חלק ג - כללי הכתב והמכתב, חכמה ומוסר · סימן קצח - "חובת" האדם בעולמו
מאת ר' אביב אחדות מחוברת שבט תשס"ב (שנה ב') סי' מד
נודע מה שכתב הרמח"ל בספרו מסילת ישרים בתחילת פ"א בזה"ל: יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו וכו' עכ"ל. מבואר בדברי הרב ז"ל שלכל אדם יש "חובה" בעולמו שעליו להשלימה, והנה פירוש המילה "חובה" הוא דבר המוטל על האדם לעשות בעל כרחו, ומרגיש את החובה שמוטלת עליו כעול המוטל עליו, והיה מעדיף בדרך כלל להפטר מעול זה, כמו למשל, ילד שאומרים לו הוריו: אתה חייב לסדר את החדר שלך! רואה הילד חובה זו כעול, והיה מעדיף להפטר ממנה.
ובאמת שכל המתבונן בהמשך דברי הרמח"ל (שם) מהי "חובת" האדם בעולם, יראה לנכון שאינה חובה כלל אלא זכות גדולה, שהרי כותב הרמח"ל שחובת האדם בעולמו היא לעמוד במבחן בעוה"ז וכפי דרגת הצלחתו במבחן, כן יהיה שכרו, ומהו השכר הזה? "להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא" (לשון הרמח"ל שם) ובכדי להמחיש קצת יותר את חובת האדם בעולמו אפשר להמשיל זאת במשל למלך גדול וחזק בעוה"ז שליט על מדינות רבות והיה לו כוחות על טבעיים וחכמה על טבעית, וכאשר בנו הגיע לגיל ח"י שנים, קרא לו, והודיעו, שרצונו להעניק לו מתנה גדולה והיינו שיתן לו מכוחותיו ומחכמתו העל טבעיים, ולהמליכו כמלך על אחד ממדינותיו, ושיכול בכוחותיו העל טבעיים לתת לו שישאר תמיד צעיר ובריא וחזק, ולעולם לא יזקין ולא יחלה ויחיה כמלך בארמון שיתן לו שם. אולם לפני שיעניק לו מתנה זו רוצה להעמידו במבחן במשך כמה שנים, והמבחן יהיה ע"י שישלח אותו למדינה זרה ושם ינסה אותו ע"י שליחים רבים במשך מספר שנים, ונתן לו ספר הוראות כיצד עליו להתנהג וכיצד עליו לעמוד בנסיונות, ואם יצליח במבחן יזכה למתנה הזו. ע"כ המשל. והנמשל מובן מאליו, רק שהשכר הנ"ל המוזכר במשל הוא כאין וכאפס לעומת השכר בעוה"ב כמ"ש הרמח"ל שלהתענג מזיו השכינה הוא תענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא בעוה"ז. א"כ מדוע הרמח"ל קורא בתחילת דבריו למבחן ההוא בשם "חובה"?! הרי כל אדם שנשאל אותו, האם אתה מוכן להתחלף עם בן המלך הנ"ל? יענה מיד בשמחה, הנני מוכן ומזומן! ולזכות גדולה יחשב לי, ובודאי לא יראה זאת כ"חובה" או כ"עול" המוטל עליו!
ובס"ד נלע"ד לבאר שבאמת ודאי זוהי זכות גדולה להיות מזרע ישראל ולהמנות מבניו של המקום ברוך הוא ולעמוד במבחן הגדול של מלך מלכי המלכים הקב"ה, ואעפ"כ הרמח"ל קרא לכך בשם "חובה" מסיבת כוחו הגדול של יצה"ר שבקרבנו, כלומר, מכיון שיש בכוחו של יצה"ר לבלבל ולהטעות את האדם עד כדי כך שמראה לו את המתוק ל"מר" ואת המר ל"מתוק" ורע ל"טוב" וטוב ל"רע" וכיוצא, כמ"ש הרמח"ל בפרק ג' שחשך חומריות העוה"ז גורם להטעות את בני האדם עד שרואים הרע כאילו הוא ממש טוב, והטוב כאילו הוא רע, לכן גם מראה היצה"ר לאדם את אותה הזכות הגדולה שנפלה בחלקו להיות מזרע ישראל ולעמוד במבחן של הקב"ה כ"חובה וכעול ממש", אבל הבורא יתברך שיודע מהו הטוב האמיתי עבורנו ורוצה רק בטובתנו האמיתית והנצחית, מחייב אותנו לעמוד במבחן לזכות בטובה הזאת. ולכן לאותם אנשים שהיצה"ר הטעה אותם כל כך, ומתנתו של הקב"ה נראית להם כחובה, אעפ"כ הקב"ה שאוהבם, ורוצה בטובת בניו מחייבם לקבל הטובה. ולחדד יותר את תשובתנו, יש להוסיף, שזה דומה לאותו בן מלך במשל הנז"ל שאחרי שהחליט בשמחה לעמוד במבחן של אביו וכבר קבעו תאריך התחלת המבחן בעוד כחצי שנה, בזמן שנותר עד המבחן חבירו קינא בו בזכות שנפלה בחלקו, ולאט לאט טפטף למוחו, שמבחן זה הוא סתם עול וקושי ושלא כדאי לו ללכת למבחן, עד שבמשך הזמן הזה הטעה אותו כ"כ, עד שבן המלך שינה דעתו, ופנה אל אביו ואמר לו: שאינו רוצה להשתתף במבחן, וזה נראה קשה מדי וכעול המוטל עליו. ואביו ענה לו: שהוא אוהב אותו ורוצה רק בטובתו ולכן מחייב אותו לעמוד במבחן, כי זהו טובתו האמיתית שיזכה אח"כ במתנה הגדולה שרוצה להעניק לו. והנמשל מובן.
והיוצא מכל האמור: כי על האדם להתבונן בזכות הגדולה שנפלה בחלקו להיות מזרע ישראל ועל הטובה הגדולה שהקב"ה רוצה להיטיב לו בעוה"ב לנצח נצחים, וכמ"ש במשנה באבות (פ"ב משנה יד) "ודע לפני מי אתה עמל, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך" ושתמיד ירגיז יצה"ט על יצה"ר ושלא יתן ליצה"ר להטעות אותו וזאת ע"י לימוד המוסר בעניינים אלו, שיביאו אותו להיות שמח שזכה להיות יהודי ולעמוד במבחן של הקב"ה, ולהרגיש שזכות גדולה נפלה בחלקו. ותמיד יזכור מה שאנו אומרים כל יום בתפלת השחר "ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו".