חלק ג - כללי הכתב והמכתב, חכמה ומוסר · סימן רטו - ולישרי לב שמחה
מאת ר' תומר צוף / מחוברת אדר א-ב תשס"ג (שנה ג') סי' לז
נאמר (שמות כג ז) "מדבר שקר תרחק" התורה הקדושה מזהירה אותנו בפסוק זה שנתרחק מדיבורי שקר מפני שהשקר שנאוי מאד לפניו יתברך, כי חותמו של הקב"ה אמת כמו שאמרו ז"ל (שבת נ"ה ע"א). ובספר תהילים (קא ז) נאמר "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". השקר נמאס ונאלח לעין כל משכיל שנאמר: "תועבת מלכים עשות רשע" "רצון מלכים שפתי צדק" (משלי טז יב- יג)
יעקב אבינו - סמל האמת שנאמר: "תתן אמת ליעקב" (מיכה ז כ), האמת היא אחת ויחידה, והרמז לכך שנאמר: "ויקרא שמו יעקב" "שמו" לשון יחיד וגם יחידים ומעטים ההולכים בדרכיה כמו כל הדברים הטובים שהם מועטים. משל למה הדבר דומה: לשמש שהיא יחידה ומאירה ואף על פי שגם אורות הכוכבים מאירים ורבים, מ"מ הם טפלים ואורם לא נראה מחמת אור השמש, כך גם האמת יחידה ומאירה כשמש בעיני החכם. (מעינה של תורה). להבדיל מיעקב שהוא סמל האמת - עשו לעומתו הוא סמל השקר שנאמר: "איך נחפשו עשו נבעו מצפונו" (עובדיה א') פרוש נחפשו לשון התחפשות מתחפש ואומר על עצמו: ראוני שאני טהור, ואיני רוצה להפר דרכי התורה. ועכשיו "נבעו" פרוש נתגלו "מצפונו" מעשיו המוסתרים וגם "מצפונו" לשון רבים שלדאבון הנפש רבים נמשכים ומשתמשים בדרך השקר.
ומי הכסיל שיחשיב עצמו כעשו הרשע ויכשל בעוון שאמרו חז"ל שכל המחליף בדיבורו כאילו עובד ע"ז (סנהדרין צב.) ואפילו בשביל רווח או טובה שיכול להשיג בחילוף דיבורו, ימנע. והחכם יבחר באמת וכמו שמצינו בחז"ל על אותו מעשה של חכמים זקנים שקנו חיטים מגויים ומצאו בהם צרור של מעות והחזירו לגויים, ואמרו הגויים: "בריך אלההון דיהודאי" (ירושלמי ב"מ פ"ב ה"ה).
ואמרו עוד ז"ל (בשבועות ל"א ע"א) מנין לתלמיד שרואה את רבו שטועה בדין שלא יאמר אמתין לו עד שיגמרנו ואסתרנו ואבננו משלי, כדי שיקרא הדין על שמו? תלמוד לומר, "מדבר שקר תרחק" וכן נפסק בשו"ע חו"מ (סי' ט' ס"ח) וסיים ע"ז: אלא יאמר לו דרך כבוד כך וכך למדתנו. מובא בגמרא (שבועות ל"א ע"א) מנין שיש דין לפני רבו ורואה זכות לעני וחוב לעשיר מנין שלא ישתוק? ת"ל, "מדבר שקר תרחק". וכן נפסק בשו"ע (שם ס"ז) תלמיד היושב לפני רבו, ורואה זכות לעני והרב רוצה לחייבו, חייב ללמד עליו זכות, ואם שותק [התלמיד], עובר משום דבר שקר תרחק. עכ"ל. וכן צריך האדם להשמר מגניבת דעת הבריות כגון שמטעה את חברו באומרו לו, מעשה טוב עשיתי עבורך, ולא עשה. ועוד, כגון באומרו לחברו שישבחו על מעשיו בפני אחרים ולא שיבח. וכמו שאמר שמואל (חולין צד ע"א) אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עובד כוכבים. ע"ש. וגם בעניני השאלה צריך להשמר מדבר שקר. כגון אם יש ברשותו חפץ, ואינו מעונין להשאיל את החפץ לשום אדם, כשיבקשו ממנו אותו חפץ, לא יאמר: אין לי! אלא ידחה הבקשה בדרך אחרת שלא ישקר.
עוד שמעתי ממו"ר הרב רונן שליט"א שעל האדם לשים לב כאשר אינו מעוניין להלוות כסף מפני שצריך את הכסף אל ישים השטר בכיס של החולצה באופן שהשטר משתקף, כי באומרו שאין באפשרותו להלוות, והכסף נראה מבעד לכיס, הרי הרואה שמבקש נכשל בכך שחושד בחברו שמשקר לו ח"ו. ויש עוד המון דרכים שאדם יכול ח"ו להכשל ועליו לבדוק ולמצוא דרך האמת ע"י שאלת חכם, כי ראוי לכל בן תורה להיות ממי שנאמר עליו "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה" פירוש "אשרי"- מאושרים המה "תמימי דרך" - הישרים בדרכם.
וישים עצמו כיעקב אבינו שכתוב עליו "ויעקב איש תם" (תולדות כה כז) איש תם - שמושל ואדון על התמימות וידע כיצד לנצלה ואימתי לסלקה לצדדים ולקיים זאת עם "עקש תתפתל". רש"י פירש, תם פירושו "מי שאינו חריף לרמות". מי שאינו מסוגל בכלל לרמות נקרא "תם" בלבד. אבל "איש תם" הרי הוא מי שמסוגל להשתמש בחריפות ובערמומיות בשעת הצורך ואעפ"כ היתה בו מידת התמימות שהיה איש תם איש ואדון על התמימות. [מעיינה של תורה. הרבי הק' מלובלין].
והנה מלבד הצד ההלכתי שבענין איסור השקר כמו שנתבאר לעיל, יש בזה גם גנות מצד מידותיו של האדם המחייבים את האדם להתרחק מן השקר. כגון, שלא ישים עצמו כחסיד ומתנהג בענוה בהיותו נמצא בבית המדרש בפני חבריו והרבנים אבל מחוץ לכותלי בית המדרש מתנהג בצורה שאינה הולמת לבן תורה כי מלבד שיש בזה חילול שם שמים ברבים עוד בה שאין זו דרך ישרה. והרי הוא עושה שקר בעצמו. ובענין זה מסופר על אבא שרצה לחתן את בתו, ובאה אליו הצעת שידוך מבחור ישיבה ששבחוהו על מעשיו הטובים ועל מידותיו התרומיות. ועכ"ז האב לא היה יודע היאך להחליט למרות כל השבחים ששמע. הלך לשאול את פי החזון איש זצ"ל, האיך יוכל באמת לברר על אותו בן ישיבה? תשובתו של החזון איש היתה, שילך האב בתקופת בין הזמנים לבית הכנסת שבו מתפלל אותו בחור, ויראה איך הוא מתפלל, מתוך יראת שמים וכובד ראש או שמוציא מהשפה ולחוץ. ע"כ. מסיפור זה נלמד שבן תורה אמיתי נמדד שמתנהג בדרכי התורה בכל מקום - גם בפנים בהמ"ד וגם מחוץ לבהמ"ד - שאם בועט ח"ו ברושם שהתורה נתנה לו בזמן שלא רואים אותו הרי זה אינו בן תורה ואיננו נוהג בדרך ישרה ואמיתית ולהבדיל בין אדם לבהמה - התורה נתנה לבהמה טהורה שני סימנים, האחד, מעלה גרה (והוא סימן מבפנים) והשני, מפריסה פרסה (והוא סימן מבחוץ). כך גם יהודי בן תורה כשר צריך שיהיו בו שני סימנים שגם בפנים בהמ"ד וגם מחוץ לבית המדרש נוהג במדות טובות ודרך ארץ, וזוהי דרך הישרה שיבור לו האדם. כמו שנאמר במרדכי היהודי "איש יהודי היה בשושן" ור"ל, בכל מקום, בבית, ברחוב, בחנות, וכיוצ"ב. יהי רצון שיתקיים בנו הפסוק שאמר דוד המלך בתהילים (מזמור טו) "מי יגור באהלך ומי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק ודבר אמת בלבבו" והאמת תהיה תקועה בלבנו. אכי"ר.