אור ברסלב
וקנה לך חבר חלק ג - כללי הכתב והמכתב, חכמה ומוסר › סימן ריח - בענין שמירת העינים

וקנה לך חבר

חלק ג - כללי הכתב והמכתב, חכמה ומוסר · סימן ריח - בענין שמירת העינים

סימן ריז - על גמילות חסדים

מאת הרב חיים רבי / מחוברת סיון-אלול תשס"ג (שנה ג') סי' דן

הנה להלכה נפסק כר"ש שאמר, גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ (שבת מו.) ואף שמודה ר"ש בפסיק רישא עכ"ז באיסור דרבנן שאינו מכוין מתיר ר"ש אפי' בפ"ר, וכמבואר בתוס' שבת (קג.) והאריך בזה מרן שליט"א בספריו הקדושים כמפורסם. ומכאן המקור להתיר בשב"ק לחפוף שערו ואין חוששים לנשירת שיער, כי אינו מתכוין. וכן כשמקנח עצמו. וכן כשאוכל עוגה שיש בה אותיות או מקלף ביצים המסומנות במספרים בשבת ואין לחוש לאיסור מוחק. וכן להשתמש בדוד שמש בשבת, ואין חוששים לבישול המים הנכנסים לדוד, כי אינו מתכוין. ויש עוד כמה וכמה פעולות המותרות בשבת מטעם שאינו מתכוין. וכדאי הוא ר"ש לסמוך עליו ולומר דבר שאינו מתכוין מותר.

ועפ"ז פירשו את דברי חז"ל (שבת לג:) על ר"ש שאמר על מלכות רומי כל מה שעשו לא עשו אלא לצורך עצמם. ורבי יהודה שיבח אותם. ויסוד מחלוקתם, כי ר"ש אזיל לשיטתיה שהכוונה קובעת, ורומי הרשעה לא כיוונו לצורך ישראל אלא לצורך עצמם, ואין לשבחם. ומאידך, רבי יהודה אזיל לשיטתיה שהתוצאה קובעת ולא הכוונה ולכן שיבח אותם. ומאחר דקיי"ל כר"ש, מובן גם הגמ' (ע"ז ב:) שלעתיד לבוא יאמר הקב"ה לאומות העולם, שוטים שבעולם! כל מה שעשיתם, לצורך עצמכם עשיתם, מפני שחסר הכוונה שלא כיוונו לצורך ישראל. והעיקר להלכה כר"ש.

והנה בש"ע יו"ד (סוף סימן קמב) איתא שאסור לשמוע קול זמר של ע"ז ולא להסתכל בנויה, ואם אינו מכוין, מותר. והש"ך (שם סקל"ד) ביאר שמדובר באופן שאין זה פ"ר. ע"ש. וגם בזה ההסבר משום דקי"ל כר"ש שאם אינו מכוין לשמוע או להנות מהיופי, מותר. נמצא שכלל זה שדבר שאינו מתכוין מותר הוא בכל האיסורין שבתורה. ומכאן יצא לו לרבנו הח"ח זיע"א בספרו הקדוש שמירת הלשון (כלל ו) שאם נמצא במקום שלא יכול לברוח משם וגם לא יכול לאטום אוזניו, שרשאי להשאר עמהם, אע"פ שמדברים לה"ר, אלא שלא יכוין לשמוע, ולא נוח לו להיות במחיצתם. אלא שהקשה ע"ז רבנו הח"ח זיע"א דא"כ למה אמרו חז"ל (ב"ב זן:) בענין שמירת העינים, אי איכא דרכא אחרינא, רשע הוא. והלא כיון שאינו מתכוין אלא הולך לדרכו, גם אם נכשל בטעות, אין לו עבירה כלל. והרי אפי' בע"ז רואה ושומע אין לו עבירה כי אינו מתכוין, ומדוע גבי שמירת העינים קראוהו רשע על שעבר במקום ההוא ואע"פ שלא הסתכל, והלא לכאורה אפי' ההסתכלות צריכה להיות מותרת כשלא מתכוין?! וסיים רבנו הח"ח זיע"א שעיין הרבה בקושיא זו. ע"ש. לכאורה צע"ג מה עומק שאלה זו, וכי יעלה על הדעת להתיר הסתכלות על העריות כשאינו מתכוין, והרי ההשפעה היא נורא ואיום. הדמיון, התשוקה, וגירוי יצה"ר, משאיר רושם עז זמן רב אחרי מופלג. ואף שלכאורה זהו עצם תירוצו של רבינו הח"ח שעריות נפשו של אדם מחמדתן, צריך להחמיר יותר. עכ"ז לכאורה אין כאן קושיא שצריך לעיין בה הרבה. ועיין ירושלמי (ספ"ד דסוטה) שהובא ביבי"א ח"ב (עמוד רמב) על אותה אשה שנאנסה ובאה לפני רבי יוחנן, אמר לה, ולא ערב לך לבסוף? אמרה לו, ואם יטבול אדם אצבעו בדבש, ויתננה לתוך פיו ביוה"כ שמא אינו רע לו, ולבסוף ערב לו?! וקיבלה. ע"ש. א"כ בעריות המושג הזה של אינו מתכוין כשרואה בעיניו, צ"ע על מי נאמר. ומי הוא זה ואיזהו הוא שיאמר הסתכלתי בלי כוונה, ולא ניצוד ברשת היצה"ר, רח"ל. וע"ע בסוכה (נב.) וקידושין (פא.) כמה חששו ופחדו גדולי ישראל מעריות. ועיין בסנהדרין (קז.) על דוד המלך ע"ה עם בת שבע שהכל התחיל כשראה אותה בלי כוונה ע"ש. וע"ע בברכות (סב:) שאביי היה אומר לחכמים, כשאתם יוצאים לחוץ, לא להביט לצדדים שמא יש נשים. ואין זה דרך ארץ. ויתכן שיש ללמוד מכאן שצריך וילונות בחלונות המכונית מפני שנוסעת ברה"ר אם דרך הנוסעים להביט לצדדים שיש חשש גדול למראות נגעים בעוה"ר, וזוהי בעיה חמורה מאוד. ועכ"פ בנ"ד מה מתכוין הח"ח זיע"א. ואני חושב שהח"ח נתכוין לשאול על אנשים קדושים (כמו הח"ח עצמו או הבבא סאלי זיע"א), שיכולים להעיד על עצמם בבירור שבלי כוונה, אין להם הנאה כלל. ואדרבא להיפך יש להם צער גדול שמהשמים עדיין מנסים אותם כיצד יגיבו ועליהם השאלה הרי אינו מתכוין. וע"ז תירץ, שאעפ"כ עריות חמור מאוד ופן יתגבר עליו יצרו ויבוא להרהר עי"ז, וכ"ש לציבור ההמוני כמונו שאפי' בלא כוונה אסור בהחלט. ועיין בס' מסילת ישרים (פי"א) שניבול פה הוא ערותו של דיבור ממש וכ"ש פגם בעינים הוא דין ערוה ממש אף שלא יגיע למעשה ח"ו.

אולם יש ללמוד מכאן על ההיתר שנתנו גדולי ישראל ובראשם מרן שליט"א ללכת מבית לבית או לעמוד במקומות מרכזיים ברחבי הערים כדי להשפיע על אחינו בית ישראל לרשום את ילדיהם לחינוך תורני או להצביע בבחירות עבור מפלגות חרדיות שגדולי ישראל סומכים עליהם, ומחזקים אותם בתורה וביראת שמים. ויש לשאול, ומה עם סכנת פגם העינים המצוי בעוה"ר ברחובות העיר ובבתים גם יחד? אכן נשאל ע"ז מרן שליט"א והשיב בקצרה, "אל תסתכל". וכוונתו שבזה נותנים לאדם כח מיוחד למי שהולך על דעת כן שלא יכשל ח"ו. וכאן אפשר להשתמש בעצה של רבנו הח"ח זיע"א כשיש הכרח עולמי כזה, הוא בגדר עת לעשות לה' הפרו תורתך. ומי שבאמת יוצא לפעולות הנ"ל על דעת כן, בודאי יסייעו אותו מן השמים. ומעשה היה באברך אחד שלא הסכים לרעייתו שתערוך קניות עם התינוק בעגלה בשוק כי יש שם פריצות, והתינוק פוגם עיניו. וזה ימנע ממנו להיות ירא ה' אמיתי ועשה מזה רעש גדול. ונומתי לו, שאינו צודק בזה, כי על תינוק כזה באמת י"ל דבר שאינו מתכוין הוא ומותר. ואין להקשות ממה שאמרו בברכות (י.) על דהע"ה ששיבח את השי"ת שברא לאשה דדים במקום בינה כדי שלא יסתכל במקום הטינופת, כי י"ל לומר שהסתכלות בקביעות שאני. ועוד, שבודאי יש כך שבח להשי"ת שברא בחכמה גדולה כזאת. אבל ודאי שמן הדין אין איסור בקטן כלל ועיקר מפני שאינו מתכוין.

וכאן מקום אתי לעורר אודות אלה שחושבים כי אסור להסתכל על בעלי חיים טמאים או על אשתו כשאיננה טהורה. וזה טעות גמורה, כי פעמים רבות זה פוגע בשלום ביתו. ואשרי מי שהגיע לדרגה זו שמסתכל אך ורק על אשתו קלה כמות שהיא בכל עת. ויתכן שמקיים מצוה שמתייחס ומכבד וחושב כיצד לשמחה. ולדעת הרמב"ם אשר מנה בתרי"ג מצוות בדיקת סמיני בהמות וחיות למצוה, יתכן שלראות בע"ח טמאים ולומר על זה טמא וזה טהור, מקיים מצוה בזה שמחזק ומאמין בציוויו של השי"ת. ויותר נכון לעורר על איסור הסתכלות על עיתונים מקולקלים שאסור אפי' לנגוע בהם וכ"ש לקרוא בהם. שע"ז אמר ר"ע הקורא בספרים חיצונים אין לו חלק לעוה"ב. ובעיתונים הנ"ל יש ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים. וזה הדבר המסוכן ביותר לישראל. וע"כ משגיח כשרות שקורא בעיתון כזה, צריך לסלקו מעבודתו. ובודאי אסור שיהיה חזן או קורא בתורה. וע"ע מ"ש בזה בספר על"ה בסופו. ועיין להר"ן בקידושין (לא.) על רב ששת ורב יוסף תלמידיו של רב, שהביא בשם המדרש שסימו את עיניהם בכוונה כדי שיגיעו לדרגה זו שלא להסתכל כלל חוץ לארבע אמותיו. וכמה אנחנו רחוקים בעוה"ר ממחשבה זו. ויה"ר שנזכה לשמירת העינים כמו רבי מתיא בן חרש זיע"א, מתוך עינים בריאות לעבודתו יתברך, אמן ואמן.

תוכן העניינים

וקנה לך חבר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה