אור ברסלב
זבח השלמים זבח השלמים - הקדמה

זבח השלמים· רבי משה גלאנטי

זבח השלמים - הקדמה

הקדמת הגאון הגדול המחבר אמר המג"ן יג"ן בעדי:

זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי שנדרתי בשנה שעברה להיות קובע את יום הששי לכתיבה הי' עומד ממה שהי' מתחדש אצלי בשאר ימי השבוע בלומדי ספר עם התלמידים בני הם ה"י ועם החברים אלופי ורעי המקשיבים לקולי כי הם היו בעוזרי והרהיבוני וזרזוני לנדור נדר לה' להעלות על הספר ובדיו ראשי פרקים למען יעמדו ימים רבים וזכותם זכות הרבים עזרני להשלים רצוני ורצונם זהו רצון שמים לכן אמרתי מאחר דמצוה גוררת מצוה להיות עוד ידי נטויה בשניות מדברי סופרים והנדר הנזכר יהיה נמשך עוד שנה תמימה המתחלת מהיום יום הששי מסדר ויקרא אל משה תמ"ז ע"פ התנאי המוזכר בנדר השנה שעברה. להוי רעוא קמיה דקוב"ה ושכינתי' דכל כי הני מילי מעלייתא תדרשון משמאי ולא ניעול קמיה בכיסופי אפין ושבע אלין בל אפקד רע ואף בשרי ישכון לבטח לא ימושו דברי התורה מפי ומפי זרעי מעתה ועד עולם אנס"ו:

הקדמת הרב המני"ח נכד להגאון המחבר המג"ן בעדו:

תנחומא בפרשת כי תשא את ראש בני ישראל כך פתח רבי תנחומא בר אבא מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל. והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון. אמרו לו לשלמה אילו אדם אחר אמר הפסוק הזה היינו שוחקין עליו אתה שכתוב בך ויחכם מכל האדם תאמר מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל עיין שם מה שהשיב להם וחזרו להשיבו עד שסוף דבר פרש דבריו וא"ל בעשירי תורה אני מדבר ולא בעשירי ממון. כיצד הי' אדם גדול ועשיר בתורה למד תלמידים הרבה והרביץ תורה ברבים ושובען מן התורה אף על פי שהוא מת אין התלמידים שהעמיד מניחים אותו לישון אלא יושבין ועוסקין תלמידיו בתורה ובתלמוד ובהלכות והגדות ואומרים תלמידיו הלכות ושמועות משמו ומזכירין שמו בכל שעה ואין מניחין אותו לישן בקבר. וכן ארשב"ל א"ר עקיבא וכן אמר רשב"י אין תלמידיו מניחין לו לישן בקבר שנאמר (בשיר השירים ז') דובב שפתי ישנים הוי והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון. וכן משה למד תורה לישראל והדריכן למצות ונתן להם סדרי תורה ופרשיות שקוראין בהן בכל שבת ובכל חדש ובכל מועדים והם מזכירים אותו בכל פרשה ופרשה ובפרשת שקלים. אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע משאני מת אין אני נזכר. א"ל הקב"ה חייך כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן כך בכל שנה ושנה שקורין אותה לפני כאילו אתה עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן. מנין ממה שקראו בענין וידבר ה' אל משה לאמר כי תשא את ראש. שא את ראש לא נאמר אלא כי תשא:

עין רואה ואזן שומעת כי המאמר הטוב הזה טוב לדרשא וכדי שלא להוציאו חלק אענה אף אנכי חלקי כדי שלא להשתמש בקדשים בתכלית המבוקש ומוצדק לענין שלפנינו בהתעוררות הדפסת קונטרס זה הנקרא ספר אשר נמצא אתי עמי באמתחתי סמוך ונראה אל הקונטרס המוקדם שכבר נדפס ונקרא שמו קרבן חגיגה. וזבח שלמים היה כרוך אחריו ויען כי מצות עשה לעשות כל השלמים כמצותן שלמי צבור ושלמי היחיד המפורסם בדורו בל"ו לחם לפי שהן שלמי חגיגה ושמחה והשני שלמים הבאים על הלחם בנדר ונדבה וזהו קרבן תודה לה' על אשר הוציא מחשבתי לפועל לקיים מילי דאבות להעלות אל בית הדפוס תעלומות חכמה מפוארה וסתרי תורה אשר דרוש דרש משה כמשה מפי הגבורה ודרש את כל התורה בריבה ומיעט וריבה וכולן בני יפת תואר הם מנופים בי"ג נפה כאשר עוד חזון למועד אם יזכני השם להוציא לאורה ספרו הגדול הנקרא אלף המגן שם אתן דודיו להידידים תלמידיו אחי ורעי אלופי לראש מכל הנהו מילי ממוליתא והלכות מרובות שניתנו למשה בסיני. אכן לעת עתה לא אוכל לבדי שאת טורח סדרן של כתובים בהעתקתן להיות כי אני בתומי הולך משובב נתיבות כצפור נודדת מקנה. נודד ישבתי בנפש נענה. ממדינה למדינה. ומשכונה לשכונה. שנה אחר שנה. רודף שלמונים אולי יתעשת האלהים לנו ומעשה ידינו יכונן להשיב עטרה ליושנה ואזי מוצא שפתי לא אשנה וכל היוצא מפי אעשה וה' אלהים יהיה לנו למחסה:

ואען ואומר למה שבהשקפה ראשונה נתקשיתי במאמר הנכבד הזה דמה נתחדש לו למשה עתה לשאול שאלה זו לומר משאני מת איני נזכר. ולע"ד יומתק לחכי דרכי כי הנה כשהי' משה כותב הפרשיות כסדרן זו אחר זו בכותבו פרשת תצוה הרגיש בעצמו שלא נזכר שמו בה כלל אחרי היותו מוזכר בכל פרשה ופרשה מפרשת שמות היא עת הלידה זכר לצדיק עד וזאת הברכה ושמו נדרש לרז"ל כי הוא אדון התורה ונקראת על שמו אכן בפרשת תצוה לא נזכר כל עיקר והיה דרך עונש על מה שאמר מחני נא מספרך כמרז"ל ועתה כשהרגיש משה בדבר נצטער ואמר מה אני ומה חיי שאני מצטער לשעה שלא נזכר שמי בפרשה אחת ומה יהי' אחרי מותי שלא אזכר כשאר המתים ולזה אמר לפכוחי צערי' כמסתפק תאמר משאני מת איני נזכר. והבטיחו ה' שלעולם ועד יזכר וזכותו לעולם עומד והוא זוקף ראשיהם של ישראל בכי תשא והיינו לשון עתיד לעולם ולכך אפי' שהמטבע תחסר מן הדין אין פוחתין ממחצית השקל כמו שהי' בזמן משה רבינו ודלא כהגאון בההג"ה מוהרמ"א באו"ח סי' תרצ"ד:

עוד נ"ל שבמאמר הזה יובן פסוק הנזכר לעיל סוף פרשת תצוה ודרשינן סמוכים דלעיל כתב וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם קדש קדשים הוא לה'. וידבר וגו' כי תשא וגו'. שמה שאמר פעם שניה אחת בשנה יכפר עליו כי כבר אמר וכפר אהרן וגו' אחת בשנה הוא מיותר. ולכן בדבריהם במאמר הקדום מתורץ שהאחד נאמר על דם החטאת שנכנס ביוה"כ ליתן על קרנותיו והיינו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים. ואח"כ אמר אחת בשנה יכפר עליו בכל שנה ושנה יכפר עליו לדורותיכם וס"ל פרשת שקלים שנקרא כסף הכפורים והן לתמידין והיינו קדש קדשים הוא לה' שפרשת שקלים שיקראו אותה בכל שנה מכפרת על ישראל וזוקף ראשן והיינו כי תשא לעתיד ובפרט אם יקיימו שיתנו השקלים לצדקה כאשר ראיתי להגאון מרי הרב מר זקני זלה"ה ורבים מחסידים ואנשי המעשה שבע"ק ת"ו שהיו נותנים בכל כ"ה אדר מחצית השקל לצדקה כדי שכשיבנה בית קדשינו ותפארתינו נזכה כל בית ישראל ליתנו בלשכה בע"ה דאז ודאי שיכפר עליו כי קדש קדשים לה' ודו"ק:

ובהאי מילתא דהביאו במאמר דובב שפתי ישנים הובא בתלמודא דידן (ביבמות פרק האשה רבה) ואמינא בה חידושא וזל"ה אזל רבי אלעזר אמר לשמעתא בי מדרשא ולא אמרה משמיה דר' יוחנן שמע רבי יוחנן אקפד וכו' ור"י מאי טעמא קפיד כולי האי דאר"י א"ר מאי דכתיב אגורה באהליך עולמים וכי אפשר לו לאדם לדור בשני עולמים אלא אמר דוד להקב"ה רבש"ע יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז כדי שיהיו שפתותי דובבות בקבר דאר"י משום רשב"י כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דב"ק. אר"י בן זעירא ואי תימא שמעון נזירא מאי קראה וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים ככומר של ענבים כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף ת"ח כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעוה"ז שפתותיהם דובבות בקבר. וראוי להבין אומרו מאי קראה ולמה לא הביאו מפסוק אגורה באהליך עולמים שמשם נלמד שהוא דר בשני עולמות כאחד בהיותו באהל דאינו בית המדרש כמו שהביאו בעלי התוס' ורש"י ז"ל. הגם כי בנקל יכולין לדחות זה. אך לפי דרכינו יובן וגם נבין תיבת כל לאתויי מאי. הגם שהיינו יכולין לומר שמרבה לת"ח שאינו הגון דאם יאמרו שמועה מפיו בהכרח הוא חי שהוא דבר טבעי ולזה הביאו פסוק וחכך כיין הטוב שהוא ג"כ דבר טבעי והכרחי כן הוא שכל ת"ח אפי' שאינו הגון אם יאמרו דבר שמועה מפיו שיהיו שד"ב. הן אמת שכפי האמור גבי אלישע אחר וכפי מה שפירשתי על פסוק יראת ה' לחיים נראה שהת"ח שאינו הגון לא יאמר שמועה מפיו. אמנם כעת נראה לי שאדרבה משם ראיה ששפתותיו דובבות בקבר דאם אתה אומר דאין לו תועלת אם כן יאמרו שמועה מפיהם כיון דסוף כל סוף אין להם תועלת. אלא ודאי הרצון בזה הוא שלא יאמרו שמועה מפיהם דאם הגיעו לומר אע"פ שבעל השמועה הוא ת"ח שאינו הגון אפ"ה יהיו שפתותיו ד"ב והיינו ריבויא דכל דקאמר רשב"י ולהכי הוצרך למילף ליה מקרא דוחכך ביין הטוב דמקרא דדוד אגורה היינו אומרים בצדיק כדוד דוקא מיירי אבל באומרו כיין הטוב ככומר של ענבים משמע שהוא דבר טבעי כולל לכל ת"ח בין שיהי' הגון בין שלא יהי' הגון וזה נכון:

אמנם עתה לפי דרכינו יובן ונבין ג"כ דבדברי הת"ק איירי בלשון יחיד כל ת"ח וכו' מפיו וכו' ואח"כ בהביאו קרא דדובב שפתי ישנים אמר לשון רבים שמועה מפיהם. והביאור לע"ד דמפסוק אגורה שאמר דוד אין ראי' אלא כשהת"ח ההוא הוא בעל המימרא שחדשה כמו דוד שחידש רוממות אל אבל אם ת"ח א' אמר משם ת"ח אחר ואותו ת"ח אחר אמרו משם ת"ח אחר עד עשרה דרי צריך לדעת אם יחיו כולם או בעל המימרא דוקא לזה אמר כל ת"ח שאומרים שמועה מפיו את זה ריבה באומרו כל ת"ח לומר לך דכולם יחיו ולזה אמר מאי קראה חדוש גדול זה דכל ת"ח שאומ' ש"מ אפילו שהם רבים והמימרא היא אחת דכולם יחיו לזה הביא מפסוק וחכך כיין הטוב הולך נדודי למישרים דקרא קשיתי' דפתח בלשון יחיד וחכך כיין הטוב הולך לדודי וסיים בלשון רבים ישנים להכי יישב קרא הכי וחכך כיין הטוב איירי אם הת"ח שמחדש חדוש בתורה שיהי' כיין הטוב ככומר של ענבים ולא די לעצמו אלא לסיבתו ועל ידו דובב ש"י רבים מישיני עפר יקיצו לסיבת שמועתו כי חידוש זה אומרו והשומעו מפיו ואח"כ אומר אותו מפי השומע וכאלה רבים וכולם חיים והיינו דובב ש"י בלשון רבים. ואמר שפתי ישנים ולא שפתי חכמים לומר לך דאפילו שאותם השומעים אינם ת"ח כדאים לחדש דבר בתורה אלא הם בעלי בתים משכילים ששומעים הדרשה של הת"ח בבית הכנסת או בבית המדרש ונותנין לבם עליה לעובדה ולשומרה לזכרון בין עיניהם ואח"כ אם ישאלו את פי הבעל הבית הזה מה שדרש החכם ולא יענה כמו קצת מאלו שבזמנינו שאומרים דרש בטוב אך אין אנו יודעין מה שדרש לפי ששכחנו או לא שמנו לבינו עליו. והלואי שלא יאמרו כמו ששמעתי לאיזה סוג מהם שאומרים מה שדרש החכם כבר אנו היינו יודעין ואין אנו צריכין לחידושיו ולמוסריו ואילו חכם אחר אמרם הוה צייתנא לי' אבל מזה הואיל ויצא מפיו לבי אומר לי שלא לשמוע תורה מפיו וכשדורש החכם אחר שהם בעצמם אמרו דהיו צייתי לי' מבקשים לו עילה ותואנה אחרת שאינם שומעים או שנתארך וכיוצא מטענות שוא ומדוחים השגור בפיהם והרבה פתחים לפניהם בעונות לרדת חיים שאולה על דבר מאיסת התורה והמוסר במאיסת המוכיח) יענה ויאמר כך וכך דרש ואח"כ אותם ששמעו מפי אותו הגביר הבעל הבית הולכים ואומרים אותה שמועה מפי הבעל הבית, ההוא הנה שכרו אתו להיות שפתותיו דובבות בקבר ולזה אמר דובב שפתי ישנים אע"פ שאותם האומרים אותה שמועה הם כישינים ואין להם פה פתוח בתורה לחדש מדילם כלום אפ"ה דובבים וחיים:

ועל זה הדרך נ"ל שאמר הפסוק שהיין אפילו מי שלבו אטום וכאילו ישן פותחו וכמו שאמרו רז"ל גבי ותירוש ינובב בתולות אפילו מי שדעתו אטום כבתולה פותחו והיינו וחכך כיין הטוב. שיש לו תועלת שהולך לדודי למישרים אינו עולה למוח לבלבל הדעת כדרכו של היין שמועל בשליחותו אלא הולך למישרים וגם כן יש לו תועלת שדובב שעושה לדבר אפילו מי שהוא ישן כמ"ש בגמרא הבו חמרא לדרדקי כי היכי דלפתחו בתורה והיינו דובב ש"י ע"ד ינובב בתולות והיינו מה שמשבח שלמה אשרך ארץ שמלכך נער ואפ"ה שהוא נער הוא גבור בתורה כמ"ש חז"ל בגבורה של תורה ולא בשתי' של יין ר"ל שאינו צורך ליין להיות גבור בתורה כמ"ש הבו חמרא לדרדקי אבל זה אפילו שהוא נער הוא עד ויש לו גבורה של תורה ואינו ישן כדי שיצטרך אל יין שיעורר אותו. ולפשט הפסוק שמעתי ממרי הרב הגאון מר זקני ז"ל ותירוש ינובב בתולות ע"ד שאמרו בגמרא היכי בדקו לנשי מדין הושיבום בחבית של יין בעולה ריחה נודף בתולה אין ריחה נודף והיינו ותירוש יש לו סגולה שהוא ינובב וידבר ויעיד על הבתולות כי מי שתהיה בתולה אין ריחה נודף. ועל פי הקדמתינו שמעתי ממרי הנז' בשם אדוני אבי הגאון ז"ל שהי' מפרש פסוק בשרתי צדק בקהל רב שרוצה לומר אני דורש ברבים ואומר להם מה שאני מחדש בתירה והנה על ידי זה הנה שפתי לא אכלא ולעולם יהיו שפתותי ד"ב. וא"ת הא תינח כשיאמרו אותה שמועה על שמך אבל אם ח"ו ינחלו אחרים את כבודך ויאמרו אותה שמועה בשמם כאילו הם חידשום מה הרווחת לזה אמר ה' אלהים אתה ידעת כי אני אני הוא המחדש הראשון והנה שכרי אתי להיות שד"ב ואותו אחר שגנב ועשה אונאת דברים ימלא פיהו חצץ על שלא אמרה משמי. ולע"ד עוד אוכל לומר שזו היתה כוונת הרשב"י בריבוי כל ת"ח שאומר שמועה מפיו ולא אמרוה משמו אפ"ה די לו לאותו ת"ח שיאמר שמועה ששמעו מפיו כי ה' הוא היודע שהוא המחדש ויחיהו מיומים להיות שפתותיו דובבות בקבר:

והנה במאמר הקדום לא יצאתי ידי חובתי בו לפי דוחק השעה עד שיסייעני הקב"ה ואסיימהו כהלכתו ולא הי' אצלי כעת אלא על דרך השאלה ממה שצודק בו לשבח המגיע עד הכתפים להגאון מרי הרב מר זקני זלה"ה כי הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו וכפלח הרימון רקתו ואפילו אותם הקטנים מתלמידי תלמידיו שראו לרבי מאחוריו זכו בו ואומרים הלכות ושמועות משמו ומזכירין שמו בכל שעה ואין מניחין אותו לישן בקבר לכן שמח לבי ויגל כבודי כאשר ראיתי לאחד מתלמידי בית מדרשינו מדרש בית יעקב אשר הי' בירושלם אלה תולדות יעקב יוסף ה"ה החכם הנעלה לשם ולתהלה כהר"ר יוסף בכהה"ר מררכי הכהן נר"ו אשר נכספה וגם כלתה נפשו וגרסה לתאוה באהבה רבה בקונטרס הנבחר הזה שהוא ספר ובכיסופי אפין אמר אלי כי לא יכול יוסף להתאפק ודחביבותא הוה גביה לקיים מילי דאבות לזכות בהם את הרבים אילין אינון אבהן קדישין דילי ודלהון חדא אינון יען רוב הבשר הנאכל בירושלים הוי שלמים ומותר שלמים לשלמים ומותר פסח לשלמים שנמצאו בירושלים. ולכן לא השיבותי פניו ריקם ונתתיו לו במתנה כדי שיאכל כל פריו קדש לה' ויהי' הגאון מר זקני עושה צדקה בכל עת זה המשאיל ספריו לרבים והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וזכותו יעמוד לכל אותם אוהבי התורה שיחזיקו בידו ויהנו אותו מנכסיהם (להחכם יוסף הנזכר שנתעסק בקרבן הצבור) בכבוד לכבוד האי חלוקא דרבנן קדישי דנתעטף בה. ואפריון נמטייה להבחור החשוב כה"ר שלמה פרופס כ"ץ נר"ו בעל המדפיס אשר נשתתף עמו לעוזרו ולתמוך בידו בעל הגמול ישלם לו כל לו ולהם הסמוכים לעד לעולם הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם המטיבים ועוזרים ללומדי התורה וחפצים בהרמת קרנם ה' ירום קרן משיחנו וימהר ויחיש פדותינו ועינינו תחזנה ירושלים נוה שאנן ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים אשר יגיע דמם על קיר מזבח ה' ההרוס כהיום בעונותינו ואז נשיר שיר חדש על גאולתינו ועל פדיון נפשינו. כה עתירת משה זעירא דירושלם תוב"ב בן להגאון המיוחס מוהרר"י יעקב חאגיז נר"ו ונכד להגאון המפורסם מרי הרב המחבר מוהר"ר משה גאלנטי זלה"ה חותם כאורח נטה ללון פה אמשטרדם לינות הרבה באלול דהאי שתא שנת בניך כשתילי זיתים וגו' לפ"ק מהיצירה ה' יכתבנו ויחתמנו בספר חיים טובים ופרנסה וכלכלה ברכה ושלום:

הקדמת התלמיד המביא הספר לדפוס המקום יהיה בעזרו:

בואו ונחזיק טובה להיראים את דבר ה' המחזיקים ביד לומדי התורה כאשר היו מלפנים מחזיקים בבית המדרש הגדול אשר הי' בירושלים תוב"ב באמצעות וסיוע הספקת הגבירים המעילים היראים את דבר ה' ה"ה כמה"ר אברהם ישראל ויגה ואחיו כהר"ר יעקב ויגה זלה"ה אשר בנו להם דירת עולמים בקביעות בית ועד לחכמים על יד הגאון הגדול מארי דמתניתין כמוהר"ר יעקב חאגיז זלה"ה אשר בנה בית ונטע כרם ואכל מפריו חמיו הגאון המפורסם ומופלא מורינו הרב כמוהר"ר משה בכמוהר"ר יהונתן גאלנטי זלה"ה אשר קם תחתיו והעמיד תלמידים הרבה עד יום חרבן שנגזרה גזרה ונתבקש משה בישיבה של מעלה ונחרבה בתיהם של צדיקים הנזכרים ונגזר על בני ציון היקרים להיותם גולים. ועם היות כי לא השבית ה' גואל מלא הלא הוא הגביר המנוח הירא את דבר ה' החסיד העניו כה"ר יעקב ישראל פרירא ז"ל אשר בחייו בנה לו בתי כהונה ובתי לויה בערי קדשינו ירושלם תוב"ב והאיר עד שבא חברון על יד הרבנים המובהקים גדולי ישראל המה גאוני עולם אברהם אברהם לא פסיק טעמא בגווייהו הראשון מורינו הרב הגדול כמוהר"ר אברהם יצחקי ס"ט. והמאור הגדול כמוהר"ר אברהם זאבי נר"ו. עם כל זה כאשר מיום שמת משה רעייא מהימנא ארץ. יראה ול"ו שקטה. ע"ד מפני הרעה נאסף הצדיק, כי הנה הצרות הצרורות אשר עלו ובאו אחר פטירתו על כל יושבי הערים. הוא דבר אשר לא הי' לעולמים. לכן יגענו לא הונח לנו והוכרחנו להדחות לפי דוחק השעה. ויהי כאשר אך יצוא יצאתי גם אני כאחד מהם. טרוד אחר פרנסת אנשי ביתי. את זו חזיתי כי המעט מזער ממה ששמשתי ולמדתי מרבותי וככלב המלקלק בים לא חסרתי מהם. עם כל זה היא שעמדה לי. וזכותם הגינה בעדי. עד בואי פה אמשטרדם ומצאתי פה האחד המיוחד מיוצאי חלציו נין ונכד להגאון מורינו הרב המחבר הנז"ל ה"ה הרב המופלא מוהר"ר משה חאגיז נר"ו ושמחתי בו שמחה רבה להיותי רואה כונתו רצויה לזכות את הרבים בכל אשר תשיג ידו. וכאשר נתגלגלו הדברים וראיתי המאורים דברי אלהים חיים שיצאו מפה קדוש הוא המג"ן ז"ל באחד מקונטריסיו אשר היה ביד זה משה האיש מוכן ומזומן להדפסה שאיל שאלתי אותו לקרבה אל המלאכה על ידי מאחר כי זכות יהי' לי בהוציאי אותו לאור הדפוס ויקוים על ידי מה שכתב הרב מוהר"ר משה הנ"ל בהקדמתו להיות תלמידיו של רבינו משה אינם מניחים אותו לישן ויהיו שפתותיו דובבות בקבר. עם היות כי בלאו הכי כבר מילתי' אמורה ותהלת מש"ה אמת מלאה הארץ ע"י פסקיו המובאים בספרי תשובות האחרונים ה"ה שו"ת השער אפרים והדרכי נועם. ועוד דכד סליק רב לעילא השאיר ברכה אחריו. נכדו הרב אשר שמו בקרבו והוא המקריב אשר הקריב בעדו ובשמו ס' קרבן חגיגה. והי' מוכן לפניו עוד קרבן זבח השלמים. אלו שנים שהביאו שלמים בשותפות שהאחד מניף. אבל בסמיכה שניהם סומכין זה אחר זה סמוכין לעד לעולם ועורותיהן לבעלים:

אזי אזרתי כגבר חלצי וזרזתי לקרבו אל המלאכה על ידי. וטוב עין הוא יבורך זה משה אשר ברך הזבח ומסר אותו בידי לזכות בו ולזכות אחרים. אשר לזאת אוחילה אחלה לאל זכות הרבים וזכות אבותיו יהי' תלוי בו וישלם לו גמולו להעלותו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשו להשיב העטרה ליושנה.

וזכותם יעמוד ג"כ לימיני לתנני לחן ולחסד ולרחמים בעיני כל רואי והמה יהיו בעזרי כדי שאוכל לחזור לשכון כבוד בארץ מולדתי היא עה"ק תוב"ב ושם אשקוד על דלתי התורה והעבודה ואגיל ואשמח בתוככי ירושלים עם חכמיה ורבניה ה' ישמרם ושבתי בבית ה' לאורך ימים. כה דברי העבד הפעוט עפר לדוש המתאבק בעפר רגליהם של לומדי התורה הצעיר וזעיר ודלא דמן חברייא החותם היום יום חמישי ח"י לחדש אלול בסדר וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב. שנת שלח אורך ואמתך המה ינחוני וכו':

נאם העבד העומד לשרת ולכהן יוסף בכמה"ר מרדכי הכהן זלה"ה.הקדמת המסדר והמו"ל ב"ה:

בין רבותים אלפי סגולות הקודש המון שכיות החמדה המכוסים עור בערפלי הזמן ובין ספרי ישורון פניני חכמה ודעת הנעלמים עוד מעיני כל בשר יציץ נזר הספר הקדוש זבח השלמים אשר אנכי מביא לפניכם היום בשתי המערכות ח"א על התורה וח"ש על הש"ס אשר זה מאות בשנים לא ראה אור הדפוס ומאז אשר נדפס ראשונה שנת תס"ח באמשטרדם ספו ותמו ואינם. והנה מה מאד נכבד היום בהגלות נגלות לעינינו אור צח ומצוחצח ספר יקר ערך מהנשר הגדול רבינו מהר"ם גאלנטי זצלה"ה ומשובץ בעדי עדיים בהערות יקרות מנכדו הגאון הקדוש מהר"ם חאגיז זצלה"ה. מי ימלל ומי יפאר גודל פאר רום המעלות מפרשת גדולת המחבר והחיבור הלא גם לתאר שמין מהם דרוש ספר רב הכמות עיניכם לנוכח יביטו דברי הגאון חיד"א ז"ל בשה"ג אות מ' סי' קי"ב ותראו ותתבוננו לדעת מעט קט מקרני האור אשר יבריקו נגדכם הן בדור דעה שלו אשר תוה"ק עמדה אז על גרם המדרגה ובאה"ק חי בה חבל גאונים מצויינים ארזי לבנון אדירי תורה אשר ראשם לעב הגיע שמו את רבינו לאב"ד ור"מ בירושלם ת"ו ורבים מגבורי תורה חוקקי ישורון אשר מהם יצאה ההוראה לכל אפסי תבל הקשיבו תורה מפיו והנה לדברת רבים וכן שלמים אשר אמרו מי יראנו טוב להעלות כנו מחדש נרותי' כפתורי' ופרחי' על מזבח הדפוס להאיר תבל ומלואה בקרני זהרם נשאני רוח עצה וגבורה לגשת אל המלאכה הנכבדה הזאת הגיתי סיגי הטעיות וקוצי השגיאות כיד ד' הטובה עלי גם כביר מצאה ידי לסדרו בסדר נכון דבר דבור בעתו על סדר הפרשיות וכפי סדר הש"ס תחת אשר עד כה היו המאמרים באים בערבוביא בלי סדרים וכל עין שזפתו כעת יאמר ראה זה דבר חדש אשר לא הי' מלפנים:

ועתה ברוכי ד' שלומי אמוני ישראל! הנה אנכי העמסתי על שכמי הוצאות רבות במשא עבודת הקודש הזאת אקוה כי גם אתם לא תעמדו מנגד חלק כחלק תקחו בעמלי ואני אל ד' אתחנן ואומר אתה ד' ברחמיך הרבים הושעתני אף תמכתני בימין צדקך להוציא מחשבתי לפעולת ידים כן תוסיף חסדך עמדי הופיע עלי רוח חכמה ובינה זכות המחבר הגאון הקדוש זצלה"ה יגן עלינו למלא ד' כל משאלותינו וירים קרנינו מעלה מעלה להתברך ממעון הברכות ושפעת הצלחות עונג ונחת תהי' מנת חלקינו עכי"א:

משה שטערנבערג כנוי שם אבותי מענדעלזאהן מקראקא יצ"ו:

לטוב יזכר כבוד ש"ב ב"ד הרב החריף הגביר מ' שאול לעווענשטיין נ"י מפ"ק אשר מסר לי לדפוס הספר היקר הנכחי מבית אוצר הספרים שלו לזכות בהם הרבים זכות המחבר הגאון הקדוש זצלה"ה יגן עליו ימלא ד' כל משאלותיו ויזכה לראות בנים זש"ק ויקוים בו מקרא קודש לא ימושו מפיך ומפי זרעך וכו' אמן המו"ל:

תוכן העניינים

זבח השלמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה