זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן
פרשת תבא
והי' כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה וירשת וישבתה בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך וכו' ובאת אל הכהן וכו' הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו יל"ד א' מה צריך לומר וירשתה וישבת בה הלא פשיטא דקודם ירושה לא יביאו ביכורים מה זה שאמר הגדתי היום כי באתי למה צריך להודיע זאת הלא הכל רואים זאת בעיניהם ושמעתי ביאור נכון על זה הנה כתבו המפרשים טעם מצוות ביכורים למען לא יטעו דורות הבאים לחשוב כי בחרבם ירשו אבותם את הארץ וגרשו יושביהם כדרך מלחמות עם ועם לכן יביאו הביכורים להודיע בזה שהקב"ה גירש מפניהם העמים אשר ישבו בארץ וזרועם לא הושיעה למו ונתן להם את הארץ בעבור ישמרו חוקיו ותורתיו ינצורו ולא ילכו אחר תועבת הגויים. ולכן הוצרך להזכיר זאת בעת הבאת הביכורים להתעורר בזה על טעם המצוה ושהמצוה תפעול בו להזכירהו את אשר התחייב להקב"ה ושעל מנת כן נתן לו השי"ת את הארץ וזה שאמר הכתוב והי' כי תבוא אל הארץ אשר באמת ה' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה ועי"ז תוכל לשכוח כי הארץ ניתנה לך מ"ה לזה צויתך ולקחת מראשית כל פרי האדמה ותביא ביכורים ותודיע בעת הבאתך הבכורים שאתה מכיר טובת ה' שנתן לך הארץ וזהו שאשר הגדתי היום היינו בהבאתי הבכורים הנני מגיד כי באתי אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לנו ולא בכח אדם לקחנו את הארץ:
ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וכו' הנה סידר כמה ארורים ומסיים בסוף ארור אשר לא יקום את דברי התורה הזאת לעשות וכו' וקשה שמתחלה כתב ארורים על עבירות מיוחדות שמשמע מזה שרק על אלה העבירות המפורשות יש ארורים ולא על עבירות אחרות ואח"כ כלל כל התורה כולה בעונש ארור, וכבר עמד בזה הרמב"ן ז"ל ושמעתי מפי אמ"ו לפרש זה בטוב טעם ודעת ובצירוף כמה מדרשים בלתי מובנים:
אז"ל בגמרא לא חרבה ירושלם אלא שלא ברכו בתורה תחלה. וקשה הלא מפורש בכמה מקומות בתנ"ך כמה עבירות חמורות שעשו מרדו ב"ה והפרו מצוותו ועזבו תורתו וגם חז"ל הביאו בדבריהם עונות ישראל הגדולים שעשו, ופה תלו בישראל עוון אשר נראה לעוון קל נגד העוונות אשר נזכרים עליהם בדברי הנביאים ותלו בו חורבן ירושלם והוא לא נזכר בשום מקום בתנ"ך. עוד אחז"ל מה דכתיב על מה אבדה הארץ וכו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם דבר זה שאלו לנביאים ולחכמים ולא פירשוה עד שפירשה הקב"ה בעצמה שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם, וקשה הלא ידעו הזמנים והנביאים מפשע ישראל הגדולים והנוראים ולמה לא תלו אבדת הארץ בעוונותם ופשעיהם הרבים, ועוד הלא מפורש בתורה ואמרו הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת ומה חרי האף הגדול הזה ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלקי אבותם וכו' עוד אז"ל חטאו בכפליים ולקו בכפליים קשה להבין ענין חטא בכפליים ועונש בכפליים, ובלאמ"ו לפרש הכל עפ"י ביאור הכורם שעמד לפרש מאחז"ל שאין הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה חוץ ממחשבת ע"ז שמצטרפת למעשה דהנה כתבו הספרים שהעבירה מצוי' על שני דרכים או מחמת תאוה שמתאוה מאד להנות מהאיסור ההוא ואי אפשר לו לכבוש יצרו שבוער בו כשלהבת אש אבל יודע הוא ומכיר חסרונו ואף מתחרט אח"כ על מעשהו אבל יש שעושה העבירה מזדון לבו וזה לא יתחרט בשום פעם כי הוא מחמת כפירה ר"ל עושה העבירה וזה כוונת הגמרא שבכל העבירות שאין בהם דררא דע"ז כי הם רק מחמת התאוה אין מחשבתו מצטרפת למעשה היינו כל זמן שלא עשה העבירה אף שהתאוה לה במחשבתו לא נחשב לו לעבירה אדרבא יש לו מקום בזה לקבל שכר כיון שהוא מתגבר על יצרו חוץ מע"ז היינו כשיש עם העבירה גם דררא דע"ז שהעבירה נעשתה ע"י כפירה ר"ל אזי אפילו המחשבה בעצמה נחשבת לעוון אם חושב לעשות עבירה מאפקירותא נחשב לו כבר כאלו עשאה, וזהו הכוונה חטאו בכפליים היינו שהי' החטא מזדון הלב לא מחמת התאוה ונחשבה גם המחשבה לעבירה בפני עצמה ולכן נענשו בכפליים על המעשה לבד ועל המחשבה לבד וזהו כוונתם ג"כ באמרם לא חרבה ירושלים אלא על שלא ברכו בתורה תחלה היינו שהעבירות שעשו היו מחמת שהתורה ומציותי' לא נחשבו אצלם כלל לכן הי' עונשם גדול כ"כ אבל אם היו העבירות מחמת תאוה והי' מתחרטים על עוונותם אחרי עשותם אותם לא הי' ירושלם נחרב וזהו ג"כ הכוונה במה שאז"ל שאלו לנביאים ולחכמים על מה אבדה הארץ ולא פירשוהו כי הם לא ידעו מחשבות בני דורם בעת עשותם המזמתה עד שהקב"ה פירשה בעצמו על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי שעוונותיהם אינם מחמת תאוה רק מחמת שאינם רוצים בתורתי ולא לשמוע בקולי, ובזה מבואר מה שדקדקנו במקראות שלפנינו שבתחלה כתב הפסוק ארורים על עוונות מיוחדים היינו כשהם מחמת תאוה ואח"כ כתבה התורה סתם ארור אשר לא יקים היינו מי שיעשה איזה עבירה שתהי' ויעשה אותה מחמת שאינו רוצה לקיים דברי התורה אזי הוא בארור אפילו תהי' עבירה קלה שבקלות: