"א עיין בב"י סי' ק': אמנם נראה לתרץ על קו' לעיל דמה מהני שגורות לענין חסירות ויתירות דע"י ששגורות בפי כל אדם כל יומא עי"ז הסופר כשאומרם זוכר ג"כ החסירות ויתירות כמנוסה, וממילא הדר הו"ל כמו שהחסירות ויתירות שגורות במחשבתו כצ"ל וממילא הדר נפשט ספיקותו בזה, ומשום דטרידנא טובא לא אוכל לחפש בספרים המיוסדים על הלכות הללו, והי"ת ברח' וחסה"ג יצילנו מכל מכשול ותקלה, יאר פניו אתנו סלה. דברי ידידו הדש"ת, הק' יודא גר"וו: