אור ברסלב
זבח השלמים זבח השלמים על פרשת ראה

זבח השלמים· רבי משה גלאנטי

זבח השלמים על פרשת ראה

זבח השלמים על פרשת ואתחנן

הלכות צדקה:

קיז ואני בתוך הגולה חדשתי במש"ה והעבט תעבטנו די מחסורו אשר יחסר לו מאי אשר יחסר לו ותו דהיל"ל אשר חסר לו מאי יחסר. וזה ימים פי' ואפשר שהוא מכת המפרשין עם מ"ש בגמ' איזהו רשע ערום לנותן צדקה לעני א' שהי' בידו קצ"ט זוז ונתן לו א' להשלים לו שיעור המאתים זוז כדי שלא יתנו לו עוד צדקה ולזה הזהיר הפסוק פתוח תפתח את ידך לו פתוח באופן שלעולם תוכל לפתוח ולתת לו ולא יהי' פתיחה א' באופן שלא יתנו לו ותן לו באופן שיחסר לו מהשיעור כדי שלעולם ירחמו עליו והיינו נמי ולא ירע לבבך בתתך לו ודוק. אך עתה נלע"ד עמ"ש בגמ' דגיטין תניא ראב"י אומר המלוה מעות את הכהן ואת הלוי בב"ד ומתו מפריש עליהן בחזקת אותו השבט שראוי ליורשם ואת העני בב"ד ומת מפריש עליו בחזקת עניי ישראל הכא ליכא למימר יורשים שמא יורשים עשירים הם אבל בחזקת שאר עניים יפריש ויעכבם דהואיל ותקנת עניים הוא ניחא להו לכל ישראל שתהא דת זו נוהגת בישראל כדי שימצאו מלוים להם כשיצטרכו הילכך אי גבי משאר עניים לאו גוזל את העניים הוא העשיר העני אין מפריש עליו וזכה הלה במה שבידו ורבנן מ"ש למיתה דעביד תקנתא ומ"ש לעשירות דלא עביד תקנתא מיתה שכיחא עשירות לא שכיחא א"ר פפא היינו דאמרי אינשי חברך מית אשר איתעשר אל תאשר ע"כ. וזמש"ה והעבט תעביטנו לעני הזה תלוה לו לסמך למחר ממעשרותיך תנכה מה שהלוית לו מחלק מעשר עני ולזה סמך דין זה לדינים הנ"ל ממעשר עני ולא תחוש ח"ו שמא ימות העני לזה אומר העבט תעביטנו שיהי' אתה הלוה והוא המלוה וא"נ ימות הרי חכמים תקנו דמפריש עליו בחזקת עניי ישראל ואין לך הפסד וכ"ת דילמא יעשיר וקי"ל דהעשיר העני אין מפריש עליו וזכה הלה במה שבידו לזה א' תלוה לו די מחסורו ולא תחוש שמא יעשיר ונמצא שילכו מעותיך לזה אמר אשר יחסר לו תדע כי העושר לא שכיח אשר יחסר לו האמן שיחסר לו ולא יעשיר וזהו לשון אשר לומר ודאי שיחסר ע"ד אשר שאמרו בגמ' מות חבריך אשר גם על העניות שהוא כמיתה אשר ר"ל האמן שיחסר לו ועם זה תנכה לו הלואה זו ממעשר עני שיהי' לך ולזה אמר בפרשה זו כי לא יחדל אביון מקרב הארץ לומר לך שתוכל להלוות לזה אם שאין לחוש שיעשיר כי הגלגל חוזר אם מפני שהעניים לעולם אינם חדלים ואם ימות מפריש עליו בחזקת עניי ישראל ודוק. ואם הלואה זו אינה לשם מעשר צוה הפסוק שילוה לעני אע"פ שתדע שהלואה זו לא תבוא לידי פרעון והיינו מ"ש העבט תעביטנו די מאי"ל הגם שידעת והאמנת בבירור אשר יחסר לו לעתיד ולא יהי' לו ממה לפרוע מלוה ה' חונן דל ה' יפרע לך והזהירו בזה לומר שמעת ההלואה יהיו בעיניך למתנה כדי שלא יהיה קשה בעיניך אח"כ כמ"ש ההלואה תחלתה אהבה וסופה איבה:

קיח ועד"ז פי' מש"ה כי יציל אביון משוע ועני ואין עוזר לו יחוס על דל ואביון וא"י. אמר כי יציל קאי אצדיק הנז"ל יפרח בימיו צדיק וכו' האביון שצעק והוא תאב לכל ואם הוא עני שאינו כ"כ אביון אך חסר לו אשה כמשחז"ל אשר יחסר לו זו אשה מדכתיב אעשה לו עזר כנגדו וזמש"ה ועני ואין עוזר לו לו עזר הוא יחוס עליו וישיא לו אשה. עוד אפשר שואין עוזר לו קאי לצדיק שימסור עצמו להציל לעני הזה אע"פ שאין עוזר לו לצדיק הנז' אלא הוא לבדו כמו שעשה אברהם שהוא לבדו עם נערו מסר עצמו למלחמת הד' מלכים להציל ללוט. אמר עוד יחוס על דל ואביון ליתן בהלואה על סמך שינכה מחלק המעשר עני שיפריש ואם ימות זה העני אינו רוצה בתקנת חכמים להיות מפריש בחזקת עניי ישראל ונמצאו העניים מפסידים אך זה הצדיק חס על עני ואביון ואינו מפסיד לשאר העניים אלא ונפשות אביונים אחרים יושיע ואינו רוצה בתקנת חכמים ולזה אמר בתחלה יחוס על דל ואביון בלשון יחיד ואח"כ אמר ונפשות אביונים רבים אלא מובן עם הנזכר דנפשות אביונים קאי על האביונים דעלמא ודוק:

וכל זה שפרשנו יכונו יחדיו במ"ש שלמה בחכמתו משלי סי' כ"ב עושק דל להרבות לו נותן לעשיר אך למחסור הט אזניך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי ע"פ דרך הא' י"א שלפעמים רואה אדם בעני שיש לו מאתים זוז ואין מספיקין לו לצרכי פרנסתו ובני אדם אינם נותנים לו צדקה כיון שמן הדין מאחר שיש לו ר"ז לא יטול צדקה מה עושה הצדיק עושקו ונוטל ממנו זוז או שנים כדי שעי"ז יהיו יכולים לתת לו בפעם אחת אפילו אלף זוז והיינו עושק דל ולפעמים נותן לעשיר ר"ל נותן כדי שיהי' עשיר שיהיו בידו קצ"ט זוז ונותן לו זוז כדי שיהיו מאתים זוז והיינו נותן לעשיר כדי שיהי' עשיר ודבר זה אך למחסור הוא גורם שעי"ז לא יתנו לו אחרים ואם לא הי' נותן לו זה האיש הזוז הזה אולי הי' מוצא אדם שיהי' נותן לו אלף זוז בפ"א שכך הדין נותן ונמצא שנתינתו שנתן לו הזוז גרם לו אך למחסור לזה סיים וא' שהאדם ישמע לדברי חכמים והעיקר הוא שלבך תשית לדעתי ביראת ה' ובחסידות שלפעמים ע"י ידיעת דברי חכמים שיודע שמי שיש לו ר"ז ולא יקח מהצדקה עי"ז מרשיע ונותן לאחד שיש בידו קצ"ט זוז כדי שלא ירחמו עליו ולפעמים בידיעה זו גומל חסד שאם רואה דל שיש בידו ר"ז ואין מספיקין לו עושקו ומחסרו כדי שיפחתו לו ויוכל להתפרנס מהצדקה נמצא שהתכלית והעיקר הוא לידע דברי חכמים לטובה ולהשית לבך לדעתי וליראתי לא להתחכם להרע כי אם לעשות טובה. וזהו מאמרם במ"ש במשנה ד' מידות בנותני צדקה וא' מהם לא יתן ולא יתנו אחרים דקשה דא"כ אין זה נותן כלום והיכי קרי ליה וכלול לי' בכלל ד' נותני צדקה אלא מובן עם הנז' שלפעמים נותן זוז לא' שיש בידו קצ"ט כדי שלא יתן לו עוד לא הוא לא אחרים נמצא שהוא נותן בעין ומחשבה רעה כדי שלא יתן ולא יתנו לו אחרים וה"ז רשע מקרי בצדקה זו וחסר ודוק:

ועם הדרך השני שפי' לעיל יפורשו הפסוקים הנז' באופן זה שאמרו בגמרא שיכול להלוות לעני ע"ס מ"ע שיפרוש מת העני מפריש עליו בחזקת עניי ישראל ואע"פ שמפסידין העניים ניחא להו וכו' והקשו בגמרא היכי מפרש כיון שאינו נותנו עתה לעני שיחזירהו לו כיון שמת והיאך יצא ידי נתינה ותירצו במזכה להם ע"י אחר והוה לי' כמאן דמטא לידי' וחוזר ומחזירן להו ובפרט כיון שההלואה היתה ע"י ב"ד נותנין לב"ד וב"ד חוזרין ופורעין לו מה שהלוה ממנו העני מאז בהיותו בחיים עי"ש שכך צריך להיות אע"פ שבגמרא לא נשאו ונתנו אלא ברי דמתניתין כשהן בחיים ה"ה בסיפא שמפריש עליהם ומזכה לעניים שהם בחיים והמזכה חוזרם לו כיון שכבר נתן לעני כשהי' חי ודוק:

וזמש"ה לפעמים האדם עושק דל והיינו הדל החי שמזכה לו ועושקו שאינו נותן לו כדי להרבות לו שתקנה זו נאה ומשובחת כדי להרבות לו כשיהי' בדוחק ימצא מי שילוה לו זהו כשמת העני התקינו תקנה זו שיעשוק הדל להרבות לו. אבל אם הוא בחיים והלוה לו וביני ביני העשיר כשיבא זה לזכות לזה ע"י אחר על סמך מה שנתן לו כשהיה עני זה לא מהני כי זה נקרא נותן לעשיר זהו ודאי אך למחסור שלא עשה כלום ואין זו נתינה וכי תימא שיחזור ויתפרע ממנו כיון שהעשיר גם זה אין בידו שכבר זכה בחלקו ועני הי' באותה שעה כמ"ש בגמ' וכי תימא למה תקנו חכמים תקנה זו למיתה ולא לעושר לזה אמר הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי שהם יפרשו לך טעמא דמילתא כי מיתה שכיחא משא"כ העושר ולהכי תיקנו תקנה למיתה דהיא מילתא דשכיחא ודבר זה שתרגיש דמיתה שכיחא יגרום לך שלבך תשית לדעתי וליראתי ביודעך שהמיתה היא שכיחא אולי תשוב בתשובה שלימה ותדע את ה' בכל לבבך. א"נ אמר שאע"פ שגליתי לך תקנת חכמים עכ"ז לבך תשית לדעתי וליראתי שלא להפסיד את העניים ומלבך ומעצמך אע"פ שמן הדין ומתקנת חכמים פטור אתה תחזור ותתן וכמ"ש למעלה במדות הצדיק יחוס על דל ואביון ועכ"ז ונפשות אביונים יושיע וחוזר ונותן ואומר אי אפשי בתקנת חכמים כלום עשו אלא לכבודי הרי אני כאלו התקבלתי וחוזר ונותן והיינו הט אזנך ושמע לדברי חכמים ותקנתם ועי"ז תלוה לעני באומרך ליצרך שאין הפסד בדבר שאם ימות תפריש בחזקת עניי ישראל ואה"כ לבך תשית לדעתי ולא לדעתם ואם מת לא תפסיד חלק העניים ותן להם חלקם כי אין מעצור לה' וזהו מתורת חסידות כי מילי דמשלי אית בהו. תורה וחסידות לפנים משורת הדין ודוק:

קיט בהאי קרא דהט אזנך ושמע דברי חכמים וגו' הבקי בתלמוד כמוני כמוהו יכול לומר אלף פירושים בו שכוונת הפ' לומר שאע"פ שחכמים מתירין דבר דברה תורה והחכמים כנגד היצר אבל לבך תשית לדעתי ולא לדעת החכמים המתירין כמ"ש בגמרא במציעא אבידתו ואבדת אביו או רבו שלו קודמת שנאמר אפס כי לא יהי' בך אביון ועכ"ז א' שם בגמרא אר"י א"ר כל המקיים בעצמו כך סוף בא לידי כך עי"ש הרי שאע"פ שהתורה וח' התירו ואסמכוה אקרא עכ"ז יקולל חלקתו והיינו ולבך תשית לדעתי ובעז"ה הלא אמרתי שהוא פ' כולל כמה דינים כיוצא בזה וכן בדיני המציאה הכתובים אצלי בספר הראשון בפ' כי תצא מהרמב"ם והרא"ש ז"ל עי"ש אך אזכיר פה עוד אחד להיות חידוש וחביב אלי אולי בעהי"ת אחדש בו חדושי דינים או יחדשו בו אחרים אם יזכני הי"ת להדפיסו בחיי או בני אחרי ויהי' לי זכות המפתח והולך הוא. אמרו בגמ' בגיטין בפרק השולח גט לאשתו מן התורה אם רוצה לבטלו מבטל אך תיקן ר"ג שלא יעשו כן מפני תקון העולם כאשר נפרש זה לפנים בע"ה ואפליגו בגמ' אם אחר תקנת ר"ג בטלו מאי הוי ר"א מבוטל רשב"ג או' אינו מבוטל ואע"ג דמדאורייתא בטל ונמצא דשרינן א"א לעלמא לאו כלוה הוא דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושי מיני' כאלו לא נתקדשה זו למקדש הזה ואפי' קדשה בביאה שויוה לבעילתו בעילת זנות ע"ש והקשו בתוס' ר"ש דא"כ יחפה על בת אחותו וכשיבואו עדים שזינתה ישלח לה גט ויבטלהו שלא בפני השליח ומכח התקנה מוכרח שב"ד יפקיעו הקידושין ונמצאת פנויה מעיקרא כמ"ש ותירץ ר"י דכיון שמחפה כדין אין לחוש יע"ש. ועוד הקשה דא"כ יכולין ממזרין ליטהר ותירצו לזה ולקמייתא דיחפה על בת אחותו דאי ידעינן שלכך מתכוין לחפות או לטהר ממזרין לא מפקעינן קדושין דלתקנה עשו חכמים ולא לתקלה שמתוך כך יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות והם אמרו והם אמרו ובאופנים כאלו חזרנו על דין התורה שהגט הוא בטל והיא זונה ובניה ממזרים. אבל אם ברור לנו שלא נתכוון לכך לא חיישינן אם יכולין ליטהר ממזרים יע"ש שהם דברים נכונים בטעמם מתוקים מדבש ונופת צופים אמרם. וזה יאמר הט אזנך ושמע דברי חכמים שתקנו שאם בטלו אינו מבוטל אך אל תתחכם על זה לחפות על בת אחותך או לטהר ממזרים הזהר שלבך תשית לדעתי ולא לדעת החכמים כי לענינים כאלו חזר הדין לדעתי שהגט בטל ומבוטל ולא ליהני רמאי ברמאותי' שאתה רוצה לחפות על בת אחותך או לטהר ממזרים שכיון שאתה מכוין לכך בזה ל תקנו כי טהרת הממזרים על ידי זה כיון שמכוין לכך אינה טהרה ובאיסורייהו קיימי אע"פ שאם אירע הדבר מעצמו שלא כוון הבעל לכך הי' מיטהר אותו הולד מעצמו כי מן השמים שסייעוהו. וזה נראה לי שאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אשריו מי שמעצמו חטאיו הם בכסוי ונשוי רוצה לומר שהבעל לא כוון לכך אלא שמעצמו קרה מקרה שאחר שזינתה אשתו והנה הרה לזנונים והוא לא ידע גירשה וביטל הגט שלא מידיעת השליח ומתקנת חכמים שאינו מבוטל היינו בהפקעת קדושי המגרש מעיקרא ונמצא שזו היתה פנויה ונמצא הולד כשר ואל דעות ה' ולו נתכנו עלילות שלא יזמין ודאי אופן זה אלא למי שידע שאותו העון נעשה בשכרות וכיוצא ותכף ומיד שב בתשובה מעולה אזי הוא ית' יגלגל שאע"פ שהוליד ממזר יתוקן עוותתו וזהו כסוי חטאה מעצמו אבל אם כוון לכך לחפות על בת אחותו עליו נאמר מכסה פשעיו לא יצליח דאין כיסויו עולה לו ואינו מהני לו כי חזר הדין לדין התורה ודוק: קכ בהא מלתא דכתיבנא לעיל מענין תקנת ר"ג דבתחלה אם שלח איש גט לאשתו היה עושה ב"ד במקום אחר ומבטלו עד שבא ר"ג וכו' אפליגו בגמרא בפני כמה היה מבטלו ונ"מ לדידן נמי אליבא דר' דהלכתא כוותיה דאם בטלו אחר התקנה מבוטל. ר"נ אמר בפני שנים רב ששת אמר בפני שלשה דב"ד קתני. ור"נ לבי תרי נמי קרי להו ב"ד מנא אמינא לה דתנן בשבועות מוסרני לכם הדיינים פלוני ופלוני. ורב ששת תנא כי רוכלי ליחשיב וליזיל וכו' עי"ש באורך. והנה הפוסקים ז"ל פסקו בגט כר"נ דאם ביטלו בפני שנים מבוטל ובשביעית פסקו כרב ששת דלפרוזבול צריך שלשה והדבר קשה כי חילי' דר"נ דקאמר בגט בפני שנים הוא מכח מתניתין דשביעי' וכיון דמתני' דשביעית לא דייקא ולעולם דבעינן שלשה מהכרח רב ששת דוכי תנא כרוכלא ליחשוב וליזיל אם כן אזלו להו מילי דרב נחמן וליבעי בגיטא תלתא. ועתה ידי אסורות בתוך הגולה גלות ירושלם ת"ו ה' יגאל אותנו ויוציאנו לאורה. אך זכורני שקושי' זו הקשה הרב בעל גידולי תרומה והניחה בצ"ע ובודאי דכגון דא צריכא צלותא:

ואומר לע"ד מה שתרצתי בהיות כלי אומנותי בידי הן הן כלי גולה אשר אני מוליך אתי עמי במחיצתי ספר עץ החיים של הרב המיוחס חתני כרכא דכולא ביה וכשמו כן הוא עץ חיים למחזיקים בו. ותוכן דברי הם כי רב נחמן מכח מלתא אחריתי דן שב"ד האמור בגט הם שנים לבד כאשר נפרש אך כי היכי דלא תקשי ליה היכי קרי להו ב"ד אמר כי אין זה מהקושי דאשכחן בשביעית דקרו להו ב"ד לשנים. וההכרח הוא דבתקנת ר"ג שתיקן שלא יועיל הביטול עד שיגיע בשליח' או באשה אמר שתיקן זה מפני תיקון העולם ואמרו בגמרא מאי תיקון העולם רי"א מפני תקנת ממזרין סבר ליה כר"נ דאמר בפני שנים היה מבטלו קודם תקנה ובי תרי לית להו קלא והיא לא תשמע ואזלא ומנסבא ואיכא ממזרים. והקשו בתוס' דאם כן היה לו לתקן ר"ג שלא יבטל אלא בפני שלשה ומעתה אין חשש ממזרים דבתלתא מפקי קלא ולא מנסבא ולמה הצריך שיגיע הבעל לשליח או לאשה דוקא, ותירצו דאה"נ דלתקנת ממזרים בתלתא מיתקנא מילתא אך יש חששא אחרת קלה דהיינו תקנת עגונות דאם נאמר לו דיש תיקון בשלשה יחזור בו מהגט ויבטלהו בפני שלשה ותתעגן זו שכנראה הוא שונא לה מדגרשה ועתה שחזר בו וביטלו היינו לרעתה כדי לעגנה שתשב אלמנות חיות להכי אצרכיה ר"ג דיגיע הבעל אצל השליח או האשה או לשלוח שליח דודאי לא יטריח עצמו בכל אלה לעגנה וכו' עי"ש. ור"ל פירש דהבנת מפני תיקון העולם היינו מפני תקנת עגונות שלא יעגנה כדפרשנו לעיל גבי ר"י משם התוספות ז"ל. והמעיין יראה בשכלו מאי דאיכא למידק דכיון דסוף סוף אליביה דר"י צריך להודות לטעמא דעגונות כמ"ש התוס' דאי לא תימא הכי ליתקן שיבטל בפני שלשה אם כן למה מעיקרא לא פירש ר"י עיקרא דמלתא דתיקון העולם היינו תקנת עגונות לבד כיון שלסוף דינא חששו לתקנת עגונות ומוכרח לתרץ דס"ל לר"י דמשום תקנת עגונות לחודא לא היה ראוי לתקן ולבטל דין התורה דמבוטל דאם רוצה לעגנה בידו עוד היום לשלוח שליח לשליח או לאשה והוא ישב במקומו. א"נ אם ירצה ילך הוא בעצמו וכיון שאינה תקנה החלטית הרי זה בידו עוד היום לעגנה ואם כן לא היה להם לתקן הכי. להכי פירש דעיקר התקנה היתה מפני שהיו מבטלי מן הדין בפני שנים כיון שאינו דין למבעי תלתא אלא גילוי מלתא בעלמא הוא והיה די בשנים וכיון שכן איכא חששת ממזרים וראוי שבשביל דבר זה ראוי לבטל מעשה הרע הזה והואיל דצריך לתקן דלא ליבטלו בפני שנים משום חששת ממזרים אגב זה עשו התקנה טובה ורחבה דאפילו בשלשה לא יבטל משום תקנת עגונות וזה פשוט וברור בעיני כל מעיין וכיוצא בזה איתא בגמ' שם בגיטין פ"ב מפני מה תקנו זמן בגט רי"א משום שמא יחפה על בת אחותו ור"ל אומר משום פירי. והכריחו שם בגמ' דר"י מודה דאליבי' דר"ש טעמא משום פירי ודבריו אינם אליבא דרבנן דס"ל דרבנן סברי דמשום פירי לא הוצרכו לתקן זמן וכו' עיין שם. הרי ר"י בעצמו הוא ניהו דסבר ה"נ דמשום תקנת עגונות לחוד אין סברא לתקן אלא משום מלתא רבתא דהיינו תקנת ממזרים ואגב שרצו לתקן זה חששו לחששא קלה דעגונות ודוק:

נמצא דר"נ איהו ס"ל ככל דברי ר"י דאין סברא לתקן ולבטל דין התורה משום תקנת עגונות ומוכרח לפרש דתיקון העולם היינו תקנת ממזרים שהוא חששא גדולה וכיון דמפרשינן הכי דתקון העולם היינו תקנת ממזרים מוכרח לפרש דמה שהיו מבטלין בפני ב"ד היינו בפני שנים לחוד דאי הי' בפני שלשה אין חששת ממזרים דתלתא מפקי קלא וכמ"ש בגמ' דהא בהא תליא עי"ש וזה הכריחו לר"נ לפרש דב"ד הנזכר במשנה היינו שנים לבד מהכרח זה החזק והאמיץ זולת כדי שלא נקשה היכי קרי להו ב"ד מייתי הכרח ממתניתין דשביעית עתה הפוסקים ז"ל בראותם שדברי ר"נ הם מוכרחים בגט דהיינו שנים דוקא כדי שיפורש היטב מה שאמרו מפני תקון העולם וכדפרשו ר"י ור"נ דאזלי כחדא להכי פסקו הכי מכח דברי ר"י ור"נ דדי בשנים כיון שאינו דין. אך במתני' דשביעית שאין הכרח במשנה דלהוו שנים דאע"פ שאמרו פלוני ופלוני הדיינים י"ל דהם שלשה דוכי תנא כרוכלא ליחשוב וליזיל דדבר זה מורגל ליאמר בכל התלמוד א"כ ראו שאין הכרח בדברי ר"נ וסברת רב ששת נכונה בטעמא והוי כמלתא דאיסורא ופסקו כרב ששת. ובגט הלכתא כר"נ לא מכח ראייתו אלא מכח מה שאמרו ר"י מפני תקון העולם דהוא מוכרח להיות מפני תקנת ממזרים וכיון שכן מוכרח שהב"ד הנזכר הם שנים ודוק:

תוכן העניינים

זבח השלמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה