אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קנג

סימן קנב

א' ד' ניסן תרמ"א להרב דגרויזר ר' משה שפירא

ע"ד שעשו הרבה אנשים בקהלתו מעד לפסח מדבש שמביאין בחביות קטנים בלי הכשר לפסח והרבה שלקחו זה מזה מדבש שיש הכשר שמרים ויורות לבשל המעד ומבקש פני לגלות דעתי גם על המתוקן בשמרים של מעד כזה וחפץ לדעת מה שנתחדש הידיעה בשנה זו מדבש כזה על החשש חימוץ. הנה מאז בואי לפה בהיותי נשאל ממי שאין לו הכשר לפסח הייתי אוסר הדבש כנהוג בשאר קהלות ממורים מובהקים כנודע מדבש רייסשע שמערבין קמח הרבה. גם בשבוע העבר היו איזה אנשים ממקומות שמביאים הדבש והעידו שמערבין שם הרבה קמח מחמץ ויש לחוש שאין בו ששים. ובשנה זו נתפרסם ביותר ע"י מקרה שהרבה מהמוכרים מקילים למכיר בלא הכשר שהדין פשוט במ"א סתס"ז ס"ק ז' וח"י ס"ק י"ז מהשיורי יע"ש בפמ"ג בא"א ובמ"ז ס"ק ו' וחמד משה אות ח'. ובפר"ח ס"ק ח' דבידוע שאחד מהמוכרים מערב קמח או מים אסור לילך למקום קביעתם לקנות יתמה על תשובת הרא"ש (כלל כ"ד דין ו') דנתבטל קוה"פ אכתי אולי עירבו בו סולת או קמח ונותנין מהדבש לתבשיל שיש בי מים והו"ל מי פירות עם מים. ובמאירי אור בחלק עוד למועד סתס"ז בדה"ס ל"א ע"א במי דבש שידוע שבמקומותנו מערבין הרבה ומ"ש הב"י דהוה מי פירות התינח באוכלו בעין אבל הרוב נותנו בתבשיל ולשין הטור סתם בשו"ע אבל בזמנינו ידוע חשש גדול שהרבה מערבין ובימיהם ידעו דלא עירבו כלשון הב"י דאין לחוש שיערבו קמח וגם מים ואולי במדינתינו קנס גדול על הזייפנים ובירו' סו"פ כל שעה שהיה

לו דבש מזויף בסולת והורה שצריך לבער עכ"ל:

ובחלק בן נון א"ח סתס"ז סי"ג בדה"ס קס"ג א"א אבל דבש יש להקל להשהות מספק שעירב קמח וגם מ"פ הוא וששים וכן מי דבש או מי נומלין מבישול פירות עם צוקר שכנגד הקמח שבצויקר עם הפירות ומים ודאי ששים. וע' בתשב"ץ ח"ג סי' יוד מענין אחזוקי איסורא לא מחזקינן. ובעיקר תשובת הרא"ש שהובא בב"י סתס"ז מדעת הרבינו יונה דבתר השתא אזלינן. וזה לא כתבו רק לסניף בדלא ידעינן דאיכא תערובות קמח בדבש שלא להחזיק איסור דהא בפרק כצד מברכין הביא הרא"ש דאפילו ראייתו צריכה ראיה. ובדברי המגיה בבשמים ראש סי' ח' דמדהרא"ש שהביא בטא"ח סרי"ג לענין מור דבא לומר דאפילו רוב בשר נבילה אבל כאן י"ל דעיקרו דבש וטעם אין כאן וכיון שנתהפך בתוך הדבש ונעשה כמותו הרי זה מותר. ומ"מ לדינא לא קיי"ל כר"י וכמש"ש בכסא דהרסנא שגם הסמ"ג וטוש"ע ספ"א ס"ג לית להו ההוא דר"י וע' במ"א סתרי"ו ס"ק ג' יע"ש בח"י ס"ק ט"ז וח"ס חא"ח סי' קל"ה. ומק"ח סתס"ז ס"ק ד' ה"ב לר"י מכריתות ה' א' לחם וקלי לא אתיא שנשתנה מברייתו. ובמגן האלף ס"ק ז' דחה דבריו. ובח"ס חיו"ד סי' קמ"ז דהתם לחם אשתני שנצטרף מים עמו והו"א דלא לחייב אכזית דניזיל בתר קמח וע"ש סו"ס ק"ז. וכן בנחלת יעקב ח"ב בשו"ת סי' ב' נתוכח אתו ודחה דבריו וע"ש בהג"ה מנכד המחבר ובשו"ת חסד לאברהם חא"ח סמ"ז האריך. גם בשערי שמחה שער ה' בענין אחע"א סי' ד' בדבש הבא ממדינה שאין לותתין החיטים והסולת דלכל הפוסקים יש להקל לעשות דבש או יי"ש ומכש"כ אם נוכל לבשל תחלה הדבש בלי מים וגם במי דבש עם מים מסתמא יש ס' ואפ"ל דאם לא היה הסולת מוחזק לחמץ גמור איכא ס"ס דלמא לא עירב סולת כלל ודלמא כבר נתהפך לדבש כיון דהדבש יש לו חזקת היתר ושיבשו הדבש תחלה בלא מים ואז אפילו מעורב סולת ועדיין לא נתהפך לדבש כיון דנתבשל במי פירות אינו מחמיץ. וכל זה במקום דאין לותתין כלל החטים דאין לחוש רק שיתנו בתבשיל כי בכל הרחיים שבמדינתנו לא היו יכולין לטחון חטים שהיו לותחין אותם דכולם נעשים ע"ד שהמציאו הרחיים באמעריקא ואין להחמיר לעשות ממנו דבש או יי"ש אבל במדינתנו שלותתין החטים ועוד לא הוכן מכונה שלא יוכלו לטחון רק תבואה יבשה (וע"ל סו"ס א'):

ובמגן האלף סתס"ז סס"ק ז' דלכאורה כיון דאין בדבש רק חשש בעלמא יכולין לסמוך על טעימת ישראל וע' ש"ך יו"ד סצ"ו סוס"ק ה' וסצ"ח ס"ק ה' דאטעימת ישראל סמכינן וע"ש במגן האלף סתמ"ז ס"ק י"ב. ומלבד שקשה לסמוך בהוחזק שמערבין בו חמץ לסמוך בכל מקום על הטעימה ואמנם בישועות יעקב סתס"ז ס"ק ד' במ"ש הב"י דהחשש שמא עירבו מים והא לתו' ורא"ש דמ"פ עם מים אין חייבין על חימוצו כרת ובטל בס' כמו חמץ משש שעות וכיון דאין בו כ"כ סולת ליתן טעם בתערובות ולמה לא יתבטל בס' וצ"ל מטעם האחד שבב"י דהסולת עצמו יש חשש חימוץ דלותתין אותו ואף דאומר לא לתתו כדרך שנתחמצו מ"מ כיון שבעת שאנו באים לדין על הענין כבר נתחמץ הסולת משום שעירבו במ"פ עם מים ועיקר הספק אם יתבטל אמרינן שמא כבר נתחמץ ואינו בטל בס' יע"ש עוד בבאור תשובת הר"נ:

ולענין השמרים דהוה דבר המעמיד וכמ"א סתמ"ז ס"ק ה' דכאלו בעיניה וכתשובת מהרמ"ל סי' קכ"א בשם מרדכי דע"ג. ובש"ך יו"ד סי' קכ"ג ס"ק כ"ח דלטעמי' עביד. ובעט"ז דשמרים לאו מעמיד הוא דאין נותנין לתוכן רק שיהיה תוסס כתו' ע"ג ל"ד. והשיגו במק"ח סתמ"ב ס"ק ו' בבאורים דשם ליתא רק בדף ל"ב ד"ה האי חלא בשכר דבש שקורין מעד יש לבדוק אם מטילין בו שמרי יין להעמיד מהר לאר' ודאי אסור. ויותר היו להקשות דבתו' ע"ג ל"ד א' ד"ה דורדייא קאמר להיפוך דעיסה שנילושה בשמרי יי"נ אסור כיון דלטעמא עביד וזה רק בשמרים דיי"נ אוסר במשהו אבל בחומץ בשמרי שכר שעעה"פ ע"י תערובות דלא קנסו ולאחה"פ בטל ברוב ע' מ"א ס"ק מ"ג דלא גרע מתרומה דאין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון. ועשו"ת שער יהודה דף י' ע"ג והעלה ג"כ כהמק"ח סו"ס תמ"ז דבשמרים פחות מס' מותר ע"י הולכת הנאה לים המלח וכש"כ להמ"א דא"צ ס'. ובישועות יעקב בסתמ"ב ס"ק ט' העתיק מהעט"ז בשם התו' ע"ג ל"ב דשמרים לא מיקרי מעמיד. ועיקר נראה דלא דמי לגבינות שבתחלה היה חלב וע"י המעמיד נעשה גבינות אבל בזה דהדבש כמו שהיה ואף שע"י השמרים נשתנה קצת כיון שיש ששים אין שם חמץ עליו וכיון שגם ר"ש א קניס ע"י תערובות אין לאסרו ועיקר הטעם דאמרינן בזה דבר המעמיד דעור הקיבה נעשה נבילה והוה כאיסורו מחמת עצמו ואוסר החלב ול"ש בחמץ דמיקרי היתירא לענין דלא נע"נ כסתמ"ז. ויש מקומות שמסננין המי הדבש אחר שהעמידו בשמרים ונשארו המי דבש צלולים דברור להתיר לאחה"פ דאין השמרים בעין מעורבים ובחמץ עצמו שנתערב בפסח למ"א סתמ"ז ס"ק י"ב מהש"ך דמהני סינון. וע' בפר"ח סו"ס תמ"ז מב"י יו"ד סו"ס קט"ו ובמ"א סתמ"ב ס"ק ט' ובפמ"ג וע' בבגד ללבוש א"ח סתמ"ז בדה"ס כ"ה ע"א שהאריך אי דבר המעמיד דרבנן ובדהמק"ח בבאורים סו"ס תמ"ז ושו"ת השיב משה חאו"ח סט"ו דבהפ"מ מתירין ברוב בעלמא כמ"א סתמ"ז ס"ק מ"ד וח"י ס"ק מ"ט דמותר אף בפחות מס' וגם באין הפ"מ לא חמיר המעמיד מטכ"ע דאורייתא. ובבנין עולם חא"ח סו"ס כ"ב תמה עהמ"א שלהטור אסור מדאורייתא כבעין ממש מחולין י' א' ובכני"ח סו"ס י"ד ובר מכל דין שמע שדבש מעמיד בלי שום שמרים ואין קורא דבר המעמיד וע' בבאי"צ חא"ח סי' י"א ד"ה שוב ראיתי. וע' בפמ"א ח"א סי' ק"ז ובלח"י בשו"ת לסרצ"ג ושו"ת מוהרי"ש סי' י"ז ויריעות האוהל סי' י' וי"א ושע"ת סתמ"ח ס"ק ה' ואמרי שפר סי' א' ושו"מ תנינא ח"ב סי' ס"ו ואמרי נועם סט"ו וחסד לאברהם סל"ח וארץ צבי חיו"ד סנ"ה ואין רצוני להאריך במה שדשו בהם רבים:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה