זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן
פרשת קרח
באבות (פרק חמישי משנה י"ז) כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ואינה לשם שמים אין סופה להתקיים איזהו מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח ועדתו, יש להבין במה מתקיים זה יותר מזה הלא כמו שבמחלוקת שמאי והלל הללו אוסרין והללו מתירין מתקיימים דברי האחד ודברי השני אינם מתקיימים כי אם הלכה כדברי המתיר אין הלכה כדברי האוסר וכן להיפך, כן הוא במחלוקת קרת ועדתו נתבטלו דברי האחד ונתקיימו דברי השני היינו דבריו של משה רבינו ע"ה ומה בין שני המחלוקות, ונלאמו"ר הנה במחלוקת שמאי והלל שנחלקו בדין לש"ש לא חלקו זה על זה משנאה או קנאה כ"א מחמת שנראה לכל אחר שהדין הוא באמת כפי דעתו וחושב שאם יוודע לחבירו בירור סברתו יורה חבירו לדעתו וא"כ עיקר כוונתם רק שיצא האמת לאור ויתקיימו דברי אחד מהם אבל מי שחולק על חבירו שלא לש"ש רק מחמת שנאה ותרעומת אין כוונתו להוציא האמת לאור במה שיתקיימו דבריו כי אפילו אם יודע בעצמו שדבריו לא יתקיימו כי אין האמת אתו אעפי"כ חולק על חבירו לקנטר חבירו ולקרר דעתו וזה הי' גבי קרח ועדתו כי קרח בעצמו ידע האמת שמשה ואהרן ראוים לגדולתם יותר משום אחד מישראל כי הלא הם הוציאו את ישראל ממצרים והם המדברים אל פרעה ועל ידיהם נעשו לישראל נסים ונפלאות ואיך יסכימו ישראל שקרח יהי' מלך ישראל ונשיאם ומשה ואהרן יהיו הדיוטות וחוץ מכל אלה הלא ידועים הם משה ואהרן לכל ישראל בצדקתם וישרתם אשר לא קם כמוהם וא"כ בוודאי ידע והבין שדבריו לא יתקיימו רק שבאמת לא חשב שיתקיימו דבריו רק לקנטר את משה ואהרן ולהפחית כבודם אצל ישראל וזה כוונת המשנה כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים היינו שכוונת החולקים במחלוקתם כדי שיתקיים הענין שהם חולקים עליו ע"י שיתברר אמתת הענין וא"כ תכלית וסוף כוונתם הוא שיתקיים הדבר כמו במחלוקת שמאי והלל שהיו כוונתם שיתקיים ויתברר אמתת הדין וההלכה אבל מחלוקת שהיא שלא לש"ש אין כוונתם שיתקיים הדבר שהם חולקין עליו ואודותיו ושיתברר הענין לאמתתו כ"א אפילו יודע בוודאי שהאמת אינו כדבריו ולא יתקיימו דבריו כי האמת כדברי השני אעפי"כ הוא חולק לקנטר ולהכעיס חבירו כמו במחלוקת קרח ועדתו שידע בוודאי שמשה ואהרן נבחרו מאת ה' ושהם ראוין לגדולתם ואעפי"כ חלק עליהם כדי לקנטרם ולא כדי שיתקיימו דבריו:
ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם וגו' ויקהלו על משה ואהרן ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה', וישמע משה ויפול על פניו וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש הקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אלו. צריך להבין ולחקור בדברים התמוהים האלה בפרט שנאמרו מפי אנשים אשר הכתוב מעיד עליהם שהם נשיאי העדה קריאי מיעד אנשי שם מה הי' כוונתם במה שאמרו רב לכם כי כל העדה כלם קדושים וכי באמת כלם קדושים היו הלא כמה פעמים חרה אף ה' בהם לכלותם במעשה העגל בקברות התאוה במרגלים ולולא מרע"ה הי' עומד בפרץ לפניהם מהשחית היו תמו ונכרתו מן העולם, ומה טעם של ומדוע התנשאו וגומר הלא הכתוב מעיד על מרע"ה שהי' עניו מאד מכל אדם בי צריך לפרש כוונת מרע"ה מה שאמר בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדיש הקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו כפי הנראה הי' די אם הי' כתוב ויודע ה' את אשר יבחר לו מה טעם לאריכת הדברים האלה ובפרט שטענתם הי' שאינם צריכים כלל לשום מנהיג וראש אשר ינהיגם, ונ"ל לבאר דהנה אחד מן הדברים שכתב הרמב"ם ז"ל שיש לבחון את האדם אם הוא איש ישר ונאמן רוח למשל אם בא איש חכם ורצה ללמוד אותנו חכמה ודעת הוא אם אנו רואים שלא בא לבצע כסף וגם איני מבקש שום גמול כי לא לכבוד עצמו הוא דורש אז דבריו נשמעים ויכנסו דבריו בלב השומעים כמו שאמר הכתוב מי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא ואמרו בגמרא אם הרב דומה למלאך ה' כלומר שאינו מבקש שים תועלת ותכליתו רק לש"ש אז תורה יבקשו מפיהו ואם לאו אל יבקשו, וכן יתרו יעץ למרע"ה ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע וגו' ושפטו את העם וגו', והנה מתוך תשובתו של מרע"ה וגם מן הפרשה שאחר בליעת קרח ואחר פריחת מטה אהרן נכתבה פרשה של תרומה ומעשר הקדש וחרם וכל מתנות כהונה מזה נראה בעליל שטענת קרח ועדתו על משה הי' בשביל שצוה להם שיתנו תרומות ומתנות לכהן ודברי המדרש תנחומא בפרשה זו מסכימים לזה שהפליגו ובדו מלבם עניני לצבות במא שאמר אלמנה אחת היתה בשכונתו ולה שתי נערות יתומות והי' לה שדה ושור וחמור באת לחרוש אמר לה משה לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו באת לזרוע אמר לה שדך לא תזרע כלאים באת לקצור א"ל הניחי לקט שכחה ופאה באת לעשות גורן א"ל תני תרומה מעשר ראשון ומעשר עני הצדיקה עלי' את הדין מה עשתה מכרה את השדה ולקחה שתי כבשות ללבוש מגיזותיהן וליהנות מפירותיהן כיון שילדו בא אהרן ואמר תני לי את הבכורות הגיע זמן גיזה אמר תני לי ראשית הגז אמרה אין בי כח לעמוד בפני איש הזה הריני שוחט אותם ואוכלם כיון ששחטה אותם אמר תני לי הזרוע והלחיים והקיבה אמרה אפילו ששחטתי אותם לא נצלתי ממנו הרי הם עלי חרם אמר תני לי שנאמר כל חרם בישראל לך יהי' נטלם והלך לו והניחה בוכה היא ושתי בנותי' אריך כדי הא בזתא עלובתא כל כך היו עושין ותולין בהקב"ה, מזה בראה שכוונו חז"ל לגלות מה שבלבם של קרח ועדתו שבאו לחלוק ולדבר דופי על הקב"ה ועל התורה שהרי בזמן ההיא לא הי' חריש וקציר וגם עדיין לא נתבארו כ"ד מתנות כהונה, אבל שמו דבריהם לעורר על התורה כלה בדברים כאלו ולהסית את העם על משה לאמר שלא מפי הגבורה דבר אליהם ולזה אמרו אל משה ואהרן רב לכם כי כל העדה כולם קדושים כלומר אם הי' האמת אתכם במה שתלמדו אותנו תורה ומצות הי' די לכם אם זכיתם להשיג שכל העדה כולם קרושים שמקבלים דבריכם אבל מדוע תתנשאו את עצמכם ותגביהו אתכם לעשות לכם מן התורה ועל ידי' פרנסה ועל זה השיב לו מרע"ה בוקר כלומר אחר שתקבל ענשך על מה שחלקת אתה וכל עדתך על ה' ויודע ה' את אשר לו דהיינו בפרשה שאחרי זה פרשה של מתנות כהנים ולוים יודיע ה' כי התרומות והמעשרות הם שלו וכהנים משולחן גבוה קא זכו כי הוא האדון ולו הארץ ובני ישראל רק כאריסים אצלו וזה שכתב שם ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי שגם כל חלב תרוש ויצהר אשר יתנו לה' וביניהם בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לי לך יהיו וגם את הקדוש כלומר גם מה שהקדישו וגם כל חרם אשר יחרימו לה' לך יהי' ואת אשר יבחר בו ה' יקריב אליו כלומר ה' יקריב כל הדברים האלו למי שיבחר בו ולא כמו שאמרת שמיד ישראל יקבל הכהן את המתנות האלו, וגם במעשר של לוים כתיב כי את כל מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' נתתי ללוים לזה אמר מרע"ה לא חמור אחד מהם נשאתי וגו' ואולי קבעו חכז"ל ההפטרה לפ' זו קפיטל י"א בשמואל ששם אמר גם הוא כשהיו ישראל מבקשים להמליך עליהם מלך כתיב שם אני התהלכתי לפניכם מנעורי עד היום הזה הננו ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי את מי עשקתי את מי רצותי ומיד מי לקחתי כופר וגו' ואפשר שזה כוונת המדרש במה שאמר מה ראה קרח לחלוק עם משה ראה שיצא ממנו שמואל דהיינו שדברי שמואל לקח לו לאמתלא לטעון נגד משה ואהרן (היינו שצריך כל מנהיג ישראל להיות כשמואל לבלי להנות מאומה מצאן מרעיתו ומשה אמר לו שהנאתו אינה מישראל רק משולחן גבוה קא זכי: