אור ברסלב

זה הכלל· רבי אברהם חיים אדאדי

כז

כו

ויאמר אברהם השמש יצא על הארץ ס' אהל ישרים כללים ע"ס א"ב והתויתי תיו בגליון ויעתק משם מה שכתבתי בעוניי והוא דכתב הוא ז"ל שם בדף ל"ח ע"א הוכח יוכיח מהז"הק במדרש הנעלם ס' ויצא דמצא דר"ז תנא דמשתעי התם עם ר"א בן ערך. והנה במ"ק איתא והתניא איסי אבוה דר"ז ואמרי לה אחוה דר"ז לר"ז והברייתא מהתנאים היא וכן מצאתי בס' ישן על התורה שנדפס שנת רע"ג ולא ידעתי למי מקדושים ושם בפ' בהר מייתי מרז"ל ר"ש התמני שאל מר"ז לפי ששמעתי עליך שאתה בקי בחדרי התורה הרי דהיה מהתנאים הראשונים וכבר הוכחתי אני הדל בס"הק השמ"א דמאמוראי יש שנים וג' ר"ז ועל מ"ש שם בס' בן סירא דר"פ ור"ז לא נודע מי אביהם דאמותיהם נתעברו באמבטי וכתב ע"ז ממ"ש בתענית דכ"ו מתקיף לה אבוה דר"ז ע"כ. ועיין עוד במ"ק דף כ"ג שכתבנו ובסנהדרין דכ"ה שאביו היה גבאי צדקה:

וראיתי להגאון המגיה בסדר הדורות דמקשה על ס' בן סירא על מ"ש ממ"ש בז"הק ח"ג דקמ"ח ריש ע"א רבי אבא פגע בר"ז בר רב ע"כ ולא ידעתי אמאי לא הזכיר מתלמודן כאשר כתבנו וגם ע"ז ל"ק דתרי ותלת ר"ז הוו מלבד ר"ז שהיה תנא:

שם ע"ג מקשה על הרב שארית יוסף דכתב דר"ח היה רבו ר"י ממ"ש בחולין דל"ג דאמר ר"ח מאן ציית לך ולר"י רבך ע"כ הא ודאי טובא אשכחן אמר ר"ח אר"י ומהם במכות די"ג ובכורות דל"ה ופסחים ד"ג והאי לישנא משמע דרבו הוא וכמ"ש בעלי הכללים ורש"י בבכורות דנ"ב כתב דרב ששת רבו היה ר"י וידוע בכל הש"ס דר"ש ור"ח חברים הוו ובבכורות דכ"ג ובב"ק דס"ה אמר רב ששת על רב כד ניים ושכיב אמרה רב ורב ודאי גדול מר"י כנודע וזה כמעט יותר גרוע דאי אמרה לי ר"י לא צייתנא ליה ורב חסדא גם על ריב"ל אמר כי האי לישנא לא צייתנא ליה כדאיתא בברכות דכ"ד ע"ב והוא קשיש יותר מר"י ולא עוד אלא גם על יהושע בן נון אמרוה כדאיתא בחולין דקכ"ד הרי דרגיל ביניהם האי לישנא גם תלמיד לרביה וכיוצא בזה בכמה מקומות איתא דרב יוסף אהדרינהו מרב הונא ורביה הוה כנודע ועדיפא מינה מגדף בה רבי אבהו על הא דר"י כדאיתא בזבחים די"ב ופשוט בכל הש"ס דרבי יוחנן רבו הוה וזה יותר גרוע וכיון שהכל על דבר אמת וענוה צדק לא קפדי בהכי:

שם ע"ד כתב מס' הל"ח בפ"ח דנדה דר"פ ור"ה בריה דר"י הלכתא כר"ה בריה דר"י ולדעתי המעט אין ראיה משם לעלמא דשאני התם דביאר הל"ח גופיה מכח מ"ש בסוף פרק בנות כותים כד אתא רבין וכל נחותי ימא אמרי כר"ה בריה דר"י איברא בעירובין די"ו איתא אפלוגתא דידהו הלכתא כרב פפא אע"ג דאסיקו עליה בתיובתא משום דמתני' דייקא כוותיה משמע דאל"כ הלכתא כר"ה בריה דר"י אבל בע"ז דע"ב ע"א בפלוגתייהו הוצרך הש"ס לומר והלכתא כר"ה בריה דר"י וכ"ה בקמא דט"ו וכן בכתובות די"ט ובתרא דקע"ד ועיין להמ"מ בפכ"א מהל' א"ב דהרמב"ם מסתפק בזה ויש להרגיש על מרן והפר"ח שהביא שם איך נזכרו מדברי המ"מ

כתב שם דט"ל ע"א מהתי"ט דר"מ קדם לר"ש בזמן ואחר המח"ר דדבר זה אין לו קיום והעמדה כלל שהוא הפך בבלי וירושלמי וכמ"ש הרמ"ז ובב"ד בשבועות והרב חיד"א בחסדי אבות פ"ג ואיתא בז"ח רות ריש דמ"ב ע"ב שסיפר רב חנינא לר"מ על רשב"י כשעצר המגפה ויהי כמשיב מי לנו גדול ממשה:

כתב עוד שם להקשות להרא"ש פ"ג דמציעא שכתב ר"כ ור"נ בר יצחק הלכתא כרנב"י דבתראה הוא דהא הוא עצמו כתב משמו במקובצת על מ"ש שם סוף דיו"ד אמר רב כהנא אמר רבא האי ר"כ מאמוראי בתראי תלמידו של רבא ומי הגיד לו דאותו הנז' במציעא הוא ר"כ הראשון ע"כ עיין להרא"ש סוף קידושין שכתב על ר"כ הראשון חצירו דרב אסי תלמידי רב שבכל מקום בש"ס מקדים ר"כ לרב אסי משום דרב אסי היה ילד בשנים ול"ד לגבי רב אסי וה"ה לאחר דשמעינן מינה דדרך הש"ס להקדים גדול לקטן וכיון דהתם במציעא מקדימו לרנב"י דהוא ר"כ הראשון דר"נ בר יצחק בין לרש"י בין להתוס' דפליגי בסתם ר"נ ואם הוא בר יצחק או בר יעקב כנודע סוף סוף אחרון היה לגבי ר"כ הקדמון דהוא תלמיד רב משא"כ סתם ר"נ חבר לרב חסדא ורב ששת תלמידי דר"ה הוו ור"ה תלמיד גמור דרב כנודע משא"כ ר"כ ורב אסי ת"ח לרב הוו וכמ"ש בס' הדורות מרש"י דשבת דקמ"ו מה גם כבר כתבתי למעלה דפלוגתא דרש"י והתוס' בסתם ר"נ היינו כשנזכר ר"נ לחודיה דוקא שכ"כ הגאון המגיה בס' הדורות והדברים מוכרחים ואי איתא דר"כ הנז' במציעא שם ר"כ האחרון תלמיד רבא היה צריך להקדים לרנב"י מטעם הנז"ל נהי דשניהם ר"כ ורנב"י. תלמידי רבא אבל ממה שמצינו כמה זמני בש"ס אמר רב אשי כד הוינא בי רב כהנא וכו' ולא נמצא כן שיאמר על רנב"י מוכח דרנב"י גדול בשנים מר"כ וא"כ אפוא הו"ל להקדימו ומהכרח זה כתב הרא"ש דרנב"י הנז' אחר ר"כ אינו אותו שהיה תלמיד רבא אך הרא"ש לא ביאר שהוא ר"כ תלמיד רב ואולי ר"כ השני תלמיד רב יהודה כמ"ש הרב ס' הדורות מחולין דף י"ט ומשאר מקומות יעו"ש ור"כ הג' הוא רבו דרב אשי:

כתב שם ע"ב ר"פ ורב זביד נסתפק הרא"ש כמאן הלכתא עיין להרמב"ם בפ"ו מהלכות נזקי ממון ברב פפא שפוסק כאמימר עיין בתרא דק"ז ע"א ובאמימר עם רב אשי עיין בתוס' דע"ז דע"א ע"א ובפרק הזהב דמ"ח ע"א ועיין למרן בכללי הש"ס דק"ג ע"ב מ"ש מהרי"ף ביבמות וברבא עם ר"פ הלכתא כמאן עיין בכנ"הג ח"מ סי' של"ח הגב"י ועיין בס' לב מבין דס"ח ובר"פ עם ר"כ האחרון רבו דרב אשי עיין בהג"מי בפ"ד מה"א ואביי עם ר"פ הלכתא כאביי דהוא מאריה דגמרא כ"כ הב"י ח"מ סשכ"ח:

כתב שם דריב"ח תרי הוו אחד קשיש מר"י ואחד תלמידו דר"י וכל זה נעלם מהרב חות יאיר בסצ"ד ששם פריך להרא"ש מ"ש ספ"ד דקמא עם מ"ש בפ' הכותב וכן ראיתי להרב יד מלאכי דקל"ז ע"א דהקשה כן ולדידי דברי הרא"ש ברור מללו ממ"ש לעיל משמו דלעולם הש"ס מקדים הגדול לקטן ששם בקמא דט"ל מקדים ר"י לריב"ח מוכרח שזה תלמידו ולכן פסק כר"י ואלו התם בפ' הכותב מקדים ריב"ח לר"י בהכרח דהוא אחר ולכן פסק כוותיה דריב"ח ובזה ניחא מה שהקשה הרב יד מלאכי שם להרא"ש ריש פ"ח דכתובות דכתב דהא דפסקינן כר"י משום דתניא כותיה דאמאי הוצרך לזה כיון דהלכתא כר"י לגבי ריב"ח ע"כ היינו משום ריב"ח לאו תלמידיה הוא הראיה דמקדימו לר"י ואי לאו דתנא מסייעא ליה לר"י לא הוה פסקינן כותיה אלא כריב"ח:

שם ע"ג כתב ברב עוירא מש"ס דחולין מבואר דבימי רבי הוה ומזה פריך להרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג דכתב דמסוף האמוראים הוה ע"כ ולא ידענא מאי קאמר דהרא"ם שם על סוגיא דר"ה משתעי דל"ד ששם פריך רב עוירא על מה שהתקין רבי אבהו בקסרין תקיעה ג' שברים מה נפשך וכו' ורבי אבהו תלמיד ר"י כנודע ומזה דקפריך על תיקון רבי אבהו אלמא אחר רבי אבהו הוה ומי מביא אותו זמן לזמן רבי ובהכרח אחר הוא ועוד יש רבי עוירא אחר אחרון בימי רבא כדאיתא בבתרא דקל"ה אמר רב עוירא אמר רבא וכן בחולין דנ"ה אמר משמיה דרבא וכן בברכות דמ"ד אמר רב אחא אמר רב עוירא משמיה דרבא ולא עוד דהאי לישנא משמיה דפלוני על הרוב משמעותיה לא ראהו אלא הכא אי אפשר לומר כיון דהתם בבתרא לא אמר משום ותו האי דמייתי מחולין דנ"א דבימי רבי הוה לא שמא מתיא דהתם רב ספרא ואביי הוו עסקי עמו וכמה שנים עבר מזמן רבי לאותו זמן אף שנאמר דרב עוירא אז הוה זקן גדול אי אפשר במציאות לחיות עד אותו זמן ומ"ש שם רש"י לעילא מרבי רבה מר"י הנשיא בהכרח שאינו רבי אלא ר"י נשיאה השני שהיה תלמיד ר"י והיה כפוף לרב ושמואל וכמ"ש התוס' בר"ה ד"ך:

תוכן העניינים

זה הכלל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה