לקט קצר על מנהג קהילות ישראל
בעבר בהרבה מקהילות ישראל נהגו נשות ישראל בלבוש השאל, וביניהם: ארץ ישראל, אוסטריה, אמריקה, בוכרה, גרמניה, גליציה, גרוזיה, ג'רבה, הונגריה, טוניס, טורקיה, מרוקו, סוריה, עירק, פולין, פרס, צרפת, רוסיה, תימן, ועוד (תמונות להרבה מהמקומות אפשר לראות בספר הנפלא עולמות של טוהר).
ונציג כאן חלק מהמקורות, ממה שהגיע לידינו על המנהג בקהילות ישראל:
אחד מחכמי איטליה שעלה לארץ ישראל לפני כחמש מאות שנה מתאר את הצניעות שראה וכך כתב: הנשים הולכות בצניעות גדולה... וכשיוצאות לחוץ הן מעוטפות כולן בסדין לבן ומכסות כל גופן (אגרות א"י עמ' קעב).
בשנת תקי"ד היתה עצירת גשמים בירושלים, ורבני העיר (ביניהם רבותיו של החיד"א זיע"א וכן אביו וחמיו) התעוררו לחזק את הצניעות, וכך כתבו: הסכמנו בכל תוקף ברוב בנין ורוב מנין ובהסכמה עלינו, ששום בת ישראל ואפילו הזקנות לא תוכלנה ללכת בשוק בלתי מכסה על מלבושיה ואפילו מחצר לחצר הקרוב אליו כל שפתחו של זה כנגד פתחו של זה כל שדרך הרבים באמצע (ספר התקנות סימן נה).
בירושלים הולכות הנשים בסדינים לבנים מעוטפים מראשם ועד רגלם כשהולכים בשוק מפני הצניעות... וכן הוא בכל מדינות ישמעאל (שערי ירושלים שער ט' במנהגי הארץ עמ' קסז).
וכך העיד המגיד הירושלמי רבי בן ציון ידלר זצ"ל: בימים מקדם חובה היתה מוטלת בירושלים על כל אשה היוצאת לשוק להתעטף בסדין כדי שלא תתבלט בבגדי צבעונין ברשות הרבים וסיפר לי אדוני אבי מורי ורבי שגידל בביתו יתומה, מיד כשמלאו לה עשר שנים קיבל הוראה מאת הרבנים שכבר הגיע זמנה להתעטף בסדין, ובלעדיו אסור לה לצאת אל השוק (בטוב ירושלים עמ' עו).
וכך העיד האדמו"ר מפוריסוב שליט"א: זכרתי ימים מקדם שנות נעורי היו כל נשי ישראל בנות ירושלים הכשרות מכל העדות והחוגים לובשות עליהם מלבוש השאל כל עדה באופן שלה וכל קהילה בדרכה שלה, הצד השוה שבהם שכולן ממש בלא יוצא מן הכלל ענדו עטרה זו מעליהן והלכו במלבוש זה.
וכן רואים מדברי הגאון רבי אברהם דוד זצ"ל אב בי"ד דק"ק בוטשאטש שבזמנו (לפני כמאתיים שנה) היה מנהג נפוץ בקהילות ישראל באירופה שנשים לא יצאו לשוק בלא להתעטף בלבוש עליון לפני צאתן (הגהות עזר מקודש בגליון השו"ע אה"ע סימן קטו).
גם במרוקו הלכו הנשים בצניעות גדולה וכפי שמסופר על האדמו״ר רבי ישראל אבוחצירא ״הבבא סאלי״ זצוק״ל שהקפיד מאוד על לבושן של הנשים שיהיה בשיא הצניעות וחייב אותן ללכת בשמלות ארוכות עד העקב ועל ראשן היה רדיד המכסה את צידי הגוף הראש והצואר. יתר על כן כשיצאה הרבנית אל חצר הבית לעבור לצד השני של החצר כדי לאפות לחם בתנור הסמוך האדמו״ר ראה אותה מן החלון וציוה לומר לה שגם לתנור הסמוך היא צריכה ללכת כשהיא מכוסה ברדיד נוסף על בגדיה הצנועים. (סידנא בבא סאלי ח״ב- עמ״ע, סידנא בבא חאקי עמ' 86)
מנהג בנות ישראל שעדיין נראה בירושלים עיה"ק ללבוש "שאל" שהוא מכסה כל הראש וגם חלק מהגוף, וטרם שהתחילו הפירצות היו כל הנשים יוצאות רק מכוסה ב"שאל" ובכל העולם היו נוהגין כך, אך שגזירת המלכויות וארס ה"מאד"ס" והפריצות בלבלו העולם עד שכמעט נשכח לבוש זה (בית היהודי ח"ד עמ' שלב).
כתב בספר גנזי נסתרות: כשהיה הבעל שם טוב באיסטמבול ראה אברכים שהיה להם נשמות התנאים, ואמר שהוא מגודל הצניעות אשר שם אצל הנשים עכ"ל. הראיתי דברים אלו להאי סבא קדישא הגאון רבי שלמה אליעזר אלפנדרי זצ"ל, נענה בראש קדשו ואמר: הן הן, לא אוכל לתאר לך גודל צניעות הנשים אשר אני זוכר שהיה שם באיסטמבול לפני שמונים-תשעים שנה (הריא"ז מרגליות זצ"ל בדעת הקדושה סימן ד). וכך כתב הסבא קדישא: זכורני בימי חורפי ששום אשה מנשי ישראל לא היתה יוצאת כלל לרשות הרבים, ובשעת הדחק לילך אצל חברתה היתה מתכסית בלבוש בגד שחור על כל גופה מראשה ועד רגליה (שו"ת מהרש"א אלפנדרי חו"מ סימן לב).
וכך כותב הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל (מגדולי רבני טורקיה לפני מאה וחמישים שנה) בספרו: ולא תצא אשה בלתי מראמ"ה (שאל) כנהוג ומכוסה היטב בצעיף (צוואה מחיים אות כח).
וכך מעיד הגאון רבי יצחק אבולעפיה זצ"ל על מנהג עירו דמשק: כשהן הולכין מחצר לחצר דרך רשות הרבים או לשוק הן מתכסות מכף רגלן ועד קדקדן ברדיד גדול ולא נראה מהן בחוש הראות אלא רק פניהן בלבד, ויש מהן הרבה נשים צנועות יותר שמכסות גם את פניהן במסווה (שו"ת פני יצחק שנת תרנ"ו ח"ו סימן ו).
הנשים נוהגות צניעות גדולה בכל הליכותיהן... כשיוצאה אשה מרחוב לרחוב אפילו בתוך השכונה לובשת רדיד ארוך ורחב ומכסה בו את הרדיד הקטן אשר על ראשה וכל בגדיה שעליה, ואינה פושטת רדיד זה אלא אחר שתחזור לביתה (סערות תימן דף קנז).