זכרו תורת משה· רבי אברהם דאנציג
אות כא
י הלש:
לא לישת קמח בלבד נקרא לישה אלא כל דבר שדרכו לחברו ע"י משקין נקרא לישה וצריך לזהר שלא יתן מים או שאר משקין על שום דבר כגון מורסן או אפר או עפר בין אם הוא דבר שדרכו לגבל ופשיטא דבר שאינו בר גיבול די"א דתיכף כשנתן בו מים חייב משום לש, ולכן אסור להשתין פ"ג טיט או עפר, וכן אסור ליתן מצה כתושה שקורין מעהל במי דבש אלא ישנה ממה שעושה, ואם שכח בחול לשפוך חומץ לתוך החריין אסור לשפוך בשבת אלא שיתן החריין לתוך החומץ ולא יערב בכף אלא בידו או שינענע הכלי והנותן שומשמין וכיוצא לתוך המשקה שטבעם שמתדבקין זה בזה חייב משום לש ואסור ליתן מים לתוך המורסן אפילו כשצריך להאכיל לבהמה ואפילו
נתן מים מע"ש אסור לגבל כמבואר לקמן בדין שביתת בהמתו: