זכרו תורת משה· רבי אברהם דאנציג
אות ל
כא כב:
הקושר והמתיר:
א כשקושרין שני דברים ביחד בקשר אחד לא נקרא קשר שהרי אינו מתקיים בכך עד שיקשור ב' קשרים אבל בצד אחד אף בקשר אחד מתקיים ולכן אסור לעשות קשר בראש החד של חוט או פאטשיילע ובכל דבר וביוה"כ יש עושין קשר בפאטשיילע ושופך עליה שפירוטיז להריח ונמצא עושה מלאכה וכל קשר שדרך תמיד לקשר ולהתיר בכל יום מותר, וכל קשר שפעמים נמלך ואינו מתירן בכל יום אעפ"י שמתחלה היתה כוונתו להתירו באותו יום אסור לקשור ולהתיר, ולכן הכתונת שדרכן להחליף משבת לשבת אסור לקשור ולהתיר אלא יעשה עניבה, ואם אין דרך לקשרו רק לעשות עניבה ובלא כונה נקשר מותר להתירו:
ב וכלים שקושרין את פיהם במשיחה מותר להתירן או לחחכן בסכין ולכן מותר לחתוך החוטין כדי לפתוח ביטעלקע עם משקין (ג) כל מיני אוכלין שקשרן מותר לנתק שכ"ז דינו כעשוי להתיר בכל יום וכן מותר לקשור ולהתיר בעשבי' אבל אם עלי לולבין או קש אסור שדרכו להתקיי' ומ"מ אף בכל דבר שמותר לקשור לא יעשה קשר אמיץ וחזק דהוי מעשה אומן: (ד) אם נפסק החבל מן הדלי ששואבין בו מים יכול לקשור שם חגורה או פאטשיילע דבר שאינו מבטל בודאי דהוי כעשוי להתיר בכל יום:
ה הפותל חבלים חייב משום קושר וכן המפריד הפתיל הוי מתיר: (ו) אם נשמטו רצועות מנעליו או בגדיו במקום שדרכן לעשות קשר בראשו אסור להחזירם ומכ"ש במנעלים חדשי' או במכנסיי' דאסור להכניס רצועות לתוכן אפילו בלא קשר דגזרינן שמא יקשור וכן אפילו בישנים רק שהנקב צר ויש טורח להכניסו דאסור ועיין במלאכת בונה, וזוג של מנעלי' התפורים יחד אין להקל לחתכם בפני עם הארץ ודוקא לצורך הרבה: