זית רענן חלק א· רבי משה יהודה לייב זילברבגר
הקדמה
הקדמת הגאון המחבר נ"י
יודע המחשבות ובוחן הלבבות חוקר כליות ולב, מה אכף ומה אשכר אקרבהו לגדולת קדושת שמו יתברך לעד ולנצח נצחים, אשר בחבלי עבותות אהבה משכני מנעורי והביאני עד הלום, לסתור בצל כנפי תורתו הקדושה והתמימה ולחסות באברותיה בירקרק חרוץ בעיון רב ובתשוקה נמרצת בכפלים לתושיה מכל חמדה והון עתק ושלל רב, ולא נטשתני להתרפס ברצי כסף ועבודה רבה, ולא הרהיב בנפשי לתענוגי תבל וחמודות הזמן, רק בסנסני מאור תורתו נאחזתי ובמאור שמשה החמותי, הן החילותי לדבר ורק אפס קצהו תראה והן המה אחת מאלף אלפי אלפים, ואם אספרה כמו, כל היריעות לא יבצעם ואלף שנים לא יכילם ומה אשיב לה', ולו דומיה תהלה, ואני תפלה, ותחנונותי יאזרני חיל ויאמצני ויפתח סגור לבבי וסרעפי לעבדהו מיראה ואהבה אני וזרעי וזרע זרעי וכל הנלוים לנו מעתה ועד עולם, כרצונו וכרצון יריאיו ועבדיו הנאמנים ולא אט כמלא נימא וזיז כ"ש מדברי רבותינו בשני התלמודים בבלי וירושלמי, אשר כל דבריהם כגחלי אש ורשפי רשפים ושלהבתי', וכאשר הורו והאירו לנו עיני העדה, רבותינו הראשונים והאחרונים, ה"ה בכתובים בספרותיהם הנחמדים והמסולאים מפז ומפנינים, ומדבריהם הקדושים לא יצא צעדינו כי רק הן המה לנו למשמרת ולמחי' ולפליטה, ולולי דבריהם היינו ממששים בצהרים כאשר ימשש העור באפילה, והנה עד כה לא עזב חסדו ואמתו ממני ובלימוד תורתו הקדושה והתמימה רביתי, ועם בחורי חמד התעלסתי, להורות למו דרכי העיון המיושרים, ולהבין עומק חקקי לבב דברי רבותינו הקדמונים לאשורם, ולהשתרע בשפה ברורה נועם חמדת מילולם הקדושים והטהורים, ולהדריכם במסילת מישרים ואל מטרת עומק כוונתם תשלחנה פארות ופרחים בדברים כנים ומיוסדים כמסמרות נטועים כראי מוצקים, וממכשולים ומבלולים מסוקלים, מכל עבר ופינה אשר תסובינה בלכתן, ובעזרתו יתעלה כמה וכמה מתלמידי גדלו והצליחו ועשו פרי עד למעלה ראש, ועד הנה התלבטתי בלימוד תלמידים מופלגים ולא עזבתים, להגדיל תורה ולהאדירה, ולהאמיצם בחכמה ותבונה בדרך הקרובה והפשוטה, ולבל ירחיקו ללכת ולא יבעטון אורחותם ולא יטו מנלם מן קוטב מרכז האמיתים, ורק באלו נחמתי מגודל עצבוני בהביטי בעוני ומך ערכי וגודל קיצורי בעבודתו ית"ש, ועל קוטב זה נטיתי קו לחבר מחברת הזאת, לחלקם בתוך אמוני ב"י השוקדים על דלתות התורה ותשוקתם ומאוויים בעיון הישר להבין ולהשכיל בעמקי רבותינו הראשונים נ"ע בדרך הקרובה לעומת מטרת מרכז התיכונה, ומובטחני בעזר הצור כי לא לריק יגעתי, וכל מי מהתלמידים המופלגים והחריפים אשר ישימו עיונם היטב בסוגיא מהסוגיות ובדברי רבותינו הראשונים והאחרונים, ואח"ז ישימו עיונם בעין פקיחא בספרי, ויסירו הקנאה והמשטמה מלבבם, וישימו עיונם הדק היטב בספרי הערוכה על סוגיא זו, ואם יקשה למו בתחילת השקפה לא יחפזו ולא ירהו לסתור דבר מן הדברים, וידעו שגם לי חלק ה' בבינה ויגעתי בתורתו הקדושה זה יותר מארבעים שנה, ולא הצגתי הנה להראות חריפות ובקיאות, רק את הנראה לפענ"ד לאחר עיון הדק היטב ליקוטא בתר ליקוטי וכן ימצא המעיין בשכל הישר ונמרץ ע"פ רוב בעזה"ש בסוגיות אשר למדתי זה כמשלש שנים אשר גמרתי בדעתי לחבר מחברת הזאת ומועטים המה אשר היו רשומים אצלי משנים כבירים כנודע לתלמידיי המופלגים, וכמעט אחד מאלף מחדושים אשר רשמתי בקונטרסי' לגודל טרדותי בשיעורין כסידרן וצורכי ציבור, ומהם כמה וכמה חידושים וקונטרסים אשר נשמטו ממני לא אדע אי' אפוא המה, ורובן היו בסדר ישועות, למלאות חפץ התלמידים רק איזהו שו"ת ומעט מחידושים אשר נשארו תח"י מה שלמדתי בק"ק דאברי ובק"ק שעפס יע"א ומהם בק"ק קוואהל יע"א, אולם רובם ככולם אשר טרחתי ועמלתי וטפחתי ורביתי זה כמשלש שנים בק"ק לאסק ופה ק"ק קוטנא יע"א, בלימודי את בני המופלגים והחריפים, ותלמידים מופלגים, ועזבתי כו"כ מחידושים אשר הבינותי שרחוקים המה מממטרת קו האמיתי, ורק אחת מני אלף אשר הצגתים כה לחדוד התלמידים [והמבין ישכיל ויבין] לכן הרימותי ידי שכאשר יחפזו ויתורו המופלגים והחריפים בספרי הנה והנה בכמה סוגיות שונות אזי יעלו ויצליחו בכפלי כפלים לתושי' מני אשר למדו אצלי זה כמה, ויעלו על במתי האושר בלימוד ועיון הקרוב לאמת כחפץ וכתשוקת המאושרים חכמי לבב ויודעי בינה, ויתאזרו חיל ויחליפו כח בבינה במועצות ודעת ביתר שאת ויתר עז, והנה לא באתי הלום לעומת הגדולים והגאונים בתפוצת הגולה אשר קטנם עבה ממתני, ואולי לפעמים לגודל בינתם ידעו כאלו בתחילת השקפתם ועיונם, ועוד יפוצו אנה והולך לבנות ולהרוס לעקור ולנטוע יתדם במקום נאמן וגבוה, אשר נעלם ממני לפי שעה או אשר לא נודעתי מעודי, אליהם אשים תחנונותי, אחלי הורוני נא ואדע, כי אולי מאהבת הקיצור וגם מחמת שנשמט מדפוס כמה וכמה ענינים עמוקים ורחבים הובאתי לידי המשגה הזאת, והמה ימצאו עוד אצלי בכתובים אזי אודיעם באהבה ובחיבה יתירה. ואם לאחר כל אלה שגיתי, אודה ולא אבוש כי האמת אהוב אצלי מכל מחמדי תבל ומלואה, כנודע לתלמידי ויודעי ומכירי מימים ימימה גם זאת אבקש מאת ידידי ואוה"נ אולי ימצאו אחר החיפוש איזהו דבר מחידושיי הערוכים בספרי באיזה ספר מראשונים או מהאחרונים, לבל יחפזו לחשדני חלילה כי לא כן דרכי מעודי, וגם שיחה נאה הן בלימוד והן בש"ד לא הסכנתי להמירם בשמי, והנה כאשר חדשתי איזהו מחידושים פקדתי וצויתי לבני ולתלמידי המופלגים שיחפשו ויתורו אנה ואנה אולי ימצאו באמתחת הספרים אפס מנהו, וכאשר מצאו עזבתים ולא רשמתים עלי הלוח הנה, ומובטחני כי מעט מזעיר אשר לא השיגו ידם לחפש ולתור אחריהם במקומות מפוזרים אנה הולך, וגם מעט מזעיר אשר מצאו אחרי אשר רשמתים בספרי, ולא יכולתי למוחקם לגמרי, אם מפני סידורם אשר יריתי קו עליהם, או להלאה והילך או מפני שכתוב בספריהם רק ראשית הדברים, ועיקר מגמתי רק על התולדות אשר בניתי ויסדתי מזה, וע"פ רוב רשמתי שכן מ"כ אח"כ, כשהכילם פני הגליון, וה' יודע כי חף אני ונקי מהם ומהמהם ומשמץ מנהו מעודי ועד עתה, גם זאת לא אטמין בחובי, שכל עיקר לימודי מיום עמדי על דעתי הי' רק על מטרת עוז בכדי לידע להבין ולהשכיל בעמקי תורתינו הקדושה, להיישיר בדרך ומסלול הישרה, וכאשר ראיתי איזה קושיא עצומה עלי א' מרבותינו הקדמונים הן באחד מן המחברים או ממה שנפלאתי בעצמי אזי נדמיתי בעיני כחבול ופצוע לאשר נודעתי שלא נעלם מעינם הבדולח מאומה, ועומק בינתם בשני התלמודים ובכולהי תלמודים הי' נפוצים אנה ואנה, בכל עת ועונה ובכל עבר ופנה משפה ולחוץ, ובשגם לפעמים נמצא שהקשו הראשונים בעצמם זע"ז מכמה סוגיות, הלא גם המשיגים ידעו בעצמם שכביר מצאו ידי המושגים ליישב תמיהתם רק שהקשו מפשטות הדברים, או סיומא דמילתא לאחר כל שו"ט שנחלקו רק באיזהו סברא כאשר כבר רימז הרמב"ן בעצמו בהשגותיו על הרז"ה בהקדמה על סדר זרעים יעו"ש, לכן על יסוד מוסד הלזה טרחתי ועמלתי במקום שדבריהם נפלאים ונלאו רבותינו למצוא הפתחה, ולא שלותי ולא שקטתי ולא נתתי תנומה לעפעפי עד שהאלקים ראה את עניי וגודל צערי על דבריהם הקדושים שטחו עיני מראות עוצם כוונתם ואינה לידי מקורות נובעות ממעיינות הקדושים למצוא מסלול נכונה לסקל ולהתגולל מעליהם אבנים הגדולות אשר השליכו על פני הבאר, והנה על מצב כוונה זו יריתי אבן פנתי בלימודי עד הנה, והדברים ערוכים בתלמודא דידן [נדרים ד' ס"ב ע"א] ר"א ב"ר צדוק אומר עשה דברים לשם פעלם ודבר בהם לשמם, וזה לשון רבינו אשר שם כל דבורך ומשאך בדברי תורה יהיו לשם התורה כדי לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול ולא לקנטור ולהתגאות עכ"ל הטהור, והצגתי כזאת הנה למען ילמדו בני גילי ותלמידי המופלגים להתהלך בעקבותי שהרגלתי א"ע מעודי, וסהדי במרומים שכן הדברים ולא כממשיל משלים לבד הצבתים כה רק שקלתי הדברים בפלס מאזני צדק כאשר היה באמנה אתי:
והנה יש אשר יוציאו מילין בעמקי שפה, הכי אין סיפק לנו בחיבורים גדולים ועמוקים מני ים מרבותינו הראשונים והאחרונים הגאונים והצדיקים וחסידים נ"ע, ומה יוסיפו לנו כח ואומץ בחיבורים החדשים, אמרתי כן הדברים ובשגם אני לא אלחם במנעמיהם להכחש או להעקש אפס מנהו מטעמיהם ובשגם לא נתפש אחרי איש הבינים, אשר ישתרע במליצותיו להשלים ביני וביניהם, שהלא נודעת שכל טיף אמרותם במעגלי צדק נדרכים, והמה ישרים ונכוחים ושכולה אין בהם, אולם שימו נא עיניכם בעיון הדק בספרי ואחר תדברון, הלא תדעו ותבינו שכל עיקר מגמתי בספרי לא להלוך בגדולות ובנפלאות בפלפולים שונים, רק להבין ולהשכיל דברי רבותינו הראשונים בספריהם הערוכים לפנינו, לא בדרך רחוקה ונפלאה וגם לא בסברות דקות כקורי עכביש ולא בדחוקים שונים ושדופות קדים, רק בדרך הממוצע והישרה, בדברים נכוחים למבינים וישרים למוצאי דעת, הנלקטים והנאספים מעומק הסוגיא מתמצית אמרים ושרשים גדולים כחומה נשגבה, הן ממקומם או ממקומות מפוזרים מסוגיות שונות או איזה יסוד מוסד מפי הראשונים נ"ע, ומדבריהם הגו תולדת אמיתים ונכונים.
ועתה הרימותי ידי לאל עליון בתפלה ותהלה בעד כל מי ומי מקטן ועד גדול אשר עזרני ובכל כוחם תמכוני עד אשר הביאו את ספר הזה עד הלום ובראשם ה"ה יד"נ הרבני המופלג הירא ותמים במעשיו מוה' יעקב זאב נ"י, אשר כל משאו בבית הדפוס ושאר טרחות ויגיעות רבות קיבל על עצמו באהבה ובחיבה יתירה ובסבר פנים יפות, וגם כבוד בניו הנחמדים הרבנים המופלגים נ"י נסתבכו והשתרגו עולי עליהם בכל אומץ ועיזוז, וגם תלמידי הרבני המופלג השנון האברך מו"ה אברהם יעקב במהו"נ נ"י, הפליא לעשות והעתיק יותר משלשים ניירות, וגם עשה כל המפתחות מהחל ועד כלה, וגם העתיק את כל השמטות, יהיו נא כולם מבורכים לה' ויהיה מקורם ברוך, ויפתח לבבם בחכמה ובבינה יתירה לתורה ולתעודה, ולעבודה מיראה ואהבה, ולעבדו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. ויזכו לראות זרעם וז"ז מסובלים בתורה ובתעודה אמן סלה:
הן ידעתי שכמה וכמה מהרבנים הנגידים מכמה קהלות קודש אשר עמדו על ימיני לתמכני בלקיחת הפרענומעראנטין להגדיל תורה ולהאדירה, ומגודל טרדותם במסחרם לא יוכלו להאציל למו מעיתותם לשום עיונם בספרי, יהיו נא מבורכים בבנין רבנן וחתנין רבנן אשר המה ישלימו חוקם, ולבל יהיו לפניהם כעת כדבר שאין בהם חפץ ותועלת כלל, אציגה פה איזהו דרושים הנוחים לכל נפש, ומובטחני בעז"ה ית' כי ימצאו בהם דברים מחודשים ויתענגו בהם, ואולי אזכה להבנות מהם, כאשר ימצאו ויכנסו בקירות לבב אחד מני אלף להיטיב דרכו מאשר הסכן עד כה, ויוטב לפני ממוצא שלל רב והון עתק. וזה החלי בעז"צ וגואלי:
לבאר באיתן התשובה. ומאי דקשי' עלי' לפ"ר
הן מקור איתן תקותינו וכל אומץ ועיזוז אילותינו, עלי תשובה צפינו בציפיתינו, כמאמר חז"ל אין לך דבר שעומד בפני התשובה, וכהנה רבו מאמרים במדרשים ובגמ' ואלמלא כל אלו לא נשאר בנו עוד רוח בקרבינו להשיבם על נדנם מפני רוע מעללינו אשר גברו וחלפו ופרצו עד למעלה ראש, ועליה הושת תבל ומלואה ומצוקות הארץ ומוסדיה, אלי' פניהם מועדת, וכאשר נשכילה ונביטה מראשית הבריאה ומתוך ומאחרית מסיפורי תורתינו הקדושה, הלא יכהה מאור עינינו ויצר מצעדינו וימעדו קרסולינו, ונלאה ידינו למצוא עוד מזור ותרופה למכאובי נפשינו, הלא אם הברושים הרעלו במה יוכן הסובך, הן מראשית כזאת נודענו כי מבחר הנבראים מיצורי כפיו נכשל בעץ הדעת, והלא שב עד למכביר בעינויים מרודים וסיגופים כבדים במשך מאה ושלשים שנה מותאמים כמאמרם בש"ס ובמדרשים, ובכל אלה לא נגרע מאומה מדורי דורות אחריו מאשר הושת עליהם מתחילה ועודנו חמת המלך לא שככה, ומאז סר מר המות, וצירי' וחבלי' על פני התבל נתכת, ועוד נשיתה לבבנו ונתורה אחרי חטא העגל אשר נואלנו במדבר, ואחרי הבטחתו ית' בתוה"ק למשה עבדו וינחם ה' על הרעה א"ד לל"ע, ואחרי אשר התמהמה משה בעלותו השמימה ארבעים יום וארבעים לילה והחליא עצמו עליהם בתפלתו בעדם ומסר נפשו עליהם כדכתיב ואם אין מחני נא וכו' כדאי' שם בגמ' [עי' ברכות ל"ב ע"א שדרשו כן מלשון ויחל משה] ואחרי אשר עשה בהם כמה שפטים ויתייסרו ביסורים כבדים וקשים כשלשת אלפי איש נהרגו וכמה מהם מתו במגיפה וכמעט כל העדה לאשת מדינים ותשטה ותמעל מעל בבעלה נשתוו, כי כולמו משפטם נחרצה במי המאררים למרים, ואח"כ חזרו בתשובה שלימה כמאמרם על פסוק וראה כל העם וכו' והשתחוו איש פתח אהלו, שהתקשרו כל לבבם וכל סרעפם לבורא יתברך בסתר, ומדי נפתחו רעיונם להרהר בדבר מן הדברים התקשרו והתדבקו מתחילה ליוצרנו ית"ש, וזהו דכתיב והשתחוו איש פתח אהלו, ולאחר כל אלה משפטם כלה נחרצה, וביום פקדי ופקדתי ע"ח, ומידי דור דור עודנו לא נקתה, בשגם שכבר חלפו ועברו כמה וכמה דורות כשרים ומוכתרים בצדיקים וחסידים וישרים, עודנו לא נתמוגגה כל סעיפי' עד היסוד בה, ועוד בה שלישיה אשר כבדה משאת, מי לנו גדול ממשה בחירו אשר עמד בפרץ לפניו, ולא קם כמוהו כתיב, ומעודו ירה כמטרה לחץ על מטרת התיכונה שבתיכונית כרצון בוראינו ית"ש ככתוב ובכל ביתי נאמן הוא, ונסער בסערה כחוט השערה במי מריבה, ובכל תפלתו וצעקתו לא העלה רפאות תעלה ולעוצם שאלתו לא נענה ולא עלתה ארוכה, ובשגם בכל אלה הלא לא למען רבות נחלתו ונחלת מטהו הטהו להרבות תחנונותיו שהלא בטרם כל אלו כתב בתורת ה' ובתוך בני ישראל לא יו"נ, ומי פתי יסור לבבו מחשוב או להעלות על לבבו מחשבת פיגול כזה וכיוצא בהם על אדון הנביאים, ומעודו התרפק והתרפס רק למלאות רצון הבורא ית"ש ושיחר ודרש וביקש והתחנן רק לכללות עמינו עד דור אחרון, ואם בשלשה מצוקי ארץ הראשון היה מבחר היצורים והשני הי' דור דיעה כמים לים מכסים והשלישי איש האלקים נאמן ביתו ורגזה תבל ומלוא' מהם ולא הועילו באומץ ובעזוז תשובתם אשר התרפקו במו בכל לבבם ובכל נפשם בזמנים כבירים ומה נקוה עוד אנחנו קרוצי החומר שהיינו בעינינו כחגבים גם לעומת הקטון שבקטנים מדור המדבר, ומה כוחנו כי נייחל, הלא תקצה נפשינו עוד מללחום עוד בלחם הקלוקל היצר הזה אם בפסיעה אחת כי נפשע נהי' נידונים חלילה לצמיתות בלי תקומה, לכן אנופף ידי לבאר זה באר היטב, לבל ישאר כמלא נימא מכובד הקושיות הללו ונדע בכל מבצר כסלנו שכל דברי רבותינו אמיתים, ושכולה אין בהם, וכל הרוחות שבעולם לא יזיזו אפס מנהו ממקומם ומדבריהם לא יפול צרור ארצה ומבטחנו חזקה ובצורה שאין לך דבר שעומד בפני תשובה אפי' בחמורות שבחמורות, איברא כל זה כשחטא בעצת נפתל הוא היצר הוא הנמסך בקרבינו, אזי כשעשה תשובה והתחרט למפרע מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו באחרונה שמתחילה נעשתה כל אלו בבלי דעת, רק בטעות ובבלי השכל, בעצת הנפתל, וכמבואר בבעלי העקרים במאמר ד' פ' ך"ז יעו"ש, אבל אם כשחטא מתחילה טרם שנמסך היצר בקרבו, הרי שגם מתחילה עשה במועצת ודעת, ומה יועילנו עוד החרטה ועזובה שאח"כ הכי בחרטתו נבנה ההרוס כקו' בעל העקרים שמה, ובזה מתורץ כל הקושי' הנ"ל בדרך כלל וכאשר נבאר להלן בפרטות, ותמצית הדברים הללו מבואר במאמרם [ברכות ל"ב ריש ע"א] אמר רב חנינא בר חמא, אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהן כו' חד דכתיב ואשר הרעותי וכו' וז"ל רש"י שם רישא דקרא אוספה הצוליעה והנדחה אקבצה, אשר הרעותי אני גרמתי להם שבראתי היצ"הר, הכוונה דלולא זאת שהבורא בעצמו כמתאונן על בריאותו של יצ"הר, אם לא הועילו התשובה מאומה, רק מפני מעשיו וחרטתו ועזיבת החטא באחרונה, בצירוף השאור שבעיסה שכוחו עצום ורב, התכוננו רגלי התשובה להתרצות בזה לפני ה' יתברך שמו ובזה מובן מאמרם נפש החוטאת במה תתכפר זה אמר בכה וזה אמר בכה, רק הקב"ה בעצמו אמר יעשה תשובה ויתכפר מפני שבלתי אפשרי שאחד מן הנאצלים או מהנבראים גם משרפים ואופנים וחה"ק שיהרהר אחרי הבורא ית"ש במה שכבר נעשתה בתחילת הבריאה במאמרו יתעלה, וכיון שברא היצ"הר המשגה והמחשיך והמעוור עיני הנפש והשכל של בריותיו, וברא את האדם אח"כ ונתן לנו את תורתו, ופקד עלינו בכמה וכמה אזהרות, לבל נסור לשמוע לעצת הנפתל הלזה שוב נסתתמו כל המתלאות בזה כי מי ומי אשר ירהיב בנפשו לומר שהרע הבורא יתעלה בבריאת היצר הלזה וקול קורא אומר וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד זה יצ"הר כמבואר במ"ר פ"ט אבל הבורא בעצמו אשר ברוב חסדיו, מתאונן עליו, על דבר שנתן לו כח עצום הזה, כדכתיב ואשר הרעותי לכן בצירוף אמתלא רבה כזאת הוא שחותר חתירה, להמציא ולהתבונן מקום מאושר להתקרב לפניו ע"י תשובה ועזיבה וחרטה, לכן רק הוא בעצמו הוא שחרץ משפטו, ואמר יעשה תשובה ויתכפר:
[ב] ועתה נשימה לבבינו בכמה כתובים בפ' עץ הדעת שפרושן סתום בפשטותן, כתיב והנחש הי' ערום וכו' ויאמר אל האשה אף כי אמר אלקים ל"ת מכל עה"ג הלא ראה אותם אוכלים כקושי' רש"י שם, ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל ומפרי העץ וכו' ל"ת ממנו ולא תגעו בו פן תמותון איך מלאה לבבה להכחיש בפקודת הבורא יתעלה שהזהיר בפירוש בבירור ולא בספק כדכתיב לעיל כי ביום אכלך ממנו מות תמות והיא אמרה פן תמותון ודוחק לומר שקאי על נגיעה לחוד, ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמותון הוא תמוה הלא הכתוב העיד עלינו שהי' ערום מכל חית השדה, ואי' איפוא חכמתו בזה להכחיש את הבורא בהחלט, ויותר תמוה שהיטו אדם וחוה את לבבם אחריו להאמין לאחד מן הנבראים המכחיש את פני הבורא יתברך אשר שמעו בעצמם מפי הבורא ית"ש הנשמע כזאת, ועוד שגם דרכו של היצ"הר אינו כן שיבא ויפתה מיד להכחיש את הבורא ית"ש כמאמרם ז"ל היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר וכו' עד שאומר לו וכו' גם הפסוק כי יודע אלקים כי ביום אכלך ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי טו"ר לא נדע לכלכלו במשפט במה ידומה הנוצר ליוצרו כשידע טו"ר, גם בתחילת הציווי יש לדקדק דכתיב ויצו ה' אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן, דמילת לאמר מיותר ונראה לפרש מפי המבואר מספרים וסופרים דאלמלא שחטאו בעץ הדעת לא נתגרה השטן כלל בכל הבריות מדור דור, אין הכוונה דלולא זאת לא ניתן לו רשות כלל ולא הי' בכוחו לפתות את בני אדם להטותם אחרי עקלקלות, שהרי התורה קדמה לב"ע ועיקר התורה הוא להשקיט לנו מימי הרעה ולכן נלכוד ברשתו כמאמרם בראתי יצ"הר בראתי תבלין והיא התורה שהיא רפאות תעלה לכל מכאוביו ופתויו, ועוד שעיקר טענתו של משה רבינו נגד מה"ש בעת שעלה למרום לקבל את התורה הי' שיותר מקושר לנו כתר התורה, מן מה"ש מפני שיש בנו יצ"הר כמאמרם שבת ד' פ"ט שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף ול"ת, קנאה יש בכם יצ"הר יש בכם ועוד שקודם שאכל מעץ הדעת היפלא לעשות עד שהחטיאם בפתויו לאכלו וכאשר בנותי מספרים וסופרים קדושים כן הדברים שמתחילת הבריאה נברא השטן היצ"הר להטעות בני אדם ולעומתו חנן הבורא ית"ש את בני אדם בנפש השכלי והאיר להם בבינה ובהשכל ללחום כנגדו ולא יטו אזנם לשמוע לעצתו הנבערה, אולם נדמה השטן אז כאויב העומד נגדו מרחוק כמטחוי קשת ומורה חיציו נגדו בחלקת לשונו דהנפתה השומע לפתויו, נמשך אחריו מעט מעט, עד שיספחהו הביתה ונלכד בשחיתותיו, אולם טבעי עץ הדעת הי' שנמסך השטן בקרבו בכל עשתונותיו ובכל סרעפי לבבו ובכל חלקי הנפש ובכל כחותי'. ונכנס האויב הצר הצורר אחריו בכל כוחותיו הפנימות מעת שיצא הולד מבטן אמו עד שמלחמתו כבדה עלינו כפלי כפלים, יומם לא ישבות ולילה לא ינוח מעת שנברא עד שובו אל האדמה ולא עוד אלא שגם יתחפש נגדו ויתנכר בקרבו, ובכל רעיוני לבבו וכליותיו ואוהב תמים ושלם שאין כמוהו יותר ויותר מהוריו ויולדיו, ויתן כתף סוררת לאביו ולאמו ויט שכמו לסבול עול יצרו האורב לו לאבדו משני עולמים עד כי הוצרך מעיון רב ושכל נמרץ ושיקול דעת בבינה יתירה עד שיתפתחו לעומתו עיני השכל האמיתיים ויאירו לו מאורי הבינה עד שיכיר ויתוודע לו בין אויב ואורב לנפשו האמיתי לאוהבו, וישנס מתניו ויתאזר במלחמתו נגדו בשקידה רבה ובזריזות יתירה במועצות ודעת ובתחבולות רבות, אזי מבטחינו חזקה ובצורה כי נוכל לו, ואזי כאשר נתגבר עלינו נעלה על במתי עב, ונרום עד למעלה ראש יותר ויותר ממה"ש כמאמר הכתוב כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, ועוד מצינן במאמר חז"ל אי בעי צדיקי איברא עלמא שנאמר לולא עוונותיכם מבדילים ביניכם ובין אלקיכם וכבר כתוב מההפרש הזה בין קודם החטא מעץ הדעת לאחר החטא בספר נפש החיים, ועוד מצינן הבדל ומרחק רב בין קודם החטא מעץ הדעת לאח"כ שקודם שחטא מעץ הדעת הי' תכלית הבריאה שיחפש האדם ויתור בכל יכלתו להכיר בין האמת והשקר, ויתהלך רק בדרך האמת ויניח השקר ויתרחק ממנו הרחק הלאה אבל ההבדל בין טוב לרע, לא ניתן לאדם כלל, ולא חלק לו בבינה זו כלל וכלל לידע מאומה בין טוב לרע, והי' הדרך קרובה מאוד להתהלך במישרים ובארחות צדיקים, ולבחור באמת ולהשליך השקר מנגדו, אמנם עץ הדעת הי' בטבעו שע"י ידע גם בין רע לטוב לבד מאמת והשקר, ונמצא דרך העבודה כבידה עלינו בכפלי כפליים שהרי לפעמים יחליפו וימירו המדרגות עצמם זה בתחומו של זה, והעבודה קשה להתמצע ולהתווכח בין במות הגדיים האלו כנודע וכמובן לכולם לאיש ואיש כפי בינתו, ולפורטם הנה תקצר היריעה מהכיל] ובשגם שכבר נכנס האויב בקרבינו, והתנכר לנו בכל מבחרי חלקינו ונפשינו כאשר כתבנו לעיל, לכן בעבור כפילות העבודה הקשה הזאת הצדיקים מועטים בכל דור ודור אולם הצדיקים המתגברים על יצרם גם בעבודה קשה וכבידה הזאת נתעלו במעלה כפולה ומכופלת ונתקרבו למקום באהבה נפלאה ובחיבה יתירה יותר ממה"ש וזה הי' בבלתי אפשרי שיבואו ויכנסו למדריגה זו קודם שאכלו מעץ הדעת שהי' הדרך קרובה לעבודת הש"י והמבחן והנסיון קטנה מהכיל לעומת עבותות העבודה הקשה שנתכפלה בכו"כ מדריגות שונות ונודעם מאמרם ז"ל לפום צערא אגרא:
ג ולאחר שיתחזקו הקדמות האלו בעיני הקורא יתיישבו הכתובים הללו והקושיות הנ"ל על מכונם ופשטותו ובכדי לבאר כל הפרשה כסדרן הוכרחנו עוד להקדים הקדמה אחת עיין זבחים דף ס"ה בסוף ע"ב אומר הי' ר"א בר שמעון שמעתי בחטאת העוף שמבדילין ומאי לא יבדיל אינו צריך להבדיל, א"ל ר"א ברי' דרבא לר' אשי אלא מעתה גבי בור דכתיב ולא יכסנו ה"נ דאינו צריך לכסות הכי השתא התם כיון דכתיב בעה"ב ישלם עילוי' הוא דרמי לכסוי' וכו' יעוש"ה בתד"ה אלא מעתה וז"ל מכל לאוין כגון לא תחסום ל"ת כל נבילה לא תלבש שעטנז לא קשי' לי' דלמאי כתבינן אם לא ללאו אבל הכא דמסברא הוה אמינא דמבדיל לפי שצריך לדם אמרינן דכי כתיב ולא יבדיל אין צריך להבדיל קאמר וגבי בור נמי מסברא הוה אמינא דחייב לכסותו, וכי כתיב לא יכסנו אין צריך לכסותו קאמר עכ"ל יעו"ש היטב תמצית הדברים דגבי כל הלאוין שבתורה דלא יעלה על הדעת שמחויב לאכול נבילה וללבוש שעטנז אזי בודאי דפשטא דקרא מוכיח שהכוונה הוא להיפך שאינו רשאי ומוזהר עליהם, והנה מתחילה כשפקדו הש"י וציוה לו בזה"ל כדכתיב ויצו ה' אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טו"ר ל"ת ממנו, ניתן מקום להשטן להפוך הכוונה ולומר דהכוונה הוא שמכל עץ הגן מחויב לאכול כמו אכילת קדשים ומצה בפסח שהוא מ"ע בקו"ע, ומדכתיב לאמר משמע כן שצוהו שיאמר ויצוה כן לדורותיו, ונמצא דהא דכתיב ומעץ הדעת טו"ר לא תאכלו ממנו, הכוונה רק שאינו מחויב לאכול כמו משאר אילנות ודומה ללא יבדיל דכתיב בחטאת העוף ומאי דכתיב כי ביום אכלך ממנו מות תמות אין זה עונש רק אזהרה כיועץ האמיתי שמייעץ לחבירו, אל תסחור מעבר לים הגם שמשם תצליח תעלה בעשירות מופלגת אבל הסכנה עצומה וקרוב הדבר שתאבד הכל, כי קרוב להפסד ורחוק משכר, כן על קוטב זה ציוו לו באכילת עץ הדעת, הגם שיכול להיות שיזדמן א' מאלף שיעמוד בנסיון העבודה הקשה הזאת ויצליח במעלה יתירה, אבל קרוב הדבר לאחר שתכפל עלינו עבודה כבידה כזו שיכניסהו ויספחהו בקירות לבבו הפנימית את האויב והאורב לו שיאבדהו משני עולמים, וזהו דכתיב מות תמות, אולם אמיתות כוונת הכתוב אינו כן וכאשר נבאר להלן והנה הנחש השמיע כזאת ברמיזת דבריו מתחילה ואמר אף כי אמר אלקים ל"ת מכל עץ הגן שאזי לא ניתן להטות פסיעה אחת מציווי הבורא יתעלה דבודאי הכוונה שאינכם רשאין באזהרה ועונש כמו בכל לאוין שבתורה, אבל לקושטא ידע הנחש שהקדים להם ואמר לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל ומזה נתן מקום בקריצתו שהכוונה הוא להיפך שמכל עץ הגן נצטוו בקו"ע אבל מעץ הדעת אינו צריך לאכול כי קרוב הדבר להפסד יותר משכר, לכן על כוונה זו נטתה אחריו, ופירשה כן את ציווי עץ הדעת שהוא רק בדרך עצה טובה וזהו שאמרה בסיפא דקרא פן תמותון רק אעפ"כ לא רצתה לנטות אחרי השטן, מפני עצות הבורא יתעלה עד שהתחכם הנחש נגדה להטיל בה ארסו, גם נגד עצתו האמונה, והוא בדמיון לאחד שהי' לו סך מסוים והסית בו סירסור אחד אשר רצה להרויח בזה והמתיק לפניו את המסחר של מעבר לים כי בזה יצליח ויעלה עד למעלה והלך האיש והתיעץ עם דודו שהי' גביר מפורסם וגם הוא הסחיר במסחר זה ויעץ לו באמת ובתמים שלא נכון לפניו הדרך הזה, ומוטב לפניו שיסחר במסחר המדינה שקרובה לשכר ורחוק מהפסד וגם אני לא התחלתי לסחור במסחר הזה מעבר לים רק לאחר שהי' לי סך עצום ומסחרים שונים בתוך המדינה, אזי ערב לבי להתהלך לאט לאט גם במסחר ההוא ושוב לא רצה לשמוע עוד לדברי הסרסור ההוא, אמנם הלך הסרסור והתחכם בזה ואמר לפניו, אל תשמע לדברי דודך שרק מפני שירא לנפשו, שתתגדל בהון עתק, ושלל רב ותזכה לכבוד עצום כמוהו, דבר כאלה, כן הנחש בדמות הזה אמר לה שדרך עצתו היא הנכונה שמוטב לפני' שתאכל מעץ הדעת ותתחזק נגד השטן המסית והמדיח, ואז תצליח ברוב המזלות מפני שתעמוד בניסיון רב כזה כמאמר הכתוב לולא עוונותיכם מבדילים ביניכם ובין אלקיכם וכו', וזה הוא שאמר הנחש לא מות תמותון, הכוונה שגם השי"ת לא אמר כן רק בדרך עצה טובה, לפי שאין זה עונש על אזהרה שגם אזהרה לא כיון רק שמכל עץ הגן הוא בקו"ע ומעץ הדעת אינו בקו"ע כמו שכתבתי רק לעצה טובה, וכמו שהבינה היא בעצמה ע"י פיתוי הנחש וכמו שכתבתי לעיל, ועצה הזאת רק למענו, כי יודע אלקים וכו', ונפקחו עיניכם דהיינו לאחר שתעמודו בנסיון ומבחן רב בעבודה קשה כזו, והייתם כאלקים לאחר שתדעו טו"ר, ואעפ"כ תתחכמו ותעמדו בדרך האמת והטוב אזי תדמו כמעט לאלקים כמאמר הכתוב הנ"ל רק עוונותיכם הם המסך המבדיל, אולם השי"ת לגודל עוצם חטאם שחטאו בזה עד שלא נמסך היצר בקרבם והם נתקרבו אליו ושמעו בקולו, להפוך ולשרש כוונת ציווי הבורא ית"ש הנאמרים על מצב נכון בדרך הפשוט ולא בדרך עקום ועקלקלות והוא שמעץ הגן רשאי לאכול בדרך רשות ומעץ הדעת טו"ר לא תאכל ממנו הוא באזהרה, ובעונש מיתה בהחלט ואף אם תקשה לך בהשקפה ראשונה באיזה מילה חסירה או יתירה משום הכי אין להפק ולשרש עיקר כוונת המאמר וגם החסר ויתיר יתיישב ג"כ לאחר ענין שהוא השי"ת הינחוה בג"ע לעבדו ולשמרו, ואלולי שחטאו בעץ הדעת הי' פרים ורבים דורי דורות בג"ע התחתון לעבדו ולשמרו ומן הדין אין הפועל רשאי לאכול בכרם שאינו שלו רק בשעת גמר מלאכה דהיינו בשעה שתולש הפירות, בעד הבעה"ב גם הוא רשאי לאכול, אבל כשעובד במחובר אינו רשאי לאכול, וכדאיתא להדיא במשנה ב"מ דף פ"ז, וכל עבודתם לצורך הגן לא הי' רק במחובר, ומן הדין אינם רשאים לאכול וכדי להוציא עצמם מן החשד בדורות הבאים ציוה עליהם לאמר מכל עץ הגן ניתן לנו רשות לאכול מן בעל הגן עצמו, ובזה נסתר כל בנינו של המשחית שרצה להשחיתם בדרך מעוקל ולהפוך ולשרש כוונה האמיתית מפשטן, ולא בזה לבד, שכן דרכן של אינם מאמינים שנוטין מפשטא דקרא לגמרי, לכן כל מי שיראת ה' נוגע ללבבו ירא לנפשו מאוד לבל יטה ימין ושמאל מפשטי' דקרא משום קו' ודיקדוק שבעולם ובזה מתורץ היטב שלא נתקבלו תשובתם דכל עיקרו של תשוב' הוא רק מפני שהבורא בעצמו מתאונן עליו כדכתיב אשר הרעותי והיינו לאחר שנתגבר כחו והוא נמסך בקרב סרעפי ורעיוני בני אדם אבל הם שגרמו לגרם העצום הזה וחטאו עד שעודנו העמיד מרחוק במיעוט המדריגות לכן לא הי' מקום כלל לתשובתם וכמ"ש לעיל באות ב', וזהו שאמר הש"י ועתה פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם דכיון שאין מקום לתשובתו וכמ"ש שוב בלתי אפשרי שיתכפר לו רק ע"י יוה"כ ומיתה ממרקת עיין היטב במס' שבועות דף י"ג ע"א ברש"י ד"ה ורבנן:
ד ומטעם זה נמי בחטא העגל של דור המדבר לא ניתן למחול גם ע"י תשובה שבשעה שעמדו על הר סיני פסקה הזוהמא ונחלש כחו עד אשר לוקח מקרבינו והעמידו הרחק הלאה מאתנו רק שבחטא העגל התגרו בעצמם והתקרבו אליו והכניסו את האורב הצורר אותם בקרבם מחדש, ומש"ה לא הועילו בתשובתם מאומה כמו גבי אדם הראשון, וצרורה ושמורה חטאתם לדורי דורות, וזהו שכתיב וביום פקדי ופקדתי ע"ח, שיעור הכתוב כן הוא, שמידי דור דור שיגיע העת ללמד זכות עליהם ולהקטין עונותם, מפני עוצם כחו של הצר הצורר אותם הוא יצרם הרע כדכתיב ואשר הרעותי, אזי ממילא יתעורר המדת הדין לקטרג ולהעיר חטא העגל ואותם שחטאו בעצמם בלא פגיעתם כלל, וזהו דכתיב וביום פקדי שהוא לשון חסרון (כדכתיב ויפקד מקום דוד) כשאחסור מהם חוטי עונותם ודוק רשעם, וכמ"ש אזי מזה עצמו תתעורר חטאתם שחטאו בעגל עד שלא נאחזו בסבך עבותות עבודה כבידה כזו ונקל מאוד לפניהם להסתולל בדרך הישרה והנכונה, בהדרגה קטנה, ורק בדבר והפוכו לחפש אחרי האמת ולהרחיק מן השקר הרחק הלאה, והי' התנגדות לעבודת ה' ית"ש רק כקורי עכבש ונוחה לכבשו לכן כתיב בתחילת הבריאה וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאוד זה יצה"ר שהתנגדות כזה מסלסל העבודה במעשי) שכל עבודה שהיא בפשיטות בלא התנגדות כלל יצאה מכלל העבודה לגמרי ונקרא בסוג מקבל שכר שהרי לא ימצא שכר גדול מזה שעובד את מלך מהקב"ה ועל דרך שהמלאכי' והגלגלים עובדין אותו שעבודתן הוא עיקר מגמת שכרן אולם לאחר שחטאו בעץ הדעת ונתכפלו עבותות הבחינות והמדריגות, וכן אח"כ כשחטאו בעגל, לאחר שפסקו הזוהמא וחזרו והעירו את כחו של ההתנגדות עד למעלה עד שיקשה מאד לכבשו על זה מתאונן הש"י כדכתיב ואשר הרעותי:
[ה] ובמסילה זו נקומה ונעלה להאיר עינינו ממחשכי עפעפינו, בדבר שלא נענה אדון הנביאים במי מריבת קדש לאחר כל התפילו' והצעקות, וטרם כל נסורה נא ונראה אשר דיבר אדון הנביאים פעמים (דברים א' פ' ל"ז גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם ד' פ' ק"א וה' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן וכו' הכי יתעלה אחד מהשלמים כשנלכד באשמו כשיכחידנה במתק שפתיו ויצמידנה לאחת מן המסיבות באמרו שרק המה היו בעוכריו שהאליצוהו לזה כדי שיצטדק את עצמו, עוד חזות קשה מאלו ראה ראינו בתחילת נבואתו שמאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו, ולגאלם מעבודת הפרק מיד פרעה ומיד נוגשיו ושוטריו וימאן בטענות שונות ובמסיבות קרובות ורחוקות הלא זה משה האיש אשר השליך נפשו מנגד בעד כללות עמו ולעת אשר תצלנה אזניו שהגיע קול התור לגאלם מיד מצרים יטמון ידיו בצלחת ויכביד אזניו משמוע וירא מגשת אליהם ככתוב בשמות ד', ובשגם לאחר שפרק הבורא יתברך ממנו כל מעמסו בעילות שונות ובהשכילו במעגלי צדק ופנים מסבירות להתם כל מדברותיו מהחל ועד כלה בשבעה ימים מתאומים כאשר ערוכים שמה בפרשה שלימה עודנו נתן מגרעת בלא מאומה באמרו באחרונה שלח נא ביד תשלח, ולדעתינו השפלה אם תקראנה אותנו כאלה גם לעומת שר ומושל מן השרים אשר יבקש מאתנו להיטיב עמדו בחטיבה אחת, ונחפשה ונתורה אחרי מסיבות שונות אשר יוכלו להתגולל מזה כשנמלא משאלתו והמושל השכיל אותנו בנועם מדברותיו והחכמנו ברוב תבונתו ועזוז נוראותיו כי לא יפול משערות ראשינו ארצה ולא תגרעו אפס מנהו ועוד עלה תעלו על במתי עב וגפי מרומי קרת ולאחר אריכות הדברים הנה והנה ונתבונן כי צדקו דברי המושל ההוא ואין דרך לנטות ימין ושמאל מדברים המאושרים, עוד נפעור פינו באחרונה לאמר, אנחנו לא חפצנו באלה הכי קצרה ידך לשאול כזאת מאחרים הלא תגדל עונותינו מנשוא הלא חרה יחרה אפו במו באמרו כהתל באנוש כמוכם תהתלו בי, ומה לכם להלאות אותי מימים ימימה, בטענות נפוצות אנה והילך הלא תטיבו אם דברתם כן בראשונה והנה טרם כל נפרוק מעלינו עיקר הקושיא בכללות, מה ראה רועה נאמן על ככה שלאחר שהשתרגו אחיו בעול עבודה קשה ערב לנפשו לעמוד מרחוק הלאה ואימץ לבבו והתעצל בשליחותו [ואח"כ נפרש בעזה"י על סדר הפרשה שם ונראה לפענ"ד דהן נתורה נא ונראה במשל ומליצה, אם בא יבא אליהו נביא, לאיש ירא ושלם, ויאמר לו צר לי עליך אחי, בראותי כי תתמרמר מדי יום יום במלחמתך הקשה והכבידה נגד היצר יומם לא תשבות ולילה לא תנוח, אנכי אשים נפשי בכפי, ואשא רנה ותפלה לה' צבאות בעדך כי ירחיק הצפוני ממך הרחק הלאה, ואז תעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב בכל נפשך כחפץ ותשוקת לבבך והנה במשקל הראשון נראה כי דבר גדול דיבר הנביא ושמח ישמחהו ויחייהו, אולם לאחר שיקול דעתו הדק היטב השב ישיבהו, אם כנים הדברים, כי אליהו הנביא אתה מדוע חרצת משפטי להמיתים כי כל מה אשר יבוחר אל כל החיים, ויש בבטחון שטרם שנלך וניסע מעל פני תבל', נזכה לעשות נחת רוח ליוצרינו ית"ש, כאשר נעמוד במבחן נגד יצרינו הרע שבקרבינו, ונלחום נגדו בכל מעוזינו, ואזי נשלים תכלית הבריאה, אשר שולחנו הנה, והן עתה אשר חפצתי לבערו ולהתימו מכל וכל מקרבי הנמצא כמוהו איש אשר רוח אלקים בו, שיחפוץ עוד בחיים כאלו, שאל תכלית המתואר לכל חי לא יגיע עוד, שכל פינה ועבודה שאין בהם התנגדות מה, גם אם ירבו מספרם, הכי נחשב מאומה, ובעמל אנוש ימצא ועם בני אדם ינגע, והן זה מושג מעצמו ומבואר מספרים קדושים שכל נביא ונביא אשר ישולח מאת המקום לכללות העדה הקדושה בתדירות, ובפרט הנביא אשר ישולח, להנתן דת ותורה על ידו אזי הדבר מתחייב שיגער ה' בהשטן לבל יפרץ פרץ כנגד הנביא השליח הנאמן ההוא ולבל ישלוט בו מאומה מקטן ועד גדול, למען לא יתחלל חלילה קדושת שמו יתברך אם יחטיאו היצר באחד מן החמורות ובפרט בכבוד העדה כולו שמצינו שחס הקב"ה על כבודן של צדיקים יותר מכבודו ובאם יפשע חלילה הנביא הנאמן אח"כ באחת מן החמורות הללו כל העדה הקדושה והצדיקים והחסידים והישרים שבקרבם, יהי' לשמצה בקמיהם ולחרפת עולם ולקיקלון ודראון לכל בשר לכן לוקח ממשלתו של היצר מן הנביא והשליח ההוא לגמרי לבל יתרוס נגדו כמלא נימא לכן הבורא יתעלה שחפץ חסד הוא בכללות כל עם ועם, וגם בפרטות לכל איש ואיש כמעשהו כן יופיע אור חסדו עליו בהשגחה נפלאה עד למכביר לכן אם חפץ יחפוץ ה' בדור מני הדורות להגלות למו מעגלי צדק בדרכי עבודתו הקדושה ויבחר לו אחד המיוחד שבעדה, ויופיע לו בזיו חסדו שפע נבואתו בשפע רב וימסור בידו כל הטבעיים להטותם לכל אשר יחפוץ ויעשה על ידו נסים ונפלאות למען יאמינו כי עבד נאמן הוא לפניו, וה' שלחו להורות להם הדרך אשר ילכו בו והמעשה אשר יעשון ולוקח ממנו את שלטון היצר לבל יחטיאו חלילה וכמ"ש לעיל וחלילה לאל מרשע גם לאיש אחד בעבור יטיב לעדה שלימה במה שיפיר יצרו ממנו ובגלל זה ישביתו מעבודתו השלימה לכן ישקיף ה' וירא לו ויבחר באיש אשר כבר השלים חוקו בדרכי העבודה וה' ית"ש ברוב רחמיו וחסדיו יאריך ימיו כדי להצדיק את בריותיו על ידו, או שגלוי וידוע לפניו שכבר עמד במבחן ובנסיונות שונות שהגביר על יצרו וגלוי וידוע לפניו שלא יטה עוד אחרי יצרו לכן לא יוגרע אפס מנהו במה שישביתנו ויפירנו מאתו ועפ"י הוצעות הדברים הללו לא יתקשה לנו עוד על אדון הנביאים על דבר שהרחיק א"ע מלילך בשליחותו לגאול את עמו, כי לגודל ענוותנותו נדמה לפניו שעודנו לא החל לעבוד את הבורא ית"ש, ולגודל תשוקתו והתלהבות לבבו לעבדיהו בעבודה שלימה ביותר ויותר מני אשר יחפוץ העור לעינים והחרש לאזנים ונכה רגלים לתהלכות מישרים בתשוקה נמרצת עודנו ביתר עוז יתלהט בקרבו כאש מתלקחת רבות התשוקה בעבודתו ועתה שעודנו באיבו ובאיתן תשוקתו יקטפהו ה' וישביתו מעבודתו, כי כאשר ילך בשליחותו תמיד אזי ישבית יצרו ממנו, ושוב יצא מגדר העובד לגמרי ויכנס בכלל מקבלי פרס בעולמם כמו שנזכה לעיל שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשן ונהנין מזיו השכינה, הנמצא כמוהו מתן שכר גדולה מזו הלא כל חפצים לא ישוו לה שמתענג ומתעדן בעידון גדול הרוחני כזה, כשגלה ממ"ה הקב"ה ומדבר אתו פא"פ בעודנו בעולמו מה שלא יזכו לזה כמה צדיקים בעידן עידנים לאחר פטירתם מן העולם ולפי שהכל גלוי לפני ה' ית"ש וידע מתחילה שרק מפני ענוותנותו הגדולה אימץ לבבו לבקש כאלו שיניחנו מן השליחות מפני עוצם תשוקתו וחמדת לבבו בערה בקרבו שבכל ימי חיותו בעולמו ועבדהו בעבודה שלימה ובהתגברות ובעיזוז כחו ובר לבב וללחום מלחמת ה' נגד כל התנגדות האפשרי מן היצר שיאמיץ נגדו בכל אומץ ועיזוז כמאמרם כל הגדול מחבירו יצרו גמ"מ לכן הרהיב בנפשו עוז לפרוש כפיו ולבקש שיבור לו השי"ת איש אחר הגדול ממנו בזה שכבר השלים חוקו בעבודתו עד תומם וכמ"ש לכן לא נחשב לו בעיני ממ"ה לשום חטא וחסרון בזה אלא לנחת רוח הי' לפניו שנמצא כזה בעולמו שישליך מנגדו כל חמדת תבל ומלואה וכל התענוגים והעדונים אשר התעתדו ליום אחרון כאפס וכאין יחשבו בעיניו נגד אשר תתיקרנה עבודת אלקים לבד לעומתו וכאשר תתחקה אפס מנהו כטיפה מן הים בקירות לבב הדורות הבאים אחריו אזי ממנו נקח לעבוד את ה' אלקינו בתשוקה נמרצת כאשר נשים אל לבבינו כי כל זה עבר עליו לעת אשר עזב את ארץ מולדתו ואת עמו ואת משפחתו הרמה והנשאה והי' במדריגה התחתונה וירודה שהעמיד עצמו לרועה צאן בארץ נכרי' אצל עובד גלולים יתרו חותנו ולא קותה נפשו לשוב עוד אל ארץ מולדתו וכאשר הציץ בין החרכים כי פתח לו פתח תקוה במרומי קרת שישלוט על כל עמו ועל פרעה וכל עמו ועולה על גביהם שיתענג בעידון וזיו הרוחני לדבר עם מלך מההקב"ה ולילך בשליחותו אשר אין מדריגה למעלה הימנו ובכל אלה לא יחליפנה ולא ימירנה תחת עבודתו לאלקים ובשגם שכל זה עבר עליו טרם שנכנסנו לברית וטרם שנתקשרנו בעבותות כבלי התורה במעמד ה"ס וטרם שנתפרסם שמו הקדוש והנורא בנסים ונפלאות רבות עד אין מספר והראה לנו חיבה יתירה באהבה נפלאה בתתו לנו לעדה שני לוחות הברית במכתב ידו חרותים עלי לוחות בפלאי פלאות ואיך לא נכסה בחרפה את פנינו ונשכבה בכלימתנו ונהי' לבוז ולקיקלון בעינינו שעזבנו את עבודתו כמה וכמה בעבור חמדת ותאות העולם שחלף ועבר וכמעט רגע כלה ותמה והדברים עתיקים ואיש הנבוב ילבב, וה' ית"ש יעזרנו ויאזרני חיל, ונשוב ונתרפס בעבודתו השלימה ונזכה לתקן את אשר פגמנו עד כה:
ו עפ"י הוצעת דברינו הללו, נלקטה הנה הכתובים בפרשה הנ"ל הקשורים והעטופים לדרוש זה והנה לאחר שהציע השי"ת שם שמות ג' מפסוק ז' עד פסוק י"א] שנכמרו רחמיו על ישראל וחפץ לגואלם ולהביאם על אדמתם, ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ"י ממצרים, ויש להבין הכי שאל ממנו שהוא יגאלם בכחו או בזכותם הלא בפירוש דיבר לו שילך בשליחותו של הקב"ה וכמ"ש בפסוק ח' וארד להצילו ובפסוק י' ועתה לכה ואשלחך וכו', גם מה שהשיב לו הקב"ה שם בפסוק י"ב ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, הלא כל האותות ומופתים לדבר רק כשיקרה האות והמופת יאומן גם בדבר העתיד לבא, ואיך יפול דבר אות העתיד לבא על דבר ההוה ונראה ליישב על נכון דמבואר בסנהדרין דף צ' גבי חנני' בן עזור שמתחילתו נביא אמת ולבסוף היה נביא שקר, ולמ"ש בשם ספרים קדושים שמכל הנביאים כלה והתם מהם מסער פתוי היצר, איך נהייתה כזאת שנתהפך לגמרי וכן גבי שלמה מצינו להדיא שנראה ה' אליו ומ"מ נשיו הטו לבבו, איברא לק"מ דזהו בנביא שנתנבא בקביעות ובתדירות, אבל היכא שלא התנבאו אלא דרך עראי עודנו לא נשתנה מתורת כל אדם, וזהו שהשיב משה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציאם בפעם אחת הלא ידעתי קשי ערפו ואצטרך לבצוע הדבר עד כלה שאלך בשליחותו של מקום בקביעות ובתדירות ועל דבר אשר עודנו לא הורגל בנביאות נסתפק בעצמו אם הוא נבואה אמיתית מאין סוף ב"ה אם לא לכן הניח זה על בחינה אמיתית, אם ידע מכאובי לבבו הטמון בקרבו ידע שנבואה אמיתית הוא כי אין מי שיודע מחשבת לבב בני אדם רק הש"י לבדו לכן השיב לו הש"י כן הדברים שלא בפעם ופעמים ישלחם ואנכי אהיה עמך בתדירות ויצטרך שיתבטל ויתבער היצר מקרבך לגמרי, ורק בעבור זה תתמרמר נפשך, ולכן הנני מבשרך כי בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים וכו' ויזכו למתן תורה על ידך, וכל המזכה רבים זכות רבים תלוי בו, ומה שיעבדו כל ישראל את הש"י בהתגברותם על יצרם ע"י התורה שאתן על ידך כמאמרם בראתי יצה"ר בראתי תבלין וזהו התורה הכל יחשב לך כאלו אתה התגברת ולחמת מלחמתם ושיעור הכתוב כך הוא, וזה לך האות שיתברר לך בבירור גמור כי אנכי שלחתיך לאשר תראה שידעתי עיקר מגמת לבבך הצפון בקרבך, שדאגת ונצערת במר נפשך על שביתת צד התנגדות מקרבך, ונחמתיך ורפאיתי לך במה שהודעתיך עתה כי אתה תהיה שליח הנאמן שאתן התורה להם על ידך ותזכה לזכות דור אחר דור וזכותם תלוים בך, ואחר זה קבל על עצמו משא השליחות רק שתחזיר על כל צד מהצדדים לאמת השליחות בכל עבר ופינה ולהטיב לכללות בני ישראל שתתקיים נבואה זו חיש מהר ולא ידחה ע"י שום מסטין וקטרוג כנגדם או שאולי יוסיפו לחטוא עוד ממה שחטאו עד הנה, וירא לנפשו כדרך שמצינו ביעקב וירא ויצר לו, שירא שמא יגרום החטא ורצה אדון הנביאים לעמוד בפרץ הזה וכמו שנבאר:
ז הנה רבותינו הראשונים הקשו קושי' עצומה דמצינו בירמי' ך"ח פ' ז' כשהתווכח ירמי' עם חנניא בן עזור לפני הכהנים ולעיני כל העם וכו' ויאמר אך שמע נא הדבר הזה אשר אנכי דובר וכו' הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן העולם וינבאו אל ארצות רבות וכו' למלחמה ולרעה ולדבר, הנביא אשר ינבא לשלום בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת, תמצית הדברים כשמתנבא לרעה ונתהפך לטוב בזה לא נוכל להחזיקו לנביא שקר כי ע"י תשובה נחם ה' על הרעה כאשר היה בנינוה בנבואת יונה, אבל כשמתנבא לטובה ולשלום ולא נתקיימה נבואתו נדע בבירור כי בזדון דברו הנביא ההוא ולא מפי ה' יצאו הדברים כי הנבואה אשר שלחו ה' לטובה בלתי אפשרי שתתבטל ושם י"ח פסוק ז' אמר בהיפוך מזה רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו, ורגע אדבר על גוי וע"מ לבנות ולנטוע ועשה הרעה בעיני לבלתי שמוע בקולי ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להטיב אותו, הרי שגם כשיתנבא לטובה אפשר שלא תתקיים מפני רוע מעלליהם ורמב"ם מפרק קושיא הזאת בידו החזקה, ויצא לחלק דכל כמה שלא ציוה הקב"ה לנביא ההוא שיבשר הטובה ההוא רק שמראה לו את העתיד לבא ע"ג וע"מ [וכדרך שמצינו באברהם המכסה אני מאברהם אשר אני עושה] אזי אפשר שיתבטל הטובה ההוא שיחטאו אח"כ, והיכא שיצוהו הקב"ה שילך בשליחותו ויתנבא בשמו הטובה ההוא, אזי תתקיים בבירור ולא תתבטל לעולם גם כשיחטאו אח"כ מ"מ תתקיים הנבואה ההוא בכדי שלא יתכזב הנביא ויחזיקהו חלילה לנביא שקר, והוא עד שמצינו שיותר הקב"ה חס על כבודן של צדיקים יותר מכבודו [כמו שמצינו גבי ירבעם מלכים י"ג] ולעוצם כוונה זו החזיר אדון הנביאים לכל הצדדים שתתקיים הנבואה ההוא בהחלט ולא תתבטל ע"י שום קטרוג שבעולם ובשגם שאריכות הגלות וישיבתם במצרים הי' בעוכרם שיוסיפו לחטוא מידי יום ביומו כמ"ש וירעו אותנו המצרים וכש"פ השל"ה הקדוש, לכן רעדה אחזתהו מפני הקטרוגים שיעלו עליהם ותתבטל חלילה הנבואה ההוא או שידחה לעדני עדני וכמו דאי' במ"ר פ' וישלח אמר ר' יודן אמר לו המקום שוב אל ארץ אבותיך אעפ"כ וירא יעקב מאוד אלא מכאן שאין הבטחה לצדיק בעוה"ז וכו' ר"פ בשם רחגין דצפורין אמר ויען בניהו ב"י את המלך ויאמר אמן כן יאמר וכו', והלא כבר נאמר הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה אלא אמר הרבה קטגורין יעמדו מכאן ועד גיחון, ולפי תירוצו של הרמב"ם הנ"ל וכמ"ש בכוונתו על ציר זה סובבין והולכין דברי המדרש שכ' שאין הבטחה לצדיק היינו מה שהבטיח הקב"ה בעצמו וכן במה שהביא המדרש מדברי הימים א' ך"ב הנה בן נולד לך וכו' שלא ע"י נביא נשלח לו נבואה זו רק לדוד עצמו כמ"ש בפסוק ח' ויהי עלי דבר ה' לאמר כו' וע"ז קאי מ"ש להון ועי' בגבורות ה' פ"ז יתיישב בזה מה שהקשה שם על דברי הרמב"ם הנ"ל, והנה בהשקפה ראשונה שם משה עיונו בדברי ה' ית"ש [שמות ג] ויאמר ראיתי את עני עמי אשר במצרים וכו' וארד להצילו ולהעלותו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה וכו' שכל זה הוא כמתאונן על ישראל ומגלה תעלומות לבבו לעבדו הנאמן והוא כדרך אמרו המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, ונמצא שעיקר גאולה זו הוא רק בדרך הבטחה ולא בתורת שליחות שהרי לא צוה לו שילך בשליחות ויאמר כן, ומה שאמר לו בנבואה זו לכה ואשלחך אל פרעה נמשך על מה שמפרש לקמן שיאמר לו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר כו' סוף כל הדברים שעודנו לא נשלח בסוג השליחות על גאולה שלימה, לכן סיבב משה בדברים שאמר והן לא יאמינו לי עד שהוציא ויפיק מפיו של הקב"ה שיחול ענין השליחות על גאולה שלימה כמו שגילה לו הקב"ה מתחילה באמרו וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה וכו' כן יקים בשליחות מיהת לישראל עצמם, וגם חשקה נפשו שיתגלה הנבואה זו בפועל דמיוני כמו שהאריך וגילה לנו רמב"ן בזה שנבואה שכבר נקבע והושרש בפועל דמיוני, כן יקום לעולם בלי קטרוג, וזה ג"כ בכלל תשובתו שהשיב מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את ביממ"מ וכיון שלא אוציאם מיד בשליחות הראשונה יש לחוש הרבה לכמה קטרוגים ושמא יתלכלכו בחטאים אח"כ, לכן סיבב בטענות שונות עד שאמר לו השי"ת שיעשה אותות ומופתים לעיני ב"י ובזה כבר הפליא לעשותן בעד עמו ולטובתם עד למכביר בראשון שיחול תורת שליחות על הגאולה שלימה ולהעלותם לארץ ישראל בנבואתו בפה מלא לזקני ישראל שצוהו שיאמר להם שנשלח מאת הש"י בנבואה זו ובשגם שיהיה בפועל דמיוני באותות האלו כאשר כתבו בזה המפרשים שלפנינו בכדי שיתקיים הדבר בלא דיחוי לזמנים אחרים, עי' באלשיך ובמעשה נסים, אולם מתחילה עלה על דעתו שהקב"ה ירפא ויקיל כבידות פיו ולשונו למען ירוץ השומע בשליחותו וכאשר עברו עליו שבעה ימים ולא השתנה מאומה, צעק ואמר בי אדוני לא איש דברים אנכי גם מתמול כו' הגם שבטחונו חזקה ואמוצה שה' ית' יהי' עמו, אולם חכה בדבריו למען יוציא הדברים ברורים כשמלה, וכל זה אימץ וחיזק רק לטובת עמו בכל פרטותיהן, ולכן כאשר השיב לו הש"י ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך המכוון שהשכינה בעצמו מדברת מתוך גרונו של משה כמ"ש במדרשים במפורשים ונמצא שכל דבורו לא יהיה כלל בתורת שליחות כיון שהקב"ה בעצמו ידבר כן, לזאת רעדה אחזתהו שעודנו לא יצאו מכלל זה שאולי תתבטל הנבואה ההוא לגמרי וכמ"ש לעיל או שידחה לזמן כביר, ותתמרמר נפשו בקרבו וצרח במר לבבו ויאמר בי אדוני שלח נא ביד תשלח שהרי על ידי לא יהיה עוד בתורת שליחות לכן מוטב שתשלח ע"י מי שידבר בעצמו למען יקום דבר ע"י שליחות ששוב אי אפשר לעולם שתתבטל וזהו שביקש שלח נא ביד תשלח ע"י מי שיכול להיות שליח בבשורת הגאולה, אולם הש"י חרה אפו עליו והוא כדרך שמצינו במ"א שאמר לו עד שאתה מצוה אותי על בני צוה את בני עלי, יען שעיקר היסוד שנכנסת בעובי הקורה עד כה לבל יגרום החטא שתתבטל הנבואה זו בכללו לא ישרה בעיני השי"ת ליסוד נשגב לבנות דיק עליו שהרי לא אמרתי לך עד הנה שתוציאם בזכותם או בזכות אבותם שתתירא שאולי ע"י שיחטאו יתמעטו הזכיות רק למען ידעון כל יושבי תבל כי ה' הוא אלקים ע"י נסים ונפלאות שיעשה אותם ולמען בריתי אשר כרתי עם אבותיהם בחרתי בזרעם אחריהם וגם לפום דבריך הלא אהרן אחיך כו' והוא יהי' לך לפה, הרי ע"י יתקיים השליחות בהחלט שהרי הוא ידבר בעצמו ע"י שליחותיך ברצוני שהרי צויתיך לשלחו בשליחות הנכבד הזה ועי' לקמן בדרוש ג' ממתן תורה שם נבאר אי"ה באריכות שכל הנסים והנפלאות שהיה קודם מתן תורה וגם לאחר מתן תורה מה שהיה ע"פ הכרח כגון המן והבאר וענני הכבוד בכל אלו וכדומה לא ניכה להם מזכיותיהן אפס מנהו שהקב"ה הפליא לעשותן למען יתגדל ויתקדש שמו הגדול בעולמו, ויכירו וידעו שגם הטבע וכל המקריים הן המה שלוחי השגחה מאתו וכולן עושין רצונו כאשר נגזר עליהם מאת השי"ת:
ח ובמה שכתבנו יומתקו לנו הכתובים בפ' פנחס בן אלעזר וכו' השיב את חמתי כו' בקנאו כו' ולא כליתי את ב"י בקנאתי. לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל, ולא נוכל לכלכל בפשט' דקרא במה יתלכד משפט השלום בין אדם לקונו, וגם יש לדקדק במאי דכפל הקרא לאמר תחת אשר קנא לאלקיו שהרי כבר התחיל בזה בתחילה, ונראה דהנה בח"ה פ"ה בשער יחוד המעשה מביא מעשה בשם חסיד א' שפגע אנשים שבים ממלחמות אויבים ושללו שלל אחר מלחמה חזקה אמר להם שבתם מן המלחמה הקטנה שוללים שלל התעתדו למלחמה הגדולה אמרו לו ומהו המלחמה הגדולה אמר להם מלחמת היצר וחייליו וכו' יעו"ש, וכאשר נשים אל לבבנו בפנחס אשר חרף נפשו וכפסע בינו ובין המות, בדבר שאם בא לישאול ולמלוך אין מורין לו כדאי' בסנהדרין פ"ב ע"א אתמר נמי אמר רבב"ח אמר ר"י הבא לימלוך אין מורין לו ולא עוד אלא שאם פירש זימרי וכו' נהפך זמרי והרג לפנחס אין נהרג עליו שהרי רודף הוא שם רש"י בד"ה אמר ר"ח קנאי הבא לימלך בסנהדרין בשעת מעשה אם יפגע בו אין מורין לו שלא נאמרה אלא למקנא מעצמו ואינו נמלך וכיון שקינא לה' צבאות בדבר שלא נצטוה לעשותו בהחלט שהרי אם בא לישאול אין מורין לו והשליך נפשו מנגד רק לעשות רצון הבורא יתברך לבד בדבר שאם הניחו ולא עשאו לא נתיירא ממד"ה או מאיזה קטרוג בעידן רותחי שגם התורה לא חייבתו בכך רק לאשר הלהבה נפשו בקרבו והשקט לא יכול לחוס על נפשו ולעזוב רצון קונו ורוח קנאה לבשתו למלאות רצון קונו לבד, לכן בפלס מאזני צדקו שפטהו ה' יתברך כשם שהערה נפשו נגד ארבעה ועשרים אלף שבטו של שמעון בדבר שהעליונים ודרי מטה לא יכולין לחייבו, רק למען קנאת ה' צבאות, לכן גם הוא מעתה לא יעמוד תחת שלטון מעליונים או מתחתונים רק תחת שלטון וממשלת הבורא ית"ש לבד ושום נברא לא יהי' לשטן ולמפגע נגדו, וכיון שעיקר מלחמתן של בני אדם הוא מלחמת היצר והוא הושת להשטין ולמפגע בבריותיו לכן כאשר לוקח ממשלתו ממנו אין לך שלום גדול מזו וזהו ששלח לו הש"י הנני נותן לו את בריתי שלום, שמעתה אשביתהו ואפירהו ממנו מכל וכל ולבל יעלה הכורת עליו ולבל יחשיכהו במחשכי מזימותיו ותחבולותיו ובשגם שכבר הודעתי [לעיל באו' ה] שזאת נודע לכל משכיל שתמימי'וישרי' לא יחפצו בעבודה כזאת שלא ימצא בהם התנגדו' מה ומאוד בחלה נפשו בעבודה פשוטה כזאת, אולם נבונה ונשכילה הלא גם בעבודה שיש בה התנגדות היצר ותחבולותיו הלא לא תמצאנה ולא תכוונה רק טרם שהחל לעשות רצון קונו הן בלימודו הן בעשותו אחת מן המצות שציונו, אבל כשהתגבר על יצרו והחל לעשותן שוב יהיה כל כחותיו וחושיו ורעיוניו ושכלו ונפשו מקושרים בעבותות האהבה לעשות רצון קונו בלא שום התחלקות לבב ומחשבה אחרת וכמאמרם ז"ל בכל לבביך שלא יהי' לבך חלוק עה"מ וגם בשני יצריך וכזאת הוא עבודה הכשירה הנבחרת לנחלת עובדי ה', אבל חלילה לו שישאר לפניו עוד פרסה שיסיתהו גם בשעתן כשעושה המצוה או בשעה שמתפלל לפניו כי כזאת רק עבודת הפכפך ואיש זר, לא באלו יבחרו הצדיקים ותמימים, ועתה שקול נא הדבר במאזני צדק את גודל התגברות של פנחס בשעה זו שהצליחו מעשה שטן עדי שמים לרום שהמית והדיח כמה וכמה אלפים מבנ"י בתועבות רבות כאלו בזנות וע"ג שצמדו לבע"פ והחל הנגף בעם הלא התגברות והתנגדות כזאת אשר הי' לפנחס בשעה זו, לא נמצאנה לאלף צדיקים לו יחיה אלף שנים, ונצטרך כל התגברותם של כל שעה ושעה אם במאזנים יעלו הן המה כעלה נדף נגד התגברותו של פנחס בשעה זו לבדו, ואם יחלק התגברותו של שעה זו לבדו לכל ימי חייו עוד יתרון לו במלחמתו להתנגדות יצרו מכמה וכמה צדיקים של כל ימי חייהם וזהו שמסיים הכתוב שאל יחוש ואל ירא לנפשו לקבל את בריתי שלום תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בנ"י, הכוונה בזה שהרי כיון שלא נצטוה על זה בהחלט, רק קנאת ה' צבאות לבד, והשליך נפשו מנגד, ובשעה ששלטו מעשה השטן שפרש רשתו והצליח ידו וכחו ברוב עוז על כל בנ"י, ומזה תוכל להשכיל ולהבין את גודל כחו והתגברותו נגד פנחס שיכלא בביתו ואל יסכן בעצמו שהלא כמו שער בנפשו של היצר שבעשות פנחס כזאת יורידהו עשר מעלות אחורנית ויבתרהו בתוך וישליכוהו מאיגרא רמי לב"ע ובכל אלו התאזר פנחס חילו ואימץ נגדו והפליא לעשות כאלו, הלא ספק יספוק לו התגברות כזאת גם אם תחלקנה לכל ימי חייו, יחדיו יהיו תואמים כעבודה אחת שלימה הנמשכת מאז עד עת סילוקו מן העולם, לכן יתענג וינעם כעידן הנצחיי במה שאסירהו ממנו ויבטח בטח רבה כל ימי חייו יהיה עבודתו תמה וברורה כמלאך משרת בקדושה ובטהרה רבה ועצומה נוראה נשגבה, וזהו ששנה לן רבי תנחומא במדרשו דמה דכתיב גבי רחב [יהושע ב'] ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו בלשון יחיד מפני שפנחס וכלב הי' ופנחס עמד לפניהם ולא ראוהו לפי שהיה כמלאך, לפי שעיקר ההבדל והגבול בין בני אדם ובין מה"ש הוא מפני התחלקות והתנגדות שבקרבו, ולפעמים מנצחהו ופעמים ינצחוהו ומה"ש עומדים ומשרתים לפני ממ"ה בעבודה ברורה ותמה בלא התחלקות מאומה ובתדירות, לכן גבי פנחס שנתן לו ברית שלום התגבר בעבודתו ונזדכך גוויתו כמלאך משרת ועת שהתקשר והתדבק עצמו בכל קירות לבבו וכל עשתנותיו וסרעפי לבבו בבורא יתעלה, ואפ"ל בדרך רמז מה דכתיב גבי פנחס תחת אשר קנא לאלוקיו שהרי מרגלא בפומא דתלמודא לדמות ולכנות העולם הזה בשם ער"ש ועוה"ב בשם שבת כמאמרם מי שלא טרח בע"ש מה יאכל בשבת, ולפי שבעוה"ז טרדותיו רבות ומלחמה רבה עליו מדי יום ביומו כמאמרם יצה"ר של אדם מתגבר עליו בכל יום ויום, ועוה"ב כולו שבת ששם מנוחה שלימה ושליו ושאנן והשקט וצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם שמשיגים תעלומות רבות בהשגות נשגבות בפנימיות תה"ק ולכן כיון שהסיר גירוי ופיתוי היצר מפנחס מכל וכל גם העוה"ז נדמה לפניו כשבת שכולו מנוחה וזהו דכתיב הנני נותן לו את בריתי שלום תחת אשר דהיינו האותיות שאחרי תיבות אשר שהן אותיות שבת שזכה לזה מפני שקינא לאלקיו:
ולפי דברינו הנ"ל ניחא מה שאמר אדון הנביאים גם בי התאנף ה' בגללכם, שלא להקל מעצמו חטאו דיבר כזאת רק להגדיל כחו של תשובה שתשובה עומדת אפי' לחמורה שבחמורות והא דלא ניתן לו למחול גם לקל שבקלות הוא מפני שהיה שליחו של הש"י וסרסור בין קונו ובין עמו ונתן התורה ע"י לזאת לוקח ממנו כל צד התנגדות והתחלקות שבעולם וכיון שחטא בלא גירוי היצר ותחבולותיו לכן לא ניתן למחול וכמ"ש לעיל באות ג' ד', וכל זה נסתבב ונתגלגל לו מפני הכרחיות של עמינו ב"י שהיו צריכין לכך וזהו שאמר בגללכם שעל ידיכם נחשב לי הקל שבקלות כחמורה שבחמורות, ולא ניתן למחול גם על ידי תשובה חזקה ובצורה:
ט ולפמ"ש גם עיקר הדבר מה שסירב מתחילתו היה מפני גודל ענוותנותו, ונמשל לו כאלו עודנו לא התחיל לעבדהו, ובשגם שהענוה הוא המדה הגדולה שבכל המדות מ"מ באחד מני האלף יגרר ממנו איזה דבר שלא כרצונו, וזהו שכתבו כמה רבוותא שמעה שאכלו מעץ הדעת נתערב טוב ברע ור"ב ואפי' בכל המדות טובות ורעות וגם בתורתינו הקדושה עצמו יש איזה אחיזה כטיפה מן הים וז"ש לא זכה נעשה לו סם המות ועי' בבה"ע שעיקר החטא של מי מריבה לדעתו היה רק מפני ענותנותו הגדולה שנאמר שם ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן וירב העם כו' ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אה"מ כו' דנראה או לפני העדה שברחו ויסתרו מפניהם והי' חה"ש לפי שעתו והיה לו למשה לומר מעצמו אל הסלע שיתן מימיו ולבטוח בטח שכן יקים ויהיה כיון שהדבר בעצמותו היה מן הכרחי, ומזה למד יהושע תלמידו במלחמתו בגבעון שאמר מעצמו שמש בגבעון דום כו' כיון שהיה הענין נחוצה, אולם מפני ענותנותם יראו לנפשם שאינם כדאי לזה ושמעתי בשם הגאון הצדיק החכם הכולל מוה"צ רב דק"ק ברלין זצ"ל שפי' בכוונת הכתוב תהלים קי"ט זדים הליצוני עד מאוד מתורתך לא נטיתי וכו' זלעפה אחזתני מרשעים עוזבי תורתיך, מתחילה דיבר נגד הלצים שכפרו בתורה לא יראתי מאומה ואני מתורתך ל"נ, אולם זלעפה אחזתני מאותן שמביאים עוד עזר לדבריהם המוטעים מדברי התורה הקדושה, ולשון עזבי הוא מגזירת עזוב תעזוב עמו ודפח"ח, ונראה הא דכתיב בד"ה ובנביאי אל תרעו דה"פ אל תאיצו לחטוא בדיעות זרות ותחזיקו דבריכם מדברי הנביאים עצמם, ועי' נדרים ל"ח גדול מה שנאמר בשמואל יותר משנאמר במשה דאלו במשה רבינו כתיב לא חמור אחד מהם נשאתי דאפי' בשכר פירוש בע"כ אפי' בשכר הא ברצון בעלים הי' שוכר, ואלו גבי שמואל אפי' ברצון לא שכרו דכתיב ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו כו' משמע אפי' מרצונו] ודייקא בלשנא ואמרו גדול מה שנא' ולא אמרו שמואל יותר ממשה, דבודאי לגדולתו של משה רבינו לא הגיע, רק דמשה משום גודל ענותנותו לא עלתה ע"ד שיחניפו לו או שיכספו מפניו ויוזילו לו משער השכירות או שלא יתרצה בל"ש רק מפני כיסופא כנגדו, מפני שניהג א"ע עם כל איש ואיש כדבר איש אל רעהו והחזיק לכ"א מהם שהצטדק יותר ממנו, לפי שכלו וחכמתו של כל איש ואיש, ומה שאמרו שקול שמואל כנגד משה ואהרן, שקלו ג"כ במאזני הצדק ואמרו בלשון משקל ולא אמרו גדול שמואל וזהו שמצינן שמידה של ענוה גדולה מכולן והוא השרשי כמעט לכל המדות טובות ומפעלים ישרים וצדיקים לכן מפני שכבר נקנה לו מידה זו לקנין עצום כבר נסתעפו ונאחזו כל המדות טובות ומפעלים צדיקים וישרים בכללו עד שנקל לפניו להתנהל בכל המדות טובות ולקיים כל התורה כולה בלא עמל ויגיעה רבה אבל מי שאיננו שלם במידה זו אזי בכל מידה ומידה שיזדמן לפניו יש לו טורח ויגיעה רבה ועצומה לבל יטה מנלו ימין או שמאל ויתנהלם לאטם בדרך התורה וכרצונו ית"ש, ובדמיון זה נראה בשני עשירים נצים והא' הוא עשיר מיגיע כפו אשר אסף וקיבץ זה זמן כביר ממסחרו ומשא ומתנו באמונה, והשני יש אתו הון רב בכפלים ממנו מאשר נפל לו בירושה מקרובו, הלא הראשון יאמר לשני הגם כי קטנה רכושי משלך אולם שקולה בכפלי כפלים משלך שבכל פרוטה מסוכה עבודתי ועמלי ואמונתי, וזהו שאמרו במליצה נקיה שקול שמואל כו' דבמשקל כבדו מעשיו יותר משלהם משום שטרח ועמל ויגע בכל דבר שהזדמן נגדו וזה נכון ופשוט:
י ובזה ינעימו לנו הכתובים בפ' קרח שהם אמרו ומדוע תתנשאו על קהל ה' וישמע משה כו' ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי, המעט מכם כי הבדיל כו' להקריב אתכם אליו לעבוד את עבודת משכן ה' ולעמוד לפני העדה לשרתם כו' ובקשתם גם כהונה דמתחילת דבורו משמע שרצה להתווכח אתם בטענה נוצחת, ואמר להם המעט מכם כו' הלא זה מובן בהשקפה ראשונה, שבקשו גדולה יתירה ממה שיש להם לפניהם, וע"ז היצו ונכנסו בעובי הקורה, ונראה דאיתא בסוף מסכת מנחות ק"ט ע"ב אמר ר"י בן פרחיה בתחילה כל האומר עלה לה' אני כופתו ונותנו לפני הארי עתה כל האומר לי לירד ממנה אני מטיל עליו קמקום של חמין שהרי שאול ברח ממנה כו', ונראה דפירושו דמתחילה ירא לנפשו פן יתגאה ויתנשא והוא מידה ותכונה רעה עד שאמרו כל המתגאה כאילו כו' וגם שאם מתגאה הקב"ה משפילו כמ"ש על ממדבר מתנה כו' ומבמות הגיא לכן הצדיקים שהתנשאו שלא מרצונם ייראו לנפשם לבל יתנשאו בלבבם ויטרחו ויאמיצו בזה שיקנו להם לקנין מדת הכנעה ושפלות עד שהשפיל דעתן עליהן יותר ויותר מקודם שהתנשאו ועלו לגדולה וכבוד הזה וז"ש ר"י בפ' מתחילה כו' אני כופתו ונותנו לפי הארי מפני שירא לנפשו לבל ירום בלבבו מזה, ועתה כאשר התנשא ודאג מזה שיכל בבינתו להכנע ולהשפיל א"ע והרגיש בעצמו שנשבר ונכנע לבבו בקרבו יותר מטרם שעלה לגדולה והוא מפני שעד שלא עלה לא דאג ופחד מזה ולא אזר חיל ואומץ להכניס הכנעה ושפלות בכל יום ויום ולא השיח דעתו מזה בכל עת ועונה לכן נתדבק במידה זו בקנין שלם ומשה"ט גופה שוב לא רצה לירד ועי' ברכות ל"ד ע"ב הדיוט כמ"ש וכהן גדול תחילת כל כו' כיון שכרע שוב אינו זוקף שנאמר ויהי ככלות שלמה להתפלל כו' הרי דכל אחד ואחד לפי גדולתו ירגיל בהכנעה ושפלות ביותר ועי' חולין דף פ"ט שדרשו על פסוק לא מרובכם כו' כי אתם המעט אמר להם הקב"ה לישראל חושקני בכם שאפי' בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני נתתי גדולה לאברהם אמר לפני ואנכי עו"א למשה ואהרן אמר ונחנו מה לדוד אמר ואנכי תולעת כו' יעו"ש פירשו דלשון כי אתם המעט אין הכוונה על מיעוט הכמות דזה נראה בעליל והכוונה על דקאי מעט האיכות והן הכנעה ושפלות, וזהו שהתווכח משה אתם המעט מכם כו' הכי כבר התקטנתם והשפלתם בקירות לבבכם כ"כ עד שבקשתם גם כהונה ועי',
נתיב ב במהות ואיכות התשובה
א הן זחלתי ואירא לדבר בדברים רמים וגבוהים כאלו ובפרט שכבר דיברו בזה כמה ספרים קדושים, שקטנם עבה ממתני אולם כפי הכרחיי בדורות הללו וכאשר בינותי מפי ספרים וסופרים אדבר בעדי ולנגד ב"ג ובני ותלמידי שהעיקר בזה שמתחילה ירגיל את עצמו לדבר נכוחות נגד כל פני גבר וגבר הן מבני עמינו והן לא"י וכמאמר חז"ל שאסור לגנוב דעה"ב דייקו בריות כל מין האנושי משמע וכל משאו ומתנו יהיו באמת ובתמים ולא ידבר תהפוכות בערמה ותרמית, רק הדברים היוצאים מקירות לבבו באמת ובתמים וזה שנה בתד"א פ' ח"י ד"א לא תלך רכיל שלא תהא רך בפיך וקשה בלבבך וכשירגיל עצמו בזה יעלה מעלה מעלה, וישא ק"ו בעצמו אם לאיש כמוני, אני מרחיק א"ע לדבר דברים שאינן יוצאין מלבי לפני ממ"ה הקב"ה על אחת כו"כ וישפוך שיחו לפניו בדברים כנים ואמתיים שישים עיוני הדק היטב בהם ויאמינם על עצמו בקירות לבבו ובכל סרעפי לבבו ובכל עשתונותיו ואחר שהאמינם על עצמו, הגה יצאו מפיהו וישפוך שיחו ותפילתו לפניו יתברך וזהו שאמר דוד המע"ה האמנתי כי אדבר וכו' כל האדם כוזב כלומר טרם שדברתי לפניו הן בקבלת עול מ"ש והן בשירות ותשבחות האמנתי הדברים על כל כוחות הנפשיות אשר בקרבי ואח"כ דברתי ואל תדמה בנפשך שזהו דבר קל לכן אמר אני עניתי מאוד, כי לצמצם כליותו ולבבו תמיד לחשוב מתחילה עד שלא יוציא מפיו דבר עד שלא יאמינם על עצמו באמונה, חלטית, הוא עינוי ורידוי למאד, אמנם קבלתי על עצמי כל זה באהבה כי בחפזי כל האדם כזב, כשמדבר רק משפה ולחוץ נחשב כדובר כזב לפני המקום ב"ה, אמנם המתנהל עצמו בתרמית ובמרמה אשר בעו"ה בעתים הללו לחכם חרשים יחשב ובלשונינו הקדושה איש כזה לא יכונה בשם חכם רק נוכל הוא וכליו רעים וחטאים לאלקים ואדם, ואפי' בשעה שרוצה להתוודות ע"ח ולהתפלל בכוונה לבו נצורה בתרמית ומרמה וכבר נחשך בקרבו ובקירות לבבו ובכל כחותיו מאורות האמת וגם אם יחפשנה בנרות לא ימצאנה בשכבר נשפך בקרבו דיק וסוללה מתרמית ומרמה אשר הסכן עצמו עד כה ואין מרפא למכאובו עד שישליך מקרבו התלאות האלו וירחיק א"ע כמטחוי קשת מלדבר תהפוכות וירגיל עצמו לאט לאט בדרך אמת ואז ישוב וירפא וכל זמן שהשקר והתרמית נמסך בקרבו נגד בני אדם נדע בבירור שבלתי אפשרי לו לשפוך שיח ותחנונים גם לפני ממ"ה הקב"ה ולהתוודות לפניו בדברים כנים ואמתיים וגם לפני איש כזה קשים מאד דרכי התשובה שהרי הש"י ברוב רחמיו וחסדיו מעורר לבבות בני אדם שיעירו מתרדמת אולת ושלא יכלו ימיהם בהבלי הבלים ובתענוגת בני אדם, לכן שלח לפניהם ללכדם ביסורים שונים כפרי איש ואיש ומעללו בכדי שישים אל לבבו ושב ורפא לו ומן המידה של בעל הרחמים שיסורים שנלכדו במו יהיו מעין החטאים אשר החטיא את נפשו כדי שיאירו עיניו וידע במה חטא ובשבילם שולחו הנה אבל לאיש נוכל ומרמה הוא מן המידה ששולח לפניו מכשולים בכדי שלא ירגש לכן בעת שמתנהל את עצמו בעבירות שונות וחמורות אז יצליח ויגדיל ובשעה שנפנה לעשות מצוה ולשמור שבת וכדומה אזי נלכד ונשחת עד שנדמה לפניו שאלולי ששמר את יום השבת או שעשה מצוה אחרת אשר נלכד ברשתם לא הוקרה לפניו מכשולים כאלו ומזה תקשיח לבו מיראתו ולא ישוב עוד, איברא גם זה הוא כמידתו וכשם שמתנהל עצמו עם בני אדם בתרמית ובתהפוכות כן יתנהל עמו ממ"ה הקב"ה כפרי מעללו, וכאשר ישים אל לבבו אשר כמדתו נהייתה לו כל אלה וישליך המידות הרעות מקרבו הרחק הלאה ואח"כ ישיב לפניו אזי באברתו יסכהו ונרצה לו וזהו שקונן ירמי' עליהם ה' ך"ז ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה על כן גדלו ויעשירו דייקא במילת ע"כ שהסיבות יסבו לפניו שבעשותו המרמה הגדיל והצליח ע"י המרמה עצמו וזה שאמר שם ט' ד' ה' ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו שבתך בתוך מרמה, במרמה מאנו דעת אותי נאום ה', שיעור הכתוב כך הוא מדוע תקשו ערפכם ולשוב לפניו מפני כשנלכדתם ביסורין היו כשפניתם לדבר מצוה ובעת שחטאתם עד למכביר התגדלתם בהצלחה יתירה ובעת שכלאו מחטוא נלכדו ברשתם [וכמו שכתוב שם מ"ד ח"י ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים וכו' חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו] ומזה תשפטו שיסורין הללו לא נפגשו בכם בעבור רוע מעשיכם שמידת בעה"ר להענש מכ"מ, לכן צעק ואמר הלא כחשם בפניהם יענה, שהרי שבתך בתוך מרמה ומדוע לא תדעו ולא תבינו, שגם אני מתנהג עמכם כמדתכם ומדוע מאנתם לדעת אותי שהרי אני מתנהג עמכם במרמה כמוני כמוכם ובמידה ובמשורה עשיתי כן למען תבינו שאך הם הנה בעוכרכם כי תועבת ה' המה:
ב
וזה כמה אמרנו לפרש הכתובים משלי סוף י"א פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם. הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא דמשמע שגם הרשע ישולם בעודנו בארץ והוא להיפך מן הכתוב בתורה ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו גם מתחיל ברשע ומסיים בחוטא שהן נודע ששכר מצוה בהאי ע"ל מפני שנתייקרו למאוד עד בלתי שוער לכן משלם להם ג"כ בעה"ב שהוא ג"כ בלתי משוער אולם ישנם כמה מצות שעושין פירות ומפירות ישולם להם בעה"ז אולם הצדיקים שגם הפירות רבו עד למעלה ראש וקשורים בעבותות אהבה בכוונה רצוי' בלא פני' ומחשבה זרה אזי גם הפירות נצמדו ויתלכדו יחד לקרנם לתשלום בלי משוער ונדמה זה לעושר גדול שעסק במסחרים גדולים ולא נאות לפניו ליקח גם מן הריוח לכלכל טרפו וטרף ביתו שגם הריוח יגבר ויגדל עד מאד לכן לוקח איזהו סך מסוים ומשתף א"ע לאיש נאמן שהוא יעסוק במסחר ההוא ומריוח זה הביא טרפו וצורך ב"ב ובדמיון זה השכיל לנו באמרו פרי צדיק עץ חיים שגם הפירות יפרו וירבו ויצטרפו בהדי הקרן לכן לוקח נפשות חכם, הכוונה שמזכה רבים וזכות רבים תלוים בו ובתוך רבים ימצאו כמה וכמה משום הצלחות העולם הזה לחוד אזי גם הוא אוכל ממעשיהם בעה"ז שכל שנעשו משום כוונה בלתי רצונו שכרו לא יקופח אבל לא בבלתי תכלית וגבול שהוא בעה"ב רק משלם להם שכרם בעה"ז והנה תמצית העולה מפי ספרים וסופרים שע"פ הרוב הצדיקים משלם להם הקב"ה על מיעוט חטאם שחטאו ומענישם ביסורין בעה"ז בכדי שלא יקופח משכרם לעה"ב, והרשעים ואינם מאמינים הוא בהפך שמשלם להם על מיעוט מצות שעשאו בעה"ז בכדי שלא יהי' ליום שהם תביעה בעה"ב איברא כל זה ברשע שלא יתחפש ויתנכר עצמו לומר צדיק אני, אזי מגיע לו משורת הדין שכרו משלם בעה"ז אבל מי שלבש בבגדי צדיקים ובקרבו ישים ארבו והי' במחשך כל מעשהו בתרמית ומרמה וכשנתפס על דבר חטא ועון שלא יכול להכחישו יכחידהו במתק שפתיו ויאמר שגיתי ובמשגה אינה לידי ואין צדיק בארץ אשר י"ט ולי"ח אזי עפ"י שורת הדין אין כל מאומה בידו ונדחה משני עולמים ועולה בדמיון כאומר לא לויתי ועדים מעידין שלוה ופרע שצריך לשלם שהרי הודה בעצמו שלא פרע ולחובתו עדיפי הודאתו מהודעת עדים ומה שאמר לא לויתי לפטור א"ע אזלינן בתר עדים שמכחישין אותו ובמשקל זה במאזנים לעלות יחדיו יצמדו שהרי לקושטא גלוי וידוע לפני הקב"ה שהוא רשע ערום ואיך יתענג בעידון הרוחני לעה"ב וגם לשכר עה"ז לא הגיע שהרי מחזיק עצמו בצדיק לתומו ובזה אזלינן בתר הודאות פיו ומעוטה במעטה הצדיקים בבושת ובכלימה בעה"ז וזה שאמר שלמה הן צדיק בארץ ישולם מפני שאין שכר לצדיקים בעה"ז אף כי רשע לאמיתו ואומר שרק בשגגה קרהו כמעשה הצדיקים שלפעמים יתפשו בשגגה לכן לחובתו יגיע לו כמשפט הצדיקים שאין בידם משלות רשעים בעה"ז כאשר הודה בעצמו ולמעשה צדיקים בעה"ב לא יגיע שהרי גלוי וידוע לפניו כל תעלומות לבבו ומעשהו הרעים וזדון לבבו:
ג גם זאת מיסוד התשובה שלא יחניף לעצמו ולתלות ולחפש אחרי אמתלאות שונות, בשגם אם ידומה לפניו ששגג במעשהו או לתלות באיזהו דבר אולי כאשר נצרף למעלה בצירוף אחר צירוף יבורר וילובן שגם זה הוא בכלל מרד ופשע, ועי' בב"ע, שעיקר ההבדל שבין דוד לשאול, שדוד עלה והצליח ושאול בכל אשר יפנה ירשיע הוא מפני שדוד הגדיל להתוודות לפני הבורא אף במקום שהי' לפניו אמתלאות וטענות צודקת בא וראה עד כמה הפליא בחטא ב"ש וכינהו בשם פשע באומרו כרוב רחמיך מחה פשעי אבל שאול לא הי' בכחו לעשות כמוהו וסר אחרי אמתלאות להצדיק את עצמו כמו שאמר [שמואל א' ט"ו ך"ד ויאמר שאול אל שמואל חטאתי כי עברתי את פי ה' ואת דבריך כי יראתי את העם ואשמע את בקולם תלה חטאו מפני יראת העם ודוד אע"פ שהי' לו איזהו טענות צודקת כמאמר כל היוצא למלחמת ב"ד גכ"ר כתב לאשתו הגדיל מעל שמים חטאו ויחשב בעיניו כפשע ומרד, כי אין זה כבודו של ממ"ה הקב"ה להקטין חטאו לעומת גדלו ותפארתו יעו"ש וזהו הנראה בכוונת הכתוב תהלים ל"ב ה' חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי לד' ואתה נשאת עון חטאתי סלה שיעור הכתוב שדוד השכיל והתודה על כולם בשם פשע וציער את נפשו וקיבל עליו יסורים כמו עלי פשע, וחלילה לאל מרשע, הלא לפניו נגלו כל תעלומות לב ואת אשר יצורף וילובן רק לחטא ושוגג מוטב לפני שהקב"ה בעצמו וב"ד יחשבם רק לשוגג וזה שאמר חשבתי דרכי ואמרתי אודה עלי פשעי ל"ד שאני אתודה עליהם בתורת פשע ומרד, ומה שיש עליהם איזהו זכות להוציאם מפשע ומרד ולהכניסם רק לשם עון או לחטא שהוא כשוגג הלא לו נתכנו עלילות וידע בצדק ובפלס מאזני משפטו, וכל אשר יקרא לו בשם ההוא כן יקום ואתה נשאת עון חטאתי שהקב"ה בעצמם ימעיטם ויקטינם כרוב רחמיו וכרוב חסדיו תמצית הדברים דבזה דרך רשעים צלחה כשמגדילים ומעצמים גם את חטאתם, למרד ולפשע לעומת גדולת הבורא יתברך אזי יליצו מלאכי רחמים וכבודו יתברך בעדו לבקש אמתלאות ודרכים שונים בכדי להצדיקו, אבל כשחוטא בעצמו מקטין חטאיו אזי מעורר את מדה"ד להשטין ולקטרג עליו, באמרם מה אנוש ותחשבהו, כהתל ברעהו יהתל לעומת השוכן מעונות ועודנו סר ומחפש בדרך איתנים, להקטין את חבל חובלים כקורי עכביש ועליו נאמר ומכסה פשעיו לא יצליח, ובהוצעת הדברים הללו יומתק לנו דברי תדב"א פ' ח"י דף ן' ע"ב וז"ל חייב אדם שיברך וישבח ויפאר וירומם ויגדל ויקדש לשמו של הקב"ה על כל מה שבאה לו לאדם בין טובות ובין רעות, הא כיצד פגע בו ארי ולא אכלו יברך וישבח לשמו של הקב"ה, שמא לארי הי' מזומן וחס עליו הקב"ה ולא אכלו פגע בו דוב ולא אכלו כו' פגע בו נחש או עקרב ולא עקצו כו' הכהו קוץ במקום בשר ולא הכהו במקום גידים ועצמות, יברך וישבח לשמו של הקב"ה שלא הכהו במקום גיד ועצם, וכל המתפללים ונותן הודאה על הקלות כאילו התפלל ונתן הודאה על החמורות שנאמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא כו' עכ"ל, ויש להבין ראי' זו דאכתי מנ"ל דהודאה על הקלות חשובין כחמורות ולדברינו הנ"ל ניחא דאיזהו סמיכות לפסוק זה של תפילה לענין ווידוי הפשעים שהזכיר למעלה אולם האיש הדבוק בהשגחת הבורא יתברך משים על נפשו לכל אשר קרהו מן הפגעים מקטן ועד גדול, הן המה שלוחי השגחה לעוררו ולהקיצו מחשכת היצר אשר הטיח עיניו מראות ואזניו השע לראות ולשמוע גדולת וקדושת הבורא יתעלה עד אין סוף, וגודל קדושת תורתו ואיש החכם הנלבב המשים אל לבבו כן בקטנה מן הקטנות ולא יתלהו במקרים ופגעי הזמן אזי מטיב לנפשו לאחריתו ומפיל חבלתו בנעימים וגם שוקד בעולמו שליו ושאנן כי לא יצטרך עוד הבורא יתברך להחרידו במקלות חובלים ביסורים קשים ומרודים שגם מקטנה שבקטנות יחתהל וירא ושב ורפא לו וידבק ויתקשר בבוראו ובתורתו הנאמנה, אולם הכסיל בחושך לא ישוב מדרכו השובב, בכל המקרים אשר יסבו בלכתן ממדריגה למדריגה [כמאמרם ז"ל אין בעה"ר פוגע בנפשות תחילה] ויעבטון בסבך המקרים עד כי יפליא להורידו פלאים בעונשים וביסורים רבים ועצומים על כי חדלו פרצות המקרים חדלו ואוי לנפשו ואוי לעולמו וזה שאמר דוד המע"ה כשם שהשכלתי להתוודות גם על חטאים ועצמתי והרבתי בתשובה עליהם וכניתים לפשעים בכדי שיליצו מה"ר בעדי ויחפשו ויתורו לנקני וכמ"ש לעיל הרחיב במליצתו ואומר על זאת כלומר בסגנון זה עצמו, ישכילו החסידים בהשכל לבותם ויתפללו עליך לעת מצוא כלומר לכל קורות העתים ולא יתלם במקרה הטבעים וירע כי בנפשו הוא והן המה שלוחי השגחה יתעלה וברוב רחמיו וחסדיו יורהו בחצים הקלים האלו למען יחתהו ויפחדהו שיתדבק ויתאמץ בעבודתו ובתורתו בחיבה יתירה ובתשוקה נמרצת והחסידים הישרים יחתו וימסו לבבם בקרבם גם ממצוא העתים וממקרים קטנים האלו לבד וישיבו ויתקשרו בעבותת אהבתו ותורתו, אזי מלבד שהטיבו לאחריתם, יטיבו גם בעודנם חיים על האדמה שלא יתייסרו עוד בפלאי פלאות ולשטף מים רבים אליו לא יגיעו:
ד והנה השב ישום אל קירות לבבו שכל מגמתו ירוץ כדי שיתקרב לעבודתו ולתורתו בעיון נמרץ ובשקידה רבה, ולחדש חדושין בתורה בדברים הקרובין לאמיתן של תורה ולא יחוש לכבודו שע"י כן לא יכול עוד להזדיין לבני אדם ולהתערב אתם בשיחות וסיפורים מקצה ארץ ושלא יכול להרבות במסחרים ויתמעט הונו וחילו ורכושו וידל מכבודו אשר לבשתו מרוב עשרו וקנינו שים נא אל לבבו שכל עיקרן של חטאת ירבעם ב"נ הי' רק מפני שחשש שירדוהו מגדולתו וממשלתו כמאמרם סנהדרין דף ק"א ע"ב אמר ר"נ גסות הרוח שהי' בו בירבעם טורדתו מן העולם שנאמר ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מ"י והרגוני ושבו אל רחבעם מ"י אמר גמירו אין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"י בלבד כיון דחזו לי' לרחבעם דיתיב אנא קאימנא סברי הא מלכא והא עבדא ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי ואזלו בתרי' מיד ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב כו' עי"ש ובזה יומתק לנו היטב דברי מליצתם וחודותם שם דף ק"ב סוף ע"א אחר הדברים הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה מאי אחר אמר ר' אבא אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן אמר לו מי בראש, בן ישי בראש, אי הכי לא בעינא, שזה תמוה דהאיך נוכל לצייר בשכלינו שהקב"ה ידבר עם ע"ג ועשה תועבת האלו כמוהו ועוד מה ששאל מי בראש, הלא כבר שמע מפי הקב"ה לאמר אני ואתה וב"י הרי הבטיח לו שהוא בראש וגם איך השיב לו בהיפוך כששאלו על זה וגם לא מצינו כזאת שהקב"ה יתפשנו למי בבגדו שישוב מדרכו השובבה הכי בלעדו שתות תבל יהרסון ויתירו מעדנות כימה, לכן נראה בפירושן שכל זה הי' רק הערת נפש השכלי אשר עררהו אז לאחר שראה בעין שכלו העצום ובפועל ממש שכמו רגע יבשה ידו כאשר המריא נגד שליח ה', וכשהתפלל בעדו שבה לאיתנה וגם שמע את אשר יסר ה' את הנביא ההוא לאשר נתפתה לדברי נביא שקר יעו"ש ואח"כ כתיב אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה כו' ואחר משמע סמוך דמשמע דתיכף ומיד כשהראה לו השי"ת כל אלו ושמם על לבבו, ושקלם בפלס מאזני שכלו היקשה ערפו ולא שב לזאת הקיפו חז"ל בעוצם בינתם את כל סרעפי לבבו וכל עשתונותיו אשר נפלו לו ברעיון לבבו הרעה, ובגלל זה היקשה ערפו והוא שזדון לבו השיאו אשר לא מ"ד נהייתה המסיבה הזאת שהרי עמד ומקטר למשטרי השמים ואין פגע ובשביל ששלח ידו בבן אדם ילוד אשה כמוהו יתייסר מיד וכדרך שאמר אחאב לאלי' גבי חיאל בית האלי כאשר בנה את יריחו עי"ש סנהדרין דף קי"ג ע"א השתא לווטתא דמשה לא קא מקיימא דכתיב וסרתם ועבדתם כו' לווטתא דיהושע תלמידיה מקיימא מיד אולם משפטי ה' צדקו יחדיו שהוא מפני שחס הקב"ה על כבודן של צדיקים יותר מכבוד עצמו כאשר הורנו חז"ל, אולם ירבעם לגודל רשעו, לא שם לבו לזה ודן בנפשו מפני כן שע"י כח אחר נעשה כל זה אולם כאשר נביטה ונשכילה בתחילת חטאת ירבעם שהעמיד העגלים והתעה את לבב העדה להטותם אחרי גלולים הללו, הגם שידע שיגדיל עונו מנשוא שחטא והחטיא רבים והוא ידע את רבונו ומופלא שבסנהדרין הי' עד שדרשה עליו חז"ל ושניהם לבדם בשדה שכל ת"ח דומין לפניהם כעשבי השדה, וא"ד שכל טעמי תורה מגולין להן כשדה, [שם ק"ב] אולם רוח עועים הטהו שכל אלו הותרו לו בכדי שלא יתכזבו נבואת אחי' השלוני מלכים א' י"א ל"א ויאמר לירבעם קח לך עשרה קרעים כי כה אמר ה' אלקי ישראל הנני קורע את הממלכה מיד שלמה ונתתי לך את עשרת השבטים כו' ואתך אקח ומלכת בכל אשר תאוה נפשך כו' ולאשר השכיל בחכמתו שאם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים, תסוב המלוכה לבית דוד וכמ"ש למעלה ותתבטל נבואת אחי' השלוני ויתכזב לכן הרהיב בנפשו לעשות את כל התועבת האלו בכדי שלא תתכזב נבואתו כי יותר הקב"ה חס על כבודן של נביאים יותר מכבוד עצמו ונדמה לו שכל זה בכלל גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, שכן דרכו של יצר שיתחכם עליו, בהתחכמות שונות ויטיח עיניו מראות ויסבכהו גם בשני הפכים יחד, ומעתה נמתק לנו דברי חידותם הנ"ל שאמרו מאי אחר שאיזהו דרך שם לפניו למפלט לבלתי ישוב עוד לאחר שראה את המראה הגדולה והנוראה רק מפני שנתקשה דהאיך אפשר שהקב"ה ינקום מיד מפני כבודן של ילוד אשה, ועל כבוד עצמו יאריך אפו גם כשיחטיא את כל העדה בחטאים עצומים כאלו ולא שקטה רוחו בקרבו שהוא מפני שחס הקב"ה על כבודן של צדיקים כו' לכן אם כה תאמר האיך ערב לנפשך להחטיא רבים בניאוצים עצומים כאלו מפני שתתקיים נבואת אחי', שהרי לדבריך עוד יקרה בעיניו כבוד עצמו מכבוד הנביאים ובפרט לדחות את עיקרי התורה לגמרי לכן עתה נתפס בתוך גדר מזה וגדר מזה ולא נשאר לפניו עוד לנטות ימין או שמאל ואם כה יאמר שגדולה כבודן של צדיקים כו' לכן אין להאשימו כל כך במאי שעלה ע"ד עד כה בכדי שלא יתכזבו דברי אחי' מדוע לא יטה אזניו לשמוע לדברי הנביא ההוא אשר התנבא לפניו והראה פלאות תמים דעים ומה שנענש מיד על כבודו ולא על כבודו של ממ"ה הקב"ה הוא מפני שיקרה לפניו כבודן מכבוד עצמו וכל זה הי' אשר עררהו נפשו השכלית אשר בקרבו שגם המה שלוחי השגחתו יתברך גם הערה לעומתו את גודל כחו של תשובה וכל מי שיחטא ביותר וישוב בתשובה שלימה בכל גדרי' וסוגי' על כל חטא וחטא עוד תתעלה מעלתו והדרגתי כמו שאמרו חז"ל כי כל עונותיו נהפכו לזכיות ובמקום שב"ת עומדין כו' והנה נודע כי בגדו של אדם הוא המחסה מזרם וממטר מקור וחום, וזהו שאמרו במליצתם הנעים אחר שתפסו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך הכוונה שרוח השכלי הקיפוהו במה שהי' לפניו למחסה ולכסות עינים עד כה, שהרבה לפשוע ולהדיח כדי שתתקיימו דברי אחי' ולא יתכזב, ובסוג זה זה עצמו היה לו לבל יטה מנלו מדברי הנביא ההיא שעמד לפניו והוכיחו על מפעליו והראהו במופת שכנים דבריו ושכולה אין בהם שנקרע ונשפך המזבח עד תומו ושנהפך ידו כאבן דומם וחזרה לאיתנה ע"י תפילתו וכמ"ש לעיל ובשגם שהקב"ה וירבעם וישי יטיילו בג"ע אולם אח"ז נתעורר היצר לעומתו, כן הדברים שתגדל כחך ומדריגתך בג"ע יותר מדוד מפני שהרבית לפשוע אולם כעת מי בראש הכי תעלה על דעתך שתעמוד עוד בממשלתך כשתשוב ותבער את העגלים הללו הלא תסוב הממשלה בכללו לבן ישי, כשיעלו לרגל לעזר, והוא ישב בראש ואתה תעמוד כנגדו כעבדא קמי מארי', ומפני זה הקשה את לבבו ולא שב, וזה נכון בכוונתם לכן ממוצא הדברים נשכילה ונדע לבל נביטה אחרי כבוד המדומה מה שמנגד אפס דבר לעבודתו התמימה וכבר אמרו חז"ל מוטב שתהי' שוטה כל ימיך ולא תרשיע שעה אחת לפני המקום ב"ה וכאשר נכתב מזה לקמן בפ' העקידה ומקרא מלא דבר הכתוב שאהרן שהיה כה"ג מאחיו הרים את הדשן מעל המזבח ורחץ את הקרב ואת הכרעים, וכן משה רבינו בכבודו ובעצמו בשבעת ימי המילואים: