אור ברסלב
זבח השלמים זבח השלמים על בבא מציעא

זבח השלמים· רבי משה גלאנטי

זבח השלמים על בבא מציעא

זבח השלמים על יומא

ו דף ק"א היורד לתוך חורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשותו ואמר עצי ואבני אני נוטל בבית שומעין בשדה אין שומעין בשדה מאי טעמא משום ישוב ארץ ישראל איכא דאמרי משום כחשא דארעא. מאי בינייהו איכא בינייהו בחוצה לארץ ע"כ. ונתקשיתי טובא מאי איכפל תלמודא לאשמועינן האי בינייהו דחו"ל א"ב וזה פשוט ונראה לעינים דמ"ד משום ישוב א"י דוקא בא"י ומ"ד משום כחשא שייך בכל מקום ולא היה צריך התלמוד להשמיענו זה:

והביאור נלע"ד שנים שלשה גרגרים האחד הנה ידעת שהרמב"ם ז"ל בפרק עשירי מהל' גזילה סובר כמ"ד משום כחשא דארעא. והטעם דלעולם הלכה כלישנא בתרא. אך כשבעל השדה אומר עקור אילנך ולך הרמב"ם ז"ל כתב דשומעין לו והטעם דכיון שהוא מוחל אכחשא דארעא למה לא ישמעו לו ואפילו בא"י שומעין לו דאין אנו משגיחין בטעמא דישוב א"י אלא בטעמא דכחשא דארעא כדאמרן. א"נ כמ"ש הרב המגיד ז"ל דכיון דבעל השדה רוצה לעשותה שדה זרעים ונראה לו שיפה שדה זו לזרעים יותר מלנטיעות שומעין לו דגם זה סובב אישוב א"י עי"ש והראב"ד ז"ל כתב בחלוקה זו שאמר בעל השדה טול אילנך ולך דבא"י אין שומעין לו משום ישוב א"י דמ"ד משום כחשא דארעא אית לי' נמי טעמא דישוב א"י וא"כ בא"י כשאומר בעל השדה עקור אילנך ולך דטעמא דכחשא דארעא ליכא שהוא מוחל אפ"ה אין שומעין לו משום ישוב א"י עי"ש ומה מאד שמח לבי ויגל כבודי דאולי אזכה דהרמב"ם ז"ל יליף עלי בעולם שכולו טוב דלאפוקי מסברת הראב"ד ז"ל אמרו בגמרא מאי בינייהו איכא בינייהו חוצה לארץ לאשמועינן דלא יש הפרש ביניהם אלא חו"ל מטעם שכתב הרב המגיד ז"ל דאפילו למאן דסביר טעמא דישוב א"י שומעין לו בא"י כיון שרוצה בעל השדה לעשותו שדה זרעים. ואי לסברת הראב"ד ז"ל גם בא"י איכא בינייהו כשבעל הקרקע אומר עקור אילנך וכו' דבא"י אין שומעין לו. ואליבא דמאן דאמר משום כחשא דארעא שומעין לו. והראב"ד ז"ל סובר דמ"מ ליכא בינייהו א"י כיון דמ"ד כחשא דארעא סבירא ליה טעמא דישוב א"י א"כ לכולהו אין שומעין לו. ואליבא דהראב"ד ז"ל נמי ניחא אומרם בגמרא מאי בינייהו איכא בינייהו חו"ל דדוקא חו"ל איכא בינייהו ולא חלוקת א"י לפי דמדסבר טעמא דכחשא סבירא ליה נמי טעמא דא"י וא"כ אין נפקותא לא"י דלכולהו אין שומעין לו כשאומר בעל הקרקע עקור אילנך ולך ודוק.

ועיין לקמן כי האריך עוד בביאור מאמר זה

(עיין מה שכתב לעיל כי כאן האריך בביאור השמועה ביאור נאה ויאה): ז דף ק"א איתמר היורד לתוך חורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשותו וא"ל עצי ואבני אני נוטל רב נחמן אמר שומעין לו רב ששת אמר אין שומעין לו. מאי הוי עלה אמר ר' יעקב אמר ר' יוחנן בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו בשדה מ"ט משום ישוב א"י. איכא דאמרי משום כחשא דארעא מאי בינייהו איכא בינייהו בחו"ל ע"כ. וק' בעיני ודקארי לה מאי קארי לה דהמשכיל יבין דאליבא דמ"ד משום יא"י דוקא. בארץ ישראל אין שומעין לו ואליבא דמ"ד משום כחשא דארעא גם בחו"ל אין שומעין לו מפני שהכחיש קרקעו של חבירו וא"כ דברי התלמוד נראין שלא לצורך: והביאור לע"ד דהנה הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' גזילה ואבידה חדש לנו בהאי דינא דין מחודש אם בעל הקרקע אומר לו עקור אלנותך ולך שומעין לו. והשיג עליו הראב"ד ז"ל וז"ל נ"ל שאינו אומר כך בא"י משום ישוב א"י ע"כ. ביאור דבריו לומר דהגם דהלכתא כלישנא בתרא דקאמר טעמא משום כחשא דארעא וזה כלל גדול אין מי שיכחישהו ולהכי פסק הרמב"ם ז"ל באומר הנוטע הריני עוקר אילני אין שומעין לו מפני שמכחיש את הקרקע וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל וז"ל א"א אפי' בחו"ל כיון שמכחיש את הקרקע וזה מוסיף הוא דאית ליה נמי משום ישוב א"י עכ"ל. נמצא אליבא דהראב"ד דמ"ד כחשא דארעא ס"ל ג"כ ישוב א"י אך מוסיף ג"כ בחו"ל מטעמא דכחשא דארעא אך בחלוקת עקור אילנותך דמשום כחשא דארעא ליכא שבעל הקרקע מוותר עכ"ז בא"י אין שומעין לו משום ישוב א"י זו היא סברת הראב"ד ז"ל. ונדחק בזה אם מטעם דעל הרוב לישנא בתרא מוסיף על לישנא קמא ואיננו חולק במ"ש לישנא קמא. א"נ מטעם מ"ש התוספות ז"ל וזל"ל בשדה אין שומעין לו אע"ג דכבר אשמועינן לעיל בההיא דשטף נהר את זיתיו לתוך שדה חבירו ואמר זיתי אני נוטל ואמרו דאין שומעין לו ואמר רבי יוחנן דטעמא משום יא"י אצטריך לאשמועינן למ"ד הכא משום כחשא דארעא דאפי' בחו"ל אין שומעין לו אבל לעיל דוקא בא"י אין שומעין לו משום דכחשא דארעא לא עשה בידים אלא ממילא ע"י שטיפת הנהר נעשה. ולמ"ד ה"נ משום ישוב א"י אצטריך לאשמועינן שלא תאמר שבדין זה שעשה מעשה והכחיש קרקעו של חבירו שלא ברשות א"כ אפי' בחו"ל אין שומעין לו משום כחשא דארעא לה"ק דאפ"ה דוקא בא"י אין שומעין לו ע"כ בתוספת ביאור עי"ש. והוא הוא עצמו שהכריחו להראב"ד לומר דטעמא דא"י כולהו סבירא ליה דהרי רבי יוחנן עצמו שהוא בעל המימרא הזכיר ואמר משום א"י ואך יש לו פה להכחיש זה מ"ד משום כחשא דארעא אלא ודאי דס"ל דלעולם טעמא דא"י אין מי שיכחישהו אך אני מוסיף בדין זה שעשה מעשה והכחיש קרקעו של חבירו דאפילו בחו"ל ג"כ אם אמר זיתי אני נוטל אש"ל משום כחשא דארעא. ולפי זה כשבעל הקרקע אומר עקור אילנותיך ולך דטעמא דכ"ד ליכא שכבר מחל לו אך מטעמא דא"י שהוא טעם מוסכם אש"ל דאנו מחוייבים להשגיח לעולם משום א"י זו היא סברת הראב"ד ז"ל והרמב"ם ז"ל וסייעתיה ס"ל דלעולם טענת יא"י ליכא אלא כשבעל הקרקע רוצה האילנות ורוצה בישוב הארץ ובעל האילנות אומר זיתי אני נוטל אז בשטף נהר זיתיו שלא הכחיש קרקעו של חבירו ביד אלא בשטיפת נהר להכי דוקא בא"י אש"ל משום א"י ובחו"ל שומעין לו. וביורד שלא ברשות ונטע בתוך של חבירו אפי' בחו"ל אש"ל משום שהכחיש בידים קרקעו של חבירו. אך כשבעל הקרקע אומר עקור אילנך ולך בין בשטף נהר זיתיו בין ביורד שלא ברשות בין בא"י בין בחו"ל שומעין לו כיון שהוא אינו רוצה בישוב קרקעו ואיפשר דניחא ליה בשדה לבן לזרעים ומה גם שבידו לעוקרן אח"כ שומעין לו. אך בחלוקה זו דעקור אילנך ולך דשומעין לו אז המגיד ז"ל וסייעתי' ס"ל דדוקא בשדה שאינה עשויה ליטע אך בעשויה ליטע אפילו בחו"ל אין שומעין לו שהוא מזיק ממש ואינו אומר עקור אילנך אלא להכעיס ולמרות עיני כבודו. והרא"ש ז"ל וסייעתי' ורבינו מוהרי"ק ז"ל בכ"מ ובשלחנו הטהור ס"ל דאפילו בעשויה ליטע ואומר עקור אילנך ולך שומעין לו. וכדעת ההלכות ז"ל הרב המגיד ס"ל דדעת ההלכות כדעתו. ורבינו בכ"מ כתב שאינו רואה הכרע בדברי ההלכות דס"ל הכי ולקמן נרחיב הדבור ונכריע מנ"ל להרב המגיד דההלכות סבירא לי' כותיה עיין לקמן שאין כאן מקומו כעת:

ועתה נפרש מ"ש בגמ' מאי בינייהו איכא בינייהו חו"ל לכל אחד לפי דבריו ז"ל, אליבא דהרמב"ם ז"ל באומר כן בא לאפוקי דלא תימא דגם בא"י איכא בינייהו בחלוקה אחרת כשבעל הקרקע אומר עקור אילניך ולך דאליבא דמ"ד משום יא"י אין שומעין לבעל הקרקע. ואליבא דמ"ד מכ"ד ש"ל כיון שהוא מוחל על הקרקעו לזה אמר מאי בינייהו איכא בינייהו חו"ל לומר שאין ביניהם מחלוקת רק בחו"ל אך בא"י אין ביניהם מחלוקת כי לעולם כשבעל הקרקע אומר ע"א שומעין לו אפי' בארץ כיון שהוא אינו רוצה בישוב קרקעו. א"נ דעדיפא לי' שדה לבן ומה גם שאפילו שעתה נכריחו לשלם לבעל הזיתים שנטע משום א"י אח"כ יעקרם הוא להכי לעולם ש"ל וא"כ אין ביניהם אלא חו"ל דוקא ולא יש בינייא ביניהם בארץ ודוק. ואליבא דהראב"ד ז"ל דבאומר עקור אילנין ולך בא"י אין שומעין לו ניחא ג"כ אומרם מאי בינייהו א"ב חו"ל לפי דאיהו ס"ל דגם מ"ד מכ"ד בחלוקה זו דעקור אילניך איהו ג"כ ס"ל דבא"י אין ש"ל וא"כ היכי נאמר דאליבא דמ"ד מכ"ד שומעין לו מטעם שכבר מחל קרקעו הא איהו נמי ס"ל טעמא דיא"י במקום דלא שייך טעמא דכ"ד וא"כ לתרווייהו אין שומעין לו וא"כ אין בינייא ביניהם אלא חו"ל דוקא ולא בא"י ודוק:

א"נ יאמר והוא נכון עם מה שמצאתי שכתב הנמוקי ז"ל שכתב וז"ל משום ישוב א"י ודוקא אחר שהשרישו בקרקע ואח"כ כתב וז"ל משום כחשא דארעא הכי הלכתא ואפי' בחו"ל אין שומעין לו וש"מ דכיון דאיכא כחישות דמיירי דוקא אחר שהשרישו ומינה דלמ"ד משום ישוב בהכי מיירי וכדפי' לעיל דהא אמרינן הכא דליכא בינייהו אלא חו"ל ע"כ. ואל זה כוונו לומר מאי בינייהו א"ב חו"ל דלא תימא דגם בא"י איכא בינייהו דאם לא השרישו ואמר הלה זיתי אני נוטל אליבא דמ"ד משום יא"י אש"ל דסוף סוף ישרישו ואיכא בזה משום א"י ואליבא דמ"ד משום כ"ד שומעין לו דכיון דלא השרישו אין כאן כחשא ונמצא דגם בא"י א"ב לזה אמרו בגמ' דליכא בינייהו אלא דוקא בחו"ל אך בא"י כשלא השרישו לא ישוב איכא ולא כחשא איכא כמ"ש הנמוקי ז"ל דכשלא השרישו כלא חשיבין ואין בהם משום ישוב א"י דכעקורין דמי. א"נ מטעמא שכתבנו מדברי הראב"ד ז"ל ובהאי חלוקה דבעל האילנות אומר זיתי אני נוטל כולהו ס"ל דגם מ"ד משום כ"ד איננו מכחיש טעמא דישוב א"י דהא כבר לעיל אמרו רבי יוחנן בפירוש ואם כן גם מ"ד כחשא דארעא סבירא ליה סברת ישוב א"י וא"כ ליכא בינייהו אלא בח"ל דוקא וכמו שראינו שהנמוקי ז"ל מכח שא' בגמ' מאי בינייהו א"ב ח"ל דמשמע דליכא בינייהו אלא בח"ל משם הכריח דינו ולזה עצמו כוונו בעלי התלמוד ודוק:

א"נ עם מה שכתב הנמוקי ז"ל שם בהאי דינא דשטף נהר זיתיו ואמר הלה זיתי אני נוטל דאש"ל משום ישוב א"י כתב שם וז"ל ומסתברא דאפי' היה רוצה ליטול זיתיו כדי לנוטען במקום אחר אש"ל שהרי ממקום שעוקרן יש בו לחוש משום ישוב א"י ע"כ וכן מצאתי שכתב רבינו מוהרי"ק ז"ל בב"י בח"מ סימן קס"ח על האי דינא דשטף נהר זיתיו לתוך שדה חבירו ואמר הלה זיתי אני נוטל אש"ל משום א"י כתב ז"ל ונ"ל שאפי' בעל הזיתים רוצה לנוטעם אין ש"ל משום דלא פלוג רבנן א"נ משום דאיכא למיחש שמא ימלך ולא יטעם. א"נ שאם לא נתן לו זיתים אלו יטע אחרים בקרקעו כמו שהיו נטועים קודם ואלו ישארו בקרקע זה ואיכא ישוב א"י ואלו היינו או' שיתן לו הזתים זה לא יטע אחרים במקומם כמו שלא היו קודם עכ"ל ואל זה כוונו לו' מאי בינייהו א"ב ח"ל דלא תימא דגם בא"י א"ב כשרוצה בעל הזיתים לנוטען במקום אחר בשדהו בא"י דאליבא דמ"ד ישוב א"י ש"ל דמה לי ישוב הכא מה לי התם ואליבא דמ"ד משום כחשא דארעא אש"ל ודאי מפני שהכחיש קרקעו של זה לזה א' מ"ב א"ב ח"ל דוקא דבא"י אין חילוק דאפי' שרוצה לנוטען במ"א יש בזה טעמא דישוב א"י ואין ש"ל מכל הטעמים שכתבנו שהנמוקי ורבינו מוהרי"ק ז"ל ודוק א"נ היינו יכולין לצדד כשחזר הנוטע ולקח השדה מבעל הקרקע ויש ביניהם חלוק ולא אאריך שהוא מציאות דחוק:

הלא יעדנו לעיל לכתוב טעם לדברי המגיד ז"ל דס"ל דמן ההלכות משמע דבשדה העשויה ליטע ואמר הלה עקור אילניך אש"ל דה"ז מזיק ורבינו מוהרי"ק ז"ל כתב שאין הכרע בדברי ההלכות ומורי הרב הגדול א"א ז"ל יישב בעד הביאו ההלכות ההיא דשדרו ממתיבתא בענין בונה חרבתו של חבירו שלא מדעתו וא' בעל הקרקע טול עציך ואבניך שדרו כתבי ממתיבתא דכי היכי דכד אמר בעל הבנין עצי ואבני אני נוטל שומעין לו הכי נמי אי אמר בעל הקרקע טול עציך ואבניך ש"ל עי"ש דהא בהא תלייה עי"ש ואי אפי' בשדה העשוי' ליטע א"ל טול אילניך שומעין לו לשמעונן רבותא דאפי' בשדה דאיכא ישוב א"י ש"ל וכ"ש בבית דליכא טעמא דישוב כדמשמע בגמרא דש"ל אלא ודאי בשדה העשוי' ליטע שהוא מעין חורבה דסתמא עומדת לבנות כמו שכתב הראב"ד ז"ל אין ש"ל ולהכי נקטי דינייהו בבית דוקא הא בשדה לא ודוק אלו דבריו. ולי אני עבדו נראה דממקום עצמו דילפי בני מתיבתא דאי א"ל טול עציך ש"ל מכח החליקה שאמר בתלמוד שכשאמר בעל הבנין עצי ואבני אני נוטל דשומעין משם חדשו דה"ה נמי כשא' בעל הקרקע טול עציך ש"ל דהא בהא תלייה וכמו שהרחיב הדבור הנמוקי עי"ש א"כ בחלוקה של השדה שאמרו בגמ' דאם א' זיתי אני נוטל דאין ש"ל א"כ מינה ממש דכד אמר בעל השדה טול אילניך אין ש"ל והיכי משכחת לה אליבא דהרא"ש ז"ל וסייעתיה ורבינו מוהרי"ק ז"ל הלא אפי' בשדה העשויה ליטע סברי אינהו דאם אמר בעל השדה טול אילניך ש"ל ואם כן אין ידיעת ההפכים אחד ובני מתיבתא דס"ל לההלכות כוותייהו ס"ל דידיעת ההפכים אחד היא וחדשו ממ"ש בגמרא דאם אמר עצי א"נ דש"ל דה"ה כשאמר טול עציך דש"ל וא"כ בחלוקת שדה יהי' ג"כ הכי דכשם דכשאמר בעל הזיתים זיתי א"נ אין ש"ל ה"ה כשאמר בעל השדה טול אילניך אין ש"ל והיינו לפחות בשדה העשויה ליטע וכמ"ש הנמוקי ז"ל דבשדה העשויה ליטע עסקינן כשם שבבית סתם חורבה עומדת לבנות וא"כ בשדה העשויה ליטע אין ש"ל לא לבעל השדה ולא לבעל הזיתים. והרא"ש וסייעתיה ס"ל איפשר כהראב"ד ז"ל שהביא הרא"ש ז"ל דבבית אין ש"ל כשאומר טול עציך וא"כ אין ידיעת ההפכים אחד וא"כ מינה שבשדה ג"כ אפילו דכשאומר בעל הזיתים זיתי א"נ אמרו בגמרא אש"ל משום כחשא וכשאומר בעל השדה עקור אילניך ש"ל אפי' בשדה העשויה ליטע דניחא ליה בשדה לבן וידיעת ההפכים אינה אחת אלא כל מלתא בטעמא ודוק לע"ד:

תוכן העניינים

זבח השלמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה