זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ
פרשת עקב
כתיב הורני ה' דרך חוקיך ואצרנה עקב דהנה עיקר העבדות הוא אם הולך בה האדם מחיל אל חיל, והנה כשעובד האדם את ה' בדחילו ורחימו כי בזה הוא העיקר כל מה שמתקרב אליו ית' בא לו יראתו יותר טהורה, וכן מתוסף יראה ואהבה עליונה יותר נ"ל שהראשון לא היה לו יראה ואהבה כראוי. וכן בכל עת כ"א בסוף העבדות שאינו אחרי' יותר אינו מוצא לה חסרון וזה הוא אם הולך בדרך אמת, משא"כ אם בל"ז יש בו בעבדות חסרונות וזה י"ל התפלל דוד המע"ה הורני ה' דרך חוקיך להיות שלך, פי' כראוי לך, ואצרנה עקב פי' בעקב להיות לי נראה שאני נוצר אותם כנ"ל, וזה י"ל והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, אז ושמרתם ועשיתם אותם, אם הוא כן אתם שומרים ועושים אותם כנ"ל וק"ל:
ברוך תהיה מכל העמים כו'. לכאורה תמוה ואינו מובן מה לנו בברכות העמים אותנו, הלא טוב שהוא ית' יברך אותנו עי"ד צדיקיו וכהניו ובעצמו ודאי טוב שמלאך רע יענה אמן, אבל מה ענין הברכה, נ"ל דהנה לע"ל וכן בזמן הבית, היה לנו עיקר השפע, והתמצית הלך לאומות וכן לע"ל, ע"כ הם יברכו אותנו להיות לנו יותר כדי לבוא להם התמצית יותר וזה ברוך תהיה מכל העמים:
במדרש לא יהיה בך עקר ועקרה, שלא תהא תפלתך עקרה כי תהיה עושה פירות, י"ל דמדקדק לשון לא יהיה בך היה לו לכתוב לא יהא בניך או בתוכך עקר, ע"כ פירשו רז"ל על התפלה שהיא עי"ד אותיות כ"ב אתוון, ולא יהיה בך פי' הכ"ב אותיות שלך:
עוד והיה עקב תשמעון כו'. דהנה איתא בברכות שמ"ד ראה את חבירו שמח. והקשה הא כתיב בכל עצב יהיה מותר והשיב תפלין קא מנחנא, ויש בו שני פירושים אחד פי' רש"י הלא יש בו עול מלכותו ית'. וי"ל עוד פו' כי מצוה צריך להיות בשמחה, וגם הוא משמח כמו דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב והנה אי' אין השכינה שורה כ"א מתוך שמחה של מצוה, דכתיב והיה כמנגן המנגן כו' ומה שמחה של מצוה היה שם, פי' רש"י ז"ל כיון שעשה זאת בשביל השראת שכינה הוה שמחה של מצוה, ע"כ מי שרוצה תמיד השראת שכינה יראה להיות בשמחה, וזה י"ל והיה לשון שמחה כדאיתא ברז"ל למה עקב פי' בשביל תשמעון את המשפטים האלה, כי עי"ד השראת שכינה יש עזר וסיוע (וכן איתא בזוהר בעצבות חלילה וחס דוחק רגלי שכינה בגלותא), וקאמר עי"ד זה תהי' באמת סיוע ושמרתם ועשיתם אותם:
כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון כו' י"ל דהנה מצינו גדולה עבירה לשמה, אך לא מצינו זאת כ"א במי שעבד אותו יתברך מאהבה כמו אלי' בהר הכרמל, ראיתי פי' שעשה זאת מדעתו מאהבתו יתברך ע"כ הוצרך להתפלל דאי עי"ד צותו ית' לא היה צריך לתפלה על אש וכן כיוצא בזה, כי יש מדרגה שעובד אותו ית' האדם מאהבה כמו א"א ע"ה וכן כולם קודם מ"ת, הגם שידע התורה ודאי רק עי"ד הפנימיות גם השיגו הפשוט וזה בא מדביקותו יתברך, וזה י"ל מה שהתחיל בלשון יחיד וסיים בלשון רבי'] כי זה הוא ביחידי סגולה שה' ית' מושיט את ישראל על ידיהם, וזה י"ל כל המצוה אשר אנכי מצוך היום, אנכי הוא הדביקות כי אני פרושו לשון יראה, כמו גבור שאומר אני הוא והכ' קאי על כתרו ישועה הוא יראת הרוממות מהדר גאונו וזה אנכי. וזה כל המצוה אשר אנכי מצוך את הצדיק העובד מאהבה, (וזה היום כי לפי הזמן הצריך) תשמרון לעשון תצייתון את הצדיק ותמשך לכם תשועה על ידו. וזה למען תחיון ומאן דיהיב חיי יהיב מזוני, ורבותם הוא בנו עי"ד זה יכלו הנשמות שבגוף ואז ובאתם וירשתם את הארץ