זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן
פתח דבר
למשפט הקוראים המבינים מוגש ספרי מבלי כל הקדמת דברים במהלל פי את פעולתי או להתרצות על פניהם בענוה יתירה ומזויפת להסיר קנאת המבקרים ושוט לשון, ובהיות כולו כדמות הקדמה לשאר החלקים מהתשובות על סדר ארבעה השולחנות המתעתדים לצאת אחריו ברצות ה' את פעלי, ואזני קשובות לשמוע ברוח שוקטה את משפט המבקרים המבינים מבלי נשיאת פנים:
אחת שאלתי מבלי לדון אותי לכף חובה בהפקד התוארים הנהוגים בשמות השואלים, אשר כמו שנפרצו מאד בימינו כן ירד מחירם הרבה בעיני המבינים בעם, ואלה הראויים לזה הדומיה היא תהלתם, (ע' להלן סוף סי' ע'):
והנני ממלא הגליון (כפי שיחזיק הדף מהשער במקום הקדמה), מהתחלת מאמרי בספרי תהלוכות האגדות, וכנהוג בכמה חבורים להיות פתיחת הספר מעניני אגדה אשר ימצאו חפץ בזה רוב הקוראים ואשר ראשית חכמה יראת ה':
א תוכן האגדות בכלל ותכליתם להשריש עקרי האמונה בגמול ועונש ותחה"מ והתגלות כבודו באחרית הימים על כל היצורים, ולהורות לאדם להיות ערום ביראה כו' ומקובל על הבריות כברכות י"ז א' ויומא פ"ו א', ולהיות שם דרכיו כמ"ק ה' א', ולבור דרך הישרה לתפארת לעושיה וכרפ"ב דאבות, ולכונן יסוד התורה מאי דעלך סאני לחברך לא תעביד כשבת ל"א ע"א, ואמרו בויקרא רבה פרשה ט' ואלי' רבה ר"פ א' דרך ארץ קדמה לתורה [וכמו שהאריך בבאורו בהקדמת דרך חיים לאבות ממהר"ל מפראג, ובסו"פ ג' ור"פ ו'], ובברכות ס"ג א' איזה פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה זה דרך ארץ, ובספרי האזינו פסקא ש"ו יערוף כמטר לקחי כו' ואומר קחו מוסרי ואין מוסר אלא ד"ת שנאמר שמע בני מוסר כו' ואומר שמעו מוסר וחכמו, ולכן יבואו צמודים וקשורים יחד ההלכות והאגדות אשר כולם נתנו מרועה אחד, וכסנהדרין כ"ד א' מאי בבל שבלולה במקרא ובמשנה ובאגדות, ולבל יחסר המזג לכל שלימות האדם וחובתו לתועלת נפשו שלא להכשל בשרירות לבבו, והפליגו על אזהרת המדות ומחיוב ההתרחקות מלשון שקר ותהפוכות וחנופה ומהלבנת פני חבירו ומגרה מדון איש חמות ומספור לשה"ר וליצנות ושנאת חנם ומנבל פיו ורום לבב וכדומה, ומהם שהוציאו מעומק פשט הפסוקים ובמדות הנדרשות או מהמושכל והסברא, או שנתפשט באומה ממקבלי השמועות וכמ"ק ה' א' ואסמכיה יחזקאל אקרא, וע' רש"י ביצה י"ו ב' ד"ה מה"מ וכתענית ט' א' דליכא דלא רמיזי באורייתא, ולפעמים עשו ציונים לזכרונם לתלות דרשות מוסר גם משמות עירות וכגיטין ז' א' מאי דכתיב צקלג ומדמנה כו' ובב"ב ע"ח באו חשבון נחשב חשבונו של עולם:
אמנם כמו אשר יכבד להבין כמה מאמרים המתיחסים ללימוד התכונה מדידה ואלגברא מבלי שידע ידיעה קודמת מיסודי הלימוד, וככה אלה אשר לא נגמל פרים ומי שאינו בקי בסגנון תהלוכות האגדות יכשל בהם למצוא תואנות באגדות שונות ולתלות החסרון בדבריהם, או לגומעם כמו שהם חי ולא ידע מה להשיב לאפיקורס:
וכבר אמרתי בהנחת רמזי האגדות בכלל ושוב מצאתי כן במורה, חלק א' פרק ע"א להיותם שונים ברמז ובדברים מפליגים להיות נרשם בזכרון הלומדם בעל פה קודם שהותרה הכתיבה משום עת לעשות לה' כו', וע"ד שפירשו מהרי"ט ועץ חיים על התורה ובהקדמת טל אורות וזולתם בפסוק פלאות עדותיך על כן נצרתם נפשי, ושלזה מתקיים ג"כ גירסא דינקותא כשבת כ"א ע"ב בהיות בעיניו הכל לדבר פלא, (ובסב"י פרק קי"ב הערה ב' וסו"ס קכ"ח מאיסור דברים שבע"פ לאומרן בכתב כדי שיהא התלמיד כרוך אחר רבו יע"ש), ואם שהיה צורך השעה להתיר הכתיבה שלא תשתכח התורה, בהיותנו מטולטלים ומפוזרים והי' לתועלת שנתמעטו הע"ה ממה שהיה בימיהם קודם שהותרה כתיבתו, אמנם כמו כן היה לסיבה שנתמעטו הת"ח בערכם שבימיהם היה כל אחד בקי בעל פה במקצוע שהיה עוסק בו וכירושלמי דשביעית פ"י ומכות פרק ב' הנכנס לאתר ומוקרין ליה בגין תרתי מסכת צריך שיאמר בחדא מיכלא אנא חכים, ועכשיו כמעט שרחוק למצוא מי שמשנתו סדורה בפיו לאשורו מרוב הלימודים שלומדים מקופיא וסומכין על החיפוש בספרים, וכמאמר המורגל בפי, נקל למצוא מי שבקי בכל הש"ס ולא מי שבקי כהוגן במסכת חת:
ובפרט בעניני כתיבת האגדות שהקפידו ביותר על הכתיבה מצד דברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרן בכתב שנחלקו גם בימיהם דלא התירו משום עת לעשות לה' כו' רק על הלכות, ולרדב"ז דלא חששו אם ישתכח רק במשנה וגמרא שלא לאסור המותר כו', ומה גם שבהרבה אגדות מי שאינו בקי ברמיזתם ובסגנון תהלוכות האגדות ולמי שלא קדמה יראתו לחכמתו תהפך לרוח משחית, וכמו שנשא המשל באמרי בינה פרק ד' מאוכל בשר ונחנק בעצם מעצמיו, ואמרו ביומא ע"ב ב' זכה נעשית לו סם חיים כו', וכתיב כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם כו', ובהמשך המאמרים יוכחו נאמני רוח כי גם מאמרים הנפלאים באגדות תוכם רצוף דברי חכמה וחקירות רמות ביראת ה' לאושר האדם, אשר החקירה באחזה בעקב הקבלה והאמונה תהיה התורה לאור לבלי לסור מהמסלה ולבלי ילפת דרכו בארחות עקלקלות לכל אשר יוליכנו רוחו:
ולמען יוכחו לעיניהם גם תועי דרך ולהסיר דבת הרוגנים אשר ההגיון בתלמוד ירחיקנו מלימוד שאר החכמות, ראיתי כי טוב לפקוח עיניהם ולהעיר רוחם לדעת מעוצם עסקיהם גם בפרפראות לחכמה גם בהיות רוב מעונם בדרכי התורה, ועד"ש התו' בתענית ז' א' בד"ה אף וע"ש בהגהות הרי"ב ובחו"י סי' רל"ט הביאו מהירושלמי, וכנראה שהוסב לו מדברי התוס' שלא הזכירו מקורו וע"ש בסי' צ"ד, וע' בל"ח ברכות פ"ה סי' ג' וקדמהו הר"א בן הרמב"ם באגרתו, וכמ"ש באור החיים חבור השלישי פרק ג' שהמבלים בזה כל ימיהם דומה למי שרוצה ללמוד לתפור ולמד אומנת הנפחים לעשות פטישים ומחטים וחכמת הנשים לטוות בפשתן ולא זכה ללמוד עיקר האומנות, וע"ש בפרק ט':
ואזכיר בזה בקצרה ממ"ש בהקדמת מרכבת המשנה איך שנכללו בש"ס התכונה ומדידה ואלגברא להבין המשניות בכלאים ושיעור בית סאתים ושבעים אמה ושירים ומשקל מנה ומאתים ומדות קצובות וציון התחומים לקדר בהרים, ומי שראה את החודש יעיד שמלאכת הגיון בש"ס לוטשת הרעיון, ודקדוק הלשון בלעדו לא יצלח איש בלימודו להבין כוונתם, וע' בס' המדות לרי"ס שער שלישי פ"ג בהערה, ובאמרי בינה שער ג' שהיו מוציאים אקי הכלאים מטבע הזרעים ובהבדל בע"ח זה מזה ולהציב גבולים למספר ח"י טרפות וחרותא בידי שמים דהדרא בריא וטרפות הדרוסה מטבע הדורסים כו' ולהבדיל בין דם בתולים או חבורה כו' ולמדוד מי מקוה ארבעים סאה אמה על אמה ברום שלוש ומדת הרביעית אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי כו', ולתת שיעור ליניקת הזרעים בטפח ומחצה, וגבולות המועדים ימים ושנים כו' וע"ש בהרחבת דברים, ובפרט בחשבון העיבור אשר הצטיינה אומתנו בזה מעולם, וכשבת ע"ז א' בפסוק כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים כו', ואשר גם היום הלוחות העבריות יותר מכוונות, ובבכורות מ"ה א' מידיעתם בניתוח בדקו ומצאו רנ"ב אמר להם שמא באשה בדקתם כו', וכן עמדו על אמיתת המינים לכמה יולדים, ובאילן לכמה מוציאה פירות כבכורות ח' א', וכן במראות דמי נדה להבין על דם חימוד כמו שהעידה אמו דשבור מלכא חכימי דיהודאי בתוונא דלבאי יתבי כנדה כ' ע"ב, ובכפתור ופרח פרק מ"ד שכל מה שימצאו בשבע חכמות ימצא קצת ממינם בתלמוד חלק יודע ממנו שהיו בקיאים בכולם, וע"ש בפרק מ"ה ובכוזרי מאמר שלישי סי' ל"ט ורביעי סי' ל"א, ובכוזרי שני ויע"ד ח"ב דרוש ז' (בדף מ' ע"ד בדפוס זולצבאך), ובמנוה"מ נר ד' כלל ג' ח"ב ונר ו' ח"א פ"ג, וע' במורה ח"א פרק ע"א ורמב"ם פרק י"ז מקידוש החודש. ובזמן גלותנו אבדה חכמת חכמינו ומצאו ספרינו והעתיקו על שמם במעט שינוי וע' בשלשלת הקבלה בדור אלכסנדר בשם חכמי הנוצרים:
והרבה ענינים נכלל בדבריהם מה שהגיעו בדורות האחרונים מבחינות רבות, כמו בתוספתא סוף מעשרות אין בריה נבראת בריבוע מששת ימי בראשית, וזה מוסכם לדעת הטבעיים החדשים, וע"ש בירושלמי ובתולדות אדם סו"פ ה', ובס' הברית ח"א מאמר ח' מקור מים פ"ד ממציאות הכלי לירד למעמקי מים לפי שאין יכולין ליכנס בגבול אויר המוסגר בכלי, וכבר הוזכר במקואות פרק ד' כלי שהטבילו דרך פיו כאלו לא טבל וע"ש ברע"ב, ובהקדמת שו"ת פאת השדה הובא ממ"ע שאחד בשווייץ ילדו לו כל הפרות עגלים זכרים ובשנה השנית נקבות ובשלישית זכרים, והסיבה כי לבע"ח נקבה תבא לה בכל שנה תאוה להזקק לזכר (בל"א ברונסט) עד שתגיע לנקודה היותר גבוהה ואח"ז הולכת וחסרת עד כי תאבד מכל, (ובמ"ק י"ב א' חמורה שתבעה מרביעין עליה זכר בשביל שלא תצטנן ומותר בחה"מ ככל דבר האבד), וברצותו שיהיו זכרים לא נתן פרתו לרבעה עד שתעלה הברונסט לנקודה היותר גבוהה, וברצותו שיהיו נקבות הרביע זכר בעת התחלת התאוה, וכבר קדמה התורה אשה כי תזריע וילדה זכר (ובנדה ל"א ע"א הוציאו מזה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר כו'), וע"ש עוד כאלה אשר נלאיתי להעתיק דברי זולתי, ונמשכתי קצת הלאה מתכלית מאמרי לכבוד חז"ל מהשתלמותם בכל החכמות, ובירושלמי ע"ג בפ"ג הבאלון שעשה אלכסנדר וסלק עד שראה העולם ככדור ובפני משה שהוא הבאלון שבימינו וקיים שכן כתוב בדברי הימים שלהם, ובמדבר רבה סדר נשא פי"ג אלכסנדרוס בעי מיסק וכו', ובשערי תשובה להגאונים סי' קכ"ח ובאיי הים האריך קצת שאם שבערך מלין מפריח זה באויר מבלי ראיה מתנגדת, ונראה שגם במציאותו אין חדש ושכחו וחזרו ויסדום.
אמנם מה שכתבו באיזה חבורים על מציאות הטעלעגראף שנתחדש בדורנו ע"פ המצאת איש יהודי מאמעריקא שמואל בן ידידיה מארס אשר בשנת 1836 למספרם כוננו ידיו את מכונתו הראשונה] שהביאו שכבר נזכר זה בשל"ה, והמה חזיונות המדמה להעיד על מה שלא נמצא, וכנראה בא להם ממ"ש החייט מסגולת המאגענעט שאם יושם שברי האבן בשני זוית מרוחקים ותניח הברזל סמוך להחתיכות שכל התנועות שעושה החתיכה האחת עושה האחרת כו', ועיקר ענין מציאות אבן השואבת נזכר כבר בע"ג מ"ד א' וסנהדרין ק"ז ב' יע"ש בפרש"י:
(ההמשך יבא במקומו אי"ה).