חלק ג - כללי הכתב והמכתב, חכמה ומוסר · סימן ריב - עצות טובות והנהגות נכונות לכוונה בתפילה
מאת הרב חיים רבי / מחוברת טבת-שבט תשס"ג (שנה ג') סי' כב
ידוע הדבר ומפורסם הענין שלכל האיברים שבגופנו בנקל יש לנו אפשרות שליטה וכיסוי להתגבר עליהם אבל על המחשבה זוהי עבודה הקשה ביותר, שיש בה חסרון כיס, ואין השלטון עליה בא בקלות, והרבה כח דרוש לכך לריכוז המחשבה להגיע לדרגה של מחשבות קדושות וכוונה בתפילה. והנני לסדר כאן כמה דברים המועלים למטרה נעלה זו.
ובכן, ראשית הכל, יש להזהר מלשמוע או לראות דברים אסורים ובכלל זה כלי התקשורת (ומאן דתני התשקורת לא משתבש) למיניהם ורדיו הטמאים ומטמאים את נפש האדם, כי בעצם ההקשבה לקולם של פורקי עול ואפיקורסים למיניהם, הרי זה גורם לירידה רוחנית, רח"ל. ועל אחת כמה וכמה בפגם העינים שבזה פוגם במחשבה וכמו שכתב מהרש"א בחי' אגדות (מגילה כח.) שיש בצלם דמות מראה האדם צורה רוחנית כפי מעשיו לצד הטהרה או הטומאה כיעו"ש. וכל זה בבחינת סור מרע. וזהירות יקרה כזאת היא השורש והיסוד להגיע לריכוז גדול במחשבה וכדלהלן.
והנה כתוב בתורה (במדבר טו לט) "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'" כלומר, שמצות ציצית יש בכחה להזכיר לנו את כל תרי"ג מצות. ובגמ' (מנחות מג:) אמרו כיון שנתחייב אדם במצוה זו נתחייב בכל המצות כולן. ועל פי זה כתב מרן בש"ע או"ח (סי' ח סעיף ח) יכוין בהתעטפו שצונו הקב"ה להתעטף בו כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם. ונראה לבאר כי הציצית דומה ל"דגל של מדינה" אשר כל דגל בצבע ובסמל שלו. וכל מי שרואהו נזכר בכל המנהגים והרפתקאות ותכונות של אותה מדינה וכלשון המדרש (סוף פ' בלק) על הפסוק וישב ישראל בשטים, שמקום של שטים זנות היה ע"ש. ומאידך, ירושלים נקראת על שם יראה שלימה והר המוריה שממנו תצא הוראה (תוס' תענית טז.) נמצא שהמקום גורם לרוחניות ולגשמיות. וכמו שהדגל של המדינה מסמל הרבה, כך מצות ציצית עצם ההסתכלות עליה כמ"ש וראיתם אותו וגו' צריך מיד לעורר אותנו לזכור תרי"ג מצוות. וזהו ע"י צורת הגדיל והחוטים וגימטריא של ציצית שעולים לסך תרי"ג, וצריכים להזכיר לנו תרי"ג מצוות. ומי באמת נזכר בזה – מי שראשו נקי מעבירות ואז תמיד מסתובב במוחו דרכים בעבודת ה' וזוהי הדרך להתזכורת שנתן לנו השי"ת ע"י מצוות ציצית, דהיינו כשרואה ציצית צריך מיד לדמיין לעצמו תרי"ג מצוות שהרי זוהי המטרה של תורתנו הקדושה וכמו שעושים תזכורת שלא לשכוח ע"י קשר בבגד או החלפת שעון היד, כך צורת הציצית – במהירות עצומה בהסתכלות אחת חייבת לזרז אותנו לזכור תרי"ג מצוות וכמו מי שרואה אקדח דרוך ביד - מיד חושש. וכשרואה חכם גדול – מיד מתלהב. וכשרואה ס"ת – תיכף עומד בהתרגשות. כך כשרואה ציצית בצורתו המקורית על כנף הבגד, צריך לזכור מיד תרי"ג מצוות שזוהי כוונת מצות ציצית ועיקר מטרתה כמ"ש וראיתם אותו וזכרתם וגו' וכמ"ש בס' החינוך (מצוה תק) שאדם זקוק למזכירים רבים.
וזכורני ששמעתי פעם תירוץ הגר"ח מבריסק זיע"א על קושייתו המפורסמת של מרן בכסף משנה (ריש פ"א) מהלכות ציצית, איך כותב הרמב"ם שאין מנין החוטים מן התורה נגד גמרא מפורשת ביבמות. והניח בצ"ע. ותירץ הגר"ח הנ"ל, שהגמרא מתכוונת לא בתור מנין חוטים אלא בתור צורת הגדיל. שכך צריך להראות צורת הגדיל. ומה הכוונה בזה, ויתכן לומר מנין (מ"ם בחיריק נו"ן בשוא) שייך בדבר שהמצוה למנותו כמו ספירת העומר אבל במצות ציצית זה לא דין במנין אלא דין בזכרון, לזכור ע"י ראיית העיניים שבציצית תרי"ג מצוות נמצא שצורה זו שיש בה שמונה חוטין היא הצורה שקבע השי"ת שעל ידה נזכור מצוות ה' ואין זה מדין מנין אלא מדין צורת הגדיל וממילא אין קושיא על הרמב"ם.
ומעתה נראה שה"ה בהזכרת שם שמים עלינו להגיע להרגשה כזו כשמרגישים שם שמים כי כמו שרמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת מתאימים בדיוק לגוף האדם וכל מצוה מתקנת ומאירה לאותו אדם. ומצות "אנכי ה' אלוקיך" כנגד הלב שמחזקת כל הגוף כך האמונה מ"ע מן התורה שהעשין כנגד רמ"ח איברים מחזקת את האדם. ומצות לא תעשה של "לא יהיה לך" שהלאוין כנגד שס"ה ימים. וזה כנגד יוה"כ שיום אדיר בימי שנה ומחזק לכל השנה נמצא שהרמ"ח והשס"ה מתאימים לאדם ולעולם ממש ממש בדיוק נמרץ. וכן מבואר במהרש"א בח"א (מכות כג:) וכיוצ"ב בשם הוי"ה שהרי מבואר בזוה"ק (פ' מצורע דנ"ה ע"א) עה"פ שמעה ה' צדק הקשיבה רנתי האזינה תפילתי בלא שפתי מרמה. מה שייך, שפתי מרמה בתפילה. אלא כל מלה ומלה שמוציא האדם מפיו בתפילה עולה למעלה ובוקעת רקיעין ובוחנים שם אם היא כשרה עולה לפני השי"ת לעשות רצונה, ואם לא, דוחים אותה לחוץ. ע"ש. ועל אחת כמה וכמה בהזכרת שם שמים. ומה גם ששם הוי"ה ברוך הוא מכוון כנגד גוף האדם כמו מ"ע ול"ת וכמבואר בזוה"ק (פ' בהר דק"י ע"ב) עה"פ זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור שאותיות י"ה עם המלה שמי בגימטריא שס"ה ואותיות ו"ה עם המלה זכרי בגימטריא רמ"ח. נמצא שבכח יש לנו את הכל מוכן ומתאים לכוונות אלו במחשבה ומצוות התורה במעשה, וגם עצם השם של יהודי שמקורו מהשם יהודה וכמבואר בתרגום יונתן בן עוזיאל עה"פ יהודה אתה יודוך אחיך. ומבואר עוד בזוה"ק (פ' לך לך דף צ ע"א) שגם של הוי"ה מרומז במלה יהודה. ומה שניתוסף אות דל"ת לרמז על דוד המלך עליו השלום שהיה מרבה בתהילות להשי"ת ע"ש. ורואים מכל זה שרצון השי"ת שנתקשר ונתכוון בשמו הגדול תמיד ושזה חלק מאתנו ממש. ועיין רש"י (שבת פ"ו ע"ב) שהיראים וחרדים לקיים מצוות גופן מתחמם תמיד והגויים לא ומי שיגיע להרגשה נפלאה זו שגופו ושכלו מתאים מכל הבחינות לקיום מצוות וכוונה בהזכרת שם שמים, יהיה לו קל יותר לבצע ולהתאמץ בזה.
והנה בתפילה יש דרגות בלי סוף ובפרט בהזכרת שם שמים ולא לחינם מבואר בש"ע (סי' צח) שחסידים ואנשי מעשה היו מכוונין בתפילתם עד שהיו מגיעים קרוב למדרגת הנבואה. ע"ש. ונראה שלפי המבואר בש"ע או"ח (סימן ה') ובבא"ח (פ' וישב ס"ג) אלו הם דרגות הכווונה בהזכרת שם שמים. א) לכוין ביאור המלה אדון הכל וזה חובה לכו"ע. ב) להוסיף לכוין, היה הוה ויהיה כמ"ש בש"ע. ג) לצייר באותו זמן מול עיניו שם הוי"ה ובאות אחרונה להכניס בציור שם אדנות, ועי"ז משתף רחמים בדין. ד) דרגה נוספת להוסיף שילוב הוי"ה אדנות כזה יאהדונהי וכמובן שאין מלה כזו אלא הכוונה רק לייחד שם שמים בשילוב הוי"ה אדנות ויש בזה כבוד שמים גדול ולהקל על הציור אפשר לחלק מלה זו לשתי אותיות יחד ובשתים יעופף. כדי להקל על כוונה זו. ה) כוונה נוספת בכל שם שמים בעמידה יכוין ניקוד שונה מחבירו ואלו הנקודות כנגד עשר ספירות. ו) כוונה נוספת בברכת אבות ומודים שצריך לכרוע בהם ארבע כריעות שהם: באבות תחילה וסוף, והודאה תחילה וסוף. כל פעם בשתי אותיות של הוי"ה אדנות. יא - הד - ונ – הי. ולדעת הזוה"ק בתיקונים, חמור מאוד מי שלא מכוון בזה. והובא להלכה בספר כה"ח (סי' קיג אות ב) והוסיף, מי שלא מכוון כן יש בזוה"ק פסוק קשה עליו, ומי שמכוון עליו נאמר אז תקרא וה' יענה. וגם בספר ש"ע המקוצר להגר"י רצאבי שליט"א הביא כן. והעצה הפשוטה ביותר לכוון כל הנ"ל להתפלל מתוך הסידורים שיש בהם כל הכוונות והציורים הפשוטים הנ"ל כמו סידורי "איש מצליח" "עבודת השם" "כוונת הלב" וכיוצא. אשר בהסתכלות מהירה מאוד יוכל לכוון. ועצה זו הובאה בס' בא"ח הנ"ל. וביאר שם, שבזה יוכל לכוון בנקל בלא טורח. וכידוע מי שמכוון טוב יותר כשרואה בסידור יעשה כן. אבל מי שמעדיף להתפלל בע"פ ובעיניים עצומות כיצד יגיע לכוונות אלו. ונראה שאיש כזה צריך לעשות תרגילי כוונה, כלומר, להעביר ולצייר מול עיניו במשך היום מידי פעם ציורי הוי"ה כציורי ציצית. והנהגה זו יש ללומדה מציצית ובפרט קודם ברכה או שקודם העמידה ממש, יעיין רגע בסידור בשם הוי"ה כדי לחקוק כן בשכלו ואח"כ יעצום עיניו ובזכרונו ישאר ציור זה כדי לכוון בו במשך הזכרת ש"ש שבעמידה ואסמכתא לכך מדוד המלך ע"ה שאמר בספר תהילים (פרק טז) "שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט". משמע שיש כאן נתינת טעם כאילו דהע"ה אמר לנו כיצד זכיתי לשויתי, בזכות שמימיני בל אמוט, כי תמיד ציירתי כן מול עיני וזה עוזר לשויתי וזה מתאים להנהגתו של הרא"ש בספרו אורחות חיים שבהזכרת ש"ש יעצום עיניו.
ועיין להרמב"ם ריש פ"א מהלכות ברכות שכ' וז"ל: ברכות רבות תקנו חכמים דרך שבח והודיה ודרך בקשה כדי לזכור את הבורא תמיד ע"כ. ונראה שלזכור את הבורא זה לא רק לדעת תמיד שיש עין רואה ואוזן שומעת וכו' אלא גם להגיע לדרגה לצייר שם הוי"ה תמיד נגד עיניו וכמ"ש המשנ"ב (סי' א' סק"ד) ושזה סוד שויתי ה' וכו' וזה תועלת גדול לענין היראה ע"ש. ובאמת שאחד הסגולות לכוין בתפלה, זה ע"י ציור מול עיניו בעיניים עצומות את המלים והאותיות שמוציא מפיו ועאכ"ו שיש ענין גדול לעשות כן בהזכרת ש"ש ובעצם יש משהו נוסף שמסייע והוא שע"י הזכרת ש"ש כשמכוון גם היה הוה ויהיה שיש כאן הרבה ווי"ן יודי"ן וההי"ן ממילא קל יהיה לו מאוד להגיע גם לציור ולשילוב. ובודאי בן תורה צריך להתאמץ בזה (וכמ"ש בס' אור לציון וברכ"ה) ועיין זוה"ק פ' וישלח (דקע"ד ע"א) שבזמן שיש זכיות בעולם השי"ת מתגלה בהוי"ה שזה רחמים. ולהיפך ח"ו באלקים. והוסיף (שם דקע"ח ע"א) מי שיודע לשבח את הקב"ה כפי הצורך, הקב"ה מקבל תפלתו ומצילו שנאמר אשגבהו כי ידע שמי וסמיך ליה אורך ימים אשביעהו ויש להעמיס כן בדברי הנביא יואל (פ"ג פ"ה) שניבא על מלחמת גוג ומגוג: השמש יהפך לחושך והירח לדם לפני בא יום ה' הגדול והנורא והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט ע"ש. שהכוונה בזה מי שנזהר לכוון היטב כשקורא ומזכיר שם שמים בכבוד גדול מאוד, יזכה לישועות גדולות וימלט מכל הצרות.
הצעת הדברים: ראשית - לכוון אדון הכל כקריאתו. להוסיף – היה הוה ויהיה ככתבו. ויעתיק משם ציור הויה ושילובו. ואשריו ואשרי חלקו.