זכרו תורת משה· רבי אברהם דאנציג
אות ג
בכלל המצוה שיהיו כל אדם נזהר כשהוא בדרך שעכ"פ איזה שעות קודם השבת יכנס לאושפיזא להכין צרכי שבת ומכ"ש שלא יבא ח"ו לידי חילול שבת כנודע הרבה פעמים רחמנא לצלן, ואם היה בדרך ועל פי אונס חשכה לו, אם הסוסים של נכרי וגם הבעל עגלה הוא נכרי אזי יניח כל החפצים מעליו בעגלה והוא ילך ברגליו ובלבד שלא יצא חוץ לתחום ויזהר מאוד שלא יגער בבהמ' או יעשה שאר דברים שיגרום שמחמת זה תלך הבהמה כי אז עובר משום לאו דמחמר כדכתיב לא תעשה מלאכה אתה ובהמתך ור"ל מלאכה שנעשית בשותפו' ע"י אדם ובהמה דהיינו שמנהיגה ע"י קולו וכיוצא בו ובזה אין חילוק אפילו הבהמה של נכרי ואם הבהמה של ישראל אזי אפילו אינו מחמר אחריה עובר עכ"פ משום שביתת בהמתו כדכתיב למען ינוח שורך וחמורך כו'. ולכן אם הבהמה של ישראל כיון שהוא אונס יכול לסמוך ולהפקיר הבהמה קודם חשיכה אבל אם אינו אונס אזי לא יסמוך על זה כ"א בהכרח גדול אזי ימכרנו לנכרי במכירה גמורה כמו שמוכרין חמץ ומבואר בחיבורי חיי אדם כלל נ"ח. ודע שמי שחשכה לו והעגלה בא בשבת מחוץ לתחום אסור לטלטל הדברים שבעגלה רק בתוך ד' אמות או באותו שטאל או בחצר או עיר המוקף מחיצה אבל לא חוצה לו ואם יש שם אוכלין ומשקין אסור לאוכלן בשבת כדין דבר הבא מחוץ לתחום לקמן סי' מ"ד: