אור ברסלב
זכרון אהרן פרשת בהעלותך

זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן

פרשת בהעלותך

פרשת נשא

וישמע משה את העם בכה למשפחותיו איש לפתח אהלו ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם וגו' ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו וכו' ויאמר משה אל ה' למה הרעותה לעבדך ולמה לא מצאתי דן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק על האדמה אשר נשבעת לאבותיו מאין לי בשר לתת לכל העם הוה כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה וגו' אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי ויאמר ה' אל משה אספה לי וגו' ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באזני ה' לאמר מי יאכילנו בשר ונתן ה' לכם בשר ואכלתם לא יום א' תאכלון ולא יומים וגו' עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם לאמר למה זה יצאנו ממצרים, ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת כשר אתן להם ואכלו חדש ימים הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם וגו' ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר עתה תראה היקרך דברי אם לא וגו' ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל היום המחרת ויאספו את השלו הממעיט אסף עשרה חמרים וישטחו להם שטוח סביבות המחנה הכשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' חרה בעם וגו' ויקרא את שם המקום וגו'. להבין דברי הפרשה הזאת שכלה מוקשה, א' לאיזה צורך בקשו לאכול בשר אחר שהי' להם המן שטעמו בו מה שהיו רוצים לפי דברי חז"ל וגם הפסוקים מעידין עליו שהי' כצפחית בדבש ולשד השמן ב' למה לא הלכו אל משה לבקש ממנו בשר כמו שעשו כמה פעמים רק בכו למשפחותם איש לפתח אהלו ולמה לא המתין משה עד שיבואו אצלו והוא מיהר לקטרג עליהם אצל הקב"ה וכמו שאמר בספרי בכל מקום הקב"ה מנמיך ומשה מגביה וכאן משה מעיך וגו' ג' מה שאמר מאין לי בשר וגו' כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה הלא עדיין לא בקשו ממנו ולמה אמר כי יבכו לשון עתיך, ד' מה שאמר הקב"ה לא יום א' וגומר עד חדש ימים והלא באמת לא הי' כן כי אמר בפירוש הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' וגו', ה' והיא הגדולה שבכלן שמרע"ה אמר שש מאות אלף רגלי וגו' הצאן ובקר ישחט להם הלא הוא הוציאם ממצרים בנסים ונפלאות וקרע את הים ואמר דבר כזה ולא מצינו שנחשב לו לשום חטא, ו' מה שהשיב לו הקב"ה עתה תראה היקרך דברי הי' לו לומר היקרה או היקרם מהו היקרך:

ונלע"ד דהנה ראינו מכל הפרשיות שלפנינו מיום שיצאו בני ישראל ממצרים ועד הנה שעם קשה עורף היו ולא האמינו שהנסים והנפלאות שנעשו להם ע"י מרע"ה שמיד ה' היתה זאת להם ולא בטחו בה' והרהרו בלבם הרהורים ומחשבות רעות וגם כאן חשבו מחשבות פגול ואמרו אם המן הוא מזון עפ"י נס וחוץ לדרך הטבע לפי שבמדבר אין זרע יהי' הנס שיהי' במדבר זרע ובשר כמו שהי' להם במצרים וזה שזכרו את הקשואים הבצלים ושומים ואמרו מי יאכילנו בשר כלומר אחר שגם המן הוא ע"ד הנס יהי' הנס בדברים שהם בארץ נושבת על דרך הטבע, וזה שאמר בתהלים וינסו אל בלבבם לשאל אוכל לנפשם אוכל דייקא וידברו באלקים אמר היוכל אל לערוך שלחן במדבר וגו' הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו לכן שמע ה' ויתעבר ואש נשקה וגו' כי לא האמינו באלקים ולא בטחו בישועתו ולזה לא באו אל משה בתלונתם כי לא היו יכולים לדבר עזות לפניו לאמר שאינם מאמינים בה' רק רגנו באהליהם איש לפתח אהלו ואפילו איש לרעהו בכנופיא היו יראים להעיז כ"כ אבל הפסוק אמר וישמע משה את העם בכה למשפחותיו ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע כלומר מחרון אף של הקב"ה הי' על שלא האמינו בו ולא הסתכלו בגודל הנס והטוב שעשה עמהם הקב"ה בנתינת המן שלא הי' צריך להם שום מלאכה להכינו למאכל רק שטו העם כמו שפירש"י ז"ל לשין טיול ולקטו בלי עמל וטחנו ברחיים או דכו במדוכה ובשלו בפרור ועשו אותו עגות שכל זה הי' יכול להעשות ע"י נשים והי' טעמו כטעם לשד השמן וכצפיחת בדבש ולהאנשים הי' פנאי ללמוד התורה הקדושה מפי משה רבן ע"ה ואם הי' הקב"ה נותן להם לחמם בדרך נס שהיו חורשים וזורעים במדבר והי' צומח להם במדבר תבואה כמו בארץ נושבת היו צריכים לעבודות ומלאכות ולא הי' להם זמן ללמוד תורה כמו שאמר ז"ל אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה תורה מה תהא עלי', וזה שאחז"ל לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן שלא היו צריכים לעסוק ולטרוד בפרנסתם ובזה כפלה הקושיא שהקשו לאיזה צורך נכתב כאן מעשה המן והכנתו וטעמו, ואה"כ ובעיני משה רע לפי שמתוך ענותנותו הגדולה תלה הסרחון בעצמו שהוא אינו גדול וחשוב כ"כ שיכול למלאות את בקשתם ועי"ז לא באו אל המדרגה שיאמינו בהקב"ה וכמו שאמר מי אנכי כי אלך אל פרעה, ולזה אמר למה הרעות לעבדך וגו' לשום את כל משא העם הזה עלי וגו' מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה כלומר אף שעדיין לא באו אלי אלא בכו לפתח אהליהם אבל אם יבכו עלי מה אשיב להם ואני לא אוכל למלאות בקשתם ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם וגו' כלומר אעפ"י שאני אקח מן הרוח אשר עליך ואתן אותו על השבעים איש אעפי"כ עוד ישאר לך רוח כ"כ שתוכל לומר אל העם התקדשו למחר ואכלתם בשר ולא יום אחד וגו' עד חרש ימים וע"ז אמר מרע"ה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם כלומר אני אתן להם מכחי דבר זה אין ביכלתי וע"ז השיב לו הקב"ה אל תירא עשה כאשר ציויתיך ואתה תראה היקרך דברי אם לא כלומר תוכל לומר להם שתתן להם בשר ואני אמלא את דבריך ובכל זאת לא האמינו מכל וכל כי כאשר בא השליו דרך יום כה ודרך יום כה סביב למחנה כתיב ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ואספו את השלו הממעיט אסף עשרה חמרים ולא האמינו למשה שאמר להם שיאכלו עד חדש אלא אספו חמרים חמרים כדי שיהיו בטוחים לזה בא להם העונש שהבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' וגו' כי אחר שראו שה' הגיז להם שלו כ"כ בשפע עד שהי' שטות דרך שני ימים סביב המחנה כבר ראו יכולת ה' בכל זאת מהרו לאסוף חמרים חמרים ובזה מיושבים כל הספיקות שהקשו המפורשים בפרשותינו ומרע"ה לא חטא שום חטא במה שאמר הצאן ובקר וגו' כמו שאמרנו ונכון:

הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר וגו' והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה. ויש להבין המשך ב' פסוקים אלו, ו"ב דמנה איתא במדרש על אודת האשה הכשית אשר לקח כי חשה כושית לקח שהיו מדברים במשה על שפירש מאשתו שהיא משום שהיא כשית פי' שחורה ולא חפץ בה מפני כעורה וקשה למה חשדוהו שפי' ממנה מפני שהיא שחורה למה לא דנו אותו שפירש ממנה משום פרישות נבואה, אלא שהם הביאו ראי' ממה ששאר זקנים לא פירשו מנשותיהם והוא פורש בוודאי היא רק משום כיעורותה של הכושית אלא דעדיין יש לבעל דין לחלוק שמא פירש הוא יותר משאר זקנים מפני שהוא חושב עצמו לגדול מכולם לכן צריך הוא פרישות יתירה, אלא דידוע שמשה עניו מכל אדם ואינו חושב עצמו לגדול מהזקנים ואעפי"כ פירש אלא וודאי משום גנותה של הכושית פירש ממנה וזהו המשך הפסוקים שאמרו הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר וליכא למימר דמשום פרישות עשה זה כי למה לא עשה שום אחד מאתנו כדבר הזה וכי תימא שהוא פירש מאשתו משום שחושב עצמו לגדול מכלנו ע"ז אמר והאיש משה עניו מאד אלא וודאי משום גנותה פירש ממנה ולכן דברו בו:

תוכן העניינים

זכרון אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה