אור ברסלב
זכרון זאת (לובלין) השמטה לפרשת ויקהל

זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ

השמטה לפרשת ויקהל

פרשת תבוא

שם קחו מאתכם תרומה כו' כמו שאיתא בבעל הטורים ונתנו גם למפרע ונתנו כי כל הנותן לדבר מצוה נתן לו ג"כ ואין חסר לו כלל וזה קחו עי"ד מאתכם תרומה לה' ואפשר ראיתי זה בספר:

מלכים כתיב ותרב חכמת שלמה כו' שמעתי מהרב המגיד מראוונא ז"ל דקדוק הלא כתיב אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממנו, וכאן כתיב ותרב חכמת שלמה (יותר ממשה, הלא משה נקרא חכם). ותירוץ ידוע מה שאמרו בזוהר על חכמה עלאה וחכמה תתאה, והוא תירץ שהנה איתא בא"א ע"ה שעבד לחמה ובלילה ללבנה ואח"כ השיג הבורא ב"ה כראוי, והוא תמוה על חכם וקדוש שכמותו לעבוד להשמש (והלא איך אפשר להבורא הכל ב"ה חי החיים להיות נראה בגוף) אך שמהכל יכול אדם ליקח לו השגה להבורא ב"ה ולהוסיף לו חכמתו לרצון אל מכל ברואיו ומתחילה לקח לו מהשמש חכמה להבורא ב"ה, והשיג על ידה מחכמת אל ואח"כ מירח, ואח"כ הבין על בוריו מהבורא ב"ה שאין לחכמתו סוף ותכלית, וזה י"ל ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם. שנתרבה חכמת שלמה מכל החכמות מחכמת בני קדם לקח לו חכמה לחכמת הבורא ב"ה ומחכמת מצרים ומכל הצדיקים, אך לחכמה העיקרית לא השיג כ"כ. וזה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, כי החכמה מאין תמצא ולמלך אי אפשר לו להתנהג כן. כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, וזה ממני היא רחוקה, משא"כ לאדם אחר יכול להשיג גם חכמה עליונה עד כאן דבורו ז"ל, וי"ל דהנה יוסף הצדיק נקרא כלכל. ו"ל דהנה הצדיק מביא למעלה צרכי ישראל ותפילותיו ותשוקותיו וצרכי כל העולם, והנה במיין נוקבין שמתתא לעילא שמעלה תשוקת כנסת ישראל לה' ית' עושה כללות מתתא לעילא כללות א', ומה שממשיך מעילא לתתא השפע עושה כללות שני מעילא לתתא הקב"ה וכנסת ישראל, וזה כלכל, וכן שלמה י"ל כן. שמשתוקק לה' ית' תמיד עושה שלום בכל הה' פרצופין, הן מתתא לעילא, והן מעילא לתתא, וזה ותרב חכמת שלמה, במה שהשתוקק ומצפה לה' על חכמה ג"כ נתרבה חכמתו מהכל, וכן נמי מצינו ששאל מאת ה' ית' חכמה בחלום, ומה שאמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממנו, פי' אמרתי אחכמה בעצמי בלא ייחל לה' והיא רחוקה ממני כ"א מה' ית' היא קרובה לי:

ישעי' כתיב החרשים שמעו והעורים הביטו לראות, י"ל מי שהוא עושה עצמו חרש מלשמוע דברי נבול פה וכיוצא בזה יזכה לשמוע טובה, והעורים שאינם מסתכלים מעניני עבירות הביטו לראות הם אפי' גבוה מהראי', כמו הבטה מלמעלה למטה:

מי העיר ממזרח צדק יקראוהו לרגלו יתן לפניו גוים כו' דהנה כתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש כו', דהנה כתיב ליראה את השם הנכבד והנורא הזה כו'. ועוד כתיב טוב שם משמן טוב, ושורש הדבר מי שרוצה ומתאוה להיות להבורא ב"ה שם טוב בעולם שיתרבה כבוד שמים שתהיה אך טוב לישראל. וכן י"ל מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן כו' פי' מה טוב ומה נעים שבת להיות לצדיקים שנקראים אחים ורעים לו ית' שתהיה ישיבה ובכללה כל טוב. והנה בני חיי ומזוני ג"כ נכללים בלשון שבת, בני כמו לא תוהו בראה לשבת וצירה, חיי שבת לשון עכבה שיתעכבו הרבה בעוה"ז שיחיו ולא ימותו, ומזוני נמי שיהיו מיושבים ארץ מיושבת, וזה שבת אחים גם יחד, שתהיה אחדות בין צדיקים שלא תהיה קטגוריא בין ת"ח, ולא תהיה האחדות עי"ד יסורין או עניות יהיו נכנעים ושפלים בעיניהם שיכירו מעלות אחד על עצמו ותהיה ביניהם אהבה וריעות כ"א שתהי' שבת אחים נחת והרחב לב. גם יחד אחדות, וזה טוב ונעים כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן כו', דהנה כתיב יברכך ה', ולא ה' יברכך, אך הנה הבורא ב"ה אין תמונה ודמיון לא באות ולא בקוצי כלל וקודם שנברא עולם היה הוא ושמו לבד הכל באחדות ונעלם, ועתה האציל ב"ה את שמו והכל אחדות אחד, גם עתה דרך שמו הגדול עובר השפע מאתו ית' מהעלם להקוצי של יו"ד ובתוך היו"ד ומהיוד לה' ראשונה וממנה לויו ומויו לה"א האחרונה לעולמות של מטה, וזה י"ל יברכך ה', וזה י"ל דהנה הראש נקרא הקוצי של יוד. והיוד נקרא חכמה. כי כולם בחכמה עשית, והיא שורש לכל הנבראים בעשרה מאמרות, ע"כ יוד כלול עשרה, וזה זקן זה קנה חכמה, וזה כשמן הטוב על הראש הוא הקוצי של יו"ד יורד על הזקן היו"ד זקן אהרן הוא הה"א ראשונה, כמו וחכם בבינה, והיא זקן אהרן חכמה ומוחין של אהרן מרומז על הוא"ו של הוי' ב"ה שיורד לה"א אחרונה משם ע"פ מדותיו הי"ג מדותיו. או כפי המדה שצריך להשפיע לעולם, הטוב מרומז בשפע האור שלו ית' שבשמן מאיר וקאי על שמן משחת קודש, פי' כשמן הטוב, כי אין טוב אלא תורה אור זה ודאי נחת רוח לפניו כן הוא טוב ונעים שבת אחים כו' כנ"ל שתהיה אך טוב לישראל בפרט לצדיקים, וכמו שאמרנו תהלה לכל חסידיו עי"ד זה לבני ישראל עם קרובו וזה טוב שם משמן טוב, כי זה הוא שם אם טוב לישראל בפרט לצדיקים יש לו ית' כביכול שם טוב בעולם והוא יותר טוב משמן טוב (הגם שכתיב כשמן הטוב משמע ששניהם שקולים, הלא כתיב נמי כטל חרמון כו', וכן שמן טוב פשוט משמע משא"כ כשמן הטוב על הראש כו', יותר משמע אפשר), וזה וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפי', כמו פי' האור של בני חיי ומזוני. שמש הוא על בני צדקה על חיי ומרפא בכנפי' הכנף שלה הסוף הוא מרפא, כי חיי הוא העיקר מסוף השפעה של חיי הוא רפואה, וזה י"ל מי העיר ממזרח, עי"ד הזריחה שמשפיע כל שפע הנכלל בבני חיי ומזוני כנ"ל בפסוק וזרחה לכם כו'. העיר עי"ד זה התשובה שנקראת מי. וכן נמי י"ל עי"ד שהעיר מי התשובה בא השפע ממזרח כנ"ל, צדק יקראהו לרגלו המה"ד שנקרא צדק יקראהו לרגלו. פי' שמושל על מדה"ד, ומה עושה הלא אין חוזר ריקם, אומר לזה יתן לפניו גוים לפני מדה"ד יתן גוים. כמו שכתוב ואתן אדם תחתיך ומלכים ירד, פי' יעשה שלא יוכלו לקצוף על ישראל שתחת ממשלתם, ירדפם יעבור שלום, הגם שירדפם לא יקום לנגדו לקטרג עליו כ"א יעבור שלום אפי' אורח ברגליו לא בא אפילו שם יעבור בשלום:

ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן, וי"ל דהנה עולם האין נק' יום ההוא הנעלם משם נמתקין כל הדינין כי כל התחדשות הוא יש מאין עושה. כמו בריאה חדשה יש מאין ולשם אין קטרוג יכול לבא, וזה לא בזכותא אלא במזלא, ומשם באים בני חיי ומזוני וזה ביום ההוא יחי' איש עגלת בקר ושתי צאן קאי על חיי, עגלת על חיי הגוף הבהמית. בקר לשון ביקור חולים, וי"ל שבזה מרומז נמי חיי נפש, כי עי"ד חיי נפש שבא אורו ית' ותבערה לו ית' חוזר בתשובה שלימה מאהבה עושה מעבירות זכיות, וזה יחי' איש עגלת בקר מרומז בעבירות, כי עבירה ראשונה שורש הכל עגל כתבנית שור. וזה יחי' עגלת בקר יביא מהמות לחיים, כי עונות יעשו זכיות, וגם שתי צאן, פי' שהנה הצאן נקראים עשתרות שמעשרות את בעליהן, וכן נמי פשוט הישראל קרוים צאן כמו שכתוב ואתן צאני כו' וזה שתי צאן קאי על מזוני בכלל עושר, וגם בני להרבות הצאן אדם:

מי תכן את רוח ה' ואיש עצתו יודיענו י"ל פשוט התשובה שהקב"ה חפץ שישובו נקראת מי כידוע, תכן את רוח ה', שישרה רוח קדושה עלינו להיות כח להמשיך התגברות קדושה והרהור תשובה וגם עוד פועל ואיש עצתו יודיענו שנעשה אדם הרוצה בכבוד שמים איש כמו וחזקת והיית לאיש, עצתו יודיענו. שיודיע להקב"ה כדינו לעצתו, כמו הצדיקים גוזרים והקב"ה בטובו הגדול מקיים, כמו שנותנים עצות, שאומרים כן ראוי לזה עושר לזה חיים יותר ולזה שיוכנע וכיוצא בזה, וי"ל עוד מי נקרא הכנעת שונאים, כמו שכתוב מי הוא זה ואיזה הוא כו' וזה מי בשביל הכנעת עובדי כוכבים. תוכן את רוח ה' כנ"ל, (כמו שכתוב אל נקמות ה' אל נקמות הופיע):

שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות, י"ל דיש צדיקים שרואים שלא תהיה שום דין על ישראל כלל, לזה אומר שמרו משפט שלא תבא דין כ"א על עובדי גלולים, ואם תראו לא כן ועשו צדקה לבטל הדין, כמו שכתוב והיה מעשה הצדקה שלום כו', כי עי"ד זה שתשמרו משפט קרובה ישועתי לבוא שיעורר מ"נ בשורשונו להיות הישועה ובהצדקה מעוררו' שיעשה הקב"ה עמנו ג"כ צדקה ויצילנו הגם אם אין אנו כדאי' וזה וצדקתי להגלות, עוד כתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד, י"ל ג"כ בדרך הזה אם הוא רודף הדינין, עי"ד צדקה וחסד, צדקה י"ל שמנדר צדקה. וגם מעורר חסד אבות חסד אל ימצא חיים כיון שהוא עושה רצונו ית' הוא מוצא חיים נצחיים כדי שתהיה לו כח לפעול יותר רצונו ית' בזה וגם לפעול צדקה, כי נותן לו הבורא ית' עושר וכבוד. וי"ל ימצא חיים צדקה וכבוד קאי על ג' הדברים התלוים במזל בני חיי ומזוני, והנה כתבנו נ"ל כמה פעמים בשם הרב המגיד על אין מזל לישראל מעולם הנעלם שהוא אין משם מזל לישראל הם בני חיי ומזוני שאינם תלוים בזכותא כ"א במזלא כנ"ל, כי גם אם ע"פ זכות אינם כדאי אפשר להמשיכם לישראל מעולם האין הוא המזל (ע"כ לשון מציאות כמו מציאה בחנם). וכמו החכמה מאין תמצא, יש מאין, ולעיל נ"ל אפשר כתבתי שג' התלוים במזל מרומזים בחכמה ובינה ודעת, וזה והחכמה מאין תמצא כנ"ל, וזה י"ל שהקב"ה נותן כח להצדיק להמשיך ממזל בנו חיי ומזוני נמי, וזה ימצא חיים הוא פשוט צדקה הוא מזוני, פי' עושר שיהיה יכול לעשות צדקה, וכבוד הוא בני, ונא' לו ראי' כתוב בן יכבד אב ופשוט שמצוה לכבד אותו הם בנים (ותלמודים נמי):

אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי. י"ל דהנה יש צדיקים שמייחלים לה' ית' ובאים לטהר בכל לבבם ונפשם ומאודם ואעפ"כ נזדמן להם שלפעמים נזדמן להם חטאים הוא כדי שישובו בתשובה שלימה ויבקשו מחילה באמת ויעוררו האור של המחילת עונות למטה, וגם משם יש להמשיך בני חיי ומזוני, שהם שורש כל השפע הצרוך לנו. דוק ותשכח כי הכל נכלל בזה, כי פרושם הוא לענין נפש ולגוף כאשר כתבנו כבר בעזרת אל ית'. והנה מחל עונות בלא וי"ו של מוחל הוא אותיות לחם הוא גימט' מזלא, וזה י"ל אשכול פרושו איש שהכל שלו כידוע שאמרו רז"ל כן. וזה אשכול הכופר שרוצה וצריך כפרה שיכפר לו הבורא גורם דודי לי בכרמו עין גדי. פי' הוא לטובתי, שעי"ד זה הוא בכרמו כמו בכרם לוקח האדם יין כן הוא למשל בכרמו עין הוא מעין השפע, כמו אל עין המים, וכן עין הקורא. וזה עין גדי הוא מזל העליון שאין הרשעים אחוזים שם כלל, ואין מאיר להם כלל כי אדרבה כשמתגלה מתפחדים הם ונכנעים ע"כ נקרא גדי מזל שלו, וגד לשון מזלו כמו גד גדי וסנוק לא, והיותר נשכח ולא נזכר כראוי:

השמים כסאי והארץ הדום רגלי כו' וי"ל דהנה צריך אדם צדיק להמשיך כל מיני שפעות הן לנפש קדושתו ית' והרהורי תשובה, והן יראה ואהבה ושכל טוב, וכן עניני גשמיות בני חיי ומזוני לנפש ולגוף. והצדיק העושה כן הקב"ה עמו כי הוא דבוק בו ית', עי"ד שדבק במדותיו ועוד כדי שתהיה לו כח יותר להמשיך שפע ה' מאתו ויש לו כח לפעול רצונו ית' להשפיע, וזה י"ל השמים מי שממשיך שפע רוחני שמרומז בשמים הוא כסאי והארץ מי שיש לו השכל להמשיך גם שפע גשמי, הדום רגלי ממשיך השכינה יותר למטה ועוד י"ל השמים כי צריך האדם להשיג מרוממות אל ית' תמיד, לעיין שוב שפלותו ולפשפש במעשיו, וכמו שפי' בשמים ממעל, בשמים עניני רוחניות תעיין כדי שתהיה ממעל לעלות מעלה מעלה, ועל הארץ הוא שפלות עצמו יעיין שבא מן הארץ מתחת שלא תהיה לך גאוה להיות בעצמו (כמו אסקופה הנדרסת) שפל בדעתו, וזה י"ל השמים לעיין רוממות אל ית' כסאי, עי"ד זה והארץ כנ"ל שפלות עצמו שמעיין הדום רגלי, איזה בית אשר תבנו לי כו'. פי' תהיה קדושתו ית' אצל הצדיק כ"כ בגילוי שאומר ית' איזה בית אשר תבנו לי כו'. (ונ"ל עתה עוד איזה בית כו'. כי הבא ליטהר מסייעין לו, לזה אומר תזכו יותר להבין ולהשיג רוממותו שתשיגו איזה בית אשר תבנו לי, שתשיג שאי אפשר לבנות לו בית שהכל כבודי, כמו שאמר שלמה המע"ה הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואף כי הבית, תשיגו גם אתם בעצמכם מרוממותי כן, ובענין שפלותכם שאתם מתבוננים ג"כ תשיגו יותר, לזה אומר ואיזה מקום מנוחתי שיש לו ממנו מנוחה ועונג לפעול נחת רוח לו ית' כ"א בחסדו מקבל הכל):

ומה יענו מלאכי גוי כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו. כי הנה פירשנו פסוק עושה מלאכיו רוחות כו' דהצדיק צריך לעבוד את הקב"ה בשני ענינים אחד להתדבק בו יתברך ללמוד תורה לשמה ושאר עבודת הבורא ב"ה ולשוב על מה שצריך, וגם להמשיך שפע לעולם לראות שלא תהיה שום דין על בניו ית', ובענין זה נקראים הצדיקים מלאכים לשון שליחות שעושה שליחותו ית' להטיב לברואיו כמו שמצינו בנביאים ומכהן גדול שהיה לו לבקש רחמים על דורו, וגם נקראים מלאך ה' צבאות, כי עי"ד זה פועלים נסים ונפלאות, כי ה' אתם כי חפץ חסד הוא ורואים העולם גדולתו ית' ומתקרבים. אליו ונתרבה צבאותיו ית'. וזה מלאך ה' צבאות ומשם באים נסים ונפלאות ומנצח את הרשעים ועי"ד יודו לה' חסדו ובנידון מה שעושה רצונו ית' בינו לבין קונו נקרא משרתו ית', וזה עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, וזה י"ל ומה יענו מלאכי גוי. פי' גוי קדוש, כי ה' יסד ציון לשון בנה אצלו ציון, פי' מיוסד לשום אותות, ובה יחסו עניי עמו אפילו אשר הם עניים בדעת נעשים טובים עי"ד זאת:

ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר דהנה פרשנו הרוצה להחכים ידרים ולהעשיר יצפין. ולא קאמר הרוצה ליחכם או להתחכם, ולא קאמר הרוצה להתעשר או ליעשר, אלא הכוונה הרוצה להחכים את העולם להיות להם יראה היא חכמה, וכן להעשיר את העולם שלא להיות עניות המעביר על דעת הקב"ה, וזה י"ל דהנה השי"ת חפץ חסד הוא, ורוצה בתשובתן של רשעים, וזה ה' חפץ למען צדקו, שעושה צדקות עם כל בשר ע"כ חפץ להיות הצדיק יגדיל תורה הוא להחכים, וגם יאדיר להעשיר את העולם כדי שיטיב ית' לברואיו:

והי' ביום ההוא יסור סובלו מעל שכמך ועול מעל צוארך וחובל עול מפני שמן, י"ל דהנה כתיב והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה כו'. דהנה כתיב כי בו ירבו ימיך כו' ובא בימים כמו ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, כן יראה נקרא ערב והאהבה בוקר הכל יום אחד, כן בכל עת שיש לאדם אהבה ויראה מתעבד יום, וזה בי ירבו ימיך ובא בימים, ויש מדרגה יותר עליונה מזה, שבא האדם להתפשטות הגשמיות, ואינו אז במדרגת יראה או אהבה כ"א בהתפשטות מסתמא יש בו תרווייהו ביחד אהבה ויראה כ"א שאינו ניכר בו. (וגם שבא עי"ד תשובה עליונה למדרגת אין ומחכמה שמשיג שהוא כאין) שהוא מדרגת אין. וזה יום אחד הוא יודע לה' לבד, כי זה לא אתידע האהבה ויראה הנקרא יום וזה לא יום ולא לילה כ"א לה' הוא נודע עי"ד זה לעת ערב, קרוב בזמן הגאולה יהיה אור לישראל, והנה זה נק' יום ההוא לשון נסתר, כי לא נודע עי"ד זה שנשיג האין זה אפשר לבא עי"ד תשובה כנ"ל ועי"ד חכמה, עי"ד זה יסיר סובלו מעל שכמך לשון שכם אחד על אחיך. פי' החלק ה' עמו יסור מזה המניעה והסבלות טורח משא היצה"ר. וגם יסור עלו מעל צוארך הוא הבית הבה"מ וחובל עול מפני שמן, פי' וחובל עול פי' לעלות מעולם היראה הוא עול מלכות שמים כ"א נשיג לחכמה המרומז בשמן, וכמו שכתוב ומלאה הארץ דעה את ה':

בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו י"ל דהנה יש מדרגה שמשיג האדם מרוממותו ית' וגם חסרונותיו נודעים לו, ואינו מחזיק עצמו לטוב, ויש מדרגה פתוחה הימנו, שמחזיק עצמו לטוב כי אינו משיג כ"כ, והגם שזה אינו טוב אעפ"כ אם הוא אוהב את הצדיק הנ"ל יש לו עוה"ב, ויש ג"כ מדרגה גרוע שתורתו ותפלותיו הם מן השפה ולחוץ גם זה יכול לבוא לחעה"ב אם יש לו שלום עם צדיקים ומקובל עבדות שלו ותורתו, כי הצדיקים מעלים אותי, כי מצא מין את מינו וניער. כי תורת ותפלת צדיקים הם מעלים גם את של זה, אם יש לו שלום עם הצדיקים וכן פרשנו על ועמך כולם צדיקים, אם הם כללות אחד, ע"כ המבזה רבנן הגם שיש לו תורה ומ"ט משמע שאין לו חלק עה"ב כיון שהוא מבזה את הצדיקים ודאי אין לו אהבה לו ית', ומ"ט שלו אינם כראוי כ"א מהשפה ולחוץ, ואי לא הוה מבזה הת"ח היו מעלים את שלו כנ"ל משא"כ אם מבזה אותם כנ"ל, וכן איתא תורתו של דואג אינו אלא מהשפה ולחוץ, אעפ"כ היה בא לחיי עה"ב, אי לא הוה חולק על דוד המע"ה, וזה י"ל בורא ניב שפתים שלום, פי' גם אם הניב הוא התורה ותפלה מהשפה ולחוץ לבד הקב"ה בורא אותם כמו בריאה חדשה להיות טוב אם יש לו שלום עם הראוים לשלום דהיינו צדיקים, כי אין שלום אמר ה' לרשעים. שלום לרחוק, למי שנראה לו שהוא רחוק כנ"ל המדרגה עליונה, ולקרוב שנראה לו שהוא קרוב, אמר ה' ורפאתיו, אם יש לו שלום, כי קאי אראש המקרא וכנ"ל, וזה י"ל לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, פי' לכן למי שהוא צדיק בעיניו כמו כן בנות צלפחד דוברות, פי' למי שהוא כן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום אם יהי' לו שלום עמך, (פי' הגם שאתה תעלה את תורתו ומצותיו הנקרא ברית בתורתך ובמצותיך. אעפ"כ תחזיר לו וכנ"ל ודו"ק):

קומי אורי כי בא אורך. י"ל דהנה פרשנו על אם תרצה ליחנק הותלה באילן גדול, כי בתיקון המידות בא מעשים טובים והנה אדם שבא לו עוד תאוות אפילו לדידי' יש חשש שלא יבא עי"ד זה לחטא. ואפשר אם יניח זה עבירה זו גורמת עבירה עד חו"ש אפשר לבא לא"א שהוא בחנק והתקנה לזה לזכור שאינו רוצה כ"א לפעול רצונו יתברך, ויזכור כי זה הוא תאוה גרוע ומאוסה ובטבע האהבה ראוי לאהוב אותו ית' כי הוא שורש כל האהבות, והנראה תענוג של התאוה הוא משורש החסד יש ניצוץ בזה מוטב לאהוב אותו ית' שורש הכל, וזה טוב ומועיל להחפץ החסד והאמת ולמבין ידוע והמדה הרצון לעשות רצונו ית' הוא שורש של תיקון המדות ומ"ט כי מהמדות בא מ"ט נקרא אילן קטן ומהרצון שחפץ להיות טוב בא שמבין בחכמתו וידע להישיר מדותיו להיות טוב נמצא הרצון טוב כולל הכל נקרא אילן גדול וארוך, וזה קומי אורי כי בא אורך לשון אריכות עי"ד זה תאיר לעולם, וכן תעלה נצוצות, כי אורי הוא פרושו לקוט וכבוד ה' עליך זרח:

הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה. דהנה קודם הכל צריך האדם לראות שלא יחטא שלא לימשך אחר הגשמיות שלא יבא עי"ד זה לחטא ויהיה הכל בדבקות וזה יעקב י' עקב להיות בעקב הם הגשמיות יו"ד בהם הוא צמצום והקדושה נקרא יו"ד, כי אין דבר שבקדושה פחות מיו"ד, וי"ל נמי ללמוד בהתמדה, כמו שכתוב ויעקב איש תם יושב אוהלים, ואח"כ יראה להתדבק בו ית'. ולעיין ולהתבונן בגדלותו ית' ובטובותיו ורוממותו ונוסף על זה להמשיך שפע להעולם. וזה י"ל הבאים פי' הבאים אל רשות היחיד, הוא הקדושה הנקרא ביאה, ישרש יעקב צריך להיות נשרש יעקב כנ"ל, אח"כ יציץ ופרח ישראל כנ"ל. ישראל הוא הדבקות, ואח"כ ומלאו פני תבל תנובה, וזה ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, שיהיו נקראים באים ולא יוצאים יעקב כנ"ל ובניו הנמשכים ממנו דהיינו ישראל ולהמשיך שפע כנ"ל:

ירמי' כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. דהנה כתיב יד על כס יה, ידוע מאמר רז"ל נשבע הקב"ה שלא יהיה השם שלם והכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק, והנה ודאי אם היה רוצה הבורא להביא את הגאולה עי"ד צער היה עושה זה כבר, כי הוא יודע הסוף אם אי אפשר בלא זה למה האריך הגלות, אך הוא רוצה שעי"ד אריכות יבא הגאולה לא עי"ד צער, ואי משום הנשמות שבגוף ג"כ הי' אפשר שנפרה ונרבה מאוד, וכמו שפי' האריז"ל על פסוק הקטן יהיה לאלף כו' כידוע. והנה אם תהי' הגאולה לא עי"ד דוחק ולא עי"ד מלך קשה כהמן הוא כבוד שמים כי ודאי חלילה אין כבודו להיות לבניו שום צער חלילה, והגם שאמרו רז"ל יעמיד מלך קשה כהמן י"ל שאמרו כן שלא ליואש מן הרחמים על שאמרו קודם אין הדבר תלוי אלא בתשובה, אמרו כן כיון שתלוי בתחתונים. דלמא לא ישובו. ע"כ אמרו יעמיד מלך קשה כדי שיקוים אח"כ כל הבטחות והנחמות. שאי אפשר שלא יקיימו, כי הם דברי אלקים חיים, ודבריו אשר יצא מפיו שלא ישוב ריקם כו'. אך הנראה ברור שראה ב"ה שתהיה הגאולה לא עי"ד צער, כ"א שישובו כראוי, ע"כ האריך את הקץ אם היה מוכרח למלך קשה, הלא ידע ית', ולמה האריך הגלות הלא חפץ חסד הוא, והנה איתא בזוהר בזכות התפלה תהי' הגאולה, וזה י"ל כסא כבוד להיות הכסא שלם. כבוד לא עי"ד צער לנו וגם יהי' מרום מראשון, כי תהי' יותר במעלה מאשר היה קודם מלחמת עמלק כי הלא תהי' שעבוד גליות עיקר ויציאת מצרים טפל, וזה יהיה עי"ד מקום הוא קדושתו ית' הנקרא מקום מקדשנו, שאנו עושים הוא מקדש מעט מקום תפלה:

זכריה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, דהנה צריך האדם לראות להמתיק כל הדינין, וזה הוא רצונו ית', וזה יכול לפעול בצדקה, וכמו שכתוב וחטאך לשין חסרון בצדקה פרוק, וכן והיה מעשה הצדקה שלום הוא פשוט, וי"ל נמי לשון שלימות. שגורם שלימות בשם הרחמים, והויו שבשלום על שגורם נמי שפע טוב נוסף על הרחמים ושלם, והנה הצדקה עולה מעלה מעלה לעולם הנסתר, כי היא במקום מזוני לעני שהוא ממזלא, וזה י"ל ביום ההוא, יום הוא מצוה ותורה שנקרא אור יום ומכ"ש צדקה ונקרא יום ההוא על עולם המזל, שעד שם ויותר עולה ומעוררת, וזה ביום ההוא יהיה ה' אחד לשון שלם כמו והיה המשכן אחד שפרושו שלם, וכן נמי פשוט אחד כי גורם שפע מהמקור ליו"ד של שמו ית' ומיו"ד לה"א וממנה לוי"ו ומוו"ו לה"א על כל ישראל וזה ה' אחד ושמו אחד להיות נמי מתגדל שמו הגדול בעולם עליון בטובו הגדול:

ונחל ה' את יהודה חלקו על אדמת הקודש ובחר עוד בירושלים, י"ל לפי הנ"ל דהרוצה להחכים ידרים כו', ונחל ה' את יהודה. פי' את הצדיק ינחיל ה' חלקו הם כנסת ישראל, ומפרש האיך ועי"ד מה ואומר על אדמת הקודש שימשיך להם הצדיק שפע גשמי ודאי מה שנמשך מלמעלה קדושה יש בו, וזה על אדמת הקודש, ואת כמו עם, ובחר עוד פי' אם בחר הצדיק, עוד תוספות הוא עושר צריך לראות בירושלים פי' ביראה שלם להיות לש"ש לבד כנ"ל בלהעשיר יצפין:

תהלים הנותן שלג כצמר כו' דהנה איתא דוד בקש רחמים והורידן לארץ זאת אש וברד שלג כו'. והנה כתיב ומגז כבשי יתחמם כן י"ל שבח על זה הנותן שלג כצמר למטה, והנה מה התועלת שבאים למטה כדי שיהיו התחתונים יכולים ליקח אותם בכל עת שיצטרך כמו שכתוב והארץ נתן לבני אדם, ודאי כל ענינו ארץ, כמו שפי' על הפירות שאמרו כאן לאחר ברכה, וזה הנותן שלג כצמר, ליהנות מהם בני אדם כפור כאפר יפזר, הפקר לאדם כמו אפר, וכן י"ל מבטן מי יצא הקרח. כי מי נקרא הצדיק כמו שנקרא זה שפרשנו כמה פעמים משום שחשוב וספון בכל העולמות ותפלותיו בוקע הרקיעים וגם הוא גוזר גזירה ומתקיימת והוא יכול לבטל גזירת המקום ברוך הוא, וכולם שואלים עליו מי הוא ועונים זה הוא ע"כ נקרא מי וכן זה, וזה מבטן מי הוא הצדיק יצא הקרח כשהצדיק חפץ שיהיה קרח בעולם, כי הוא טוב להתגבר כל בני עולם, י"ל על שהוא מרוח צפון נקראת גבורה, וע"כ שמעתי שרוח צפון מרפא, כדאיתא שלא נשבה להם רוח צפונית לא מלו, והנה איתא רצון יראיו יעשה קאי על הכל אפי' לעשות נסים ונפלאות כ"א כאן אפילו שלא בא הדבר אל רצון יראיו כ"א שנראה וחושב כן שהיה טוב אם יהיה וקרח וזה מבטן מי שעדיין הוא בתוך הצדיק לא המחשבה מכח אל פועל שירצה כן יצא הקרח כי משום זה הורודן למטה להיות נתן לבני אדם:

כי בחר ה' בציון כו', י"ל כפי שזוכר אנו עתה, דהנה לשמור שלא לפגום ברית הוא כלל גדול כאלו קיים כל התורה ומועיל לקיים כל התורה ע"כ אמר האי דעדופנא כו' דנסיבנא בשיתסר כו'. וזה י"ל כי בחר ה' בציון הוא ברית מילה לשון רושם. כמו הציבי לך ציונים. ובנה אצלו ציון. פי' על חותם ברית קודש שלא לפגום. אוה למושב לו. פי' להעמיד תולדות כמו לא תוהו בראה לשבת יצרה. המותר נשכח:

עיני ה' אל צדיקים, י"ל פשוט הקב"ה נותן השגחתו אל צדיקים שמשגיח תמיד בצרכם, ומה שאירע להם לפעמים שום צער שמבקשים רחמים הוא ואזניו אל שועתם כי מתאוה לתפילתן, ואפשר לא אמרתי זאת בש"ק, ועוד י"ל עיני ה' אל צדיקים, שמשגיח עליהם להטיב להם ולהציל אותם ולעשות רצונם אעפ"כ ואזניו אל שועתם שאיתא בר"מ אלשיך ששמע פי' על תאות לבו נתת לו אעפ"כ וארשת שפתיו בל מנעת סלה, כמו מי שאוהב את האדם והוא צריך לו הגם שמבין חפצו ורוצה מאוד ליתן לו מניח אותו לשאול ממנו כי ערבים עליו דבריו ודאי אינו מניח אותו בצער בשביל זה, וכן להיפך במי שאינו חביבים דבריו עליו נותן לו תיכף כדי שלא יאמר לו, ולפעמים אינו נותן גם שמבקש (חסר ב' תיבות) פניו כ"א לפעמים הוא ויש לחלק וזה י"ל עיני ה' כו' כנ"ל, ועוד י"ל ה' ית' נותן להצדיקים עינים טובים ראיות רוחניות שישיגו רחמיו ולהיפוך חלילה כדי לבקש רחמים על הדור, וזה ואזניו אל שועתם עי"ד הצדיקים אל שועת ישראל, וכמו שפירשנו רצון יראיו יעשה ועי"ד זה את שועתם של העולם ישמע ה' ית' ויושיעם, כי הצדיק נמי יש לו מדותיו ית' חפץ חסד אינו יכול לראות צער ישראל ומבקש רחמים על הדור, ועוד י"ל עיני לשון עין המים לשון מעינות של ה' אל צדיקים שיהיו יכולים להמשיך כל שפע להעולם ועי"ד זה ואת שועתם ישמע ויושיעם:

יגמלני ה' כצדקי כו' לכאורה תמוה לומר כן ואיתא בגמרא ברכות ודוד מי קרא לנפשו חסיד כו' וכאן אומר כן ולא מקשה, וכן עוד כי שמרתי דרכי ה' כו' כי כל משפטיו לנגדי כו' עד עם חסיד תתחסד כו' אינו מובן כלל, ונראה האמת בעזר משדי כמו ששמעתי בשם הרב המגיד מזלאטשוב שיחי' לאוי"ט, טוב עשית עם עבדך ה' כדבריך, פי' הוא יצ"ו, אתה עשית טוב עמי, כי לולי הקב"ה עזרו לא יכול לו, ה' פי' בשביל שאתה ה' רחמן. כדבריך אתה גומל עמי כאלו היה רק דבריך שאתה ציוונו ואני בעצמי עשיתי הכל, וזה י"ל וגמלני ה' כצדקי כאילו היה צדקי לבד בלא עזרך כבור ודי כו'. ובאמת אתה היית עוזר לי כי שמרתי דרכי ה' ולא רשעתי זה הכל היה מאלקי, כי כל משפטיו לנגדי היו מתנגדים לי, אפי' משפטים שיש בהם טעם, וחקותיו לא אסיר ממני אפילו שהם בלא טעם ודאי היה עזרתו ית'. ואהיה תמים עמו פי' עמו הוה מה שאהיה תמים בעזרתו וישב ה' לי כצדקי כאלו הוה צדקי כבור ידי עם חסיד תתחסד, אתה עושה חסידות עמו פי' בעזרתך הוא, וכן עם גבר תמים כו'. ועם עקש נמי י"ל כן. כמו שכתוב משגיא לגוים הוה זה נמי מעין השירה, כי עי"ד זה הוה יכול להם לנצח מלחמות:

שמחו בה' וגילו צדיקים כו'. י"ל קאי על בנו חיי ומזוני (כי כתיב ה' זכרנו יברך) שמעתי אומרים יברך ה' הוא בני. כי איש ואשה יו"ד ה"א ביניהם ובן ובת שצריך לכל אדם מישראל להיות לו הם מרומז בוא"ו ה"א הגם אם יש לאדם הרבה בנים ובנות הכל נכלל בו"ה. וזה שמחו בה' וגילו להיות השם הוי' שלם להיות לכם בנים. ושיהיו צדיקים. וכמו שכתוב גיל יגיל אבי צדיק וזה שמחו הוא פשוט על בנים שיוגמר בכם שם הוי' ב"ה כנ"ל, וזה בה' וגילו צדיקים תהיה לכם נוסף על שמחה גילה שיהיו צדיקים. ועוד י"ל וגילו לבד קאי על זה שיהיו צדיקים וכמו שכתוב גיל יגיל אבי צדיק, וזה שמחו בה' וגילו. ומי פועל זה צדיקים, ואך הראשון יותר מדויק בהלשון. והרנינו כל ישרי לב. כי עדיין לא כתיב רק בני. ועתה אומר גם בחיי. וזה והרנינו תמשיכו חיי. וכמו שכתוב במזמור ק"ז ברפואה ישלח דברו וירפאם כו'. יודו לה' חסדו כו'. ואמר אח"כ ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה. וזה י"ל והרנינו להמשיך ומי יפעל כל ישרי לב שיש להם לב טוב ורוצים בטובת ישראל וגם ממילא הוא נמי מזוני. כי מאן דיהיב חיי יהיב מזוני. ועוד י"ל תפעילו נקמה בעובדי כוכבים. וזה ג"כ הוא רנה כמו שאיתא באבוד רשעים רנה וזה והרניני. עוד י"ל דכתיב מזמור לתודה כו'. דהנה החוזר בתשובה ומתודה כתיב ומודה ועוזב ירוחם לשון רחים רבנן. כי הקב"ה אוהב אותו ממילא בא לו ג"כ אהבה לו ית' כי הקב"ה משמחו כי הוא רופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, וזה מזמור לתודה למי שהוא מתודה בא רוח הקודש לזמר מזמור לפניו. וקאמר הריעו לה' כל הארץ. פי' נשבר את עובדי כוכבים שהם כל הארץ שאינם יודעים כ"א ארציות. משא"כ ישראל ריקנות שבנו מלאים מצות. שהם שמיומוות שמן השמים דבר עמנו ה' ית'. וזה הריעו לה' פי' בשביל כבוד ה'. וכמו שכתוב ויריעו כל בני אלקים. ופי' בזוהר לשון שבירה, וכן תרועם בשבט ברזל, עבדו את ה' בשמחה. פי' על מזמור לתודה שבא לו דבקות לזמר בואו לפניו ברננה. בשמחה ורנה של אבוד רשעים כו'. וזה י"ל שמחו בה' וגילו צדיקים הם השבים בתשובה. כמו שאי' המקדש את האשה ע"מ שהוא צדיק גמור אפילו הוא רשע גמור חוששין לקדושיו כנ"ל. עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. י"ל פי' תראו נקמות בשונאים תהיה לכם גיל מהרעדה שתראו על העובדי כוכבים:

הנה איתא ב' דיעות אם ענוה עדיפא מכלהו. כמו שכתוב עקב ענוה יראת ה'. וכתוב יען משח ה' אותי לבשר ענוים לבשר חסידים לא כתיב כ"א לבשר ענוה. ופעם איתא במשנה של ר' פנחס בן יאיר קדושה מביא לידי ענוה. וענוה מביאה לידי יראת חטא. י"ל דבאמת הוא כמו סוף מעשה במחשבה תחלה. כי האדם הרוצה לעבוד את ה' יתברך הוא בראשונה יראת חטא שרוצה להתנהג כרצונו ית' שלא יחטא לפניו. וזה הוא העיקר אצלי. כי ע"כ שב בתשובה שלימה ורוצה לגשת אל הקודש ומתחרט על העבר ובוש מאוד על שהכעיס את הבורא ב"ה. כי בחושבו בו ית' ממילא בא לו בושה מלפניו ות' והכנעה וענוה ואח"כ ממנה בא להוראה. והיראה מתלבשת בענוה. כי אם הו' קודם לענוה מתנהג ביראה הוה בלא ענוה ואין כן ראוי ע"כ בא כן. ואח"כ משיג יותר ענוה מרוממות אל שמשיג בהתקרבו אליו בכל פעם יותר. ומשיג יותר גודל הפגם של עונותיו ומתמרמר יותר עונות, ונעשה נכנע ושפל בעיניו יותר ויותר וגומר בדעתו ומתנהג ביראת ה' יותר ומלובש בענוה השניה הנ"ל. והנה עוד חוזר חלילה הכל במעלה עליונה יותר בכל פעם. והנה בענוה הוא סימן על יראה כי עי"ד יראת ה' בא לו הכנעה וענוה כנ"ל. וכן אינו חוטא בענוה משא"כ יש עניו לפנים לבד להיות לו גם אותה מעלה שנראה לו שיש לו כל המעלות ורוצה שתהיה לו גם אותה מעלה שישבחו אותו על זה. ויחזיקו אותו לעניו. בזה אין בו סימן יראה. וזה י"ל ר' יהודה היה נותן בהם סימנים. כי ר' יהודה הוא היראה ואהבה. כי מיראה בא אהבה ומעורר עליו אהבה וב"פ אהבה גימט' כ"ו כמנין הוי' ב"ה שביהודה. והד' קאי על היראה שמביאה לאהבה כי הוא השער לה'. ושער הוא דלת מרומזה בד'. וכן י"ל שעי"ד היראה חוזר בתשובה ומתודה לשון הודאה. היה נותן סימנים בהענוות הנ"ל שהם באמת ולא לפניות אחרות כו'. ומה שאמר דצ"ך נמי י"ל כי יכול מי שמתנהג כן לפעול נקמות בעובדי כוכבים. והנה היראה הוא עיקר מחשבתו. ועי"ד זה נזדמן לו הכנעה וענוה בסימנים של היראה, ואח"כ היראה מתלבשת בענוה. וענוה קודם לה הוה כמו אם אחותה הגדולה ד"ל. והיראה עקרת הבית כי עיקר מגמתו קודם וזה מה שעשתה יראה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולותה. כי בלא התלבשות ענוה אין היראה כראוי. והענוה היא עטרה לראשה. והוא עקב לה. כי כבר היה לו הוא קודם וזה י"ל ר' שמעון אומר שלשה כתרים הם כתר תורה כתר כהונה היא י"ל חסידות. וכתר מלכות פשוט המתגבר על יצרו ומושל בו ממילא י"ל חירות כנ"ל, וכתר שם טוב עולה על גביהן היא ענוה. כי הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו הוא ענוה זוכה לשם טוב עולה על גביהן שיתלבשו בה להיות עטרה לעטרם. כי מיראה בא לכתר תורה וכהונה ומלכות:

גשם נדבות תניף אלקי' כו'. דהנה נקרא גבורות גשמים. וכמו שאמר חד מ"ד אי לאו דצריכי לעלמא הוה מבטל להו ואם צריכים לרחמים כשהבורא חפץ מעלה את הדינין לשרשם וממילא נמתקין כי בשורשם הם נאצלו רק לתועלת להחסדים שנהי' יכולים לקבל אותם הי' הצימצום. וזה שורש הדינין ושם הם רק לטובה. וכשמעלים אותם עד שם ממילא נמתקין ואינו אומר נבטלון כ"א נמתקין שלא מיבעיא שאין דבר רע כלל כ"א אדרבה הוא טוב. או שהדין בא על הרשעים ונחזה נקם. ולפעמים נעשה מהדין פרנסה שהוא משורש הדין, כי כמו שהדין הוא לצורך שנהיה יכולים לקבל החסדים הי' הצימצום והעיקר הוא החסדים שחפץ חסד הוא. כן פרנסה ועושר הוא צורך עבודת שמים והעיקר הוא עבודת הבורא ב"ה. וזה י"ל גשם נדבות הוא גשמי רצון ברכה ונדבה. זה בא עי"ד תניף אלקים מעלה את הדין לשורשו כנ"ל. עי"ד זה נחלתך ונלאה אתה כוננת נחלתך הארץ מתברכת וכן מה שהוא נלאה עי"ד הדין נתקן ונמתק:

בים דרכך כו'. דהנה ידוע דרכי ה' הוא לגמול חסד ולהטיב. אך ההטבה הוא לאשר לא ימשך רעה עי"ד זה. דהיינו לישראל משא"כ לעובדי כוכבים אינו כן. דא"כ הי' נמשך רעה לעיקר הכל חלילה. וכן פרשנו הפסיק וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. פי' חנותי לאשר אחון בזה. וכן אשר ארחם בהרחמים רחמתי משא"כ אם לעובדי גלולים לא הוה החנינה חנינה ולא הרחמים רחמנות כי היה נמשך ממנה צער להעיקר. והנה בקריעת ים סוף היה נתגלה דרכי השם יתברך. וכן בכל דור אשר עומדים על ישראל הקב"ה מצילנו מידם, ניכר דרכיו ית'. אך לא כ"כ בפומבי כמו בקריעת ים סוף. ע"כ לא נקרא דרכיו כ"א שביל כמו שביל קטן מדרך. וזה בים דרכך ושבילך במים רבים הם הרשעים. כמו שכתוב מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. וקאמר ועקבותיך לא נודעו. דאיתא בחז"ל כי את רגלים רצת וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים פרז"ל אותו פסוק על נ"נ ואמרו ואם אשלם לאבות השכר שרצו לפני כסוסים כו'. וזה יאמר אעפ"כ שאתה עושה לנו נסים עקבותיך העקבות שלך שרצו האבות לפניך בעקבותיהם לא נודעו עדיין כי לא נשתלמו עדיין:

במדרש זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. א"ר אבין לא ידענו במה לשמוח אם ביום ואם בהקב"ה בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך בך בהקב"ה בך בישועתך בתורתך ביראתך. א"ר יצחק בך בכ"ב אותיות. דהנה כתיב ושמחת בחגך אתה וביתך כו' והלוי אשר בקרבך לא תעזבנו כי אין לו חלק ונחלה עמך. דהנה כשאדם חוטא קודם תשובה יש לו סילוק שכינה אז והנה השכינה שרוי' על אדם עי"ד שמחה של מצוה כידוע או עו"ד הכנעה עי"ד זה ה' אתו וזה קשה או בא גאות כדאיתא בזוהר מתגאה עלי' דבר נש או אם רוצה לזכור ולהיות שפל בעיניו בא לו עצבות. וזה י"ל ושמחת בחגך לשון לחגא וכן יחוגו וינועו. פי' תראה שתשמח בלב נשבר שלך וי"ל עוד פשוט ושמחת בחגך. אם תהיה לך לב נשבר. אזי ישמחך ה' אותך ואת ביתך ואשר לך וכמו שכתוב הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם. ובמה מרפא אותם מעצבותם. כי נותן שמחה בלבם ע"כ אמר והלוי לא תעזבנו. כשתבא לך שמחה תראה שלא תעזוב מאת הדביקות בהבורא ב"ה הנקרא לוי לשון ילוה אישי כי אין לו חלק ונחלה עמך. פי' בהגשמיות ע"כ צריך ליזהר בה ולזכור בה. וזה י"ל נגילה ונשמחה בך בהקב"ה להיות בדביקותו יתברך. ומפרש האיך וקאמר בישועתו. פי' בהשמחה יזכור תשועת ה' לנו וישמח בזה עי"ד זה ימשוך לו השמחה. וכן בתורתו ישמח בהתורה שנותן לנו יתברך חמודה גנוזה שלו שעשועיו. וכן ביראתו המציל מלחטוא לפניו ישמח וימשיך עי"ד זה השמחה בדבוקותו יתברך (ור"י אמר בכ"ב אותיות י"ל יראה לימודו ותפלותיו יהיו בשמחה עי"ד מקושר בו יתברך בשמחה ודוק):

משלי שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר י"ל כן על הפסוק ואכלתם ישן נושן כו' וכן על הפסוק ונתתי שלום בארץ כו'. דהנה איתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא שלום כו' ועל הפסוק ואכלתם דאיתא ר' ישמעאל אומר הוי קל לראש ונוח לתשחורת והוי מקבל את כל האדם בשמחה, דהנה כתיב עטרה (נראה שחסר ומתחיל ענין אחר) לזכרון לית פולחנא קמי קוב"ה אלא רחימו. וכתיב עבדו את ה' בשמחה. וכתיב תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. ידוע פי' האריז"ל יותר בשמחה ובטוב לבב מרוב כל וכן איתא בישעי' הנביא שזכה לנבאות יותר נחמות מכל הנביאים. איתא בתד"א על שעבד את ה' יתברך בשמחה גדולה יע"ש. כן נ"ל איתא שם. גם האר"י ז"ל גילה למיודעו שזכה לכל האי להתגלות על ידו כ"כ סתרי צפוני תורה הקדושה בשביל שהיה שמח מאד בעשיית המצוה והנה הדבר המעורר לזה כל הנ"ל ולבטל המונע מזה לאשר מתנהג ביראת שמים ומתירא מכל חטא ליכנס מזה אל עולם אהבה גדולה לו ית' ולבטל המניעות והעצבות בא הפסוק ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. ידוע הפירוש אפי' הוא נוטל את נפשך. שמעתי אפי' נוטל נפשך ממש לא תמוש מאהבתו ית'. הנה להנצל מעצבות מעניני עוה"ז יזכור שצריך לאהוב בכל לבבו ונפשו מאוד וזה יותר מכל צער בשביל אהבתו יתברך אין למוש מאהבתו יתברך ודאי ואהוב את הבורא יתברך שמו בשביל יראת חטא הלא צריך לאהוב אפי' הוא נוטל את נפשו. כי לא תהיה הכוונה בשביל פרס או יראת עונש ובודאי אין מעכב מרצון אל ית' אם שב לבד. וכן ומודה ועוזב ירוחם יבא למדרגת אהבה לו ית' וזה ירוחם לשון מאן דרחים רבנן ויעיין מה שכתבתי בזה בספר ראשון. והנה הקב"ה אוהב אמת ואיתא במדרש שמואל אמר חטאנו לך איתא אמר כלום אתה מעניש אל לא מודים חטאנו דכתיב הנני נשפט בם על אמרם לא חטאתי. ע"כ אם צריך יתחרט ויגמור בדעתו שלא לחטא ולא מעכב מלגרום נחת רוח לו יתברך. וטוב פעמים לזכור שפלותו למזכרת עון. כמו שכתוב וחטאתי נגדי תמיד וידוע שתמיד גם מיום אל יום פעם א' או בכל שבוע. אך בדרך כלל טוב וראוי לזכור השפלות בכל עת שטוב להכנע. הנה בעת שנותן הבורא ב"ה הקדושה לאדם להשיג האמת ידוע החסרונות כידוע לי והכל בדרך כלל. ומכל אדם בדרך כלל כשהבנתי ונודע לי וגמרתי בדעתי להיות לי למזכרת שלא לצורך לחשוב בכל עת וזמן הגם שכמה פעמים היה כה שכחתי ואמרתי לא הזכרנו אל יתברך כמה וכמה פעמים נודע לי עד שנודע לו גם אם יעזור לו ית' על הכל אפי' בנסים ובנפלאות ובלי חטא כלל ועיקר ובמדרגות עליונות מאוד. כן הבנתי וגמרתי בדעתי בבירור הפסד נזדמן לי הרבה פעמים כשטעיתי באמת ונודע לי בעזר משדי בניסיו ונפלאות שמדריך את השפלים באמת הזכרני שפלותי. והסיר את המסך המבדיל וגמרתי לי כמה פ' למזכיר עון שלא לטעות מהאמת ובכל שעם נזכרתי מכ"פ גרעון משאר שהייתי יכול להבין בכל עת. וקודם א"ד ו' ג"כ הבנתי מהרה מד' דברים וענינים נכונים בודאי מהכל ועוד שני פעמים נ"ל ודאי אז ומפחותים יותר. ומשאר נ' יותר. (חסר כאן איזה שורות מכי"ק מחמת שלא יכולנו להעתיקם) וכל רגע שאינם חושבים את הבורא ב"ה וב"ש עוברים במ"א וי"ר וזכ"ו ובו תדבק ואל תפנו אל מדעתכם וכל כיוצא בזה בביטול ברכת הנהנין בכוונה אך על הכל מה דהוה הוה והלאה יעבור מה לעשות רצונו הטוב בשמחה ולאהוב מוכיחים מאוד ומלמנוע מלשנוא לכבוד הבורא ב"ה שהוא אוהב שלום ואהבה וריעות. ולדבר לכבודו יתברך כדי להיות האהבתו יתב' בשמחה אפי' אם נוטל את נפשך. ורחמנא ליבא בעי וטוב מעט בכוונה כו'. ולכבד אשתו לכבודו יתברך ולדון לכף זכות מאוד ולא לפרוש אולת כ"א לעשות בדעת וטוב פת חריבה ושלוה בה כו' בלא עצבות ולמעט באכילה מעט לכבודו ית'. וליחד שמו ית' בהציור א' הוי' ב"ה ולחשוב המ"נ בכל הארבע מ' ובשמחה ולהתפלל ולשבח אותו יתברך בפה מלא וחשק רב ומלה בסלע משחוקא בתרין. וגם בשבחי' להיות מלא ברכות ה' יתברך הברכה באסמיו. וזה הוא טוב לכבוד ית'. ורחמנא ליבא בעי. ולישן מתוך שמחה ולקום לכבודו. גם אינו ניזוק כי יכול לישן המעט יותר בבת אחת כידוע וטוב לראש ובכל עת אוהב הרע. ולא יחשוב מה אוכל למחר ואח"כ אפי' אכילה רוחניות ומי יודע מה יולד יום בעוד חי לעשות רצונו יתברך הטוב. וזה י"ל אהללה ה' בחיי אזמרה לאלקי בעודי. ולהיות חזק בדעת שלא ליפחד מאדם. ושלא לחנוף כ"א לכבד כראוי ולאהוב כרצונו יתברך. ושלא לבטוח בשום אדם וליזהר מלגלות מה שאין חיוב מלגלות. כי הולך רכיל מגלה סוד ה'. וקרוב ונראה שבא גאוה ונהנה מכבוד תורה. וגם שלא תהיה מניעה מלגלות לי יותר. כדאיתא בספר חסידים. מם שבהמה רואה יותר מאדם. כי אינה יכולה לגלות. וגם שלא תשלט ע"ה ומלה בסלע כו' וכל ערום יעשה בדעת כו'. וללמוד הרבה שהוא רצונו ית' אך טוב מעט בכוונה כו'. כמו שאיתא בתועלת א' בלימוד תורה לשמה משמח את המקום. ותועלת לאהבה שהיא הגדולה לפניו ית' ולמעט בתחינות ולמעט בהפצרות תפלה ושלא להתעצל בהתפלה כי הקב"ה עונה בכל זמן. ובהצנע כל מה דאפשר כמו שפירשנו על מים גנובים ימתקו כו'. ולהתישב בזריזות קודם המצוה ולימוד תורה כדאיתא בספר הגהות י"נ בפרט קודם האמירה לפני צבור. ושלא לרצות דוקא לומר ולהיות השתוות שלא לחשוב האיך מחזיקים אותי, ומה לו בהם וגם לפני הבורא ב"ה ית' מה הוא חשוב כ"א שבטובו מקבל. ויש לו קורת רוח בחסדו וברחמיו הגדולים וכתיב יערב עליו שיחי. פי' לשון בקשה שיערב לפניו אנכי אשמח בה' מה אני ומה חיי. ושלא להקפיד על שום דבר אפילו על מניעה ממצוה. כי הכל הוא מה' ית'. ונח איש צדיק כל נייחא מצד הקדושה. ומי שאכל שום אל יחזור ויאכל שום. וזה י"ל שבולם פיו בשעת מריבה אם כעס כבר. וזה יותר נחת רוח. כי הוא קשה מאוד יותר לשתוק בתחילה ולפום צערא אגרא. אך ודאי טוב וראוי. וצריך ליזהר קודם שלא תהיה אחטא ואשוב. ושלא יחטא שעה אחת. ולאו דוקא שעה אפי' רגע. ושתהי' קשה בעיניו שום צער לשום נפש (ישראל והנביא אפי' צער של אומות נצטער) אפילו מהשונאים המדברים עתק כ"א לשתוק כמו שכתוב דום לה' שלא תהי' חלול השם. וכמו שאיתא כ"א שלא לשמוח בצערם. ושלא להסתכל בעבירות במחשבתו אפילו בשלו כ"א להתחרט בדרך כלל כנ"ל על משנה לא יכנס לבורסקי יעויין שם מי שצריך. לזכרון טובות כללית. עוד כמו ששמעתי בשם הרב ר' משה בר נחמן ז"ל שלא יתירא האדם ממחשבות זרות ר"ל כי כתיב אנכי ה' אלקיך המוציאך מארץ מצרים שהיה מלא גלולים וטומאות והיו רוצים להחטיאנו ר"ל שהיו מכניסים ללב בני ישראל מינות ודאי לשבט לוי לא היו יכולים כלל כי ה' אתם והיה עונה להם תמיד וידעו והשיגו אותו באמת כידוע ועונה. הכל לרצון בעלמא תמיד וליתר העם מה עשה הקב"ה בניסים ונפלאות שעשה עמם והוציאם ממ"ט שערי טומאה שהיה בהם והכניסם למ"ט שערי קדושה. והשיגו וידעו הכל עד שהשיגו רוח הקודש ושרו הכל שירה אחת וראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל כידוע. גם במצרים כמו שפי' הרב ר' משה אלשיך ז"ל על המכות מצרים. והנה אעפ"כ כשהיה מסך מבדיל בביאת עמלק גרם להם אפיקורסות. כי שורשו בסט"א היה מסך על דלות עמי הארץ. וכמו שפי' ר' משה אלשיך על ויהי ידיו אמונה עד בא השמש שהעמיד ג"כ את החמה לא הצריכו לאמונה של ידיו שהיה כאשר ירים משה כו'. כי היתה השמש שהעמיד אמונה על מלכותו בכל משלה ומי יאמר לו מה תעשה בכל מקום. עד אחר נפלו ואי אפשר ליפול עד שיפול השר כ"א לא לגמרי עד ביאת הגואל. כי לא היו ישראל מטוהרים כ"כ לגמרי להיות בסור מרע ועשה טוב כראוי לגמרי שיתוקן כל החטא של אדם הראשון וחטא עגל, והנה איתא בא חבקוק והעמידן על אחת והוא וצדיק באמונתו יחי' ופירשנו שיאמין האדם גם בהצדיק כמו בנביא אמת כדאי' בהרמב"ם ז"ל. וכן לחכמי כל דור זה כולל כל התורה והאמונה אפי' אם נראה חטא אך לא עבודת גלולים ר"ל כדאית' בהרמב"ם יעו"ש. ואם הי' שאול מאמין כ"כ בשמואל הנביא הי' נאבד כל עמלק כי היה די האמונה הראוי לגמרי. ואפשר היה הגאולה בא. אך ודאי גם זה היה חטא הדור. וכדאיתא בשל"ה על כיוצא בזה שהקשה מה שאמרו רז"ל ראוי שתשרה שכינה אלא שאין הדור ראוי וקשה הוא מה חטא למה יגרע מדרגה שלו ידוע מה שתירץ. וכן י"ל גבי שאול המלך כן דאל"כ למה נענש. ואפשר עוד לתרץ קושית של"ה דכוונה ראוי שתשרה שכינה כמשה רבינו לטובת ישראל אם היה כדאי הדור היה הוא ראוי ליתן לו הגדולה לטובת הדור יותר מאחר בהדור וכמו שאי' במשה רבינו ע"ה לך רד כלום נתתי לך גדולה כו'. אבל בודאי לפי מדרגתו אין מי יגרום שום גרעון לו כלל והנה אחר עמלק השיגו הכל יותר טוב מבראשונה עד שקבלנו התורה הקדושה וראינו הכל כל הנשמות ג"כ כידוע. ובכל עת הקב"ה נותן התורה כמו שאנו אומרים בברכות התורה נותן התורה. כמו שאי' בשל"ה כידוע תמיד אפילו רזין גדולים שלא כדרך הטבע נותן הקב"ה בעת הראוי. ויש אדם שבכל עת משיג בעזרת אל ב"ה. ועונה לכל הצדיקים ומציל אותנו בגלות משא"כ לעובדי כוכבים אוכלים ושותים אתם. והנה הזכרני ית' כמה פעמים בלי מספר אפשר גם ביג"ש ובאג"ש ובמג"ש כמה פעמים ברורים ובס"ו שדי כמה פעמים ברורים ובשאר זמן זמנים טובא בלי פקפוק כלל ובשעת הכתיבה ועל הכל כברורים בכל ענין כראוי על הכל בחסדו הגדול ודאי אפי' בשוחד אין יכול לומר על חייב גמור זכאי. אך ורק אי אפשר למצא זכות וטעות קל במה שאין סובל כל כך החוב והזכות. ולא לשנות מהנראה ונרגש בבירור ועוד הלא בא מהבורא ב"ה הזכרות הידוע במתוקות שהזכיר בהשפעתו שכל עליון והנ"ל אינו כ"א כשמתישב ומעיין נ"ל כן ובשונא גמור מה שנראה וניכר טוב אי אפשר לומר רע מכ"ש הידוע בבירור מכ"ש הנראה ונרגש ובכמה ענינים בודאי (כאן היה כתוב תיבה אחת ולא ידענו להעתיקו) בלי שום פקפוק. והנה גם לכל אדם רק העצה להתפלל אל ה' ית' על הכל והוא עונה ומזכיר האמת בלי שום ספק כלל, וכבר הבטיח על זה הוא יתברך במה שאמר וראית עם רב ממך לא תירא מהם כי ה' אלקיך הוציאך מארץ מצרים ממלא גילולים כנ"ל בפירוש ר' משה בר"נ ז"ל והקב"ה מלא רחמים בפרט אונס והוא מקרב נדחים וימינו פשוטה לקבל שבים. עוד נזכרתי בבירור יותר ואמת יש לו רגלים כנ"ל וכמה וכמה ענינים. והנסים והנפלאות רק ממנו ית' בלא להט וכשוף והראיה בטוב והמתוקות. וכבר אח"כ נודע עוד שאין צריך יותר כלל וברור. וכל מכבר ברור כולם ולא היה שום ספק. ואין בא עוד ואין עוד ודי גם חששא בעלמא לא הים כלל בענין אחת ע"כ מחוק כי אפשר כבר אפי' נכלל אפי' ומהשבחים ומכל עניות המחשבות על הכל בעניים הנ"ל. תמיד ג"כ. עוד אח"כ פעמים ברורים פסוקות ופשוטות ואחרון חביב עוד גם שהיה כמה וכמה פעמים על כל נכון. ועוד חדש טוב מן המובחר ומתוק מאד וגם קודש מתוק מאד. והנה טיב למי שצריך לידע שאם יש שום נדנוד עצבות אין להרהר ולעיין בשום ענין. ולא לחשוב לתרץ שום הרהור ולא להוסיף אפי'. וזה נודע מקודם וידוע לכל כי בעצבות אין השכל מיושב משא"כ כשדעתו של אדם מיושב' עליו. וזה ידוע לכל. וכן נמי איתא בשם האר"י ז"ל. וע"כ יש אמורא נ"ל שלא רצה אפילו להורות ביום שלא אכל בשרא דתורא שהוא לא היה דעתו מיושבת בלא זה. וכן פירשנו הפסיק ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כו' בפרשת ויגש. כי הנה התירוץ מגולה לכל שהי' ממנו ית' שימכרו אותו ונוטל בחירתם בשביל קיום עולם בפרט לכל העיקר יעקב ובניו ויח"ל. כ"א אם ומצבו יהיו חלילה מבולבלים ולא ישיגו אפילו מה שנודע לכל. וזה ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם ממילא כי למחי' כו'. ובלא זה כמה וכמה פעמים הרבה בא מחשבות וחששות שבודאי אין בהם שום חשש ממש. או להיות עולה על הדעת אפילו בענין עוה"ז. ובענין אשר היה לפני באותו העת וכיוצא בזה. ואפשר גם הוא איסור לעיין כמו שכתוב אל תפנו אל האלילים אל תפנו אל מדעתכם ודאי הקב"ה עוזר גם באותו זמן ומזכור שלא יעלה על הדעת שום חשש בעלמא בשום ענין, כי הקב"ה מושל בכל ומלכותו בכל משלה. וכביכול בא למצרים בגילוי יותר להוציא ישראל משם אפי' כן אין להטריח כ"א להמתין כי האמונה לבדה נמי די עד אח"כ ולייחל אליו ית' טוב יותר בלא עיון כנ"ל כמו שכתבתי. והוא ית' מלא רחמים ומקרב את עמו ועוזר מכל הצרות כ"א את הגוים הרשעים משגיא אותם ומאבדם. ע"כ עוד אח"ז בתלוא' נשלם וגמר הכל. שבכל עת זכרי לא הייתי צריך כלל ונשלם כבר בעזרת משדי ובלא עיון כאן נוסף כמה וכמה פעמים וא' אני זוכר עתה בזמן ד"ת כהסיני, וכן עוד כמה וכן בזמן גף וגף וגפום על הכל בדרך כלל גמור. וכן כמה פעמים שאח"כ נשכח והי' נראה כלא ידעתים ואח"כ נודעים הרבה בלי שום עוד. וכן אח"כ אותו זמן ידעתי על הכל בבירורים אחר כל החששות רחוקות מאד בירורים בכל אופן וצד בלי שום נדנוד עוד. ואח"כ מעט קט נשכח כשלא היה הדעת צלולה ובשביל חטא של אל תפנו כלל. ואח"כ חזרתי והזכרנו הש"י ברחמיו כראוי וכן כמה וכמה פעמים שלא נזכר הזמן וסימנים עליהם ואח"כ עוד בסי' בשן כמו ה' מבשן אשיב. וכן אח"כ בשביל השכחה כנ"ל. עוד בזמן לשן ואשן ובזמן בשן כבר נגמר כראוי מאד מאד בכל הענין שאי אפשר כלל לחשש אולי צריך יותר ונזכרתי אח"כ והועיל אפילו בעתים שפלות ר"ל, וכן נוסף עי"ד שכחה שהזכרני מחדש ענין בזמן בית ג"כ כראוי מאד מאד שלא צריך עוד כלל וכלל באיזה שום נדנוד ענין וגמרתי בדעתי נוסף טל זה אחר זמן בשן בלשן שלא לחשוב כן כלל. כי אסור הוא ובחפאום אמרתי שלא לחשוב ואפשר הוא כנדר כ"א אפי' בעת שפל ר"ל לסמוך על סתם אמו' ולא לרצות לזכור לסתור הטרדא כלל והגם שנראה שבא אח"כ להיות חשש על הסתירה אין לחשוש כלל, כי כבר עברו בענין זה כמה וכמה פעמים הרבה ונודע אח"כ האמת בשאר ענינים. ובענינים האלו ג"כ נזכרתי שהוא נכון בלי שום נדנוד פקפוק כלל. ובשעות הידועים עיינתי כי אז הזהרנו ית' והסיר המסך המבדיל כראוי ואע"פ שכחתי וחשבתי לסתום ועזרנו ה' בזמן עשב ובשבה כ"פ ונגמר בסוף, וגם בזמן א"ש והרבה הזמן בכל עת מענין חדש טוב שהעיר אל ית' ב"ה, במה אקדם ה' אכף לאלקי מרום אפילו אם בעד זה לבד שעזרני ברוב טובו וחסדו הגדול עלי פעמים הרבה מאד. ובכל עת כמעט ענין חדש דוקא וכנזכר לי גם עתה נוסף על שבאה במתיקות כמה ענינים הרבה אחרות כמו בשן וביב נזכר לי עתה בדרך כלל שהם ענינים אחרים, וכן עוד נזכר לי עתה שהיו ענינים אחרים ברורים גמורים ואין עוד צריך והיה אחר חששת על המתיקות של ענינים וגם המתיקות הוא טוב ונרגש ולא שמחה לבד (חסר) וזה הוא נועם ועונג משפע שבא ממנו ית' ב"ה לעולם (חסר) והיה על הכל בכלל ובפרט כמה וכמה פעמים. והנה בלא הנ"ל על מה שנתישבתי כבר אין להרהר כלל. כי נזכר לי שבאותו זמן נפתח לי שערי חכמה ועיינתי כראוי. ולא היה אפשר להיות שום חשש עוד ע"ז כלל ואח"כ נסתם הגם שזכרתי מעין זה ולא כראוי באותה זמן, ע"כ אח"כ איו אפשר לחשוב מזה, אך בלא זה היה כמה וכמה פעמים הרבה מינים ממינים שונים, והכל טוב וראוי וידועים בגילוי גמור מאד מאד. ובא וראה הפלאי הבורא ית' וגודל טובו וחסדו הגדול, (מכאן עד סוף המאמר היה בגליון כיה"ק) והנה גמר בדעת אחר שהזכרנו ית' הכל נכון מאד בלי עוד יכולת לחשש להיות שום בלבול מחשבה וזה היה בסימן בשן וזה בעיון רב עד מאד. וכן נ"ל בסי' לשן ואש"ן וכמה פעמים שאח"כ נשכח אם יש עצבות או אם לא נושעו הבוטחים בו רוצים לבא שאין בהם שום ענין, ולפעמים הרב"פ נשכח מקודם ובשביל החטא נמי שכתוב ולא תתורו כו' ואל תפנו, ובשעת שהזכיר והשכיל ית' נותן שכל ופותח שערי חכמה בחסדו וטובו כגדול ואח"כ לא נזכר ולפעמים נזכר מעט גם אח"כ אך לא על כמה כמו בשעת מעשה לפעמים כמה ענינים ומובן וידוע ונזכר כראוי וכמו בשעת מ"ת שראו ואח"כ נשכח מהם מה שראו בעין וחטאו בעגל אפילו ושאר חטאים גדולים, וע"כ מצוה לזכור מ"ת והעמדת הר סיני וגם אשר הקצפת כי הי' אז מסך מבדיל, וגם שבשעת מעשה היה שלא כדרך הטבע נמי לפעמים ולפעמים למעלה משכל הפשוט, אך לפעמים נשכח הידוע בשכל אנושי הוא משוך מסך או עצבות או בשביל שלא נענו הבוטחים, זה ידוע כמה וכמה ופעמים בלי מספר אשר הזכרני בהרבה ענינים וזכרונות שונות ונפלאות ודוקא באו חדשים אז יניח לו והנה בסימן ביב וכן אח"כ נ"ל כמה פעמים הכל יודעים בפשיטות כי הקב"ה עוזר כן וכן הרבה פעמים מאד מאד רק בשכל פשוט אפילו לא היה צריך שכל רק הזכיר הבורא ב"ה הידוע וזה הכל בשכל, ענין בענינים שונים מאד מאד הרבה והרבה פעמים, ואח"כ היה נשכח כאלו לא בא על זה, ולפעמים היה נראה נזכר אך לא כראוי. על כן לא הועיל עד הזכיר ה' ית' זה ולפעמים חדשים. והנה בסימן בש"ש כראוי וידוע מאד, וגם אח"כ בלש ויוש"ש הרבה פעמים ידועים וגם אח"כ והנה בתחלה היה בא רק לזכור הברור בבירור, והיה כמו הילך ואורח ואיש עד שבא ר"ל בלב ר"ל ואח"כ הזכרנו ית' הרבה פעמים בידועים שונים כל פעם הנה היה בלבו (חסר) והנה בל"ש הזכרני שאין צריך עוד כלל וכלל ונוסך על זה שאסור ובל"ז בש"ק ובזמן תפלה ודביקות אין להתבלבל אפילו אם מוכיח שיש ספק וטוב לידע ברורים אין לשמוע כלל וכלל בעתים הללו ידחה זה עד זמן פנוי בחול:

ברכות איתא הבא לטהר מסייעין לו הבא לטמא פותחין לו, יש לפרש גם לפ"ז אמת יש לו רגלים. ע"כ מסייעין לו מהאמת שיש להאמת רגלים לבא אל האדם לסייע, ושקר אין לו רגלים, ע"כ אין מסייעין לו משקר רק פותחין שילך לשם אם ירצה ואין להם כח לבא אל האדם איני זוכר ע"ע עוד:

עוד נזכרתי על האיש מקדש בו ובשלוחו האשה מתקדשת בה ובשלוחה האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו, י"ל דהנה אי' בלויתן ובת זוגו (סרס) (נ"ל צינן) את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, וגבי בהמות איתא נ"ל סרס את הזכר וצנן את הנקבה אפשר בלשון אחר איתא בשם האר"י ז"ל דקאי על הסט"א ושלא יעשו פירות ולעתיד לבא יהיו הצדיקים מנצוצי טהרה ועל שלא חטאו, וזה שקר אין לו רגלים לשון זיווג כמו דרוסת איש את, וכן לך ורחץ רגליך באורי' החתי דקאי על שמש המטה ואמת יש לו רגלים וכו'. כ"א דגי' הם במעלה עליונה היה צריך יותר שלא תהיה להם כח מפני (שורשם כנגד מקום עליון) זכותם יותר. וזה דפרוצי מפני מעלתם יותר. והנה י"ל הזכר והנקבה כי צריך אדם להיות זריז לקיים המצות ולהזהר מלעבור על ל"ת, וכן רוצים לפעול ההיפוך וכן נמי בעבירות, י"ל העבירה הוא כמו דכר לעשות חטא חלילה והביטול מ"ע ר"ל הוא כמו נוקבא שאינה עושה ושניהם אין להם תולדות ולא רגלים להלוך, כי כל הפרושים והפשוטה אמת, והנה קדושה נקרא קדושה אמיתית וגם לשין ניאוף כי שורש הקדושה הוא פרישות, וזה פרישות מזה והקדושה עוד פירושה מלהשיגה על גמרה כי אין לו סוף, והנה הניאוף נקרא קדש פרש מה' יתברך מגילוי שכינתו כי שונא זימה והקדושה קודש מוסיף וא"ו מרומז על השפעה שבה כי וי"ו מרומז שנמשך שפע מהמקור, (וכן נמי בחולה לבד קאי על שורשו בהקדושה עליונה, כי חולם הוא יו"ד, וכן י"ל בהניקוד שגיל שהוא מסגל בהמצות, וגם לשון סגולה מכל העמים, וכן קדוש הוא בוי"ו נ"ל, וקדש י"ל פי' הניקוד קמץ שצריך לקמוץ הגשמיות, וגם הם מקומצים ואין להם רגלים כנ"ל, וכן צירי לשון וצרת הכסף שהוא מצוררים במקומם ואינם יכולים להלך למי שאינו לוקחם בידיו, אבל קדוש בהצמצום מגשמיות בא להשפעה שפע קדוש, וכן בו יתברך קדוש י"ל כן מעולם העליון הנעלם וקמץ הכהן משם בא השפע מרומז בוי"ו, וכן בחולם התפשטות העשר ספירות, וזה י"ל גם בהזוהר על מתחלה וגוי קדוש אח"כ עם קדוש אח"כ ואנשי קודש אח"כ יותר קודש ישראל לה' דו"ק, וזה י"ל האיש מקדש את ישראל, והאיש קאי על איש הידוע הקב"ה איש מלחמה (הוא בעל המלחמה של היצה"ר, כי לולא הקב"ה עוזרו לא יכול לו וכן גם בענין מלחמתה של תורה כי נותן התורה תמיד) מקדש את עמו ישראל בוי"ו הוא קדושה אליו יתברך, ובשלוח ששולח מאתנו כל שפלות וגרם חטא ר"ל, וכן האשה מתקדשת כנ"י מתקדש אליו בהאתערותא דלתתא, בה פי' במה שענינה הוא קדושה להתדבק בהבורא ית'. ובשלוחה ממנה כל חטא וגרם חטא ר"ל. כי בא גם מעולם העליון כי ימינו פשוטה לקבל שבים, וכשבא מלמטה בא אח"כ יותר טוב מעולם העליון, וכן נמי אם לא בא התעוררות מלמטה בענין מה, וכמו שאנו מחלים פניו השיבנו אליך ונשובה, והוא ית' אמר שובו אלי ואשובה אליכם, כי חפץ חסד הוא, וזה טוב יותר שנשוב אנחנו מלמטה קודם כו' כי אשה כי תזריע וילדה זכר ואנו מתפללים כן תן לנו התעוררות שנשוב אליך וזה השיבנו, ונ"ל כן שמעתי בשם הרב מניקלשפורג, וכן האיש מקדש את בתו כשהיא נערה הוא לאותם בני אדם שצריכים ללמוד מחכמים ולקבל מאת הצדיקים, כי עדיין אינם כדאי שיהיו נחשבים לקבל מאת הבורא ב"ה לבד בלא הצדיק, וזה מקדש את בתו התעוררות וקדושה לקדש את בתו כשהוא לשון מנוער מן המצות ולקדש להצדיק בו ובשלוחו כנ"ל במקדש בו ובשלוחו:

שבת איתא פורפת על האבן כו', דהנה יש צדיק שמוכיח להעול' תמיד כדי שיוחזרו בתשובה, ויש שאינו מתנהג כן אלא שתמיד משתוקק שתהי' אך טוב לישראל ולומד יראת אלקים לברי לבב והכל הוא אחד כי הכל הוא כבוד שמים וזה יותר טוב כי ממילא במה שממשיך שפע להאדם ונפשו יודעת מאוד שורש של השפע עי"ד איזה גרם בא לו ממילא יש לו התקשרות בהצדיק ממילא לו הקדושה ויראת שמים וכשמקרב עצמו להצדיק מוכיח אח"כ, כי אז דבריו נשמעים לו, כמו שאיתא במרע"ה לא הוכיח עד שהנחילם. ארץ סיחון ועוג, וכן נמי בפשיטות כי בהשפע שבא מלמעלה קדושה יש בה גורם להמקבלים קדושתו ית' דוק ותשכח, ועוד שבהשפע שממשיך הצדיק יש בה רצונו לכבוד שמים, נותן השי"ת בדרך שיתרבה כבודו, כי רצון יראיו יעשה, נותן בדרך שישיג האדם שהוא מאתו ית', ולא בדרך הטבע, ממילא משיגים נסיו ונפלאותיו וחסדיו ית' ממילא מתקרבים הלבבות לו ית'. והנה שורש השפע הם בני חיי ומזוני, וזה י"ל פורפת פי' מדבקים את האדם לו יתברך, הגם שהוא לכאורה עי"ד אהבה שהיא תלויה בדבר הוה כמו לפרוף. אך האמת אינו כן כנ"ל, ומפרש על אבן כו', פי' עי"ד דברים אלו הם אבן הוא שפע בני, כמו שכתוב רועה אבן ישראל פרשו אב ובן. אגוז מרומז על חיי, כמו אגוז יש בה קליפה קלה מגין על הפרי, כן נמי שיהיה הגוף חזק ובריא לרצון הבורא ב"ה להיות ביחד גוף ונפש שלא יתפרד, כמו שהפרי הוא בתוך קליפת האגוז, ומטבע הם מזוני שהוא עושר כו', כי עי"ד זה בא עיקר הדביקות בהבורא ב"ה ג"כ כנ"ל. ובלבד שלא תפרוף לכתחלה בשבת הוא הדבוקות הראוי כי אח"כ יבא גם לזה:

איתא במתניתין מטלטלין נר חדש אבל לא ושן כו' רש"א כו'' ידוע שכתיב נר ה' נשמת אדם. והנה איתא טלטולא דגברא קשה מדאתתא, פירשנו גברא נקרא הצדיק איזהו גבור הכובש את יצרו. ועוד טעמים, אתתא נקרא עם הארץ שאינו חושש כ"א לעניני ארציות, גם אם הוא למדן אינו נקרא ת"ח. כ"א אם הוא משמש צדיקים שהם חכמים באמת, כמו שכתוב הן יראת ה' הוא חכמה, למי ששומע להם נקרא תלמיד חכם, והנה עם הארץ נקרא אשה נוקבא ומקבל רוצה הכל לקבל עניני הגוף. משא"כ הצדיק כמו שמקבל אור מאת הבורא ב"ה וכן מאת הרב כן נמי נותן תענוג להבורא ית' אינו נקרא אתתא. וזה י"ל שאיתא בסוף מגילה אמרו מוטב תגלגל המטפחת ולא תגלגל הס"ת נמי יש לפרש כן ס"ת נקרא החכם באמת ומטפחת נקרא יתר העם שראוי' שישמשו לו, מוטב יבואו אליו להחזיקו לתורה. ולא יסע ויטלטל עצמו הוא אליהם, וזה י"ל טלטולא דגברא קשה מדאתתא, ובספר ראשון נ"ל שכתבתי עוד פרושים על זה:

איתא במשנה הקוטע יוצא בקב שלו ור' יוסי אוסר, הנה איתא עוד בש"א מקב חלה וב"ה אומר מקביים כו', דהנה כתיב שפת אמת תכון לעד. איתא הפירוש תכון לעד לעתיד לבא, משא"כ עדיין שקר בעולם שולט, והנה איתא אמת יש לו רגלים שקר אין לו רגלים, ע"כ איתא בעקבא דמשיחא שיתוקנו העקבים להיות קיום גמור שתהיה רק אמת בעולם, והנה אם יש נסים לנו טובים מזמרים שירות ותשבחות ונוצחים בנגינות ומודים לו ית' בהלל והודאה, וזה הוא נצח והוד, והנה כתיב גם נצח ישראל לא ישקר, כי הנה הקב"ה מנצח השונאים ואינו מנוח לכלות כי מלכותו בכל משלה, אך אינו בגילוי תמיד לגמרי עד שיודו ויהללו לו כולם, וזה הוד נהפך למשחית משא"כ בגאולה שתהיה במהרה בימינו יודו לו כל אפסי ארץ יודוך עמים כולם. והנה חלה י"ל על הגאולה לשון חלם וגם ילדה ציון וכן פשוט. כי בחלה מתוקן חטא חוה, כמו שאיתא בשרה שתיקנה היא ברכה בעיסתה, ואם תתוקן בכלל תהיה ממילא הגאולה, וכשתהיה הגאולה בימינו מהרה תתוקן גם חטאה, וזה י"ל ב"ש אומרים מקב לשון קב הקיטע אם יתוקנו רק רגל אחד מרומז על האמת חלה תהי' הגאולה, וב"ה אומרים מקבום אפי' אם תהיה קביים יהיה חסר השני רגלים ותהיה בשניהם קבים, וח"א לא כדברי זה כו' אלא מקב ומחצה יתקנו מעט מחצה רגל א' יכול להיות הגאולה עי"ד זה, משהגדילו המדות הם הי"ג מדות של רחמים אם הגדילו שממשיכין מהם למטה פועלים גם בזה שמתגלים הרחמים גדולים עלינו ומתגבר הקדושה שתהיה הגאולה, אמרו חמשת רבעים קמח הוא שממשיך מזונות לעולם באותו אור שממשיך יכול לפעול הגאולה כמו שכתוב וצדיק באמונתו יחיה פרשנו שמאמין בהקב"ה שנקרא צדיק ה' כו'. ומה שמוציא בלשון צדיק שצריך להאמין גם בהצדיק שמושיע הבורא ב"ה על ידו. וכן כתיב ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר לשון לעולם הבא ג"כ. והנה עוה"ז נברא בה"א וזה חמשת הוא הה"א קמח קאי על מזוני. אם ממשיך מזוני לעוה"ז ג"כ יכול לפעול שתהיה הגאולה, ורבעים קאי על שם הוי' ב"ה ארבע אותיות כמו שנקרא רשות היחיד על רחבו ארבעה על אותיו' הוי' ב"ה וגבהו י' אותיות של המילוי וזה רבעים שהכל כולל של הקדושה קמח חייבים בחלה שתהיה הגאולה, ר' יוסי אומר חמשת רבעים קמח ועוד, להיות בה גם הרצון לכבוד שמים גורם כבוד שמים, ולפי זה י"ל ג"כ כאן הקיטע יוצא מהגלות מקב שלו ור' יוסי אוסר כו' שצריך גם הכוונה לשמים:

עירובין מי שיצא ברשות ואמרו לו כבר נעשה מעשה יש לו אלפים אמה לכל רוח אם הוא בתוך התחום כאילו לא יצא. י"ל דהנה כתיב רצון יראיו יעשה פי' הקב"ה נותן ליראיו הרצון שלו עי"ד זה את שועתם של העולם ישמע ויושיעם, וקודם פרשנו קרוב ה' לכל קוראיו והאמת שקודם יקראו ואתה עונה כידוע ולכל אשר יקראוהו לשון עתיד באמת פי' הגם שנראה רק שקרוב ה' לכל קוראיו אחר שיקראוהו האמת הוא שהוא קרוב לכל אשר יקראוהו אח"כ רצון יראיו יעשה. דהנה הקב"ה ברא כל העולם רק להיטיב לברואיו נותן ליראיו ג"כ הרצון שלו עושה להם שירצו להיות טוב לישראל עי"ד זה ואת שועתם ישמע ויושיעם לישראל, וכן י"ל הנה עון ה' אל יראיו למיחלים לחסדו הקב"ה רואה ועינו מצפה אל יראיו ומייחל ומצפה להם שיהיו נמי מוחלים לחסדו למה כן ואומר להציל ממות נפשם של ישראל עי"ד יראיו שיתפללו אליו עליהם, וזה הוא על בני כי מי שיש לו בנים אינו חשוב כמת והנה גם לחיי העולם הבא אינו בא כראוי וזה להציל ממות נפשם, שתהי' להם בנים ויוצלו נפשם ממות, ולחיותם הוא חיי, ברעב הוא מזוני, ובשביל באחד כלול גם השני כי מאן דיהיב חיי יהיב מזוני, וכן נמי להיפך לאו יהבו מזוני למיתא כידוע. ע"כ כלול כאחד להחיותם ברעב, וכן י"ל רוצה ה' את יראיו שיהיו מיחלים לחסדו שיהיו עם המיחלים לחסדו, וזה רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו, והנה העיקר הוא להיות האדם בדביקות הבורא ב"ה תמיד ולהיות עולה מחיל אל חיל להדבק בו יתברך ולהשיג סודות תורתו ושל שמותיו יתברך, והנה מה שהוא עוסק בטובת ישראל הוא לו נחשבים כיוצא כי הקדושה הוא רשות היחיד כידוע, וזה י"ל שמחים בצאתם המאורות שברא אלקינו וששים בבואם כי הצדיקים בטוחים בו יתברך ידריך אותם באמת כי הוא מסייע לבאים לטהר. ע"כ גם אם מזדמן להם בטול תורה ודביקות הראוי' שמחים בזה, גם עוסקים במדרגה קטנה, וזה שמחים בצאתם וששים בבואם, והנה כשהצדיקים עוסקים בטובת העולם כוונתם לשמים שלא תהיה להם צער שלא תהיה למעלה צער וכיוצא בזה, ע"כ אין מבטל אותם מדבקותו יתברך אח"כ עכ"פ. והנה בהתעסקותם לטובת ישראל גורמים הארת החסד של הרצון עליון בעולם כיון שהם במקום הרצון כנ"ל רצון יראיו יעשה שעושה ליראיו הרצון שלו סתם הוא נוצר חסד אותיות רצון, וגם כפירושו נוצר לשון שומר ומצפה לעשות חסד, וזה נוצר חסד לאלפים ידוע שאמרו רז"ל שמדה טובה מרובה כו' אחת לחמש מהפסוק לאלפים, והנה העוסק בטובת ישראל גורם הארת החסד עליון בעולם מכ"ש עליו והשייכים לו. וזה י"ל מי שיצא ברשות, פי' שיצא מהדבקות גדול שלו לטובת ישראל, וזה ברשות, וי"ל לשון רשות וממשלה שצדיק מושל בגזירתו ית' ואמרו לו כבר נעשה אעפ"כ יש לו אלפים אמה הוא החסד לאלפים הנ"ל ואמה פי', דהנה כתיב לך זרוע עם גבורה ופעם איתא כי ימינך וזרועך משמע שזרוע הוא שמאל אך זרוע הוא סתם לשון יד וכשכתוב אצל ימין נראה שהוא גבורה וכן להיפוך. וזה הוא אלפים אמה לשון ותשלח את אמתה לשון זרוע כי ניכר משמעותה, ולכל רוח לשון רצון כמו אל אשר יהיה הרוח ללכת, ואם הוא בתוך התחום אותיות חותם הוא האמת חותמו של הקב"ה, ופשוטו נמי אם הוא בתוך תחום ביתו הוא הקדושה כאלו לא יצא:

סוכה אם אני כאן הכל כאן, אני נקרא הבורא ב"ה כמו שכת' ראו עתה כי אני אני הוא. וכן שמעתי בשם הרב המגיד מראוונא, אני נקרא אני ואין מי יכול לומר על עצמו אני כי הכל אין, והנשמה ניצוץ ממנו ות' ובלעדו אין לה כח כלל, וזה אם אני כאן הכל כאן שהוא שורש הכל, ואם אין אני כאן מי כאן צריך לשוב לפניו ית'. ותשובה נקראת מו כידוע:

בבא בתרא עשרה דברים קשים נבראו הר כמה קשה, י"ל קאי ברמז על היצה"ר שנקרא הר. ברזל מחתכו הוא התורה, כמו שאי' בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין, וכן איתא ברזל בברזל יחד אלו ת"ח הלומדים ביחד כו'. י"ל הכל ובדרך כלל מונה אחד עשר וקאמר עשרה, אך הנה בעשרה מאמרות נברא העולם ועשרת הדברות נתנו לנו מפי הגבורה, י"ל דהנה איתא בתחלה עלה ברצונו ית' לבראו במדת הדין ראה כו'. והנה סוף מעשה תחלת המחשבה וסוף מעשה הוא ה' דהששי תנאי התנה ית' אם יקבלו ישראל את התורה מוטב וכל התורה נכלל בעשרת הדברות, כי רצונו לשמוע מהקב"ה ביחוד. והוא ית' ידע שלא תהיה אפשר לקבל מה עשה לעשות רצונינו גם בפרט בזה כחפצנו כלל הכל באותם הדברות, וזה היה בדרך כלל ואחר כך פרט ית' וכלל הכל בשני דברות אנכי ולא יהיה לך והכל נכלל בא'. כי אנכי קאי אחכמה כי כולם בחכמה אתכלילן, ואי תימא אנכי פירשו אבינה כן הוא י"ל כ"א שהוא מחכמה דרך הבינה אמר אנכי, וגם יש בינה מחכמה וחכמה מבינה והכל נכלל בא' ברצונו ית' לעשות רצונו הטוב ואנכי ולא יהיה לך הוא אהבתו ויראתו הטהורים, והנה דברות לשון קשה כי דבור הוא קשה והוא מפי הגבורה, וע"כ ראה ויתר גוים כו', וכדי שיומתקו כל הדינין בלימוד התורה והוא סוף המעשה הששי כנ"ל, תחלת המחשבה בראות במדת הדין מפי הגבורה, ואח"כ הי' במאמרות לשון אמירה רכה, ולשון התקשרות קדושתו עמנו לשון עשה בה מאמר, והנה אי' לקחת מתנות באדם. (י"ל להיות קיום לאדם הוא הקטורת שמסר לו מ"ה יש לרמז נמי בזה), ואיתא שאף מ"ה מסר לו רז הקטורת והנה יש י"א סמני הקטורת והם רק עשרה. כ"א החלבנה הוא אחד עשר ונתערב עמהם בזה עושה התקשרות כל העולמות ונוטל חיות של הסט"א עי"ד החלבנה שהיא מעורבת עם הבשמים ונתבלה בתוכם וכשלוקחים חיות של הקליפות ממילא נשארים פגרים ולא ירעו ולא ישחיתו כלל, והנה בצדקה ג"כ יכולים לפעול זה, ע"כ כתיב והיה מעשה הצדקה שלום והתקשרות כל העולמות (וקטורת נמי לשון התקשרות), וע"כ גומר וצדקה תציל ממות שהוא כמו שמערב החלבנה, בין בשמים ועושה אותה טוב כן צדקה הוא חיות כמו שכתוב כן צדקה לחיים עושה ממות חיים וצדקה מרומז נמי בתורה שנקראת צדקה אילנא דחיי מעורר הדביקות והמאמרות נמתקין כל הדינין ועוד נשכח מזה:

תוכן העניינים

זכרון זאת (לובלין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה