זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן
פרשת ואתחנן
ואתחנן אל ה' פירש"י ז"ל אין חנין בכל מקים אלא מתנת חנם אעפ"י שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם. הנה מה שכתב רש"י שיש להם לתלות במע"ט אינו מדוקדק שהי' לו לומר שיש להם לבקש ונלאמ"ו לבאר כוונת רש"י הזה דהנה כראה ונתבונן הדבר אצל מלך בשר ודם שיש לו עבד נאמן ועובד אותו בכל נפשו ומאודו ויש לו למלך נחת גדול ממנו. הנה אם אמנם מן הראוי שהמלך יעניק לו מטובו ויתן לו גמול טוב עבור עבודתו הנאמנה והעונג שקבל על ידו אעפי"כ אין העבד יכול לתבוע שכר מאת המלך על עבודתו, כי הי' מחויב בדבר לעבוד את המלך ולשמשו בכל כחו כראוי מעבד למלכו. אמנם אם המלך נתן לו שכר עבודתו וחננו במתנות והעניקו מטובו יכול העבד לתלות שנתן לו המלך מתנה חלף עבודתו אשר עבדו ולא שנתן לו שכר כי שכר אינו מגיע לו כלל רק שנתן לו מתנה על שעבד אותו באמונה ובמסירות לב ונפש אמנם הצדיקים אינם תולים כלל במעשיהם הטובים וחושבים שאין להם שום מעשים טובים והמתנה שהקב"ה נותן להם היא מתנה של חנם שאינם כדאים כלל להמתנה ע"י מעשיהם וזה שאמר רש"י אעפ"י שיש להם עכ"פ לתלות המתנה של הקב"ה במעשיהם הטובים ולא שיבקשו שיתן להם הקב"ה רק שאם נתן להם שיתלו המתנה במעשיהם הטובים גם זה אין חושבים הצדיקים אלא מבקשים מתנה של חנם:
ויצונו ה' אלקינו לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלקינו לטוב לנו כל הימים ולהחיותנו כיום הזה. וצדקה ההי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר צונו. יש לבאר אלו שני הפסוקים על דרך זה, דהנה עבד אשר השכיר עצמו אל אדוניו כדי לקבל שכר בשביל העבודה, עיקר כוונת העבד בעבודתו לאדוניו הוא קבלת השכר לא העבודה עצמה כי מה תועלת לו מהעבודה עצמה לולא השכר שמקבל עלי'. אבל אצל האדון היא להיפך שעיקר מחשבתו במה שנותן שכר להעבד היא כדי שיעבוד לו ואין כוונתו טובת העבד כלל רק טובת עצמו שתושלם עבודתו ואם היתה עבודתו נעשית בלתי העבד שצריך ליתן לו שכר לא הי' שוכר את העבד ליתן לו שכר, אבל גבי הקב"ה היא להיפך שכל עיקר כוונתו במה שנתן לנו תורה ומצוות, הוא כדי ליתן לנו שכר כמו שאמרה הברייתא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות כי אצלו יתברך אין שייך לומר שלצורך עצמו הוא נותן לנו שכר כדי שנעשה מציותו כי אם תצדק מה תפעל לו אך אצל האדם צריך להיות הכוונה בקיומו מצוות ה' להיפך מכוונת השי"ת היינו שלא תהי' כוונת האדם במה שמקיים מצוות השי"ת כדי שהי"ת יתן לו שכר כי כבר אחז"ל אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו וכו' וצריך האדם לחשוב בלבו שמה שזכה לקיים מצוות בוראו זהו השכר היותר גדול שבעולם. וגם שהוא משלים את נפשו בקיום המצוות וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל לפרש מה שאמרה המשנה ששכר מצוה מצוה היינו שהמצוה בעצמה שזכה לעשות יהי' לו השכר. וזה שאמר הכתוב ויצונו וכו' לעשות את כל החוקים וכו' לטוב לנו כל הימים וכו' היינו שעיקר כוונתו יתברך הי' לטובתינו שנקבל שכר, וצדקה תהי' לנו כלומר שיהי' נחשב לנו לצדקה כי נשמר כו' כאשר ציונו פי' שעיקר כוונתינו יהי' רק לעשות נחת רוח ליוצרנו ולא על מנת לקבל פרס: