אור ברסלב

זכרו תורת משה· רבי אברהם דאנציג

הקדמה

הקדמת המחבר לספר זכרו תורת משה:

אמר המחבר ראיתי לכתוב הקדמה כוללת על כל החיבורים. אשר זכני ה' לחבר, והנה ספר חיי אדם וחכמת אדם ושערי צדק, כבר יצאו לאור ונתקבלו בכל הגולה ונהנין מהם גדולים וקטנים והנה זכני ה' לחבר עוד איזה חיבורים והם בכתובים ת"י ובחסד עליון אקוה שיודפסו כלם בין ע"י עצמי או ע"י אחרים כי כלם אהובים בלשון צח ופשטיה נחמדים עריבים לשומעיהם להנות בהם בני אדם והנה באתי כמתנצל על דברות בני אדם מה יתרון לאדם זה בגעגועיו שיודפסו חבוריו ומקרא מלא עשות ספרים הרבה אין קץ, לזאת אודיעך קשט אמרי אמת ותדע כוונתי באמת כי חס ליה לזרעא דאבא וחלילה לי לעשות התורה כקרדום לחתוך בו או עטרה להתגדל ואפתחה במשל פי:

אמרו מעבר לנהרי כוש היה מלך אחד מהולל ברוב התשבחות, אהב משפט, מטיב לרעים ולטובים, חונן דלים, אבי יתומים, ובחמלתו על העניים ויתומים האוכלים מנת המלך חשב מחשבות להטיבם באחריתם, למען יאכלו מפרי מעשיהם ומעשה ידיהם, ויקרא להם המלך ויאמר להם הנה אתם יושבים פה מפתי תאכלו ומייני תשתו והכל רק במתנת חנם ואין זה רק לחם עצבים כי אין בידכם שום זכות וכשרון מעשה, ועתה הנני רוצה בטובתכם ושמעו לעצתי:

הנה יש לי במדינות הים מדינה אחת ארץ גנים ופרדסים ובהם כל עץ נחמד למראה וטוב להשכיל ובו מגדלות מרקחיה, מור ואהלות, כפרים עם נרדים, אם תצליחו בשליחתכם לעבוד ולשמור את האילנות, להשקות כל אילן ואילן בזמנו ובמועדו אז תקיימו בעצמכם כמ"ש נוצר תאנה יאכל פריו, רק בתנאי ושומר אדוניו יכובד ר"ל שתשמרו לעשות רצוני באופן שרוב הפירות יהיה למאכל להשרים והפרתמים אשר כעת

בעריה אשר הם כמספר האילנות ולבסוף יהיו הערים לכם נתונים במתנה תחת שמירות האילנות הנ"ל וגם אתם יש לכם רשות לאכול פרים ולהתענג בהם, ולמועד הימים אשר יעלה לרצון לפני אשלח וקראתי אתכם, והיה אם תשמעו תהיו מאוכלי שולחני בלתי בושה וכלימה כי תהיה חלף עבודתכם וממעשה ידיכם ופרי מעלליכם תאכלו ותשבו בעריכם וכל השרים אשר שם ישמחו בחברתכם, ויבכו ויפלו לרגליו ויאמרו אל נא כי טוב לנו בשבתנו פה ולהתענג באור פני המלך אף שהוא לחם עצבים כי מי יודע אם נצליח בשליחותינו ואז איך נשוב ונראה פני המלך ואיך נרים ראש, וימאן המלך ויאמר הגם שאין ספק אצלי שהרבה מכם לא יצליחו בכל עבודתי עכ"פ יעשו רובן או מקצתן או אפילו מיעוטו מ"מ כ"א ואחד יאכל פרי מעשיו ואפילו אם יפשע הרבה לא ימלט מעשות גס טוב והגם שיקבל עונש על מרדו מ"מ לא ידח ממנו נדח ואח"ז פרי מעלליו יאכל אם מעט ואם הרבה, ולמען החיות עם רב במדינת המלך אשר אנכי יושב בקרבו, ויצו וילמדו אתם חקות המדינה ומנין האילנות בכללן כמה מינים הם, ופרטי עבודתם וזמן עבודתם וישביעם בשבועת האלה ויביאם בברית לשמור ככל אשר צוה המלך, וילכו ויבואו אל ארץ רחבת ידים לא תחסר כל בה, הירא את המלך וחשב כי לא לאכול מפריה נשלחתי הנה רק לקיים מצות המלך לא סר ממצותיו בשכבו ובקומו והיה ציר נחמן, ואשר לא שת לבו לדבר המלך הלך והתענג א"ע בשינה וטיול ובאכילה ושתיה ומצות המלך ושבועתו השליך אחר גויתו רק לפרקים ולעיתים רחוקות, ויהי כאשר ארכו הימים והנה שדהו היתה כשדה איש עצל ועלה כולו קמשנים, וגדר אבניו נהרסה, ותחת ענבים יעלה באושים, ותחת כפרים ונרדים עלה קוצים ודרדרים,

והצינורות המקלחות מים חיים להשקות את הגנים נשברו, וכל אילן טוב יבשו ונתמעט המסחר במדינות המלך וגם השרים והפרתמים אשר אכלו חקם ממנות המלך מאלו הגנות ופרדסים בושו וחפו ראשם, והמלך לרוב טובו העלים עין מהם כי חפץ חסד הוא ואמר בלבו אולי ישומו לב ויחזרו מדרכם הרעה:

איש היה שם אשר לפי ראות בני אדם היה חכם ותמים במלאכתו אשר לדעתם ישא חן בעיני המלך, ויהי כי זקן האיש וישם אל לבו הנה קרבו הימים אשר אהיה קרוא על המלך ויפשפש במעשיו וראה כי עדיין לא הגיע אף לחצי כוונת המלך, כי לפי גודל מעלת האילנות ודקותם ורכותם היה מהראוי

שיום ולילה לא ישבות מלחשוב מחשבות ולפי רוב העיון והשתדלות במלאכתם בודאי היה כל פרי ופרי מעולה ומשובח כפלי כפלים, מה גם שע"י שהסיר השגחתו לפעמים מהם נתקלקל איזה אינן גדול הערך אשר הוא יותר טוב ומעולה מהאילנות משר עבד ושמר, באופן ששקל הפסדו ושכרו שיותר עולה ההפסד כפלי כפלים נגד שכרו ויתמרמר האיש מאוד מאוד, ויצעק צעקה גדולה ומרה ויאמר איך אבא אל המלך ואיך אשא פני המלך אשר בטובתו רצה להטיב עמי ואני הייתי בעוכרי והלכתי אחרי ההבל, ויאמרו לו חבריו הגד נא לנו מה זה ועל מה זה, הלא חבריך הם חכמים כמוך ויש מהם יותר ממך והם בוטחים במלאכתם שישמח בהם המלך ולדעתינו אין זאת אלא לרוב גאותך כי תחשוב שאתה הוא היותר חכם ורצונך שתהים בראש כלם וקרוב למלך מכולנו, ויען האיש אל נא אחי אל תתנו אותי לאיש בליעל כי הגם שאני רחוק מאוד ממדת ענוה מ"מ ב"ה שגם נגע זו של גאוה לא קרב אלי ומנעורי אני שנאתיה כי דרשתי וחקרתי על עניינה וראיתי כי היא מתועב ובנוי ולכן הרחקתי אותה ולכן אל תאשימנו בזה, אך דעו נא כי השליחות אשר שלח לנו המלך לעבוד ולשמור הגנים והפרדסים כולל שני סוגים סוג אחד לידע מספר כללות האילנות כמה מהם והשנית לידע כל פרטות של אילן ואילן, וגם בזה יש ב' סוגים אחד הוא החיובות להשגיח על כל אילן ואינן בכללו ופרטו להשקותו בזמנו ולשמרו מחום והקור וכיוצא באלו, והשנית העיונות לעיין במחשבה זכה לידע טבע כל אילן ואילן ולהמציא האיך להרכיב אילן זה בזה בכדי לחדש פירות חדשות ע"י הרכבות האלו, והנה ידעתי שיש מן החכמים המקיימים שליחותם בשני הסוגים

באמת ואלו אין צריכים לדאוג כי בוטחים במעשיהם, ויש שהם טועים בעצמם שחושבים שמקיימים ואינם משימים על לבם לפשפש במעשיהם ואינם יוצאין ידי חובתם בשניהם, ובפרט בחיובות שיש פרטים רבים אין מספר והם אינם משגיחים ע"ז וחושבים שעושים רצון המלך בשלימות, אבל אני מכיר את מקומי ואיני עושה שקר בנפשי וידעתי כי לא יצאתי י"ח העיונו' ופשיטא בחיובו' הגם שנתתי אל לבי מיום שבאתי הנה לחקור ולדרוש בכל פרט ופרט ואעפי"כ לא עלתה בידי אם מכח התרשלות ועצלות ואם מחמת חולשת כחי, ולזה אני בוכה וצועק במר נפשי כי לא הייתי נאמן בשליחותי, כי ע"י שהסחתי דעתי מהם פעם בשוגג פעם במזיד פעם ע"י אונס ופעם ברצון נתייבשו כמה אילנות ונשברו כמה סילונית נתייבשו כמה מעיינות המביאים מים להשקות האילנות ונתמעט פרנסת השרים ועבדים. היושבים בעיירות שייחד להם המלך, עודנו דואג ובוכה במר נפשו ויבא אליו אחד מחביריו ואוהביו ויאמר לו איעצך נא עצה ועי"ז תמלטי נפשך ותמצא חן בעיני המלך הנה ידעתי כי רבים הם עמי הארצות העוסקים במלאכת המלך והנה אינם יודעים מלאכת הגנים רק

מאילנות הגדילים הנראים לכל וגם מאלו אינם יודעים רק בכללן ולא בפרטן ומהקטנים שאין להם מספר אינם יודעים כלל אפילו בכללו בכללו וממשמשים כעור בקיר והנה ידעתי כי לך לשון למודים ולב להבין ולהורות להם הדרך ולהודיע להם משפט כל אילן ואילן בכללות ובפרטות ובפרטי פרטות ולפתוח לבם בטעם כל דבר ודבר. ועתה קח לך מגילת ספר וכתוב עליו מספר כל אילן ואילן ומה עניינו ועבודתו בפרטות בקיצור נמרץ למען ירגילו וילמדו בו בתחילה הנערים ומי שאין לו לב להבין ואז גם עד זקנה ושיבה לא ישכח מהם ומה גם שהוא דבר קל לחזיר עליו בכל יום היום מעט ולמחר מעט וגם לא יעצרנו טרדת הזמן כי בזמן קצר יהיו יודעים כל עבודת אילן ועוד תוסיף לכתוב בספר כל עבודת אילן ואילן בפרטות בטעמים נכונים ובלשון צח למען ילמדו מתוכו מי שיש לו לב להבין יותר וזהו בחלק החיובית, ועוד תוסיף ידך לכתוב בחלק העיונית מה שעלה במצודתך דברים חדשים מן ההרכבות, ויהיה תועלת גם לגדולים וחקרי לב כאשר ימצאו מקום להקל מהם העיון ועוד תתרבה הדעת בארץ ואז מה שקלקלת או שלא תקנת יתקנו הם והיה כאשר יקרא לך המלך אזי כל הלומדים מתוך חיבורך כלם יליצו טוב בעדך אל המלך ובוודאי עכ"פ יקיל מעליך העונש הגדול ואפשר שייטיב לך בעבורם:

כשמוע האיש עצת חבירו וייטב בעיניו ולא התמהמה מלעשות כן ויהי בזמן קצר ותרבה הדעת בארץ עד כי מקטנים ועד גדולים כלם יודעים חקת המלך ורצונו בעבודת כל אילן ואילן:

והנה הנמשל אם אבא לבאר כל פרטיו לא יספיקו כמה ניירות אך בקיצור המלך המהולל בתשבחות הוא הקב"ה אשר לו דומיה תהלה והנה ברצונו הטוב ברא כל הנשמות ונהנין מזיו כבודו בחסדו הגדול ולא בשכר מעשיהם וזה נקרא נהמא דכסופא ולכן מוריד אותם לעוה"ז ונתן לנו תורה ומצות גשמיות אשר אי אפשר לקיימן בעולם הנשמות כי שם רק רחניות ונטע בתורתינו הקדושה תרי"ג אילנות והם תרי"ג מצות ומשביע הנשמה טרם צאתה משם לעבדה במצות עשה ולשמרה במצות לא תעשה ובכל אילן ואילן יש בו כמה כללים וכמה פרטים ופרטי פרטים וכאשר לא ישמור פרט מפרטיו הקטנים אזי ייבש האילן או עכ"פ ענף מן הענפים ולכל מצוה ומצוה יש עולמות מיוחדים עם מלאכים מיוחדים וכאשר יקיים אדם מצוה בשלימות אזי באור פני מלך שיש לו שמחה בעשות רצוני משפיע שפע רב וברכה לאותן מלאכים ולאותו אדם. ואז כשיצא נשמתו הולך לו להתענג באותו עולם וכלם שמחים לקראתו אך כאשר יחסר אדם מאיזה פרט מפרטיו וכ"ש כשיעבור ח"ו על כל המצוה אזי המלאכים שבאותו עולם אינם מקבלים שפע, והנה מלאכת התורה והמצות תלוי בב' דברים, או בחיובית דהיינו שידע כל מצוה ומצוה בכללן איזה דבר מחויב לעשות או שלא לעשות וגם לידע כל פרט ופרט מכל מצוה שידוע שכמה מאות ואלפים דינים תלוים בכל מצוה ומצוה ואם יפגום באחד מפרטי פרטות הרי קלקל עבודתו והשנית בעיונית לעיין בכל פרט ופרט כי תמיד יתחדשו ספיקות:

והנה אנכי האיש אשר הרסתי את הכרם ולא הייתי נאמן בשליחותי ואם נצלתי מגוף העבירה הלא עון עקבי יסובני שאדם דש בעקביו ובדברים שהיצה"ר מעכב ומרמה את האדם ומורה לו התירים (ומלת עקיבי הוא מלשון ויעקבני זה פעמים ר"ל לשון מרמה ועקבה) ואם נצלתי מע"ז, וג"ע, וש"ד, בפועל ממש מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאי מתולדותיהן ומאבק שלהם כאז"ל כל המתגאה כאלו עובד ע"ז וכל הכועס כאלו עע"ז וכיוצא בהן הרבה ותולדות ג"ע מי יאמר כרתי ברית לעיני הלא היצה"ר טמון בחובו ומכניס הרהורים רעים במחשבתו אפילו שלא ברצונו ואז ירגיש האדם שאז הוא זיווג רוחני ע"י החיך והלשון והרוק הוא הזרע כאז"ל שהרוק בתוך הפה והדברים עמוקים ומכ"ש כשבא ח"ו לידי טומאה גשמי כמשאחז"ל לא יהרהר ביום ויבא כו', ומקרא מלא ומגיד לאדם מה שיחו אפילו בדברים שבינו לבין אשתו, תולדות שפיכת דמים המלבין פני חבירו וכתב רוקח שקשה משפיכת דמים שהרי רוצח יש לו חלק לעולם הבא ומלבין פני חבירו דינו קצוב במשנה אעפ"י שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא, כל הגוזל חבירו כאלו נוטל נפשו וכיוצא בהן אשר רבו מלמנות, למעלה מהם לה"ר ששקול כנגד כלם ולמעלה מהם כאשר יבחין אדם בעצמו ימצא שאין בו מדת בטחון כלל שאם היה בו מדת בטחון לא היה עוסק כל יום במו"מ וק"ו שלא היה עושה שום עול ומכ"ש במדות ומשקלות וכיון שאין בו בטחון בודאי שאין לו אמונה, שאם היה מאמין שהקב"ה משגיח עליו וזן ומפרנס לכל היה בודאי בוטח בו. וכיון שאין בו אמונה בודאי כל זכיותיו לא נחשב לכלום יתבונן האדם בדעתו ואל יעשה שקר בעצמו וימצא שדברי אמת הן וצדק וזה"ש ששואלין בשעת הדין למעלה נשאת ונתת באמונה והקשו תוס' שהלא תחלת דינו של אדם על ד"ת ובזה א"ש שבודאי תחלת דינו על ד"ת והיינו קודם לכל המצות אבל בודאי קודם לכל הוא אם היה לו אמונה שאם אין אמונה אין תורה והסימן שמאמין בה' ובוטח בו אז בודאי לא יעשה עול ויהיה לו פנאי לעסוק בתורה וכאשר ידקדק האדם בספר חרדים במנין שס"ה ל"ת ימצא הרבה שנכשל בהם עכ"פ בשוגג וכ"ש בין אדם לחבירו ובדברים הנוגעים בממון ואם לא נכשל בכללות המצוה עכ"פ נכשל בפרטיות כי כל מצוה ומצוה הוא אילן בפ"ע אשר יש לו ענפים אין מספר כמו שכתבנו ואם נשמר מלעשות מלאכה בשבת לא נזהר מכעס שכתב בזהר דזהו שנאמר לא תבערו אש כו' והמדבר דברי מו"מ בשבת וי"ט הרי זה כמוציא מרשות לרשות מלבד שאר מלאכות הנעשות בהיסח הדעת ואם יקטן בעיני אדם מה שמטלטל מוקצה בשבת וכן כל דברים שהם קטנים בעיני אדם אבל הם דברים שעומדים ברומו של עולם ולא ישגיח על קטנות הדבר כ"א על גדולת המצוה:

ואם יאמר אדם הגם שיש לו חבילות עבירות יש לו כנגדן חבילות מצות דע לך אחי

הטעות הזה מצוי ברוב האנשים אך צריך לפשפש אם לא נאמר עלינו כמו שאמר ישעיה הנביא וכבגד עידים כל צדקותינו פרש"י כבגד הראוי להסירו וי"ל דהל"ל כבגד קרוע ואמנם י"ל שרצה לכלול בו ג' דברים שצריך שיהיה בכל מצוה (א) שתהיה המצוה בשלימות ולא מקצתה ואם הוא מצוה שע"י דבור כתורה ותפלה צריך שתהיה בכוונת הלב:

ב שתהיה רק לש"ש ולא לשום פניה וגאוה או להראות צדקתו:

ג שלא יהיה בו שום ממון של גזל וכ"ז נכלל במלת עידים שיש לו ג' פירושים:

א כפרש"י לשון הסרה מחמת שהוא קרוע ואינו בשלימות:

ב לשון עדי זהב שהוא לשון תכשיט וידוע שהעושה בגד להתנאות בו אינו חושש רק מה שהוא יפה למראית עין לעיני ב"א:

ג לשון גזול ושלול כפרש"י ע"פ בבוקר יאכל עד לשון שלל וזה"ש כבגד עידים ר"ל יש מהם שאינם בשלימות ויש מהם רק לגאוה ויש מהם בממון גזל, והנה התורה והמצוה הם תלוים בג' דברים כמ"ש בפיך ובלבבך לעשותו, דהיינו במעשה ודבור ומחשבה והם נגד נפש רוח נשמה, ובעשיות מצות גשמיות מתקן הנפש, ובלמוד תורה וברכות מתקן הרוח ובכוונת הדברים מתקן הנשמה, ונתחיל ברוב צדקותינו ישראל קדושים ובכל יום

מתפללים ומברכים ק' ברכות ונחקורה אם הם בשלימות התפלות ידוע לכל כי נתקיים בנו כמש"כ בשפתיו יכבדוני ולבם רחוק ממני ותפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה וא"כ הם כלם פגרים מתים, והגאון מהו' יונתן פירש משאז"ל ב' שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם ויצא טורפין לו תפילתו על פניו ר"ל ב' שנכנסו להתפלל דהיינו הפה לדבר והלב לכוין וקדם אחד דהיינו הפה ויצא ח"ו טורפין כו' ואני אימר עוד מלבד שח"ו לא נקבל עליה שכר הלואי שלא יהיה עונש כדין זורק ברכה מפיו שהמזכיר את השם צ"ל ביראה ורעד כמ"ש אם לא תשמור ליראה את השם הנכבד והנורא והזורקו מפיו שלא בכוונה איה מוראו. בתפילין אם עשוים כדין ואם שומרן בקדושה שלא יפיח בהן וכן בכל מצוה ומצוה צדיק לדקדק אם הוא בשלימות ואל"כ ע"ז נאמר כל אשר בו מום כו' ח"ו, ונגד תנאי הב' צריך לדקדק אם אין בעשיות המצוה שום גאוה ויהורא שלא יהיה רק כעושה להתגאות בו וצריך האדם להתבונן אם אינו עושה המצות או התורה עטרה להתגדל בהם או קרדום לחתוך בהם וכאשר יתבונן האדם ימצא שכמעט שלא נמלט מזה, ונגד הג' יתבונן כל אדם שלא יהיה גידו שום גזל ואונאה כשה"כ ארחץ בנקיון כפי ואז ואסובבה כו' דהיינו תפלה כי כאשר ידיו נקיים מגזל וכיוצא בו אין תפלתו תפלה וכמש"כ ובפרשכם כפיכם כו' ידיכם דמים מלאו ודמים תרתי משמע, וכאשר יתבונן האדם בפרט אם הוא עוסק במו"מ ימצא בידו גזל ואונאה רק שחושבים לא נקרא גזל וגנבה רק הגונב והגוזל כגנב וגזלן אבל לא כן אלא כל ממון של אדם שיש בידו שאינו בידיעה וברצון חבירו נקרא גנבה וגזלה וכאשר יזכני ה' אאריך בהם, ולפי שמכל תורה ומעש"ט נעשה ממנו לבוש לנשמתו לפיכך אמר הנביא שהבגד שאנו עושים בצדקתינו

הוא רק בגד עידי' לפי כל ג' פרושים שבארנו והנה כאשר יתבונן האדם במעשיו יראה ורעד יבא בו וכמ"ש ואירא כי עירום אנכי וכאשר יתבונן האדם בדעתו וילמוד בספר החרדים כל מצוה ומצוה וכל עבירה ועבירה התלוי בכל אבר ואבר מגופו ולא יעשה שקר בנפשו ויחפש וימשמש במעשיו אם הם שלמים בכל ג' פרטים שהזכרנו ימצא את עצמו בעל מום מכף רגל ועד ראש ואם באתי לפרט כל פרט ופרט תקצר היריעה אך נזכיר אבר אחד הראש שהוא מלך שבאברים ובו האברים הנחמדים, המוח שבו תלוי המחשבה, והעינים שבהם תלוי הראיה, והאזנים שבהם תלוי השמיעה, והפה שבו תלוי הדבור, והנה רעת הפה אין להאריך בו כי נזקיו גלוי לכל בלה"ר רכילות ניבול פה, אפילו עם אשתו כמש"כ מגיד לאדם שיחו, דברי מו"מ בשבת ויו"ט, לדבר בכהכ"נ ובה"מ, מדבר עם חבירו אחד בפה ואחד בלב, דברי שקרים, חנופה, ליצנות, דברי רכילות ומחלוקת, מלבין פני חבירו, מקלל את חבירו, מתכבד בקלון חבירו, מפסיק ממשנתו ומדבר דברים בטלים ועוד הרבה אין מספר. כאשר יתבונן האדם ימצא רובן או מקצתן שעבר

עליהם ואפילו היריאי' ולומדים תמיד לא ינצלו מהם, וכן עינים והאזנים הזיקן מצוי מאוד וגלוי לכל, ועתה נדבר מהלב והמוח שהם כלי המחשבה שבהם תלוי עיקר תיקון הנשמה והנה מלבד שברוב התפלות והברכות שאין אנו מכווני' בהם וא"כ נחסר ממנו התיקון, נדבר מהקלקולי' ופגעים שאנו פוגעים בהם לב חורש מחשבות און, קנאה שנאה חמדת הכבוד גאו' מבקש רעת רעהו, וכ' הרמב"ם מה שארז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה לפי שהמחשבה הוא המוח ולב האברים הנכבדים ובעבירה הוא פוגם באבר גשמי משא"כ במוח ולב שפוג' במחשבה שהוא דבר רוחני ויסדתי קונטרס מיוחד ע"ז: כללו של דבר ראיתי כי טובם כחדק וישר ממסוכה הגם שבאמת יה"כ מכפר ופשיטא יום המיתה ולכן לא יתייאש אדם ויבטח בה' וגם עכ"פ יתן לו שכר מצותיו אם מעט ואם הרבה וגם במתנת חנם מ"מ אזי יציאתו כביאתו וניזון למעלה בנהמא דכסופא כי נוטלין שכר מעט המצות שעשה רשע גמור ונותנין לזה, וראיתי שהגיעו הימים אשר אין בהם חפץ ולא אדע מתי אהיה קרוא אל המלך ואירא כי ערום אנכי ומה אשיב לשולחי דבר ויעץ לי לבי להיות ממזכי הרבים ואולי יהיה זה לי למחסה כאז"ל כל המזכה רבים כו', וכאשר חפשתי באמתחות בני הצדיק מה' משה ז"ל ומצאתי בתוכם מה שכתבתי קונטרס קטן ללמד את בניי כשהיו קטני' והוא כולל כל הלכות שבת בדקדוקיה ופרטיה כי הלכתא רבתא לשבתא והוא אילן גדול אשר יש בו פארות רבים מאוד, ומלכו של עולם מקפיד עליו מאוד עד שאמרו כל המחלל שבת כאלו עובד ע"ז וכל המשמר שבת כאלו קיים כל התורה, ואמרתי מי יודע בניי אם חכמים יהיו והזהרתי לרבותיהם שילמדו קונטרס זה לבניי וידעתי כי בזמן הזה שבעונותינו הרבים התורה משתכחת ומונחת בקרן זויות ובפרט עול הפרנסה נשתרבב על צוארינו ולזה חברתי ספר ח"א וח"א כמו שכתבתי שם בהקדמה וזה בחלק החיובות עוד בחלק העיונית פתחתי פתח גדול להרוצים ללמוד בדרך עיון חברתי ספר נשמת אדם ובינת אדם אשר חנני ה', וגם חנני ה' בימי הבלי שהיה א"א לי ללמוד בהלכות בדרך עיון כאז"ל אל תרגזו כו' ועיינתי לפרקים בפירוש איזה פסוק או אגדה וזכיתי לחבר על איזה נביאי' בפשטי' מתוקי' ובדרך פשוט כמבואר בהקדמה לח"א ואולי עי"ז אזכה להנצל ביום הדין כי מי שילמוד מתוך חיבורי ימליץ טוב בעדי וכ"א וא' ילמוד לפי דרכו, הקטנים ובעלי בתים ילמדו מחיבור זה הקצר ומי שיבין יותר ילמוד מחיבורי חיי אדם וחכמת אדם והרוצים ללמוד בדרך עיון יעיינו בנ"א וב"א ואל יאמר אדם הלא הראשונים הגדילו התורה ועתה בא זה ועשה אותה קטנה עד שהעמידה על רגל אחת באמת לא מחכמה שאלת על זה כי מצאנו כן לראשונים מי לנו גדול מרמב"ן שבכל חריפותו ובקיאותו וגדולתו לא מנע א"ע מלעשות הלכות נדה ואינו מחזיק רק ב' בוגין וכל בו וס' אורחות חיים תלמיד רשב"א ורא"ה עשו קיצור מרמב"ם וטעמם כמ"ש עת לקצר ועת להאריך כי מי שלבו חפץ ללמוד בעיון ובאריכות הלא כל התורה לפנינו ומי שאין לבו שלם או שטרוד בפרנסה וכ"ש הבעלי בתים ונערים קטנים הם ילמדו הקיצורי' כי עיקר הלימוד הוא לידע לסור מרע ולקיים המצות, ואנה ה' לידי שהרבני הנגיד מוה' מנחם מן מדפיס דקהלתינו התנדב רוחו להבי' חיבור קטן זה לדפוס כדי שממני ילמדו וכן יעשו להזהיר את המלמדים שילמדו אותם עם תלמידיהם לאחר שלמדו שיעורם גמרא ופסוק ובפרט בעת שיושבים על השולחן ומכ"ש בשבתות ויו"ט וחנוך לנער ע"פ דרכו עד שיהיו עכ"פ כל המצות שגורים בפיהם בדרך כלל והלכות שבת בפרט, ולדעתי מצוה יותר להבעלי בתים לקבוע להם שיעור בשבתות ויו"ט ללמוד בקונטרס זה משילמדו תיקון שבת או פ' משניות כאשר ראיתי בעיני ב"א שלומד פרק משניות בכל יום ונזדמן שנלינו בפונדק אחד של נכרים בשבת וראיתי שיושב אצל שפין רעדיל וטוה וגערתי בו הלא שבת היום ותמה עלי מה מלאכה זו כי סבר דלא מקרי טוה רק כמו במדינתינו שטוין ביד על שפינדל ואמרתי לו הלא אתה שונה במשנה והטוה ומלאכת טווה יהיה במה שיהיה ואמר כי כשאני שונה איני משים על לב מה לעשות או לא רק לקיים לימוד התורה ואמרתי יפה אחז"ל האומר אין לו אלא תורה אף תורה אין לז כי אם הלימוד אינו כדי לידע דיני התורה ומצותיה מנ"מ בלימודו, ולדעתי אף להמוכיחים את העם ומגידים להם שיעור בכל יום עין יעקב או דרוש או שאר דברי תורה יותר יקבלו שכר על הדרשה באלו השיעורים ולהורות להם המעשה אשר יעשון ויקיימו ללמוד ולעשות מעל הדרישה להם בד"ת שאין בו אלא ללמוד, והנה בני המנוח הצדיק מוה' משה הוא קיים מצותי וחזר תמיד על קונטרס הזה וקודם מותו נחמתי אותו שאתן לו שם עולם אשר לא יכרת טוב מבנים ומבנות ולכן קראתי שם החיבור הזה זכרו תורת משה ובזכות מצות שבת נזכה לגאולה להיות לשם ולתהלה אמן כן יהי רצון:

והנה כדי להאיר עיניך ולהראותך עצת יצה"ר איך צריך לשמור ממנו אעתיק לך מספר המדות הגדול מדה אחת ומצוי כמעט בכל אדם ותראה כמה שרשי' וענפי' רעים יוצאי' ממנה והוא שורש פורה ראש ולענה והוא אבי אבות הטומאה, וד' אבות נזיקין נולדים ממנו והם הקנאה, והכבוד, והכעס, והלבנת פני חבירו ותולדותיהם אין מספר ומאוד הזהירו והחמירו חז"ל עליה כדאיתא והוא כתוב אצלי בתוך שאר מדות שכתבתי לעצמי לייסר אותי מלמנוע מהם בסוטה דף ד' ע"ב א"ר יוחנן ארשב"י כל אדם שיש בו גסות רוח כאלו עובד ע"ז כתיב הכא תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם ולא תביא תועבה כו', ור"י דידיה אמר כאלו כפר בעיקר שנא' ורם לבבך ושכחת את ה' ושם דף ה' ע"א א"ר אלעזר כל אדם שיש בו גסות רוח ראוי לגדעו כאשרה ואין עפרו ננער ושכינה מיללת עליו ועוד שם הרבה דברים, ולהבין ג' דברים הללו דזה מדמה לעע"ז וזה לכופר בעיקר וזה כאשרה, ותחלה נקדי' מה שאמרו שם עוד, אמר ר' חסדא ואי תימא מר עוקבא כ"א שיש בו גסות רוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנא' גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל אל תקרי אותו אלא אתו לא אוכל, ויל"ד בנדה פרק כ"ה אמרו כל המוציא ז"ל אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה וה"נ הו"ל לומר כן ונ"ל שהרי האפיקורסים מסירים ההשגחה מהבורא של עולם השפל שאומרים כיון שהקב"ה רם על כל רמים וגבוה מעל כל גבוהים, וא"כ איך שייך שישגיח על עולם השפל הזה אלא שיש בהם ב' כתות שהאפיקורסים ראשונים אמרו כיון שא"א לרם על רמים שיברא עולם שפל כזה ולכן כופרים בעיקר ואומרים שהעולם היה קדמון, והאחרונים מודים שברא העולם רק שמסר ההשגחה לכוכבים ולכן עובדי' את הכוכבים כידוע ועכ"פ שניהם מיחסי' להקב"ה הגאוה כי כן דרך המתגאה בהחשבו שיש בו מעלות נפלאות ולכן נחשבו כל אדם כאין נגדו ובאמת יש מקצת פסוקים המורי' כן כמש"כ כי גאה גאה וכתיב ה' מלך גאות לבש וכתיב זמרו לה' כי גאות עשה, וכתיב בל יראה גאות ה', אך באמת זה אינו כי א"כ איך אפשר שיזהיר ה' על הגאות וכי יעשה תורתו פלסתר כמו שאמר טורנסרופס לר' עקיבא וכמוהו כמה פעמי' בגמ' ואיך אפשר שהקב"ה שיש בו כל מדות טובות וכתיב תועבת ה' כל גבה לב מה שלא מצינו כן בכל עבירות שלא נאמר תועבת ה' כל אוכל נבלות וטרפות וכמוהו עבירות הרבה ואף שכתוב תועבה הם היינו שהדבר ההוא היא תועבה אבל לא האדם העובר נקרא תועבה וכן כתיב גאה וגאון שנאה נפשי, וא"כ איך אפשר שהקב"ה ישתמש במדה זו אך באמת כי הק"בה הוא עניו בתכלית הענוה וכדאר"י במקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענתנותו כי לא מצינו בכל המקרא שנקרא גאה שזה הוא שם התואר על המתגאה אבל גאות היא הפעולה כמו עשירות גבורות שהבעל נקרא עשיר ובודאי כל המדות מה שהוא עולה על הדעת שראוי להתגאו' בעבורם כלם נמצאו בו יתברך וזשה"כ גאות לבש וכן כלם ומה שכ' כי גאה גאה כבר תרג' אונקלס גאה על גוותני' ר"ל שהוא מראה גאותו נגד המתגאים אבל בלא"ה ית"ש וית' זכרו הוא עניו בתכלית הענוה ולכן זה המתגאה א"כ לדעתו אין מהראוי שישגיח ה' על עולמו ולכן אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שאם נאמין שהקב"ה משגיח בעולם צ"ל עכ"פ שהוא מחמת ענוותנותו וא"כ איך אפשר להתגאות וגם מה דאיתא שם דאית דאמרי זה על בעל לשון הרע אתי נמי שפיר כידוע מענין אליהו הנביא שסילק אותו מעולם מפני שדיבר דלטוריא שבשביל הדלטוריא אין מהראוי להשגיח בעולם והנה רשב"י אמר כאלו עע"ז דהיינו בכת ב' שמסר' ההשגח' לכוכבים וזהו עובד ע"ז, ור"י דידיה אמר כאלו כופר בעיקר דהיינו ככת אחד שהעולם הוא קדמון ור"א אמר כע"ז עצמו שמחמת גאותו יעשה עצמו כאלהי ויואש המלך יוכיח שאמרו לו עבדיו אפשר לבן אדם שיהיה מוצנע ז' שנים בק"ק וכתיב וישמע להם המלך כדאי' בגמ' וירבעם מחמת גאותו עשה העגלי'. ומה שאמר עוד שהשכינה מיללת עליו היינו שאעפ"י שהוא עכשיו צדיק גמור כקרח כירבעם ויואש, מחמת הגאוה יהיה נטרד ולכן מיללת עליו, ואתה ב"א פקח עיניך עד היכן הגיע הגאו' ולכן הזהירו חכמים מאוד מאוד הוי שפל רוח וכפלו במלת מאד להורות כמאמרם שם בסוטה לא מיני' ולא מקצתה ולא מצינו כן בשאר עבירות אלא מפני שהיא אבי אבות הטומאה שממנה יוצאת שאר דברים שמוציאין האדם מן העולם כאשר אבאר אי"ה ולכן אמר הכתוב תועבת ה' כל גבה לב ולא חילק אם הגאוה הוא מרוב חכמה או מרוב חסידות או לשאר סיבות הכל הוא מתועב בעיני ה':

אחר שהודעתיך העון הגדול שנתנית בהם הגאוה צריך אני להודיעך ולחתור אחריה כל הפרטי' בכדי לידע להנצל ממנה הנה הגאוה מתהוה באדם מחמת שרואה את עצמו באיזה מעלה שאין בשאר בני אדם ולכן רום לבבו וכ"ש כשקבץ בו הרבה מעלות שאז יחשוב לכל אדם כלא וכבר ראיתי לא' ירא שמים גדול ואמר שכל אדם אינם שוין לעקבו וזהו שהגאוה עיור עיני שכלו והם ארבע מראות נגעים שיוכל להיות בעולם, (א) העושר המופלג והוא דבר שמחוץ לגופו לגמרי, (ב) דבר שהוא בגופו והוא כולל כל ענייני מעלות שנולד כך בטבעו ובתולדתו כגון הגבורה, (ג) מעל' היחוס שהיא בדומה לאלו וגרוע מהם שדומה בצד אחד לאלו שהרי הוא לא השתדל בזה כלל רק שבא לו ממילא וגם גרע מהם שבכל אלו יש לו דבר שבני אדם נהני' מהם וזה דבר שאין בו ממש ואין מגיע מזה שום תועלת לשאר בני אדם, (ד) הוא המובחר שבכלם שבא לאדם בשכנו ובהשתדלותו והיא החכמ' והשכל או בתורה, או בתכונ' בחשבון וכתב, ברפואות, במוזיקא וכל שאר החכמות, וכל אלו המדות כללן הכתוב באמרו אל יתהלל חכם בחכמתו וזה כולל כל דבר חכמה שלמד בחכמתו בין בתורה או בשאר חכמות, ואל יתהלל הגבור בגבורתו בה כולל כל ענייני מעלות שנולד כך בטבעו ואף שהם בגופו רק שאינם בהשתדלותו, ואל יתהלל עשיר בעשרו וזהו הפחותה מכולם כי הוא דבר מחוץ לגופו, ועל כלם אמר שאל יתהלל אדם בכל אלו רק בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי ר"ל כשמשתמש בכל אלו הדברי' בידיעות השם ובמצותיו שמי שנולד בעל שכל וחכם יעסוק בתורה כי היא החכמה האמיתית ושאר החכמות אינם אלא לרקחות ולטבחות כידוע ומי שנולד גבור או בשאר מעלות שבגופו ישתמש בהם לעבודת ה' להיות גבור וכובש ליצרו ומי שיש לו נעימו' קול לכבד ה' מגרונו וכיוצא בו בכלם ומי שהוא עשיר ירבה בצדקה ויחזיק בני תורה וכיוצא בו ואז כשמשתמש בכל הדברים לעבודת ה' אזי ראוי להתהלל:

והנה לא אמר הכתוב בזאת יהלל המהלל אלא שאמר יתהלל המתהלל כוונתו שבודאי האדם עצמו אע"פ שאינו עוסק בכל אלו הדברים רק להשכיל וידוע אותו וכל מעשיו לעבודתו ית' מ"מ לא יהלל את עצמו לזה כי אז תכנס בלבו הגאוה ושאר מדות רעות וכמש"כ יהללך זר ולא פיך כי האדם אע"פ שיש בו כל מדות אלו ישפיל את עצמו וידמה בעיניו כאלו לא היו בו ומי לנו גדול מדוד המלך שהיה חכם גבור ועשיר שאין כמוהו ואמר ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ואומר אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו (וזה"ש ואני בעניי הכינותי לבית אלקי' זהב מאה ככרים כו' שאע"פ שהיה לו העושר המופלג הזה הרגיל א"ע שלא לכנות א"ע לעושר שלא יגבה לבו ולכן הקדיש תמיד כל נכסיו לבית המקדש בכדי שיהיה תמיד עני כדי שלא להגאות וזה"ש ואני בעניי ר"ל בשביל להיות עני ואפשר שזה היה ג"כ

כוונת שלמה שכתוב בו אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה ומדלא כתיב נחשב לשלמה מאומה דאז היה משמע דלשלמה לא נחשב אבל לכל ישראל היה נחשב אבל מדכתיב בימי שלמה משמע שלא היה נחשב בימיו לכל ישראל והיינו מחמת רוב הזהב שהביאו לו היו כל ישראל עשירים וידוע שחשיבות הזהב אינו אלא בשביל שאינו בנמצא הרבה ולכן מי שיש לו הרבה מתגאה בעבורו אבל כיון שהיה שכיח מאוד אצל כל אדם אין בו במה להתגאות) אך שאם ירצה אדם להלל את חבירו וכענין שאמר ר' יוסי בן קסמא להאיש שאמר לו רצונך שתדור במקומנו ואתן לך אלף אלפים דנרי זהב וא"ל איני דר אלא במקום תורה כו' ולא עוד שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לא כסף וזהב כו' אלא תורה ומע"ט ובוודאי אין כוונתו שיולך עמו לקבר כסף וזהב דא"כ היה לו לומר אינו לוקח עמו כסף וזהב אלא כוונתו שבשעת לויה אזי דרך העולם לומר שבחיו של מת ומעולם לא שמענו שיאמרו עליו שהיה עשיר דמה מעלה הוא העשירו' אלא אומרים שהיה עוסק בתורה ומע"ט וזה"ש שאם יבא איש להלל לחברו אל יתהלל בעשרו או בגבורתו או בחכמתו כי כל אלה הדברים אין בהם כדאי להללו אא"כ היה הכל להשכיל וידוע אותו כמו שמבואר לעיל והנה בודאי מי שיש לו מוח לא יאמר שיתגאה בעשירות לבד אם לא שמשתמש עם העושר לעבודת הבורא לפזר ממון על מצות ולהחזיק לומדי תורה כאז"ל לא נברא זהב אלא לבנין בית המקדש ר"ל לעבודת ה' ודברינו לאנשי שלמים יראי ה' ועוסקים במצות וגם הם בר אוריין ובר אבהן ולזה גבה לבם בגאוה ובוז עד שכל אחד נדמה לו כאלו הוא מלאך וכל אדם כאין נגדו ואף שמראה עצמו מבחוץ כאלו הוא עניו גדול מ"מ רק עיניו למטה אבל לבו למעלה מכל אדם, על אלו אני אומר שמעו לי ותחי נפשיכם הרחיקו מפתח בית הגאוה שמעו וחכמו ראו מה שאירע לירבעם, ולקרח, וליואש, שנטרדו עבור הגאוה ואני ידעתי כמה בני אדם שיש בם כל מדות טובות רק בשביל גאוותם הם מביישים ת"ח זקנים אשר קטנם עבה ממתניו ומלבין פניהם ברבים ולא יעלה על לבם דברי ר"א המלבין פני חבירו אע"פ שיש בידו תורה ומע"ט אין לו חלק לעולם הבא וזה"ש בן זומא איזהו חכם כו' איזהו עשיר כו' איזהו מכובד כו' והנה ג' מעלות חכם גבור עשיר כבר כתב הרע"ב

דקאי על פסוק הנ"ל אל יתהלל אבל מה שמסיים איזהו מכובד דחוק לפירושו ע"ש אך לפענ"ד הם בעצמם דברי ר' יונתן בגמ' אין שכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ועניו כי אם יהיה באדם כל מדות הללו הטבע נוטה להתגאות ולבזות כל אדם כי כלם בעיניו כלא נגדו ופשיטא שאינו מכבדם ואיש כזה כבר פסק ר"א המודעי אע"פ שיש בידו תורה ומע"ט אין לו חלק לעולם הבא ואיש כזה אין ראוי לכבדו כמה שכתוב הלא משנאיך ה' אשנא וכתיב גאה וגאון שנאה נפשי ונקרא תועבת ה' וא"כ אדרבא מצוה לשנאתו עם כל תורתו ומע"ט אבל המכבד הבריות ולא אמר המכבד בני אדם אלא הבריות ר"ל כל הבריות מפני שהם בריותיו ית' ונמצא שהוא עניו זה ראוי לכבדו ולהללו:

ונחזור לענינינו כי אין התפארת וגאות מחמת עושר לבד שהרי זה אינו דבק לאדם ואנו רואים כמה אדם עשירים שהענו או שעזבהו בחצי ימיהם ואין להאריך בזה, וגם אין מקום להתגאות בדבר שנולד כך בטבעו הגבור ושאר מדות כיון שהוא אינו בהשתדלותו, ואמנם יש מקים להתגאות במה שהשיג לרוב השתדלותו כגון שהוא מופלג בלימוד התורה או בשאר חכמות ובלתי ספק אף שנולד בעל שכל גדול אם לא ישתדל תמיד בזה לא ידע שום חכמה או אפילו אם ישתדל בחכמה יוכל לנטות מדרך האמת בזה יש מקום להתגאות על שאר בני אדם, אך כאשר ישים אדם נגד עיניו דמיון אחד למשל עשיר אחד שריחם על עניים ויתומים והיו מאוכלי שלחנו ואמר לא' ראה אתה אוכל נהמא דכסופא הא לך אלף אדומי' ותסע ליריד ותקנה שם סחורה ומה שתרויח תקח לעצמך ואין אני מבקש ממך כלום עבור זה, ולא' נתן ב' אלפים ולאחד ג' אלפים כפי ששיער בדעתו וכן עשו היעלה על הדעת שיחזיקו טובה לעצמם או שיתגאה זה ע"ז ממה שנתן לו יותר שהרי לא מחמת מזגו והשתדלותו נתן לו יותר רק שכך עלה במחשבתו של עשיר ופשיטא שאינם יכולי' להתגאות במה שנסעו והרויחו שהרי על מנת כן שלחם ואם מנעו מליסע או מלקנות ולמכור הסחורה איהו דאפסידו אנפשייהו ובודאי תעלה חמת העשיר עליהם, כן הדבר הזה שהש"י ריחם על נשמת בני אדם שאוכלים שם ונהנין מזיו השכינה בלא מע"ט רק נהמא דכסופא ושלחם לעוה"ז ונתן לכל אחד שכל להבין כפי ששיער ית"ש בדעתו שראוי לו ואם ישתמש בשכלו בתורה קיים שליחותו ואם לא יקיים ראוי לעונש אבל משום זה אין לו במה להתגאות אם היה נאמן בשליחותו ואדרבה לפי גודל חכמתו צ"ל עניו ביותר כי לפי גודל חכמתו ראוי לו להשיג שלא למד עדיין מכל התורה רק כטפה מן הים וכמו שאמר ר' אליעזר הרבה תורה למדתי מרבותי ולא חסרתי מהם אלא ככלב המלקק מן הים ור' עקיבא שא"ל בן דוסא ביבמות ט"ז אשריך שזכית לשם ועדיין לא הגעת לרועי בקר וא"ל ר"ע אפילו לרועי צאן ונ"ל דר"ל כמ"ש בחסד לאברהם שהבקר הם נגד עמי הארץ העוסקים בישובו של עולם וצאן נגד הבורי' שאינם עוסקים אפילו בישובו של עולם וזה"ש לרועי בקר ר"ל להיות רועה וראש לע"ה והשיב שאפילו להיות ראש לבורים אינו מגיע וראה כמה היה שפל בעיניו ר"ע והשפיל א"ע וזהו מאמר ריב"ז שהיה חכם ביותר עד שאמרו עליו שלא הניח מללמוד כל חלקי תורה ושיחת עופות כדאי' בסוכה והיה מייסר את עצמו שלא יתגאה ואמר אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת ר"ל שאתה אינך אלא שליח נוצר לקיים השליחות, ובזה יובן ג"כ הא דאי' בתענית כ' מעשה בראב"ש שהיה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה נזדמן לו אדם אחד (כתבו תוספת שהוא

אליהו) שהיה מכוער ביותר א"ל ריקה כמה מכוער אותו האיש א"ל לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית כיון שידע שחטא נשתטח לפניו וביקש ממנו מחילה ע"ש. ולכאורה תמוה הדבר מעשה אליהו שנדמה לאדם מכוער מה היה כוונתו בזה דהא תינח כשאמר לו כמה מכוער כו' ומנין היה יודע שיאמר לו כן והרי אין המלאכים יודעי' מה שבמחשבתו של אדם כדאי' בזוהר ואפילו להתוספת בשבת דף י' שיודעי' היינו דוקא מה שיש כבר במחשבתו אבל לידע מה שיהיה במחשבתו זה לכ"ע אין יודעי' וא"כ מה היתה כוונת אליהו ולכן נ"ל שאליהו בא להורות כמ"ש חכמי המחקרי' שהטבע לא יגונה ולא ישובח וכ"כ המפרשים דלכן במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורי' יכולי' לעמוד כי הצדיק מנעוריו הוא עושה כמעט בטבע משא"כ הבע"ת שגבר על יצרו והנה אליהו ראה להראות לו שאין לאדם להיות גס לבו מתורתו כיון שזה חלקו שניתן לו משמים וא"כ אדרבא מצד הטבע יש לו לאדם לחזור על לימודו שלמד נשמתו בעולם הנשמות ולכן בפעולה זו שהראה את עצמו לכעור ביותר היה לו ללמוד ממנו שכמו שאין ראוי לגנות מי שנברא כעור כן לא ישובח מי שנברא נאה ולכן לא יגונה מי שהוא עם הארץ ולא ישובח מי שלמד ביותר אבל ראב"ש לא הבין כוונתו וא"ל כמה מכוער אותו האיש עד שידע שחטא: והנה כבר סלקנו הגאות מן המכות הכתובים בפסוק הנ"ל והנה נתחדש גאות היחוס וזה מכה אשר לא כתוב בתורה כלל. הגם שבודאי היא מעלה גדולה מי שיש לו זכות אבות כשעושה מעשה אבותיו אבל לא להתגאות בזה ומצינו ביומא סוף פ"ז בכה"ג שהלך לביתו ביוה"כ וליווהו כל ישראל וכשראו שמי' ואבטליון הלכו אחריהם וכשבאו שמעי' ואבטליון ליטול רשות מכה"ג לפטור לביתם א"ל יזלון בני עממין לשלם (לפי שבאו מגרים) וא"ל יזלון בני עממין לשלם דעבדין עובדין דאהרן ואל ייתון בני אהרן דעבדין עובדין דעממין ובסנהדרין לפיכך נברא אדם יחידי מפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך ובמנחות נ"ג א"ל ר' לר' פרידא ר' עזרא בר ברי' דאבטולס דהוא עשירי לעזרא קאי אבבא אמר מאי כולי האי (פרש"י דקא מייחסתו) אי בר אוריין הוא יאי פרש"י אי בן תורה הוא הוא הגון אי בר אוריין ובר אבוהון יאי ויאי ואי בר אבוהן ולא בר אוריין אשא תכלא ואמר שלמה במשלי עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם ובארנו כי עטרת הוא דבר שיש בו ממש משא"כ התפארת והנה מצינו ברא מזכה אבא וכן בני בנים כדאי' במדרש לא ניצל אברהם אלא בשביל יעקב משא"כ אבא אינו מזכה ברא כדאיתא על פסוק ואין מידי מציל אין אברהם מציל את ישמעאל וזה"ש מטרח זקנים ב"ב וכמ"ש צדיקים יושבים ועטרותיה' בראשיהם וא"כ הבני בנים יכולי' ליתן עטרה לזקנים אבל האבות אינו רק התפארות ולא עטרה והתפארות אינו גאוה רק שיוכל להתפאר בזה וכמ"ש במשה רבינו ע"ה שאמר לפרעה התפאר עלי ומשה העידה התורה עליו שהיה

עניו וכן ישראל אשר בך אתפאר וח"ו שאין הקב"ה מתגאה בהם רק מתפאר בהם וכן תפילין נקרא פאר מפני שיכול להתפאר בו שהם אות שאנחנו עבדי ה' וכמוהו כחתן יכהן פאר וכן כל לשון תפארת אונו לשון גאוה ח"ו רק לשון התפארות ולא מצינו בכל מקום רק שזכות אבות מגין על הבנים אבל לא להתגאות בזה ומכ"ש להתגאות על ת"ח שבלתי ספק שמי שהוא ת"ח אפילו מזרע גרים יותר גדול ממי שאינו ת"ח והוא כה"ג בן כה"ג עד אהרן כדאיתא בהדי' במתני' ממזר ת"ח קודם לכה"ג עם הארץ וכל ישראל מחזקת מיוחסים בני אברהם כו' והיחוס אינו רק שלא יהיה שום חשש ממזרות ולא מצינו מעלה ליוחסין רק לבת ת"ח אז"ל לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח לא מצא ישא בת גדולי הדור ר"ל ממשפחת ת"ח ואיך יתגאה אדם על ת"ח יהיה מאיזה משפחה שיהיה ומכ"מ אם גם אבותיו היה ת"ח כי מיום שבא נחש על חוה נתערבו כל המשפחות ואין לך משפחה שלא יהיו בו טובים ורעים כידוע מספרים וכאשר אנו רואי' בעינינו ומכ"ש ת"ח שיוכל לחדש חידושי תורה, אך הת"ח בעצמו יותר מה שהוא גדול מחבירו צ"ל יותר נכנע ועניו כדמצינו במרע"ה שקיבל כל התורה כי' עניו מכל אדם כי היה משיג יותר מגדולת הבורא ומשפלתו ולכן ארז"ל דיראה מלתא זוטרתא הוא לגבי משה ור' אליעזר בן הורקנוס שאמר עליו ריב"ז שהוא בור סיד ובשעת מיתתו אמר הרבה למדתי מרבותי ולא חסרתי מהם אלא כטפה מן הים כו' וכל וכל דבריו אינו בדרך גוזמא אלא באמת וצדק שהרי התורה ארוכה מארץ מדה ולכן דימה תורתו רק כטיפה מן הים וארז"ל ד' מאה גמלי דדרשה טעונין כו' בין אצל לאצל וזהו מפרשה קטנה בד"ה ובמד' ש"ט סי' קי"ט גר אנכי כו' וכי דוד גר היה אלא כשם שהמתגייר אינו יודע כלום בתורה כך עיניו ש"א פתוחות ואינו יודע בין ימינו לשמאלו כלום בתור' ומה אם דוד אמר כך שאינו יודע כלום אנו עאכ"ו עכ"ל המדרש, אמרו רז"ל לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים כפתחו של היכל ואנו כו' וצריכין להבין למה לקחו למשל דוקא פתחו של היכל ושל אולם ונ"ל עפ"י דאיתא בעירובין כ"א א"ר חסדא דרש מרי בר מר מ"ד לכל תכלה ראיתי קץ כו' דבר זה אמר דוד ואיוב ויחזקאל ולא פרשו (פרש"י איזה קץ ושיעורה של תורה) עד שבא זכריה ופרשה דכתיב מגלה עשה ארכה עשרי' באמה ורחבה עשר באמה וכי פשטת להו הוי ך' על ך' וכתיב כתובה פנים ואחור וכי קלפת לה כמה הוי לה ארבעין בעשרין כו' נמצא כל העולם אחד מג' אלפי' ומאתים בתורה ע"כ וע"ש בפרש"י דר"ל שראה התורה כב' דפין מונחי' זע"ז והם כתובי' פנים ואחור דהיינו מכל ד' צדדים וארכה ך' על י' וא"כ כי פשטת להניח אחד בצד חבירו הוי ך' על ך' ואז עכ"פ עדיין מכוסה הכתב מב' צדדי' אבל כי קלפת להו ותניח צד הכתב בצד הכתב כדי שתהיה כל הכתב מגולה ונמצא שהם מ' על ך' וכ' מהרש"א בח"א דהענין הוא שהרי התורה כוללת ד' חלקי' פרד"ס דהיינו בו נגלה והם פשוט ודרוש וב' נסתר והם רמז וסוד וא"כ כשהיה מונח מתחלה דף על דף והיתה ארוך ך' על רוחב י' נמצא היה ב' צדדי' מגולין וב' מכוסי' והוא נגד ב' חלקי תורה הנגלה אבל כשרצה לעשות הכל שיהיה מגולה אזי התורה מ' על ך' ולפ"ז א"ש לבן של ראשונים היה כפתחו של אולם שהיה מ' על ך' דר"ל שהיה נגלה לפניהם כל ד' חלקי תורה שמדתה מ' על ך' ואע"ג שזהו באמות שלנו והתורה במדת קב"ה כפרש"י מ"מ הסימן הוא שוה מ' על ך' ולבן של אחרונים כפתחו של היכל ך' על י' רצה לומר שלא היו יודעין רק ב' חלקי הנגלה אבל לא הנסתר ואלו כו' ובתשובת מהרי"ל סי' ס"ז כ' ע"ש ס' האגודה שאין לנו דין ת"ח בזמה"ז וכ' ומה אם בעל האגודה שהיה סוף אלף החמישי כ"כ אנו עאכ"ו עכ"ל וע"כ ק"ו ב"ב של ק"ו מימות מהרי"ל עד זמנינו כ"ש שאין אדם יכול להתפאר בתורתו כו' אינו אפילו כטפה מן הים (אמר אברהם ידוע מה שכתבו הפוסקים שכל הדברים לא נאמרו אלא על הרוב וכמעט כולם אבל יזדמן לעיתים וזמנים רחוקים שהרי אנו זכינו לראות בעינינו מחותני אדונינו מרנא ורבנא גאון ישראל וקדושו ר' אליהו חסיד הוא היה עיר וקדיש כא' מן הראשונים וכל מדות שמנו חכמים בת"ח נ ונגלה לכל שהיו בו בין בתורה בין ביראה בין בהנהגותיו בקיאותו בכל ש"ס בבלי וירושלמי ספרא ספרי מכילתא תוספתא וכל המדרשים היו ערוכי' בפיו ויותר מזה בפוסקים ראשונים ואחרונים ואפילו בפרש"י ותוס' כנראה מחבוריו והנה סדר הלימוד שלו הי ממצוה עיינו מפי משה רבינו ע"ה היה לומד בתורה שבכתב עם פירושו הנאמר בע"פ באופן שהיה יודע לדרוש כל אות ואות ונקודותיו כנראה מחבורו על התורה וכ"ז בחלק הנגלה ויותר מזה שהיה חכם בחנק הנסתר עד שאם כל הימי' דיו כו' לא יוכלו לבאר דבריו כי כל דברי' הם ברמזים וצריך ביאור גדול לדבריו קדושתו ופרישותו ידוע לכל, הנהגתו היה לא הלך ד"א בלא תורה ותפילין ולא וכל אים מימיו לא נראה ולא נשמע בו שמץ גאוה ולהשתרר על הבריות אשרי עין ראתה כל אלה דורו ראו ושמחו זכותו יגן עלינו) והנה רוב ת"ח המתגאים זע"ז דומין לשיירא שהלכו במדבר ויכלו מהם המים וגם הלחם אזל מכליהם, והיה בהם איזה אנשים זה יש לו איזו לטרות לחם ומים מעט ויש שאין לו מים כלל ויש שיש לו מלא חמת מים ולחם מעט ויתגאו אנשים האלו על השאר שאין בידם מאומה וגם התחילו להתגאות זה כנגד זה ויפגעו בהם אנשים סוחרים נושאי' בר ולחם ומים לרוב ויראו אותם איך הם משתררי' על אחיהם זע"ז ויאמרו להם, אחי תימה לנו עליכם כיון שכל חייכם ומחייתיכם תלוי בזה המעט ואיך שייך להתגאות בו כי גאוה אין שייך רק בדבר יתרון, בואו וראו שאפילו אנו שיש לנו כמה עגלות טעונות לחם ומים ויין אלו היה זה לעושר וכבוד היה מקום להתגאות אבל כיון שכל זה רק להתפרנס בו במה נתגאה, ופשיטא שאתם מתגאים זע"ז והלא אין אחד שיש בידו כל מחסורו שזה שיש לו לחם אין לו מים וכן להיפך והנמשל מובן, ולכן אשרי אדם שמשפיל עצמו ואינו מכניס ללבו שום גאוה והתנשאות וע"ז נאמר צדיק כתמר יפרח כו' ר"ל כמו שהתמרים שבהרי' אינם טובים רק דוקא הגדילי' בעמקי' כדאי' במס' ביכורי' כך כשהצדיק היא עניו ושפל ברך אז כארז בלבנון ישגה ואז"ל ת"ח מותר לו הגאות שמינית שבשמינית ור"ל שמצינו סוף מס' תרומות כמה יהיה בתרומת מעשר של דמאי ויוליכנו לכהן אחד

משמיני בשמינית (שהיא המדה היותר פחותה בפחות מזה לא חשוב כלום כך ת"ח יהיה לו קצת התנשאות כדי שלא יזלזל תורתו) וגם ע"ז אי' התם דאביי לייט למאן דאית בי' אפילו מקצת דמקצת מצינו לר' ניסי' גאון שחיבר הוידוי הנדפס בתיקון ערב ר"ח אין בי לא תורה ולא חכמה ובודאי שאמר זה בפיו ולבו, וא"כ זה המתגאה אני תמה האיך יאמר וידוי זה כיון שבלבו שהו' ת"ח וירא שמי' וא"כ הוא מכזב נגד ה', ולכן אשרי מי שהוא עניו ושפל ברך ומחשיב עצמו לכלום כנגד כל אדם כמרע"ה שאמר ואנחנו מה ואאע"ה שלא היה מכיר גדולת הבורא כמשה היה מחשיב עצמו ואמר אנכי עפר ואפר ודהמע"ה שלא הבין כ"כ מחשיב עצמו ואנכי תולעת כו' כי כל הגדול מחבירו הוא מכיר פחיתתו יותר ויותר והארכתי כדי לייסר עצמי ואנשים כגילי אולי נכה בו ולא יסיתנו היצר והלואי שנזכה שלא להתגאות כי אפילו כשאינו מתגאה עדיין רחוק הוא ממידת ענוה כי ענוה הוא שאפילו מחרפין אותו אינו עושה בו שום התפעלות כדמצינו במרע"ה שדברו עליו מרים ואהרן והוא שתק (ע' בדרשות ר"ן) משא"כ מרים ואהרן, ח"ו שלא היה

בהם גאוה רק שאמרו הלא גם בנו דיבר כו' ש"מ שאם אומר אדם אני שוה לזה זה אינו גאוה אבל אם יאמר אני עדיף ממך זהו גאוה ויותר שהאדם חכם וגדול מבני דורו צריך להשגיח ע"ע ביותר ויותר ולדקדק בכל דבר ודבר כי נכנס בסכנת חלול השם ח"ו שאינו מתכפר לו עד מותו וא"כ כל ימיו עכ"פ אינו אהוב בעיני המקום ב"ה, וכ' עוד בס' המדות וז"ל כדי שלא יאמר אדם מ"ש הוא הכל משל אכתוב מה שראיתי בעיני איש אחד היה בעיר אחד קהלה קדושה והיה שם גדול אחד ת"ח וזקן ושימש ת"ח הרבה גדולי הדור ונתגדל בין גבירים גדולים ומחמת רוב הרגלו עמם היה מדבר

עם גדולים ונגידים כאלו היה אחד מחבירהם (כפרש"י גבי הגר שהורגלה עם מלאכים) וטבעו שהרחיק ממנו מדת חנופה שכאשר ראה יהיה מי שיהיה שעושה דבר שלא ישר בעיניו א"ל שאינו עושה כהוגן והיה שם באותו עיר איש נכבד בר אבוהון ובר אורין קובע עיתי' לתורה נגיד ועוסק במצות ומהדר במצות וירא שמי' גדול ושנא לרב הנ"ל ואמר מפני שאינו מדבר עמו לפי כבודו כראוי לדבר עם איש כמוהו, ואפילו אם רואה שעושה דבר שאינו ישר בעיניו ראוי לאיש כמותו להדרו, והרב אמר ח"ו מלעשות כה שזהו היה

מדתו של אבשלום כמ"ש והשכים אבשלום כו' ויהי כל האיש היה לו ריב כו' ויאמר אבשלום אי מזה עיר אתה ויאמר מאחד שבטי ישראל ויאמר אבשלום ראה דבריך טובים ושומע אין לך מאת המלך, ויאמר מי ישימני שופט ואלי יבא כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט והצדקתיו, והדקדוקים רבו והיותר תמוה שהרי הכתוב מעיד על דוד שעושה צדקה ומשפט ואיך לא יסקלוהו על אמרו ושומע אין לך מן המלך ונ"ל דאיתא במשנה גדול הדיינים אומר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב ופשטא דלשנא משמע שיאמר לשניהם יל"ד דלמה צריך לאמר לשניהם ודי כשיאמר לא' זכאי או חייב ונ"ל דכתיב לא תהדר פני גדול פרש"י שלא תאמר עשיר הוא בן גדולים האיך אביישנו ואראה בבושתו והנה ודאי לא הזהירה התורה שיפטור אותו מלשלם ולנטות הדין אלא שירצה לחלוק כבוד ורוצהלהחניפו ולכן כשיבא עני ויתבע לעשיר שהוא חייב לו והעשיר כופר ונתחייב העשיר וזה בזיון גדול להעשיר ולכן הדיין החונף יאמר הפסק בדרך כבוד בודאי ידעתי שאתה זכאי רק אעפ"כ תן לו ולא יהא שאתה מפרנסו או כיוצא בו, וזהו שאסרה התורה אלא בצדק תשפוט שיאמר לו אתה זכאי ואתה חייב יהיה מי שיהיה וכן היה מנהגו של דוד שלא חנף אפילו לגדול שבישראל וא"ל איש פ' אתה חייב וכשבא לאבשלום וא"ל מאחד שבטי ישראל ר"ל מן המיוחדים והמיוחסי' (כפרש"י כמעט שכב א' העם) וא"כ עכ"פ ראוי שלא לביישו ולחוס על כבודו וע"ז השיב אבשלום ראה דבריך טובי' שבוודאי ראוי לעשות כן שאפילו שיחייב אותו לשלם ראוי עכ"פ לומר בדרך כבוד שלא יתבזה אבל שומע אין לך מהמלך כי לא ישגיח על כבודך ויאמר לך אתה חייב ומי יתן כו' ואלי יבא

אשר יהיה לו ריב ומשפט ר"ל בין התובע ובין הנתבע והצדקתיו שאעפ"י שאחייב את החייב לשלם אבל אצדיק אותו כדי שלא יהיה לו לבזיון, וז"ל רוקח שמעו חכמי' מילי, אל תחניף לאדם, פן תישן שנת עולמים ותרדם, לא לפניו חנף יבא, כי יקטף עודנו באיבו, ע"כ תן בלבך לבער חניפות, ותכר האמת ולא בחניפות, זכור בוראך ותירא מפניו, בטח במלכך כי יהיה עמך, ראה ותשוה קטן וגדול, הכל מלחדול, ומלכך יהיה לך מעוז ומגדול, ושאלתי לרב מה הבריות אומרים עליו והשיב שקוראים עליו מקרא זה, ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו ר"ל שהכסיל שהוא רשע יש לו תקוה שישים על לבו שעושה שלא כהוגן וישוב אבל זה שמחזיק עצמו לחכם וצדיק עד שיאמר בפה מלא כל בני הקהלה אין שוין לעקבי רגלו זה ודאי לא ישים על לבו שעושה לפעמים דבר שאינו הגון, והשבתי ח"ו כי זה נאמר אם כבר הוכיחו ולא קיבל אבל זה האיש שהוא צדיק וירא שמים ודאי אלו היו אומרי' לו שאינו עושה כשורה מיד מתחרט ובודאי היה מקיים הוכח לחכם ויאהבך ומי לנו גדול מהגאון בעל עבודת הגרשוני שאמרו עליו שהיה מחזיק אצלו ת"ח ונתן לו שכרו ע"מ שיהיה תמיד עמו וישגיח על כל מעשיו ודבוריו ותנועותיו ומה שלא תישר בעיני' יאמר לו תיכף שעשה שלא כהוגן, אבל האשם הוא על האנשי' המקורבי' עמו ששותקי' ואינם מראי' לו פנים שעושה שלא כהוגן, וע"ז נאמ' בפה אלף ישחי' רעהו, אבל אני קורא עליו זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח, שהגסות רוח אשר בזה האיש מפני רוב חשיבותו ומדותיו הטובים הם כזבובי מות ששמן הטוב כשהוא כשמן רוקח מבאיש אותו, ושאלתי מהרב מה עשה לך בשנאתו והשיב דחק אותי עד שהוצרכתי לעקור ולצאת מביתו וקיפח פרנסתי והלבין אותי ברבים בפני כל הקהלה מפני שעשיתי איזה תקנה ולא שאלתי פיו, ולכן רצה לעשות למגדר מלתא שלא לעשות דבר אם לא מרצונו מה שיישר בעיניו וכן דרכו להטיל אימה על ת"ח והכל לשם שמים לפי דעתו אמרתי לו וכי הוא באמת גדול מכל בני עיר וגדול בתורה בש"ס ופוסקי', והשיב הוא בר אוריין כמו שאר ב"ב לומד גמרא כפשוטו וש"ע עם באר היטב או לבושי' ויש ב"ב גבירי' מוכתרי' בכל המעלות ומדות יותר ממנו רק שמרוב יראתו משמי' נדמה לו שהוא היותר צדיק מכל בני דורו, אמרתי יוכל להיות שיש לו יראה של כסילות כמ"ש הלא יראתך כסלתיך כמ"ש ר"ת בספר הישר שיש יראה של חכמה ויש של שטות וע"ז נאמר יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות, ומסתמא אינו מכיר ההפרש שבין בר אוריין ובין ת"ח שהם רחוקים כרחוק כו' וגם כשלמד ס' קהלת לא שם לבו בפסוק אחד מאלף פרש"י ק' נכנסי' לגמרא ויוצא אחד מהן להוראה ובפרט לפי מה שכ' בתנא דבי אליהו וכ"כ בבעל הטורי' שמי שיכול לחדש. חידושי תורה הוא נחשב למ' אלף ואסמכא אקרא יבחר אלקים חדשי' ר"ל שה' בוחר לאלו שמחדשים בתורה מגן אם יראה במ' אלף ובאמת מי שלא למד ש"ס ופוסקים ראשונים אינו יודע החילוק בין בר אורין ובין ת"ח, ולא למד ג"כ בי"ד סי' רמ"ג מי נקרא ת"ח אפילו בזמן הזה, אמרתי להרב הרי זה כמה שנים וכי לא ביקש ממך מחילה לפני יוה"כ, שחק הרב כיון שבדעתו שעשה בזה מצוה למגדר מלתא, אמרתי להרב הרי אתה עובר על לא תקום כו' והשיב ח"ו שאני איני שונא לו ואיני נוטר לו שנאה ואדרבה לפי מדתו הטובה אני אוהב אותו רק ע"פ מדת ת"ח שצריך להיות נוקם ונוטר בדבר שנוגע לכבוד ה', ולכן איני מתנהג עמו כעם אחרים הגם שמדתי למחול להם אף שאינם מבקשים ממני מחילה אבל זה שביזה ת"ח לכבוד התורה אינו רשאי למחול ומאי אכפת לי שכל חלקו שיש לו לעולם הבא הוא שייך לי כדאיתא בספרי, ועוד שהרי הוא הלבין פני למגדר מלתא להיפך מד"ת ואהבת את ה' לרבות ת"ח, את ה' תירא לרבות ת"ח, ונמצא שצריכין לאהוב ולירא מת"ח והוא עשה גדר שת"ח יראו ממנו וקיים הפסוק להיפך נבזה בעיניו יראי ה' ואת עצמו יכבד פשיטא שאני אברור בפניו שלא למחול לו, השבתי ומה אכפת לי' אם לא תמחל לו, א"ל לדעתי הוא בר נידוי כדין המבזה חכם ונקרא אפיקורס כדאי' בי"ד סי' קנ"ח בש"ך ואז דיבר הרב בחימום ראה כמה עבירות עבר עם רוב צדקתו ולא עשיתי לו מאומה כי מעולם לא נשיתי ולא נשה בי ולא קבלתי מעולם שום טובה ממנו רק שלפי דעתו איני מדבר עמו לפ"כ עבר על לא ירום לבבו, על לא תקום, ולא תטור, לא תשנא אחיך ואהבת לרעיך. והדרת פני זקן, וחי אחיך עמך, ומלבין פני חבירו שאין לו חלק לעולם הבא וכ"ז שייך לכל אדם וכ"ש בת"ח שעבר ג"כ על ואהבת את ה', את ה' תירא לרבות ת"ח, ומבזה ת"ח שהיא בכלל כי דבר ה' בזה, חי אנכי אם אמחול לו אם לא ישוב מדרכיו ויציית דין ע"פ ד"ת ואם לאו לפתח חטאת רובץ, ויקוב הדין בב"ד של מעלה, כששמעתי דברים האלו נבהלתי מאד ונצטערתי אמרתי יפה אמר ר' פנחס בן יאיר בי' מעלות שחשב זריזות מביאה לידי זהירות כו' קדושה לידי ענוה וענוה לידי יראת חטא והיא המדרגה הז' וכן מצינו בריב"ז שהיה מונה שבחן של תלמידיו ואמר על ר' שמעון בן נתנאל שהוא ירא חטא וכי ר"א ורי"כ ושאר תלמודיו לא היו יראי חטא ח"ו וכן בפ' במה מדליקין דא"ל ניקים מקמי' דדחיל חטאין הוא וא"ל חבירו ניקום מקמי' דבר אורין הוא א"ל אנא אמינא דדחיל חטאין ואת אמרת בר אורין וכי בר אורין אינו ירא חטא ח"ו והנה הכתוב אומר למען תהיה יראת ה' על פניכם לבלתי תחטאו וזה מיותר דודאי כשיהיה יראת ה' על פניהם לא יחטאו ואמנם יש יראה ויש יראה כל ישראל בחזקת יראי ה' שכשבא לידו איזה דבר איסור או ספק איסור פורש ממנו מפני יראת ה' אבל יראה המובחרת הוא שיפחד ויירא שלא יבא לידי חטא וזה כל מחשבתו ופחדו אפילו כשעוסק בדבר רשות כאכילה ושתי' וכל מעשה אפילו של מצוה חושב ומפשפש שלא יבא מתוך זה לידי חטא ורואה תמיד בכל דבר את הנולד וזהו יראי חטא כמש"כ במסילת ישרים וזה המעלה היה לר"ש בן נתנאל יותר משאר תלמידיו כדאיתא שם שאמר איזו דרך טובה שידבק בו האדם רשב"ג אומר הרואה את הנולד ויל"ד דמאי ענין זה למדה טובה שידבק בה אדם ומצינו שאמרו איזה חכם הרואה את הנולד אבל מה ענין זה למדה טובה ולפ"ז א"ש וזהו כוונתו דדחיל חטאין וזה שכ' שתהיה יראת ה' על פניכם ר"ל יראה זו תהיה על פניכם שיירא שלא יחטא, אמרתי לו תמה אני עליו כיון שכל העולם מודים שהוא ירא שמים מרבי' ואם יבא לידי ספק

איסור אפילו במאה מנה היה פורש ולא יפסוק הדין לעצמו כ"א ע"פ שאלת חכם ואין זה בלא איבוד ממון כ"ש וכ"ש בספק איסור שיש בו איבוד חלק לעוה"ב ואיך עשה דבר זה והלא אז"ל מוטב לאדם להשליך עצמו לתנור אש משילבין פני חבירו, השיב הרב שחשב זאת למצוה למגדר מלתא, א"ל לא תתלי בי' בוקי סריקא שהרי מקרא מלא כתיב הוכיח תוכיח כו' ולא תשא עליו חטא פרש"י שאם מתבייש בכך אל תביישנו שאם תבייש אותו תשא חטא לעבור על ד"ת שירא הת"ח מפני אדם אעכ"ו וזהו שאמרו לדהע"ה הבא על א"א מיתתו במה כי מירא' המלך רצו להזכירו שישוב מהעון כדאית' ברואה, אביו שעובר עבירה יאמר לו אבא כך כתב בתורה ואעפ"כ השיב להם מיתתו בחנק אבל המלבין כו', ולכן אני דן שבודאי ידע כ"ז אלא כמו שאמרתי זבובי מות כו' כי הגאוה מעור עיני השכל ומביא לידי חמדת כבוד, וכבוד לידי שנאה, ושנאה לידי כעס. וכעס לידי הלבנת פנים ולכל מה שכתבתי לעיל עכ"ל ספר המדות העתקתי אות באות, ואתה בן אדם שים לבך לכל התועבות האלו הנולדי' והמסתעפי' מן השרש הרע והמר הגאוה. עוד תשיב ותראה תועבות אחרות שממעטת מכמה מצות עשה, המתגאה כשרוצה לעשות דבר משגיח תיכף אם הוא לכבודו נזדמן לו לבקר חולה לנחם אבלי' שוקל בעצמו אם הוא אינו נגד כבודו שילך לבית פ' ועל כל דבר מביא לו היצה"ר ראיה והתעלמת פעמים שמותר להתעלם זקן ואינו לפי כבודו וטח מראות לבותם כי זה דוקא בדבר של גנאי שהוא לבזיון, מה שאין כן דור שאין לו לבזיון, וגורם להיות תמיד מתכבד עצמו בקלון חבירו, ואינו מודה על האמת, וממעט התחברות חבירים שהוא מן המדות שהתורה נקנית בהם, ומתבייש ללמוד מכל אדם וכמה בני אדם הולכים ומתדלדלים מפני שאינם רוצים לזלזל בכבודם, ואומר הלא בן גדולים אני ולא שמו על לבם דברי רב א"ת כהנא אנא גברא רבא אנא כו', ואם לא יראתי שמא יעלה על לב איש שאני מדבר כנגדו הייתי מאריך בזה כי באמת ירדתי לסוף דעת הגאוה עד שאני מכיר כל רמוזותיה וקריציה במעשיה בדבורה במחשבתה בתנועותיה וראה כמה כח ענוה עד שקבעוהו לסוף תפלת י"ח למקללי נפשי תדום, ונפשי כעפר לכל תהיה, וז"ל רוקח, בני אל תהיה גאה, פן תהיה הומה ושואה, תנמיך רוחך בלב נכאה, אז השם עמך תחזה ותראה, כי שונא גאים, ומחיה לב נדכאים, כי מה בגאוה תועלת, כי הנפש גועלת, וכוס תרעלה מחללת ומועלת, למה תמות בלא עתך, ומלאך אכזר יבעתך, אל תתחבר אל המתגאים, ברגע ימותו פתאום, ותרא מלפני מתגאה על כל המתגאים, ותחזה כבודו במקום רואים, כי ברוח נמוכה, יהיה לך תמיכה וסמיכה, כללו של דבר לא יש דבר בעולם לשום אדם להתגאות על חבירו כי אם הוא זקן ישים אל לבו במה כלו ימיו ושהרבה לחטוא ושלא קיים שליחותו שנשתלח עליו ושא"א לו לתקן עוד מה שעיות, ואם בחור הוא עדיין לא עשה הרבה מצות ומלחמת היצר הרע עדיין עליו וכל רגע ורגע עומד בסכנה עצומה אם יסיח דעתו מן המלחמה. סוף דבר אין לו לאדם אלא להתפלל לפני ה' שיסיר מדת הגאוה הימנו ולא יקנא באיש אחר כמש"כ במשה שאמר ליהושע המקנא אתה לי ר"ל דשאר זקנים נבאו מכחו של משה שסמך ידיו עליהם כמש"כ ואלו התנבאו שלא ע"י משה ולכן קינא יהושע ולכן א"ל המקנא אתה לי מי יתן והיה כל עם ה' נביאים דהיינו שיתנבא מדרגא דנבואה ואפילו כי יתן רוחו עליהם שזהו דרגא דמשה להתנבאות מדרגא דנקרא רוח והיינו אספקלריא דנהרא אפ"ה אין אני מקנא ע"ז, כן יזכנו ה' להסיר מלבנו הקנאה ויקיים בנו תפלת דוד, הורני י"י דרכיך, הדריכנו באמיתך, יחד לבבינו ליראה שמך וטהר לבנו לעבדך באמת ובלב שלם אמן כה"ר:

הלכות שבת:

(דינים השייכים מערב שבת):

תוכן העניינים

זכרו תורת משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה