אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן רכב

סימן רכא

שנת תרמ"ט. להרב דקאמינקי דוואלין רמ"נ ירושלימסקי

מ"ש מעלתו בברכת סוכה וזמן בליל ב' שנחלקו האחרונים וכן הכריע הנוב"י קמא חא"ח סי' ל"ט דלעולם יברך סוכה ואח"כ זמן דלא ליתי לזלזולי, ואדרבא בליל ב' סוכה דאורייתא וזמן דרבנן ועוד דסוכה ודאי ושהחיינו ספק, וכ"ה בסידור הרב מלאדייא], וכתב להכריע מהירו' ברכות פ"ח ה"א יו"ט שחל במו"ש כו' לענין סדר הבדלה חנן בר אבא בשם רב יקנהס"ז והיינו דרב לשיטתיה בבבלי דסוכה ואח"כ זמן מ"מ הא הבדלה לא משכחת אלא בליל יו"ט שני דיום א' לא איקלע בשבת ואפילו בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה בסוכה מ"ג ב' וממילא לא איקלע יוט"ר של חג בשבת, וע"כ מה דנקיט רב בסדר הקידוש גם הבדלה מיירי ביו"ט שני ועכ"ז נקיט סוכה ואח"כ זמן בשיטתו, ובירו' שם סוף הלכה א' והובא ג"כ בתו' שם ד"ה לא איקלע ר' סימון מפקד לאלין דמחשבין יהבון דעתיכון דלא תעבדון תקיעתא וערבתא בשבת וכו', וע' בירו' ע"ג סוף הלכה א' ובמה"פ ירו' רה"ש רפ"ד שהאריך והביא ג"כ פלוגתת רש"י ותוס' ריש פרק תמיד נשחט]:

ועיין בעמ"א סי' ל"ו ובאור רש"ה בתניא פרק פ"ד אות ו' שהעירו ג"כ בראיה זו והקדימם בס' נחלת יהושע, גם בשו"ת מהר"י הכהן תנינא חא"ח סי' ט"ו נשאל בזה ודחה דהירו' נקיט סידריה ואזיל היכא דחל ערבא בשבתא והיינו קודם התקנה בגוונא דאיירי מתני' דר"פ לולב וערבה דלא נתקנה עדיין דלא ליקלע ערבה בשבתא, ומ"מ מחלק דדבר שהיה נוהג בזמן המקדש כמו בזמנינו בשני יו"ט של רה"ש דשניהם קדש לאיסור מלאכה אבל לענין קרבן לא היו יכולין להקריב של רה"ש ביום השני וכרש"י ביצה ה' א'. והנה ברכת המצות היה נוהג גם בזמן המקדש דודאי לא היו מברכים ברכת הזמן על יו"ט שני של רה"ש כיון שאינו מקריב קרבן, אבל בשאר יו"ט שיו"ט שני אינו נוהג רק שלא בזמן המקדש שייך ביוט"ש מתקנתא דרבנן:

אמנם לפמ"ש האחרונים דהלכתא כרב ולא מטעמיה בלאו הכי אין הכרח מזה דרב לשיטתיה דחיובא דיומא עדיף א"כ אין לחלק בין ליל א' לליל ב', משא"כ לסברת הרא"ש דזמן קאי אסוכה, וכן העלה בתשובת רדב"ז ח"א סי' מ"ו הלכה למעשה דלעולם יש להקדים סוכה לזמן, ובמנחת עני חא"ח סימן כ"ד הא דהוצרך הרא"ש לחדש בקדימת סוכה לזמן משום דזמן קאי גם אסוכה ומש"ה מחלק בין ליל א' לליל ב', והא בגמרא מפורש דטעמא דרב דחיובא דיומא עדיף, וכבר הקשה כן גם הב"ח על הטוש"ע, ומ"ש דהרא"ש הכריח כן ממ"ש הלכתא סיכה ואח"כ זמן ואף דאיתותב מסתם מתני' דהילך מצה והילך חמץ ורב דחי משום דמוקי כיחידאה וכמו שתמה הנוב"י על תירוץ התו' דלא חש לסתם מתני' כו' וע"כ דהלכתא כותיה דרב ולא מטעמיה [וכה"ג בב"ב קנ"ה ע"ב ע"ש], ורק משום דזמן קאי גם אסוכה ולא קשה כלל ממתני', וכבר הקדימו ג"כ בזה בק"נ על הרא"ש דהוכחתו ממ"ש סוכה ואח"כ זמן ולא אמר סתם הלכתא כרב, ומלשון רש"י בסוגיין מי שהיתה לו סוכה עשויה כבר, ילמ"א ר"ס תרמ"ג בשם הב"ח דאם היתה עשויה ועומדת עם הסכך מברך זמן ואח"כ סוכה כסי' תרס"א דאז לא שייך סברת הרא"ש דזמן חוזר על סוכה, ולכן הוצרך לומר משום דחיובא דיימא עדיף מתדיר, ולפ"ז למאי דמסיק והלכתא סוכה ואח"כ זמן היינו אפילו בעשויה ועומדת דהא קאי אפלוגתא דרב וע"כ דפוסק משים חייבא דיומא ומטעמיה דרב ג"כ, דהא כאן לא שייך הטעם דזמן קרי גם אסוכה, וממילא מוכרח דהש"ס ס"ל כסברת התוס' וכנ"ל:

ואולם למעיין בב"ח דמ"ש סוכה ואח"כ זמן היינו כשלא בירך זמן בשעת עשייה ודלא כפרש"י, ומ"ש בגמ' דחיובא דיומא עדיף אינו אלא לומר דאי לאו האי טעמא הו"ל להקדים הזמן סמוך לקידוש והוה קאי אסוכה דבתריה אבל עיקר הטעם משום שלא בירך בשעת עשייה, וע"ש ביד אפרים דע"כ לא אמרינן דחובת היום עדיף אלא בברכת הזמן דקאי עליו כגון אם עשה סוכה ולא בירך, משא"כ בעשויה ועומדת דהזמן קאי על מצות הרגל ויכול לאומרה אפילו חוץ לסוכה ולא איכפת לן הי מינייהו קדים, ויש שם ט"ס במ"ש ולכן כתב הב"ח כפרש"י וצ"ל דלא כפרש"י:

ומה שהקשה עוד במנ"ע הנ"ל מתוס' לקמן מ"ו א' ד"ה נכנס לישב בה ושמא כיון דסוכה מחמת חג קאתי סברא היא דזמן דידה אף שבירך בחול פטור בחג, והרא"ש העתיק ג"כ תירוצם וי"ל כו', וע"כ דזמן קאי רק ארגל ומש"ה מכח מנהג אבותינו דמספקינן שמא הוא חול ולכך מברכין גם בליל ב' כשאר יו"ט, וכבר הרגיש בזה ג"כ הק"נ יע"ש בישוב זה, ובלאו הכי אין זה ברור דבירך ביום ראשון אף אי קאי אסוכה דנפיק ידי זמן דרגל אפילו הוא חול, דהתו' ורא"ש לא כתבו רק היכי שמברך בשעת עשיית בנין הסוכה והסכך שעוסק בעיקר עשיית המצוה, אבל שלא בשעת עשייתה הוה כשאר רגלים שאינו פוטר כשמברך מקודם, וממילא נדחו דבריו ע"פ יסוד זה:

ומ"ש עוד בישוב תמיהת המל"מ פ"ד מכלי מקדש הלכה ה' שלא הביא הרמב"ם הך דהילך מצה והילך חמץ להודיע איזה קודם בחלוקת שתי הלחם ולחה"פ, שמסופק אי נפיק בברכת שהחיינו במה שבירך בשעת עשייה בחול וממילא ליכא למימר דזמן קאי אסוכה דא"כ לא היה לו לברך בליל ב' זמן כלל וע"כ משום חיובא דיומא ואידחי סתמא דהילך מצה, או דנימא דלא נפיק חובת זמן דרגל במה שבירך בחול. וברייתא דנקט נכנס לישב מברך לישב והכ"נ מברך זמן משום הרגל וי"ל משום דזמן קאי גם אסוכה ולא אידחי הך סתמא והלכתא כרב ולא מטעמיה, וכיון שלא היה לרמב"ם הכרעה בזה השמיטו לגמרי, ולפ"ז אנן דמברכין זמן בליל ב' ליכא למימר דמספק"ל בזה דהא ספק ברכות להקל, וע"כ דברירא לן דלא נפיק בזמן דחול או דזמן קאי רק, ארגל, וע"כ הא דמקדמינן סוכה בליל א' מטעמא דחיובא דיומא עדיף ומוכרח כראבי"ה דאין לחלק בין ליל א' לליל ב' להקדים סוכה ואח"כ זמן עכת"ד:

ואין לדבריו באור דהרי גם לרמב"ם פ"ו מסוכה הלכה י"ב ובלילי יו"ט ראשון מברך על הסוכה ואח"כ על הזמן, ומ"מ ס"ל דמסופק בסברת התוס' אי נפיק בזמן דחול או משום דזמן קאי ארגל וברייתא נקט ל"ד וה"ה שהחיינו נמי מברך, ואין לזה ענין הא דספק ברכות כיון דזה פשיטא לן בגמ' דמברך זמן גם בליל ב' ורק לדידן דמספק"ל אם החיוב לברך בליל ב' משום דקאי ארגל או משום דלא נפיק בזמן דחול, דהא לדידן לא משכחת שהחיינו על עשיית הסעודה קודם הרגל דנקטינן כר"כ דמסדר להו כולהו אכסא דקידושא וכמו שפוסק ג"כ הרמב"ם ומסדר כל הברכות על הכוס, ועכ"פ הא דמברך זמן ביו"ט ב' אכתי י"ל דהוא מספיקא אי קאי רק ארגל או דלא נפיק בזמן דחול וברייתא דנכנס לישב כו' ל"ד דה"ה זמן בעי לברוכי משום הרגל, ואין מקים לקושיתו רק מצד שהרא"ש העתיק דהת"ו בפשיטות ולא כתב לשון ושמא, אם שגם הוא לא כתב בתחלת דבריו רק בלשון משמע דברישא כשבירך וכו' ומכח זה הכריח לדחות בסברא זו ולפ"ז כש"כ כשבירך זמן על הלולב כו', וע"ש בסי' ב' שהביא ג"כ בזה. דעות חלוקות וע"כ דמסוגיא זו לא פסיקא ליה להכריח כיון שאינו רק מצד משמעות הלשון אי נימא דברישא כשבירך שהחיינו בעשייתה אינו מברך שתים בכניסתה, ובלאו הכי אין זה ברור בס"ס דאסור לברך וכמ"ש הלבוש בסי' י"ז ס"ב בטומטום ואנדרוגינום י"א שמברכין דהו"ל ס"ס שמא זכרים ושמא קיי"ל כמ"ד נשים מברכות, וכאן הוה נמי ס"ס לחייב בברכה שמא נפיק בזמן דחול ושמא קאי זמן ארגל, ואם שלדינא הכריעו רוב הפוסקים דלא מהני ס"ס גם בברכות, ובלאו הכי יש לחלק בכה"ג בכמה חילוקים, ובכתנות יוסף בסוף הס' בדרוש לשבועות וסוכות בדף כ"ח ע"א בשם הגרא"ב מש"כ בהתו' ורמב"ם ובחיצי יונתן בדפי הס' ל"ח ע"א בישוב דהרמב"ם:

אולם דעת הנוב"י חא"ח סי' ל"ט בישוב תמיהת המל"מ הנ"ל שהרמב"ם מספקא ליה בב' תירוצים של התוס' אם נדחה הסתם מהלכה או הטעם שגם לחה"פ חשיב חובת היום ונשאר הסתם להלכה ולכך השמיט כל הפלוגתא שלא היה לו הכרעה בזה אלא שגוף ד' התו' תמוה שאם אפשר לומר דגם לחה"ע מיקרי חובת היום למה מוקי דרב כיחידאה ונגד סתם משנה והו"ל לשנויי שאני לחה"פ שגם חובת היום מיקרי,. וכבר קדמהו רש"א שצ"ע ולימא דמלתיה דרב כדברי הכל אלא דבלחה"פ פליגי דחשיב ליה תנא דמתני' נמי חובת היום וי"ל דקושטא דמלתא קאמר דבהך מלתא גופא דלחה"פ איכא תנאי עכ"ל, וא"כ אין להרחיק גם בשיטת הרמב"ם שניתא ליה כן לשנויי הסוגיא דפוסק כרב ולאוקמי כדברי הכל רק דרב קאמר קושטא דמלתא דתנאי פליגי בהא, אלא דמ"מ כיון שאינו מפורש בפשטות הסוגיא אין דרכו להמציא הכרעה מסברתו, ולהלן יבואר עוד דרכים שונים בישוב קושיתו ובתמיהת המל"מ על הרמב"ם:

ומה שהקשה עוד הנוב"י דבאיזה ענין מיקרי לחה"פ חובת היום בעצרת אי משום שמתחלקים בשבת זה א"כ גם זמן מיקרי חובת היום בסוכות כיון שאמרו היום, ולק"מ דהבאת הבזיכין משום לחה"פ ואם נאבד לחה"פ אינו מביא בזיכין וחשיב לחה"פ שמתחלק בשבת זה לחובת היום, ואי דגם זמן הוה חובת היום לגבי רגל וסוכה, זה אינו דהרי ברכת זמן אינו הגורם חובת היום ולא תליא חיוב ברכת הרגל וסוכה מצד הזמן, דהא זמן נוהג בכל הרגלים והחיוב משום דאתיא מזמן לזמן ולא מצד הרגל דהרגל והסוכה גורמין חובת היום, ובפרט להתוס' לעיל מרו א' וברא"ש דמיפטר גם בשהחיינו דחג אם בירך שהחיינו קודם החג בעשיית הסוכה, ועכ"פ אין לדמות שהחיינו שמברכין בכל רגלים דחובת היום קודמת שמבררת הזמן בפרטות משא"כ בלחה"פ שמבררת ג"כ זמן חיובו שהוא בשבת, ואפשר לומר ג"כ הא דדחי רב כתנאי וגם לגירסת הרא"ש בסוגיין רב יהודה אמר שמואל, והרי בעירובין מ' ע"ב רב ושמואל דאמרי תרווייהו אין חיוב זמן אלא ברגלים ולא ברה"ש ויו"כ, וא"כ י"ל דלא מהני ג"כ כשאומרים זמן בחול, וממילא י"ל לרב ושמואל לשיטתייהו דאין לחלק כ"כ בין רגלים ללחה"פ כיון דגם בזמן אין תלוי החיוב תמיד רק בבא מזמן לזמן ברגל, ובשו"מ תליתאה ח"ב סי' קנ"ג מפלפל בדהנוב"י ובמחלוקת ראבי"ה דמפשטות לשון רש"י בהיתה עשויה כבר ועומדת משמע דלא כרא"ש וכן עיקר וכן אני נוהג יעש"ב ומ"ש בענין סעודת יו"ט קובע ע' בשו"מ רביעאה ח"ג סי' י"א ואכמ"ל, ובגור אריה יהודה חא"ח סי' נ"ט העלה דלמנהג דידן אפשר גם הרא"ש מודה דגם בליל ב' מברך סוכה ואח"כ זמן כיון דבעשויה ועומדת צריך זמן על הסוכה גם בליל ב' וא"כ הזמן חוזר גם על הסוכה כמו בליל א', ולמרדכי ומביאו הב"י סי' תרמ"א דהאידנא דבעה"ב א' עושה סוכתו ויושבים בה כמה ב"א דאינו מברך בשעת העשיה כדי שיברך בשוה עם אחרים היושבים בסוכתו זמן על הסוכה, ומכש"כ בליל ב' דאחרים היושבים בסוכה צריכין לברך סוכה ואח"כ זמן ואף דלדידיה שייך דיצא בזמן של אתמול דלא גרע משעת העשייה מ"מ גם הבעה"ב צריך שלא יהיה נפרד בברכת הזמן מאחרים היושבים בסוכתו, גם בבגדי ישע סי' י"ב העלה כט"ז ומ"א וכמרדכי וראבי"ה ורוב גדולי אחרונים שמסכימים להשוות ב' הלילות לברך זמן באחרונה וגם לסברת בני אייברא שהביא הרא"ש קאי נמי בליל שני זמן הסוכה הכי נקטינן:

ובעיקר דהנוב"י דבליל שני שהזמן דרבנן והסוכה מדאורייתא כל הז' ימים, ועכ"פ נקרא מקודש נגד דרבנן ותדיר ומקודש הכריע הרמב"ם פ"ט מתומ"ס הלכה ב' דשוין נינהו וממילא סוכה דהוה ג"כ חיובא דיומא ומקודש קדים לענין ברכה לזמן דתדיר לחוד:

ובפר"ח א"ח סי' ס"ז דיש להקדים מצוה דאורייתא לדרבנן מברכות י"ד ב' למה קדמה שמע לוהיה א"ש וע"ש בתוס"ח פ"ב דברכות משנה ב', וגם דמדאורייתא יוצא בפרשה ראשונה ה"ה אי קרא מקודם פרשה והיה אם שמוע דכתיב ביה נמי שכיבה וקימה, ואולם בשאג"א סי' ב' וכ"ב האריך דמצוה דאורייתא לא חשיב מקודש נגד דרבנן דהא ב"ה מקדימין ברכת היין לברכת היום משום שהוא תדיר ואף שברכת היין דרבנן דהא ב"ה פסקי למלתייהו אפילו לא התפלל עדיין ערבית ולא הזכיר נמי בשום דבר מקדושת היום, וע"כ דהא דכל התדיר ומקודש דקדמו אינו אלא בב' מצות כגון בהיו לפניו ב' תפלות דמתפלל של מנחה קודם לשל מוסף, אבל באינו רוצה עדיין להתפלל הרשות בידו כיון דאכתי לא יעבור זמן התפלה, והכי נמי לענין קדשים דוקא ברוצה להקריב, וכיון דשל סופרים קלין משל תורה הו"ל נגד ד"ת כדבר הרשות שמקדים לשל מצוה דאין כאן זילותא לשל תורה, וע' בשו"מ רביעאה ח"ב סי' רי"ט משש"ב. ובקובץ פרק כ"ט משבת הלכה ו' דחה דהצל"ח ר"פ ו' דברכות שדאורייתא נקרא מקודש נגד דרבנן וע' בשם ישראל לברכות פ"ב משנה ב' ונחלה לישראל סי' ל"א סוד"ה ומעתה, וע' במעון הברכות ושמן רוקח ר"פ אלו דברים נ"א ד"ה שהיין גורם כו' ובספרו שב שמעתא שער השמיני אות ט"ז דלמ"א סי' רע"א ס"ק א' דמדאורייתא יוצא י"ח קידוש בתפלה ונסתר ראיית השאג"א, ולא ראה רק בסי' ב' אבל בסי' כ"ב דחה ג"כ השגה זו וכנ"ל, וע' במשנת חכמים הלכות וס"ת מל"ת ב' ד"ה ומנא תימרא דמקדימנן כו', ומ"מ אינו מוכרח כיון דמצות צריכות כונה וצריך שיכוון לצאת ידי קידוש היינו במה שאמר מקדש השבת ולא היכי שמכוון רק לצאת י"ח תפלה ודעתו לקדש על הכוס או בפת, וע' בישועות יעקב א"ח סי' רע"א ס"ק ב' ושמן רוקח לברכות י"ב בתו' ד"ה לאו לאתויי נהמא, ומ"ש עוד בש"ש הנ"ל דמצוה דאורייתא לא נקרא מקודש נגד דרבנן דכולהו כדאורייתא דיינינן להו בלאו דלא תסור, וכ"מ בא"ח סי' תפ"ט ס"ב יעש"ב ובספרי זכ"י ברכות ד' ב' מסייע לר"י, וע' בחסד לאברהם חא"ח סי' א' ד"ה עוד ראיתי, ובעמ"א הנ"ל דחה דהנוב"י מהא דמקדמינן ברכת היין לברכת היום בברכות נ"א אף דקידוש הוה ד"ת וברכת היין דרבנן, ולא הרגיש בכל הנ"ל ולא ראה בפ"י וצל"ח ר"פ אלו דברים בד"ה שהיין גורם שהאריכו בישוב זה, ובירו' יומא פרק ז' דברכת היין דקדים לברכת היום דתדיר עדיף ממקודש:

ובזה ניחא ג"כ דהא כי היכי דאמרי ב"ש שברכת היום קודם שכבר קידש היום ועדיין יין לא בא וב"ה פליגי דהיין גורם לקידוש, והיינו שלא נתחייב עדיין מקודם בקידוש, והכי נמי מוקדם הזמן לסוכה דזמן אומרו אפילו בשוק וגם הוא תדיר וראוי להקדימו לסוכה שהיא חובת היום רק כשיכנס לסוכה וכמו בקידוש היום שקדים ליין בקידוש חל החיוב בלי שום עשיה משא"כ ביין אף שחל עליו מצותו מ"מ כיון שעדיין לא בא ומחוסר הלקיחה, ומוכרח כסברת הרא"ש דזמן קאי על הסוכה ולכן בהדדי קאתי, וע' בלחמי תודה בחידושיו לסוכה נ"ו א' ד"ה אמנם כו' דבהכי ניחא הא דלא מקדימין סוכה לקידוש כמו דמקדמינן לגבי זמן שהוא תדיר משום דסוכה חובת היום יותר וע"כ משום שכבר קדש היום ועדיין לא נכנס בסוכה, ורק לרב לשיטתו בפסחים ק' דיש קידוש שלא במקום סעודה אבל לדידן דאין קידוש אלא במקום סעודה וע"כ מוכרח לחלק ג"כ שהזמן קאי על קה"י ועל מצות סוכה, אלא דמ"מ הוצרך רב משום חובת היום דאכתי היה לאקדומי זמן דתדיר ברישא גם לקידוש ששניהם באים משקה"י כרא"ש שיהיה זמן סמוך לקידוש וקאי נמי אסוכה דבתריה וע"כ הוצרך להקדים קידוש לזמן דחובת היום עדיף מתדיר וממילא מוכרח להקדים ג"כ סוכה לזמן שיהיה קאי על שניהם לשעבר ולא להפסיק בזמן בין קידוש לסוכה, וע"ע בישועות יעקב סי' תרמ"ג ובאמרי צרופה וחסד לאברהם חא"ח סי' ב' ובסי' ס"ג שהעירו קצת בעיקר הענין דאבא שאול דאמר הילך מצה לשיטתו ביומא ל"ד דמוספין קודמין לבזיכין וכו' וע' רש"י פסחים נ"ח א' ד"ה בזיכין, וא"כ הא דחשיב לחה"פ חובת היום משום דמוספין קודמין לבזיכין דתליא נמי בפלוגתא דהתם, ורק דמתחלה דפריך מסתם מתני' סבר לאוקמי לרב אליבא דהלכתא כאבא שאול דמוספין קודמין לבזיכין וכדס"ל לר' ישמעאל ור"ע בר"פ תמיד נשחט וכיון דלכ"ע מצה קדים אף דחמץ הוה חיובא דיומא וגם שחל מצות אכילתן מקודם דמוספין קדמי, וע"כ משום דתדיר עדיף ומכש"כ שהיה להקדים זמן לסוכה שאינו רק חיובא דיומא וכיון דמשני תנאי היא ות"ק ואבא שאול לשיטתייהו אי חיובא דיומא עדיף מתדיר, [וכיומא ל"ג עבורי דרעא אטוטפתא אסור דאין מעבירין ואף דשל ראש מקודש משל יד, והכ"נ דוחה לתדיר דלרמב"ם תדיר ומקודש איזה שירצה יקדימו, וצריך לחלק לההיא דמנחות מ"ט דמבע"ל בתדיר ומקודש כמוספין דהאידנא ותמידין דלמחר, ואף דבלא"ה אין מעבירין וע' בחכ"צ סי' ק"ו, וע"כ צריך לחלק להיכי שאי אפשר לקיים המצוה האחרת וכתו' ברכות כ"ח ד"ה הלכה, ובלאו הכי מבואר בטא"ח סי' כ"ה דאף דתדיר קודם לאין מעבירין מ"מ כיון דתפילין מקודש ג"כ לגבי טלית דוחה לתדיר דאין מעבירין], ומסולק קושית רש"א ונוב"י הנ"ל וע' בשו"מ תנינא ח"ד סי' קע"ג ד"ה והנה בגוף וע"ש דף ס"ב ע"ב ד"ה ובזה אמרתי ובעפרא דארעא ערך אין מעבירין במ"ש והנה מקום כו' וחומת ירושלים סי' קמ"ד וקמ"ה בדהש"א בתדיר ומקודש ובאה"ח הלכות תפילין סכ"ו אות א' ובמשכנות יעקב חלק או"ח סי' כ"ה ובדרך אניה ובהשמטות מ"ש על הדגמ"ר, וע' ביומא נ"ח ב' מדינא בהאי קרן דפגע ברישא עביד ברישא ואמאי לא עביד משום דכתיב ויצא אל המזבח עד דנפיק מכוליה וכו', ומבואר דלא כט"ז סי' תע"ה ס"ק ג' דאם הניח הפרוסה מהשלימה בידו ונשאר בידו הפרוסה מהפרוסה לא יניח אותה ולוקח הפרוסה מהשלימה שבזה מעביר ג"כ על המצות, וז"א כמבואר כאן דאף שעבר ממצוה ובאה לידו אחרת מחוייב למיהדר להאי דאיתחייב ברישא, ולכן הוי ס"ל לב"ש שכבר קה"י ועדיין כו' וס"ל דאין מעבירין דוחה לתדיר:

וי"ל עוד בישוב קושית רש"א בהא דמוקי מלתיה דרב כתנאי ולא קאמר דפליגי בלחה"פ אי חשיב חובת היום, די"ל דסברת התוס' רק למאי דקיי"ל נו"נ אין קרבין ביו"ט אבל לאבא שאול דקריבין כביצה י"ז וא"כ יש לאוקמי מתני' דהילך מצה גם כשחל שבועות בחול שהיו מקריבין ג"כ נו"נ להך לישנא בזבחים צ"א דמצוי חשיב ליה תדיר וע' בצמח השדה לא"ח סי' תרמ"ג וע' בשו"ת שאג"א סי' כ"ח ותפארת אריה הלכות תפילין סי' כ"ה אות ב' ושו"מ רביעאה ח"ב סי' ס"א ותה"ד סי' רס"ו ואכמ"ל, ולכן ניחא ליה טפי למיתלי בפלוגתא דאבא שאול ורבנן. ומלשון רש"י ד"ה סוכה זמן כו' שהיתה עשויה ועומדת, משמע דאלו נתחייב בזמן תחלה פשיטא דזמן קדים לכ"ע דבעי למימר רב כב"ש והא ס"ל כבר קידש היום כו' והכ"נ כבר הגיע ברכת הזמן כו', וא"כ בשכבר מחוייב בזמן מעיו"ט דאז אפילו ליל א' הוה לן לאקדומי לזמן לכ"ע, וכיון דמסתמא עושין בכל שנה סכך מחודש חל עליו לברך זמן תחלה והדר סוכה, ותמוה על הני רבוותא שהביאו ראיה דליל ב' זמן מאוחר דסוכה דאורייתא עדיף, והא בליל ב' דעיקר שהחיינו בשביל הקידוש ולישב בסוכה כבר בירך פשיטא דלא גרע מבירך בעת עשיה, ול"ל להפסיק בין ברכה לקידוש ושהחיינו בענין סוכה ורב דאמר חובת היום עדיף י"ל דקאי אמצות סוכה לחוד וכפשטא דברייתא נכנס לישב מברך (ואף דבע"פ ס"ל יקנה"ז היינו בתחלה לאו אהכל אבל בסוף י"ל דקאי טפי אאחרון), אבל זמן ביו"ט וקידוש משמע דבעידן דאכל מברך לה, דאף דלרב יש קידוש שלא במקום סעודה ה"מ לאיזה צורך או י"ל דתרווייהו איירי בקידש בבהכ"נ דלרב יוצא ידי קידוש ולר' יוחנן אף ידי יין והלכך פליגי איזה קדים, ודין סוכה התחיל משנכנס לישב אבל קידוש היום פעמים קודם ופעמים מאוחר אם קידש בבהכ"נ דס"ל לרב ידי קידוש יצא שלא במקום סעודה ולר' יוחנן אף ידי יין יצא, א"כ יש פעמים שכבר קידש בבהכ"נ וגם זמן דיומא או להיפך פעמים קידוש זמן רב אחר שנכנס לסוכה ומיבעי לברוכי ברכה דסוכה מיד כשנכנס לישב, ועל זה פסק הגמ' גם לדידן כרב דחובת היום עדיף, ואם יזדמן שאין לו יין בכניסתו לסוכה מיד וכש"כ דקיי"ל אין קידוש אלא במקום סעודה. והסעודה עדיין אינה מוכנת וכי בשביל כך יפטר מלברך אסוכה מיד ולהמתין על הקידוש, וא"כ לדידן דנוהגין כמו שדעביד רב כהנה שהתחיל לסדרן כולהו על הכוס א"כ מסתמא ליל א' סידר ג"כ סוכה ברישא והדר זמן ולא חוששין ליתן הזמן בינתים, ולהני דס"ל בע"פ ק"ג א' ליתן ברכת היין בין קידושא ואבדלתא, והיינו דבעי לסדרו כמו אלו ברכו בפ"ע דהלכתא כרב ואין חוששין דשמא יחזור רק אסוכה אלא חוזר גם אקידוש היום, ואע"ג דהלכתא כר יהודה דמברך על כל מצוה בפ"ע היינו בב' מיני מצות שאין ברכותיהן שוות בפרט משא"כ במצוה אחת שמחוייב בה על כמה אופנים פשיטא דברכה אחת עולה לכולהו לכ"ע (והלכך לא פליג הך ת"ר דהביא בתר הא דרב כהנא), וכל זה בעשוייה ועומדת משא"כ בעושה עכשיו דמחוייב בזמן תחלה מברך זמן אף ביום א קודם סוכה דעכשיו יוצא בזמן אסוכה ג"כ אלא שהקדים ועדיף טפי. וכן נראה מפסחים ק"ג דמשני יין בין קידוש להבדלה דאז נראה טפי דקאי אתרווייהו, ומי שנכנס לסוכה ואין סעודתו מוכנת מיבעי לברוכי בשביל סוכה הוי ב' ברכות דאפילו למנהגנו דמתני' אשעת אכילה בכל יומא היינו משום שאי אפשר לסמוך אברכה דאתמול דהרי יש מ"ד דסובר דסוכה דלא מפסקי לילות מימים מברך פעם א' לכולם, משא"כ זימנא קמייתא דברייתא מפורש נכנס לישב בה ולא אמר ישב בה דמזה ס"ל לרמב"ם דתומ:

מברך בעמידתו פשיטא דאי אפשר להמתין אקידוש ואי אפשר לבטל מצות סוכה, וע"כ נראה דאם ירדו גשמים או לא היה בביתו רק בדרך היסח הדעת גמיר ע"כ אי אפשר לו להמתין על שעת אכילה הכל בזימנא קמייתא, אבל במה שעוסק בענינים כדרכו בכל השנה לענין זה יכול להמתין מעט מעת אכילה עד עת אכילה, וע' במאורי אור חלק עוד למועד בסוכה נ"ו א' בדיוק הלשון לא כדברי רב סוכה ואח"כ זמן אלא זמן ואח"כ סוכה כו' ובחלק בן נון במהד"ב לסוכה נ"ו בדפי הס' קס"ו ע"א משש"ב ובחלק קן מפורש במהד"ב לא"ח סי' תרס"א בדפי הס' קע"א ע"א שמביא דהא"ר שמחליט כהש"ע בשם רוב ראשונים ואחרונים וגם במהרי"ל ודלא כבאה"ט שהעתיק רוב אחרונים בטלה דעתם בפרט שהם רוב מנין ובנין עכ"ל, וכבר נתבאר בדברינו שאין לזוז מהכרעת כל גדולי האחרונים ובתראי בראיות חזקות וברורות לומר גם בליל שני סוכה ואח"כ זמן ושכן דעת שאר ראשונים וגם הרא"ש מודה בזה לפי מנהגינו:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה