זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קסח
בדבר השאלה בחטה שנמצאת בפסח בחרעמזליך שנעשים משומן ודבש ומים שהנוב"י חא"ח סכ"ב טרח לדחות דברי החכם מבראד לסמוך על הפוסקים דמי פירות עם מים חמץ נוקשה דבטל בס' למ"א סתמ"ז והקשה ממנחות נ"ז למאי דמסיק איפוך דכ"ע מרבה מנחת נסכים לחימוץ ופריך מ"פ הם ומשני מגבלה במים וכשירה והא קיי"ל כר"ע מחבירו וע"כ דמ"פ עם מים הוה נוקשה מדאורייתא ובלאו אף דשאר נוקשה דרבנן וכדלעיל נ"ג א' מדלא לקי ש"מ לאו חמץ גמור הוא עכ"ד. וע' בשו"מ תליתאה ח"ג סמ"ג בדחיית ראייתו. ובשיורי לקט מבעל ס"ט בהגהותיו לא"ח סתס"ז ס"ד וז"ל בטור סתס"ב דמ"פ עם מים לא הוה אלא נוקשה וקיי"ל נוקשה מדרבנן וא"כ למ"א דנוקשה בס' יש להקל בחטה שבתוך המ"פ אפילו בתערובות מים. וראיתי בס' אחד שדחה זה דאי נוקשה דרבנן ע"כ דמ"פ עם מים חמץ דאורייתא [ובזה רמז על הנוב"י וממה שלא הזכירו בשמו אחר שהביא הפסק מסברת עצמו. קרוב לשער שהס"ט בעצמו היה החכם מבראד והיה שם בשנת תקס"ו ושהיה לפניו הנוב"י שנדפס אח"כ בשנת תקל"ו שהיה הס"ט אב"ד דדאנציג והס"ט נדפס לאחר פטירתו בשנת תקמ"ב] ולא עיין בטור סתמ"ב דנוקשה דרבנן ובסתס"ב דמ"פ עם מים הוה נוקשה ולדעתו ע"כ דלסוגיא דהתם נוקשה מדאורייתא כר"מ אבל אנן ס"ל כסתם מתני' דשיאור ישרף והאוכלו פטור וכמ"ש הפוסקים סתמ"ב (וכן העלה בשו"ת ס' יהושע חא"ח סי' ב' דאף אי ר"ע סובר להדיא שאסור הא סתם לן תנא כר"י בפסחים מ"ח ב' שיאור ישרף והאוכלו פטור דהוא בלשון ת"ק]. ומ"ש מתשובת הרשב"א סנ"ג מירו' דלמא ס"ל כר"מ דנוקשה מדאורייתא עכ"ל. וכן דחאו בהגהות ברוך טעם להנוב"י בדפוס פרעמישלא ושו"ת גוא"י חא"ח סע"א שהרשב"א מביאו בשם הרי"צ גיאות משמיה דרבוותא וי"ל דסברי מ"פ עם מים דנוקשה הוה דאורייתא משא"כ לדידן דנוקשה דרבנן יש להקל בס'. ובשו"ת ס' יהושע האריך לפלפל בדחיית ראייתו מהרשב"א וע' בשו"ת עונג יו"ט סו"ס ל"א. ובעיקר הוכחת הנוב"י דל"ל דלר"י הגלילי הוא מדאורייתא אבל לדידן נוקשה דרבנן דהא למסקנא דר"ע סובר מגבלה במים ופשיטא דקיי"ל כמותו נגד ריה"ג תלמידו. עשו"ת הר הכרמל חא"ת סכ"ד דף י"ח ע"ב בהרא"ש פכ"ש בדהרי"ף אר"ע שבתי כו' ולשתי להם עיסה ביין שמן ודבש ומסתבר שהלכה כר"ע דהא ריב"ל כוותיה והקשה ממנחות דמרבה מנחת נסכיה לחימוץ והיינו אם מגבלה במים והא מנחת נסכים נותן בה שמן הרבה. דאף למאי דקאמר איפוך דמגבלה במים הוא לכ"ע מ"מ עיקר ראיית הרי"ף מעובדא דריב"ל דעשה מעשה וע"כ דקים ליה לריב"ל דכאן הלכה כריה"ג מאחר דמעשה רב וככ"מ פ"ה מכלאי הכרם דפסק כריה"ג נגד כ"ע ומכש"כ דאפ"ל דהוכיח מהמעשה דלא תיפוך וככ"מ בדהרמב"ם פי"ב ממעה"ק דהרמב"ם פוסק כר"ע יעש"ב ובסי' ג'. ועשו"ת כתב סופר חא"ח סצ"א וצ"ב וצ"ד משש"ב בהא דריב"ל וע"ש ספ"ה לחזק דהמ"א דנוקשה בטל בששים. ובמה שתפסו כולם שנעלם מהנוב"י הטור דנוקשה דרבנן ומ"פ עם מים הוה נוקשה וכן הרי"ף פוסק דנוקשה דרבנן ובשו"ת רשב"א סשל"ג בשיטת הרי"ף דמ"פ עם מים הוה נוקשה. וכבר נשאל על זה בנוב"י תנינא סנ"ד וטרח הרבה לדחות ולא עלתה בידו כלום לכל הקורא בדבריו. ובשו"ת מים חיים חא"ח סו"ס י"ב שהנוב"י סותר דברי עצמו במ"ש דאם נוקשה דרבנן פירות עם מים חמץ גמור הוא. ובסכ"ה כתב בעצמו דהטור סובר דנוקשה מדרבנן ומ"פ עם מים אין כאן חשש חמץ גמור. וכבר הקדימו במק"ח סו"ס תס"ב ד"ה ובנידון שהנוב"י סותר דברי עצמו. ובשו"ת דברי מנחם סי' א' תמה שלא זכר הנוב"י מתו' פסחים ל"ה ב' דנוקשה פסול למנחות אף לר"י וטרח בישוב סתירת דבריהם במנחות נ"ד א' סוה"ד אין מחמיצין דשיאור דר"י לר"י לא חשיב חמץ לענין מנחות. וכבר נשאל ע"ז בנוב"י תנינא הנ"ל מבעל מראה כהן שכתב ג"כ דלמסקנא דמצה תהיה לעיכוב גם לר"י פסול שיאור למנחות. ודחה דבריו דאף למסקנא שפסול למנחות מטעם שאינו מצה אבל אינו עובר בלאו דלא תעשה חמץ והגי' בתוס' דפסחים שצ"ל דר"מ לדר"מ פסול למנחות ומכוונים דבריהם למ"ש במנחות. ובשו"ת בית אפרים חא"ח סי' מ' ד"ה והנה תוס' במנחות כו' האריך לפלפל בדבריו ומיישב דהת"ו בלא הג"ה. ובתשובת גור ארי' יהודה חא"ח סע"א תמה בעיקר יסוד הנוב"י דחמץ בפסח ובמנחות לענין נוקשה לדידן חד דינא אית להו דאם במנחות דאורייתא גם בפסח דאורייתא. א"כ מה זה דאמר אלא שיאור דר"י לר"י דהא הכ"נ לר"י קשה להיפך דמנחות דאיכא לימוד על נוקשה אין למדין פסח ממנו כיון דליכא יתור והאריך בדרך פלפול מה שאין לבנות יסוד ע"ז לדינא ומיישב ג"כ פסקי הש"ע דנוקשה דרבנן ומ"פ עם מים הוה נוקשה וי"ל כיון דאינו אלא מדרבנן יש לבטל בס'. גם בשו"ת חסד לאברהם חא"ח סמ"ו האריך ליישב קושיא הנ"ל באיזה אופנים בדרך פלפול ומסלק ג"כ בזה ראיית הנוב"י לפי דרכו. ובתשובה מאהבה ח"א סי' קמ"ד השיג חתנו עהנוב"י מהתו' במקומו שם נ"ג א' ד"ה אלא ופסחים מ"ג ד"ה מאן תנא וחולין כ"ב ע"ב ד"ה ואי ר"מ דשמא יש שום יתור בתיבה ובמנחות דנוקשה חשיב חמץ גבייהו והכ"נ אי ליכא יתורא בפסח ליכא למילף ממנחות דחולין מקדשים לא ילפינן. ולפ"ז י"ל דמ"פ ומים הוה רק נוקשה ובפסח רק מדרבנן אסור דלא דרש כל מחמצת ובטל בס'. ועשו"ת דברי מנחם סו"ס א' ד"ה ובזה לא נפלאת כו' מ"ש ע"ד בה"ז במ"ש התו' דשמא יש שום יתור. ולפלא שלא התעורר בזה מדהת"ו ע"ד הנוב"י שמפלפל בכל הענין לדחות דבריו ולא הרגיש מדהת"ו לענין דידיה. וע' בישועות יעקב סתס"ב ס"ק ג' מ"ש ע"ד התו' הנ"ל ובשו"ת בית אפרים חא"ח סי' ס' ושו"מ קמא ח"א סי' קע"ה ד"ה והנה שאל כו' וע"ש בדף ס"ג ע"א לדחות דהנוב"י. ובתשמ"א ח"א סי' קנ"ד כתב דמאן דס"ל נוקשה דרבנן מ"ט לא יליף ממנחות דאין בזה בכלל דחולין מקדשים לא ילפינן שאין זה כ"א גילוי מלתא ע"ד שיליף ר"י חמץ מנותר ומב"מ מדם הפר והשעיר. ולא זכר מהרא"ש פרק כל שעה דלרבנן איכא למיפרך מה לנותר שכן קודש וכמ"ש הפ"י חולין מקדשים לא גמרינן והארכתי במק"א. ובעיקר סברתו דגילוי מלתא וכב"ק ב' ע"ב ע' תו' פסחים כ"ב א' ד"ה מה מים ואע"ג דאיכא תרי לאוי חד לחולין וחד לקדשים מ"מ גילוי מלתא הוא ובתו' כתובות ל"ט א' ד"ה הואיל יעש"ה. וע' במגן האלף סתס"ב ס"ק ג' שהאריך בדהנוב"י ובשו"ת עונג יו"ט חא"ח סל"ח כתב עהנוב"י שלא הבין ראייתו וקדמהו בשו"ת ס' יהושע חא"ח סי' ב' דלתו' פסחים ל"ה ד"ה מי פירות ומנחות נ"ד ד"ה אין מחמיצין בשם ר"י דהשעורין שורין במים קודם שמשימים ביין וא"כ כבר נעשה חמץ גמור קודם שבא ליין. ולפ"ז י"ל דמאי דמשני דמנחת נסכים מגבלה במים מיירי שגיבלה במים לחוד קודם שנתן השמן ונתחמצה חמץ גמור ואח"כ נותן בה השמן. וא"כ במנחות ניחא במסקנא לכ"ע דמאן דל"ל נוקשה מדאורייתא מיירי במנחות דנותן המים בתחלה ונתחמצה חמץ גמור ונדחו כל דהנוב"י שהוכיח מהכא דמ"פ עם מים חמץ נוקשה הוה ובסי' ט' אות א' שהגרי"ע מליסא השיגו מסוגיא דמנחות דע"כ היה נותן שמן בכלי והיציקה אחר נתינת הקמח קודם נתינת המים. והשיב דכוונתו רק שנתן המים בתחלה קודם שבא השמן על מקום שהיה קמח הרבה מונח שם והיינו במקום שלא נתערב השמן והקמח ואנן קיי"ל דאם לא בלל כשר. ומ"ש הנוב"י שבמנחה שהיה שמנה מרובה לא היה מקום למצוא מבלי שמן מעורב בקמח. יש לפקפק כיון דלא בלל כשר י"ל דמן הצד הא' לא נכנס בה שמן כלל ועל מקום א' היה בה שמן הרבה. ובשו"ת גור ארי' יהודה חא"ח סע"א השיגו דבעבר ולא בלל ליכא לאוקמי כיון דמצוה לכתחלה לבלול כקידושין כ"ה בודאי לא מיירי לענין אם עשה שלא כמצותו וכמו דלא רצה לאוקמי בלחה"פ דכיילא עשרון דחול והיה לו להביא ממ"ש מפורש ביבמות ר"ד ע"ח דאי להיתירא לא כתב. ועשו"ת הר הכרמל חא"ח סכ"ד דף י"ח ע"א וע"ש סכ"ה עדהרא"ש דמקשה עהרי"ף ממנחת נסכים שהרגיש ג"כ די"ל דאצטריך לרבות מנחת נסכים לחימוץ שאם רוצה לגבלה במים יצוק מיד גם שמנה ולא יניחנה כך הקמח עם המים לבד כדי שיעור חימוץ כי צריכה להיות מצה. וא"ל כיון דבמנחות הכתובות בפרשה טעונות מתן שמן בכלי קודם לעשייתן א"כ הכ"נ במנחת נסכים. ז"א דהא לענין חימוץ אי לאו דאיתרבי מאשר תקריבו לא נכלל מנחת נסכים ע' תו' שם נ"ז א' ד"ה לרבות. ואף דלתו' שם ע"ה ד"ה מה להלן ומרש"י י"ח ב' בסופו דכל מנחות גמרינן אהדדי מרבויא דמנחה ליציקת כל המנחות. שאני יציקה דהיא עבודה א"כ מתן שמן בכלי קודם כיון דלא חשיב לה בברייתא בכל הט"ו עבודות וי"ל ג"כ כשירה בזר וע"ש עוד איזה חילוקים. וע' בשעה"מ פ"ו מחומ"צ ה"ה ד"ה מצה שנילושה במ"פ. ומה שהשיב בגא"י על הגר"י העשיל בעל ס' יהושע במגבלה תחלה במים לחוד ונתחמץ ואח"כ נותן בה שמן. מהרמב"ם בהמעה"ק דאין להתחייב במתחמץ במנחה פסולה. כבר העיר כן בישועות יעקב א"ח סתס"ב סוס"ק ג' בדהרמב"ם דאי נימא אף בפסולה חייב משום מחמץ א"כ לא קשה מנחת נסכים מי פירות די"ל דנתחמצה קודם שנותן השמן לתוכה ומנ"ל דאשר תקריבו לה' למעט מנחה פסולה דלמא לאורויי דמנחת נסכי כשירה בשנתן השמן קודם עשייתה שייך בה חימוץ ואף דאינו רק נוקשה כו'. וע"ש בגא"י דלר' חנינא במנחות ח' א' דאפילו כלי שרת אינו מקדש למנחה בלא שמן ואף שנתן אח"כ שמן לתוכה אין לחייבו למפרע. וזה נסתר מהתו' במקומו ד"ה ולר' חנינא. וא"כ נתחמץ הפורתא קודם שנתערב בשמן שבביסא וע' במק"ח סי' תס"ב ד"ה ולפע"ד ושו"ת מים חיים חא"ח סי' י"ב שהאריך ומ"ש דע"י צריד ליכא לאוקמי במנחת נסכים וכנובי"י מרש"י חולין ל"ד א' דאין שמן נכנס לתוכו. וזה נדחה ממנחות בפרש"י ד"ה שניהם. ושם אלא ליבש שבה ופרש"י מנחה בלולה אי אפשר בלא קרטין סולת יבש שלא יגע השמן:
ומה דמסיק בעמ"א דנוקשה דמי פירות עם מים דראוי לאכילה ישנו בלאו וכבר הקדימו במק"ח ר"ס תס"ז ותשמ"א הנ"ל ובשעה"מ פ"ד מחומ"צ ד"ה ואשר אני אחזה. וכפרש"י פסחים מ"ג ד"ה כותח. וע' בשו"ת מהר"נ יפה חא"ח סי' י"ד וכנף רננה סמ"ה שדחו דהמק"ח. ובשו"ת חסד לאברהם חא"ח סמ"ו השיגו ממנחות נ"ד דלרבנן דאין מחמיצין לחמי תודה בתפוחים מ"מ נוקשה הוה. ואי דבנוקשה דמי פירות עם מים אסור מה"ת פשיטא דיוצא לענין לחמי תודה כחולין כ"ד אי שיאור דר"מ לר"מ וכו'. ובמשנת ר"ע לפסחים מ"ג ד"ה שמעינן לר"מ נוקשה בלאו דמדמה נוקשה דר"מ שהכסיפו פניו לנוקשה דמי פירות. וע' בשו"ת רשמי שאלה קונטרס ב' אות ה' ר"ד ק"א שהעיר ג"כ מדבריו:
גם מה שתמה העמ"א באות ט"ו על המק"ח סתס"ב בשיאור דר"מ לר"י ישרף. כבר הקדימו בבית אפרים חא"ח סי' מ' ד"ה והנה ראיתי כו' והאריך בזה ובמורווח יותר. ומ"ש בסוף אות י"ז דלענין ביטולו בפסח יש לצדד להקל לדידן דאיסורא בעלמא הוא ובטל בס' ככל איסורין וע' שו"ת דברי מנחם סו"ס א' במ"ש הנוב"י מהרשב"א דנוקשה בפסח במשהו דאפשר דס"ל דגם בע"פ במשהו אף דאין בו כרת וכר"נ:
ובשו"ת גא"י הנ"ל דמי פירות עם מים פלוגתא דרבוותא וספק איסור דאורייתא וע' בסתס"ז בחטה בתרנגולת שמינה. אבל בשו"ת ס' יהושע חא"ח סי' ב' וסי' ט' אות ג' שהכריע כסברת החכם שהביא הנוב"י והעלה להתיר עכ"פ בהפ"מ בתערובות. וע"ש באריכות בדחיית דהגא"י שנרמז בדבריו:
ובתשמ"א ח"א סו"ס קנ"ד דבאותן חרעמזליך שנמצא החטה ודאי דלא השגיחו שלא להשהות יותר מכדי שיעור חימוץ דגם הרי"ף מודה. ואולם ע' בשו"ת מים עמוקים לראנ"ח סו"ס ע"ד בכל השיטות בזה. ובמשכנות יעקב סוף חא"ח סי' קס"ה ובחת"ס חא"ח סי' קכ"ו ואכמ"ל: