זה הכלל· רבי אברהם חיים אדאדי
סו
היכא דפליגי הריב"ש והרשב"ץ מוכח בב"י י"ד סרכ"ח דהלכה כהרשב"ץ יעו"ש במי שנשא אשה זקנה ונשבע לה שלא ישא אחרת עליה שכתב אע"פי שהרשב"ץ חולק נראה דברי הריב"ש בטעמו ע"כ נראה דאם לא מחמת טעמו היה ראוי לפסוק כהרשב"ץ דבתראה הוא שהוא מלך אחריו וכמבואר בדברי הרשב"ץ ח"א סקס"ח ועיין לכנ"הג בח"מ סכ"ו הגב"י אות ך' שכתב נקטינן כהרשב"ץ ודלא כהריב"ש משום דהרשב"א קאי כוותיה ותמה שם על מור"ם דבסי' רמ"ח פסק כהריב"ש ובסימן שס"ח פסק כהרשב"א ע"כ נראה דסבר דהרשב"ץ והריב"ש קי"ל כהרשב"א ממה שלא נטה לפסוק כהרשב"ץ אלא משום דהרשב"א קאי כוותיה והוא עצמו כתב בסשכ"ו הגב"י היכא דפליגי הרשב"א והרשב"ץ קי"ל כהרשב"ץ דבתראה הוא ע"כ והא בודאי אם לגבי הרשב"א דהוא גדול במאד מאד קי"ל כהרשב"ץ דבתראה מכ"ש לגבי הריב"ש דהם סמוכים ז"לז דמלך אחריו כ"ש שיש לנו לומר הלכתא כהרשב"ץ והנה בב"י א"ה סע"ה הביא דברי הרשב"ץ אשר בח"א סצ"ז במי שיש לו אשה בעירו ונשא אשה בעיר אחרת ואירסה ואמרה האשה שתנשא בעירה שאין הדין עמה והריב"ש סקע"ז חולק בזה ומרן לא גילה לנו היאך סבור ועיין להרב יא"ה שם ומור"ם שם פסק כהריב"ש והב"ש שם תמה עליו בזה בפרט שאין ראיית הריב"ש מכרעת: