אור ברסלב
וקנה לך חבר חלק ג - כללי הכתב והמכתב, חכמה ומוסר › סימן רכ - תלמידי רבי עקיבא "לא נהגו כבוד זה בזה"

וקנה לך חבר

חלק ג - כללי הכתב והמכתב, חכמה ומוסר · סימן רכ - תלמידי רבי עקיבא "לא נהגו כבוד זה בזה"

סימן ריט - שיהיו כל מעשיך לשם שמים

מאת הרב ניצן ראובן / מחוברת שבט-אייר תשס"ד (שנה ד') סי' כא

נתעוררתי לברר סיבת מיתת תלמידי ר' עקיבא אחר ששואלי'ם הלכו בו אודות שיש בדבר כמה וכמה פירושים, ושאלוני לחוות דעי קל'ה כמות שהיא, ופשט העני את ידו יד כהה, וזאת התורה אשר שם העני לפניכם היום, וה' אלוהים יעזור לי.

הנה חז"ל (יבמות סב:) אמרו לנו סיבת מיתת תלמידי ר' עקיבא. וזו לשון הגמ' שם: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לר' עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולם מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. והיה העולם שמם עד שבאו ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת אמר רב חמו בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה מאי היא א"ר נחמן אסכרה.

ופירש המהרש"א שם בזה"ל: ואמרו שמתו במיתת האסכרה דאפשר דכל אחד דיבר לשון הרע והיה מספר בגנות חבירו וסימן ללשון הרע אסכרה כדאמרינן בפרק במה מדליקין ואמר שמתו בין פסח לעצרת להורות שמתו בהשגחה כי הוא זמן ממוצע לבריאות וקרוב לרפואה כדאמרינן בשבת כל שקייני טבא בין דיבחא לעצרתא וק"ל, עכ"ל לשון הזהב. הא קמן דס"ל שתלמידי ר' עקיבא נענשו מפני שדיברו לשון הרע אחד על השני, וכיון שהקב"ה מנהיג את עולמו מידה כנגד מידה והם דיברו לשון הרע הענישם במידת אסכרה (שהיא חנק) והוא על פי מה שאמרו חז"ל במסכת שבת (לג:) שבעוון לשון הרע נענשים במיתת אסכרה, ואע"פ שבגמ' שבת איכא מ"ד דס"ל שמיתת אסכרה באה על עוון טבל, מ"מ בנ"ד גם הם יודו שבאה משום לשון הרע שאם הקב"ה מנהיג את עולמו מידה כנגד מידה וכאמור, מה הקשר(?) בין העוון שעשו שלא נהגו כבוד לזה לזה לבין העונש שקיבלו והיא מיתת אסכרה, אלא ודאי שבתלמידי ר"ע כו"ע מודו שנענשו משום שדברו לשון הרע.

ובהיותי בזה הראני אחד מידידי הי"ו כי בשער הכוונות מבואר כדברי המהרש"א הנ"ל, ואכן ראיתי לו (שם בדרוש יב ענין ספירת העומר דף פו ע"ג והלאה) שכה כתב: "ולסיבת היותם ממוחין דקטנות לכן היו מבחינת הדינין הקשין והיו קטרנין ושונאין זה את זה כמשז"ל שלא היו נוהגין כבוד זה לזה וכאשר באו ימי העומר שבין פסח לעצרת שאז הוא זמן קטנות ז"א והם ימי הדין כנ"ל ואז הוא זמן יניקת החיצונים לכן פגעה בהם אז מדה"ד של הקטנות על שלא נהגו כבוד זה לזה ומתו בימים ההם. עכ"ל. והן הם דברי המהרש"א דכיון והיותם מבחינת הדינין הקשים והיו מקנטרים ושונאין זה את זה דיברו לשון הרע אחד על השני וכאשר הגיעו ימי העומר שהן ימי דין זה וזה גרם ופגעה בהם מידת הדין.

וכיו"ב מצאתי בס"ד להרי"ח הטוב זצ"ל בספרו בן יהוידע (יבמות סב:) שעל מה שאמרה הגמרא שם "שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לר' עקיבא" כתב הוא ז"ל, דאמאי נקיט י"ב אלף זוגות, ולא אמר כ"ד אלף תלמידים ונ"ל בס"ד ללמדך שר' עקיבא חכם גדול והבין ברוח קודשו שיש להם מידת קנאה, ולכך התחכם לזווגם שנים שנים, שחיבר קטן עם גדול, כדי שבהכרח יכבד הקטן לגדול, ולא יהיה קנאה בניהם, ועכ"ז לא הועיל, לכך נקיט י"ב אלף זוגות, שעשאם זוג זוג לתעלתם ולתקנתם. ע"כ. ועוד הוסיף שם הרי"ח הטוב שמה שאמרה הגמ' שם "וכולם נפטרו מפסח ועד עצרת", נ"ל שבא להודיע הזמן הזה שמתו בו, שיש ללמוד ממנו מוסר השכל, שלא להיות שנאה וקנאה בין זה לזה ולא יהיה אחד מזלזל בכבוד חבירו. וסיים עוד בזה"ל: ומ"ש שלא נהגו כבוד זה בזה, קשה שאין עוון כדי לחייבם מיתה. עכ"ל. הרי שלך לפניך שאע"פ שהגמרא אמרה להדיא שעוונם של תלמידי ר' עקיבא היה שלא נהגו כבוד זה לזה, מ"מ מפרש הוא ז"ל דהיינו שהיתה בניהם שנאה וקנאה והיינו לשון הרע כידוע, כי אם נאמר כפשוטו, קשה שאין עוונם כדאי לחייבם מיתה.

ובמשי'ם חפשי ראיתי שכיסוד הלז מבואר גם בזוהר הקדוש (פרשת פקודי ח"ב רסד, ב והוב"ד בספר שמירת הלשון עמוד 235) שכתב וז"ל (בתרגום): יש רוח אחת שעומדת על כל אותם מדברי לשון הרע שכאשר מתעוררים בני אדם בלשון הרע או אדם אחד שמתעורר בלשון הרע אז מתעוררת אותה הרוח הרעה הטמאה שלמעלה, הנקראת סכסוכא, והיא שורה על אותה התעוררות של לשון הרע שפתחו בה בני אדם והיא עולה למעלה וגורמת בזו ההתעוררות של לשון הרע מוות וחרב והרג בעולם, אוי לאותם שמעוררים לאותו צד רע ולא שומרים פיהם ולשונם ולא חוששים על זה, ולא יודעים כי בהתעוררות של למטה תלויה ההתעוררות שלמעלה בין לטוב בין לרע כו', וכלם מקטרגים לעורר לאותו נחש הגדול, שיהא מקטרג על העולם והכל בשביל אותה התעוררות של לשון הרע כאשר נמצאת ההתעוררות שלו למטה. עכ"ל. ובהגלות נגלות דברי הזוהר הנ"ל אתי שפיר מדוע מתו תלמידי ר' עקיבא, שמכיון שדברו לשון הרע, השטן עורר קטרוג גדול עליהם וזה גרם למיתתם ולחורבן גדול בעולם בפרט בימי העומר שבין פסח לעצרת שאז הוא זמן קטנות ז"א והם ימי הדין כנ"ל ואז הוא זמן יניקת החיצונים וכדברי שער הכוונות הנ"ל. ועתה מובן דברי רשב"י הקדוש (פרשת בשלח ח"ג קסא) על כולא מחיל קודשא בריך הוא בר מין לישנא בישא. עכ"ל. שכיון שבדיבור לשון הרע מתעוררת הרוח הרעה הטמאה שלמעלה, הנקראת סכסוכא, והיא שורה על אותה התעוררות של לשון הרע שפתחו בה בני אדם והיא עולה למעלה וגורמת בזו ההתעוררות של לשון הרע מוות וחרב והרג בעולם, כיצד הקב"ה יכול למחול על עוון שכזה. וע"ע במ"ש בס"ד בירחון וקנה לך חבר (אב תשס"א חוברת ז' סימן ע').

ומעתה דעת לנבון נקל שאף שתלמידי ר' עקיבא היו מחיי מתים, קדושים וטהורים ובקיאים בכל התורה כולה, מכל מקום כיון שדברו לשון הרע נענשו, על אחת כמה וכמה אנן יתמי דיתמי שאנו כיתושים לפניהם צריכים להזהר בעוון חמור שכזה, וכבר כתב הוא ז"ל בפתיחתו לספר בחפץ חיים (באר מים חיים סק"ו) שעוון זה פרוץ מרובה על העומד והותרה הרצועה וכל דכפין יאתא ויפתח פיו. ע"כ. וא"כ בודאי שגם תלמידי חכמים צריכים להיזהר בזה כמבואר ממעשה תלמידי ר' עקיבא גופיה, וכבר כתב בספר בנין יוסף (פרק א' אות ג') וז"ל: והנה דיני לשון הרע מסודרים כשלחן ערוך בספר חפץ חיים, ובו מבוארים כל הפרטים והאופנים של הדיבור האסור והמותר, ובלי בקיאות נכונה בספר הנ"ל לא תתכן במציאות זהירות מלשון הרע, וודאי יכשל בעוון לשון הרע על כל צעד ושעל כמו שכתב החפץ חיים בכמה מקומות. וביערות דבש כתב שמי שאינו בקי בהלכות שבת לא הימלט שלא יבוא לידי חילול שבת, כך ודאי בדיני לשון הרע שמי שאינו בקי בהם ודאי יכשל בהם והדברים קל וחומר, שדיני שבת ידועים בכללותם, והרבה מהדינים מפורסמים אף בין עמי הארץ, משא"כ דיני לשון הרע שהם ידועים פחות מזה בהרבה, והרבה פעמים אין יודעים אף הדברים הפשוטים ביותר כגון שלשון הרע היא רק על אמת, שאם ישקר בדיבורו הרי הוא מוציא שם רע, וכל שכן שלא יודעים שאר הדינים כגון, שמה שמותר לדבר לשון הרע לתועלת כדי לעזור לניזק זה תלוי בשבעה תנאים, ואם יחסר אחד מהם יכשל באיסור לשון הרע מן התורה וכו' וכל זה מפני שלא למדו הלכותיהם. עכ"ל. וממ"ש בסוף דבריו "וכל זה מפני שלא למדו הלכותיהם", למד הוא ז"ל שם בהערה שאף מי שהוא תלמיד חכם מופלג בשאר חלקי התורה ולא למד ספר חפץ חיים בודאי נכשל בלשון הרע, שהרי במקצוע שלא למד אין לו יתרון. הגע עצמך, מי שלא למד דיני טרפות מימיו, ובשאר הש"ס וארבעת חלקי שלחן ערוך הוא בקי ולמדן מופלג היתכן שידע איך לנהוג למעשה בטרפות!? כן גם בעניני לשון הרע. עכ"ד. ודבריו נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת.

צא וראה להגאון החסיד המקובל האלהי כמוהר"ר אליהו וידאש זצ"ל שכתב בספר ראשית חכמה (שער היראה מסכת גיהנם היכל השלישי בד"ה באמצע ההיכל) וזו לשונו לעניננו: תחת הרוחות האלה יש רוח אחת (כצ"ל) ושמה סכסוכ"א, וכאשר האדם מלשין לחברו או משכשך עליו, זה מתעורר עם המלשינות הוא להשלים הענין ולהרוג במלשינות ההוא בא וראה אף על פי שהקב"ה קבע לכל החיות ונחשים זמן לפשיטת עורם, עם כל זה הכל תלוי בלשון הרע, כשאדם מלשין על חבירו חיות תחתונות מתפשטות מעורם ונותנים קולות, אותם הקולות עולים למעלה בהיכל הנקרא בור ששם כמה נחשים וכמה עקרבים, וכולם מלמדים קנטוריא לעורר הנחש הקדמונית, הנחש הגדול, והוא פושט את עורו וכל קשתותיו, רוצה לומר, מחנותיו וחיליו, מתפרד מהם ומורידם למטה בהיכלות והוא עולה לומר קנטוריא במלשינות ההוא, ואלמלא הפשט עורו אין אדם יכול לעמוד מפניו, הרחמן יצילנו, וכל זה מתוקף הלשון הרע ולא לחינם אמרו ז"ל, שהיא עבירה חמורה יותר מגילוי עריות עבודה זרה ושפיכות דמים. עכ"ל. ישמע חכם ויוסף לקח.

ומעתה מה שראיתי בכמה מספרי המוסר שפירשו שמה שאמרו שתלמידי ר' עקיבא כולם מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, היינו שלא קיימו מצוות הידור אחד לשני או שלא שיבחו אחד את השני, כתבו כן לחיזוק אותו הענין שבו דיברו אבל באמת סיבת מיתת תלמידי ר' עקיבא משום שדברו לשון הרע אחד על השני וזהו שאמרו ז"ל "שלא נהגו כבוד לזה לזה" כי הנה מלבד שכן מוכח מדברי הפוסקים הנ"ל שהביא בריש אמי'ר. עוד בה, דאלת"ה קשה שאין עוון כדי לחייבם מיתה וכמ"ש הרי"ח הטוב הנ"ל.

תוכן העניינים

וקנה לך חבר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה