אור ברסלב
זכותא דאברהם (דרושים) מה שנמצא בגליון הש"ס

זכותא דאברהם (דרושים)· רבי אברהם לנדא מצ'כנוב

מה שנמצא בגליון הש"ס

מה שנמצא בגליון משניות

שבת דף ט"ו ע"א רש"י ד"ה המלכות יון. נ"ב רומי כצ"ל ועיין מס' ע"ז ח' ע"ב:

שם דף קל"ו ע"ב תוס' ד"ה הזכר וכו' עד דהא עולת ראי' לא בעי סמיכה נ"ב עיין ביצה די"ט במתני' וגמ' דגם עולת ראי' בעי סמיכה ועיין מוהרש"א חולין דכ"ב מה שתמה עליהם:

פסחים דף ל"ו ע"ב תוס' ד"ה אוציא כל חמשת מינים שיש במינם בכורים וכו' ועיין בספ"י ובצל"ח שכתבו דשאר מיני דגן חוץ מחיטה ושעורה לא הוי משבעת המינים להתחייב בבכורים ע"ש וליתא דמבואר בהרא"ש פרק כיצד מברכין דל"ז ע"א דלא נתקן ברכה מעין ג' כי אם על שבעת המינים ע"ש. ומבואר בגמ' ברכות דמ"ד דעל כל ה' מיני דגן מברכין ג' ברכות ועיין טור א"ח בסי' ר"ח בתחילת הסי' וז"ל ה' מיני דגן וכו' שהם גם כן חשובין שנשתבח בהם א"י שכוסמין מין חיטים וכו' ומ"ש הפ"י ראיה מלשון הר"מ אינו ראי' כלל ששאר המינים הן נכללין בחיטה ושעורה דקרא ועיין באו"ח סי' קס"ח ס"ד דשעורים קודמים לכוסמין מפני שהוא מין ז' וכבר ביאר שם במג"א דהיינו שאינו מפורש בקרא להדיא. וכן כתב בסי' רי"א סעיף ו' ולכך לענין הקדמה עדיף והוא נלמד במכש"כ ממה דאמרינן כל הקודם בפסוק קודם לברכה אבל וודאי כל ה' מיני דגן הם משבעת המינים והם קודמים לברכת היין כש"מ בהרמ"א בסי' רי"א סעיף ד' ע"ש: שם דף ס"ט ע"א תוס' ד"ה שמא יעברנו וכו' הלא נושא וכו'. נ"ב נראה דכוונתם דכל החששא שמא יעברנו וכו' היינו דאדם שאינו טהור לחטאת יעברנו למי שהוא טהור לחטאת וע"ז שפיר הקשו דמי שאינו טהור לחטאת נטמא מחמת נושא כמבואר במס' פרה פ"י משנה ו' ע"ש בפירוש הרמב"ם ועל זה כתבו דיעבור בכלי אבנים וכו'. והא דלא חששו ע"י כלי חרס דאינו מטמאו מגבו. דמ"מ לענין חטאת נפסלו משום דבעינן במקום טהור כמבואר שם פ"י משנה ג' משא"כ בכלי אבנים דלא בעינן הנחה במקום טהור כמ"ש הר"ש פ"י מאהלות משנה ג' והיא מתוספתא ע"ש. ובספר צל"ח נתקשה בדבריהם ולפי מ"ש אתי שפיר דבר"ה רחוק מאוד להיות טהור לחטאת כיון דהכל הוא מדרס לחטאת כמבואר בחגיגה י"ח ע"ב ובחטאת אינו מונה ראשון ושני כמבואר במס' פרה פי"ב משנה ז' ואם יגע הבגד מהאנשים ההולכים בר"ה בבגדו ממילא יטמא הנושא עיין בר"מ פי"ג ה"ז מפרה שאף בהסט הרוק נטמא וא"א לזהר בזה בר"ה. ומה שתרצו דיעבור בכלי אבנים וכו' קשה דהא מבואר בפרה בפי"א משנה ו' דכל הטעון ביאת מים וכו' מטמא מי חטאת במגע ובמשא וכתב הרע"ב אפי' טהור לקודש ולא לחטאת ע"ש אם כן נטמא המי חטאת אפי' בכלי אבנים וצ"ע:

יומא מ"ב ע"א גמ' שחיטת פרה בזר פסולה. נ"ב המראה מקום בדברי הרמב"ם נרשם בטעות דבפ"א מה' פסולי המוקדשים פוסק דלא כרב ושמואל ובין פר של יוה"כ ובין פרה כשר בדיעבד בזר. ונראה דפסק כר"י דמשמע לי' להרמב"ם מדקאמר לא מצינו שחיטה פסולה בזר דגם פר של יוה"כ כשר בזר. ומ"ש בפ"ד מה' פרה אדומה ה"ג או שנעשה שלא בכהן וכו' היינו שאר עבודות אבל השחיטה כשר בדיעבד רק לכתחילה המצוה היא בכהן וסמך עצמו על מה שביאר בה' פסולי המוקדשים אך קשה דמאי קאמר ר"י לא מצינו שחיטה בזר פסולה הא בכל הקרבנות זר שוחט לכתחילה וכיון דבפר יוה"כ ופרה מצותן בכהן יש לומר דגם בדיעבד פסול דחוקה כתיב. וצ"ע כעת: סוכה פרק לולב וערבה בהרא"ש סי' ה' בד"ה ויש לומר דשאני התם דיבוא אלי'. נ"ב כוונת הרא"ש היא דסובר דגם בזמן שהיו מקדשין עפ"י הראי' מ"מ הרחוקים לא היו נוטלין לולב בח' ספק שביעי מחמת דמינכרא מילתא וכו' כמ"ש לקמן רק היו סומכים על רוב השנים שאין אלול מעובר כמו דסומכין לענין יוה"כ ואז הי' האתרוג אסור שמא יבוא אלי' וכו' וממילא גם עתה אסור מחמת מנהג אבותינו בידינו כמבואר ביצה דף ה':

יבמות ד"פ ע"א תוס' ד"ה והא תניא וכו' בס"ה ואסור לטלטלו. נ"ב רצונם לומר דקושיית הגמ' היא מלשון הרי הוא כאבן דמשמע שא"א כלל לחיות. וע"ז משני דמיירי דלא נגמרו סמניו. ומה דקתני איזהו בן שמונה דמיירי אפי' בנגמרו היינו לאיסור טלטול כ"ש התוס' כיון דהוא מציאת רחוק ולא שכיח. עכ"ל:

קידושין ד' ל"ה ע"ב תוס' ד"ה איש וכו' דגמר לה וכו' נ"ב ובב"ק דף פ"ח אמרינן אמתני' דעבד אחיו הוא במצות כצ"ל. וכוונתם דא"כ אשה נמי בת מצוה היא מיקריא ועי' בס' עצמות יוסף ומקנה ולפי מ"ש דברי תוס' א"ש ונשמטו איזה תיבות בדפוס:

שם ד' מ"נ ע"ב תוס' ד"ה והשתא וכו' פרק האשה שנתארמלה וכו' נ"ב לא שנו אלא דאמרי' אנוסים היינו מחמת ממון וכו' כצ"ל דהא ללישנא בתרא היכי דמשוי נפשי' רשיעא אפי' במגו אינם נאמנים לא קשה מידי: בב"ק ד' ק"י ע"א גמ' אמר ר"ש אם הי' כהן טמא בקרבן ציבור נ"ב הנה עכ"ח צ"ל דמיירי שהתנדב משלו ומסרו לציבור כמבואר בר"ה ד"ז דמסרו לציבור יפה וכו' וקשה דאמאי חשוב כדידי' לענין הקרבה במשמר שאינו שלו הא מבואר תמורה ד"י דמתכפר עושה תמורה ולא המקדיש וצ"ע ועיין מנחות דע"ג ע"ב דצריך קרא אחר על חובתו שתהי' כשירה בו ע"ש. ומכש"כ דאין ללמוד מזה היכי דמסרו לציבור. ונראה דמיירי שמסרו לציבור על תנאי שיתנו לו בני המשמר רשות לענין הקרבה כאילו הי' הקרבן שלו ולא הוי מתנה עמ"ש בתורה כמבואר כתובות דנ"ו בתוס' ד"ה הרי זו וכו': ב"מ דפ"ו ע"ב ואמר ר' ינאי אין הטבל וכו'. נ"ב ה"ה בתרומה דאינו מחויב עד ראיית פני הבית וכן מוכח במנחות דס"ז ע"ב דאמר שם אי נמי דעייל דרך גגות וכו'. ועיין בהרמב"ם פ"ד ממעשר ה"א שרמז שם לסוגי' דמנחות:

ב"מ דפ"ח ע"א תוס' ד"ה תבואת זרעך כו' דמ"מ דמי למחיוב על הפטור כיון דאלו הדר מוכר קני' לי' כו' נ"ב לא ידענא מהיכי פסיקא להו דלא הוי בכלל לקוח הא נענין מעשר בהמה מבואר במס' בכורות דף נ"ו דחזר ולקחה פטור ממעשרות מחמת לקוח ע"ש. ואפשר דהוכיחו מהא דאמרינן גיטין דמ"ז למ"ד אין קנין דרוש דגנך ולא דיגון נכרי. אפי' תבואה. ותיפוק לי' דפטור הישראל מחמת לקוח. רק דנ"מ בחזר ולקחו. ועיין בר"מ פ"א מתרומות הי"ג דדיגון נכרי אפי' תבואה של ישראל ע"ש אין ראי' כלל. ואפי' לשיטת החולקיו מ"מ יש נ"מ בגר שנתגייר ומירחו קודם:

פרק השואל בהגהת אשרי ד"ה אין נשבעין וכו' ולענין שבועה. נ"ב ולענין שבת כצ"ל. ולענין בעל חיים צ"ל בעל חוב:

ב"ב מ"ד ע"ב תוס' ד"ה דלא וכו' הרי את מקודשת לי וכו' נ"ב לכאורה אין דבריהם מובנים דהא התנאי הי' על בית כור. ונראה בכוונתם דהא מבואר התם באין לו הוי ספק קדושין משום דחיישינן דילמא משקר וכמבואר שם בגמ' דס"ד דקלא אית ליה וכו' ואמאי לא חיישינן דילמא יש לו בית כור בא"י ואפי' אינו משקר ועכצ"ל דמה שיש לו בא"י לא חשיב שלו כיון שהיא ת"י הנכרים וממילא אינו בהקנאה:

תמורה ד' ל"ב ע"א רש"י ד"ה הקדש עילוי וכו' עד את העור. נ"ב לכאורה משמע דרש"י סובר דרשות ביד בעלים ליתן לכהן שירצה והעור שלו. ובאמת זה אינו כמבואר בהרמב"ם פ"י ממעה"ק דעולה מתחלק לכל בית אב בזה היום דלא חילק כלל. וראי' מב"ק דף ק"ט ע"ב קנאו ה' ונתנו לכהן שבאותו משמר ומבואר שם דק"י דגזל הגר שאין בו שוה פרוטה לכל כהן לא יצא ידי השבה והא כל הלימוד דאינו נותנו לכל כהן שירצה משום דמקשינן לאיל הכפורים כמבואר שם הרי מוכח להדיא דאין רשות ביד הבעלים לברור לו כהן לענין העור והבשר רק מתחלק לכלם ולכך בעינן שיגיע שוה פרוטה לכ"א. לכך נראה דכוונת רש"י שיתן עולתו במתנה לבן בתו. ואף דהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום מ"מ בתורת מתנה יכול ליתן כמבואר פסחים ד"צ ע"א עיין שם בדברי רש"י בד"ה דלא משייר אינש וכו' וכן מבואר בהרמב"ם פ"י מה' פסולי המוקדשים ה"ד והכהן יכול להקריב קרבנו במשמר שאינו שלו. והעור שלו כמבואר בב"ק דק"י:

זבחים ד' ס"ט ע"ב תוס' ד"ה ר"י וכו' דלא חייל אאיסור קדשים וכו' נ"ב וקשה דהא קדשים שמתו יצאו מידי מעילה ד"ת כמבואר במעילה ד"ב וליכא אסורא דקדשים ואפשר דאזלי בשיטת הר"מ פ"ז ממעילה ה"ג דבעולה איכא אסורא דלא תוכל לאכול בשעריך ע"ש. ויש לומר דגם במתה שייך אסורא דלא תוכל לאכול בשעריך וכו' אך מדברי התוס' קדושין נ"ז ע"ב ד"ה מה שלי בשלך וכו' לא משמע הכי ע"ש:

בכורות די"ד ע"ב גמ' אבל חכמים אומרים אם מת יקברו וכו' נ"ב נרשם בטעות דהרמב"ם פוסק דלא כתנא דבי לוי כמבואר פ"א מה' אסורי מזבח ע"ש:

שם דכ"ג ע"א רש"י ד"ה וא"א טומאה וקיימל"ן דדמי חטאת ואפר חטאת וכו' נ"ב הנה לא הזכיר שם רק מי חטאת לא אפר חטאת ובפירוש מבואר בהרמב"ם פ"ב מפרה דאינו טמא רק האוסף ע"ש ומתני' מיירי בנתערב וקידש בהם כמבואר ברמב"ם פט"ו הלכה ד' וכן מבואר בר"ש פ"ה מפרה משנה א' דאפר אינו מטמא. ודברי רש"י צ"ע:

תוכן העניינים

זכותא דאברהם (דרושים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה