חלק ג - כללי הכתב והמכתב, חכמה ומוסר · סימן קפח - מהו הטעם האמיתי לחורבן הבית?
מאת הרב ניצן ראובן / מחוברת אב תשס"א (שנה א') סי' ע
ידוע הדבר בקרב עמינו שכאשר קרתה תאונה וכיוצ"ב לא אליכם, הדבר הראשון ששואלים הוא, למה הוא נפצע? ואיך הוא נפצע? ושאר שאלות מעין אלו. ומה התשובה שמשיבים: "אותו נהג נכנס במכוניתו חזיתית ופגע בו". ובאמת שעל פי ראות העינים נכון הדבר, אבל על פי האמת זוהי רק הדרך שבה הוא נפצע, אבל הסיבה לכך היא, שמן השמים שולחים לו רמזים בכדי שיחזור בתשובה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל שאין אדם נוקף אצבעו למטה אא"כ מכריזים עליו מלמעלה (חולין ז:). ולכן הנפצע צריך לשאול למה באמת נפצעתי, כלומר, על איזה עוון נתפסתי שהרי אין יסורין בלא עוון כמו שאמרו ז"ל בשבת (נה.). ועי' עוד בברכות (ה.).
והן הם דברים גם ברוחניות שאם נשאל לאדם, מדוע אנו צמים בט' באב, מה תהיה תשובתו? מפני שחרב בית המקדש הראשון בימי צדקיה, וחרבן בית שני בימי רבן יוחנן בן זכאי, אבל לפי האמת זה רק הסיבה, אבל הטעם העיקרי לכך הוא מפני שעדיין מצוי בינינו העוון הגדול והנורא, הלא הוא עוון לשון הרע. ואל תתמה על החפץ, כי בס"ד בסמוך ממש נביא ראיות לכך ואכתבם בקצרה כי תקצר היריעה מהכיל. וזה החלי בעזר צורי וגואלי.
הנה בפרשת שלח לך מספרת לנו תורתנו הקדושה על המרגלים שדיברו לשון הרע על ארץ ישראל, אע"פ שהיתה ארץ זבת חלב ודבש. ואמרו חז"ל (ערכין טו.) שמשום שדיברו לשון הרע על ארץ ישראל נגזר עליהם למות במדבר. וכששמעו על כך עם ישראל, במקום לשמוח שהקב"ה ישתבח שמו לעד גזר עליהם דין אמת ושצריך ללמוד שלא לנהוג עוד כמעשיהם , בכו על הדבר הזה שנאמר: "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא", ולכן חרץ הקב"ה גורל הדורות ואמר: "אתם בכיתם בכיה של חנם, ואני אקבע לכם בכיה לדורות. ע"כ. ולמדנו ב' דברים ממעשה המרגלים, חדא, שסיבת חורבן בית המקדש הוא מפני עוון לשון הרע. ועוד, שאף אדם שלומד תורה בשקידה עצומה מאבד שכרו ואין התורה מגינה עליו, כי עוון לשון הרע הוא העוון החמור ביותר מכל העוונות עד שאמרו רבותינו (ירושלמי פ"א דפאה הלכה א) שבדורו של דוד המלך היה הרבה תורה ואעפ"כ הפסידו במלחמותיהם, ומאידך בדורו של אחאב שהיו כולם רשעים ובודאי לא למדו תורה, ואעפ"כ נצחו במלחמותיהם וכל זה למה? מפני שלא היה ביניהם לשון הרע, ואיתא ביומא (ט:) שבזמן המקדש השני אע"פ שהיו עוסקים בתורה במצוות ובגמילות חסדים, חרב מפני שנאת חינם, וכידוע שהשורש לזה הוא לשון הרע. עיין גיטין (נו - נז:) ובפירש"י שם בד"ה והיינו.
ובאמת שכל היד המרבה לבדוק בדברי רבותינו זיע"א תמצא שגם הם ז"ל לא חסכו קולמוסם על פתגמא דנא. כי הנה זו לשון רשב"י בזוהר הקדוש (פרשת בשלח ח"ג קסא): "על כולא מחיל קודשא בריך הוא בר מן לישנא בישא". וכידוע שיש לדקדק בדברי רשב"י הקדוש ממש כמו בספר תורה וכמ"ש בספר סור רע ועשה טוב (מזידיטשוב דף ה ע"א ד"ה אמנם). והגאון מהרצ"א מדינוב ז"ל בהוספותיו (שם אות יו"ד) כתב עליו, אמת הדבר שדברי הזוהר הקדוש יש מקום לדרשם בפנימיות לפנימיות, ברמזים, בראשי תיבות וסופי תיבות כמו בספר תורה. ע"ש. ואם כן אמור מעתה דמ"ש רשב"י "בר מן" כוונתו ז"ל רק לעוון הנ"ל ותו לא מידי. גם בספר מנורת המאור (נר ב' כלל ד ח"א) האריך בגודל ענין זה ושם (בפרק שלישי) כתב וז"ל: כמה גדול כחה של לשון הרע שאפילו יהא מספרו תלמיד חכם אין תורתו מגינה עליו ואם אמרו שאין עבירה מכבה תורה, דוקא בעבירה מקרית, אבל לא במי שמורגל בה וכל שכן בלשון הרע שהוא סיבה שממיתה בני אדם. עכ"ל. והרמב"ם בפירוש המשניות (אבות משנה א משנה טז) פירט כל חלקי הדיבור ושם בחלק הדיבור האסור כתב וז"ל: ולפי שבני אדם בזה בעיורון עצום והוא העבירה החמורה ביותר שאדם נכשל בה תמיד ובפרט במה שאמרו חכמים שאבק לשון הרע אין אדם ניצול בכל יום (בבא בתרא קסב:) והלואי לא יהא לה"ר עצמו. עכ"ל. ואם הנשר הגדול כותב על דורו "והלואי לא יהא אסור לה"ר עצמו" מה נענה אנן יתמי דיתמי.
גם במדרש מצאתי בס"ד מרגניתא נפלאה לנ"ד והוא מה שאמרו בילקוט שמעוני (פרשת כי תצא סימן תתקלג) וז"ל: אמר הקב"ה: מכל הצרות הבאות עליכם אני יכול להציל אתכם, חוץ מלשון הרע. משל, לעשיר שהיה אוהב בן כפרי, הלך לשאול בשלומו והיה שם כלב שוטה שנושך את הבריות, אמר אותו עשיר לאוהבו: בני! אם אתה חייב לאדם, אני פורע לך ואל תחבא ממנו. אבל אם ראית כלב שוטה, ממנו התחבא, שאם נושכך איני יכול לעזור לך. עכ"ל הילקוט לענייננו. ואם באמת הטעם האמיתי של החורבן אינו מפני עוון לשון הרע, מדוע הקב"ה לא מצילנו מהגלות אשר אנו נמצאים בה היום? והלא הקב"ה אמר בכבודו ובעצמו שמכל הצרות הבאות עליכם אני יכול להציל?! אלא ודאי שהעוון הנ"ל דין גרמ'א לחורבן היכלנו, ועדיין הוא בעוכרנו ולא נתקן בעוה"ר. גם ממה שכתוב בתורה גבי משה רבינו (שמות ב יד) "וירא משה ויאמר אכן נודע הדבר" ופירש"י (שם) שהיה משה מתמה, על מה סובלים ישראל יותר מכל העמים? ועכשיו אני רואה מה הסיבה לכך. ולכאורה היו להם עוונות גדולים עוון עבודה זרה החמור מאד כמו שכתוב בספר יחזקאל (פרק כ פסוק ח) וידוע שכאשר עברו את ים סוף קטרגו משמים הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז. וכאן הבן שואל, וכי בשביל שנצטרף לעם ישראל גם עוון לשון הרע ידע משה והבין מדוע סובלים כל כך עם ישראל? אכן לפי מה שכתוב בזוהר הקדוש (פרשת פקודי דף רס"ד ע"ב) שבעבור עוון לשון הרע השטן מעורר קטרוג גדול על עם ישראל וזה גורם למיתה ולחורבן גדול בעולם. והא לך לשונו לשון הזהב (בתרגום ללה"ק): יש רוח אחת שעומדת על כל אותם מדברי לשון הרע שכאשר מתעוררים בני אדם בלשון הרע או אדם אחד שמתעורר בלשון הרע אז מתעוררת אותה הרוח הרעה הטמאה שלמעלה, הנקראת סכסוכא, והיא שורה על אותה התעוררות של לשון הרע שפתחו בה בני אדם והיא עולה למעלה וגורמת בזו ההתעוררות של לשון הרע מוות וחרב והרג בעולם, אוי לאותם שמעוררים לאותו צד רע ולא שומרים פיהם ולשונם ולא חוששים על זה, ולא יודעים כי בהתעוררות של למטה תלויה ההתעוררות שלמעלה בין לטוב בין לרע כו', וכלם מקטרגים לעורר לאותו נחש הגדול, שיהא מקטרג על העולם והכל בשביל אותה התעוררות של לשון הרע כאשר נמצאת ההתעוררות שלו למטה. עכ"ל. ולפי שאלמלא חטא הלשון לא ניתן כח להודיע למעלה את תועבות ועבירות בני האדם ולתבוע דין עליהם, ניחא הכל, דגם משה רבינו ע"ה היה יודע שיש לישראל עוונות גדולים מאוד, אך היה סבור שאין ביניהם חטא הלשון, וממילא לא היה יכול השטן לקטרג, אולם לאחר שראה שיש בניהם לשון הרע הפטיר ואמר: "אכן נודע הדבר" וכוונתו רצויה, שעכשיו יש כח לקטרג עליהם על עוונותיהם ובכללם ע"ז, ובגלל זה סובלים ונלקים כל כך. ע"כ. וממוצא דבר תבין יותר, מדוע אפילו על אדם שלומד תורה אין התורה מגינה עליו, כי כאשר השטן מקטרג על העוון הנ"ל אין כח לעוצרו. וע"ע במדרש רבה (פרשת תצא י, יד) דאיתא התם, אמר הקב"ה: בעולם הזה על ידי שהיה לשון הרע ביניכם סילקתי שכינה מביניכם. ע"כ. וכן נאמר עוד "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" (דברים לג ה), ופירש"י, שאימתי הוא מלך בישורון, דוקא כשהם יחד שבטי ישראל, ולא כשהם אגודות אגודות (מפלגות וסיעות וכל מרעין בישין), ודבר זה רגיל להיות ע"י לשון הרע.
ולכן אפילו אם אדם עבר על עשרים וארבעה דברים שמנדין עליהם בשמים ומונעין מן האדם לחזור התשובה (ומנאם הרמב"ם בספרו יד החזקה הלכות תשובה ריש פרק ד), מ"מ אין מקטרגים עליו מן השמים, כי הנהגת ה' יתברך היא מדה כנגד מדה [וסימנך: מכ"ם שתכליתו לגלות מידע ולהעבירו כמות שהוא לבעליו] כמבואר בגמרא סוטה (ח:). והנה כאשר אדם עושה עבירה, מדת הדין מקטרגת ורוצה לתבוע את אותו אדם, ואומרת: פלוני חטא, מגיע לו עונש. ואם אדם זה מקפיד ושומר על לשונו, וגם נזהר מלשמוע ולקבל לשון הרע על חבירו, הרי הוא שומר מצרות נפשו. כי גם הקב"ה אינו שומע לשון הרע שאמרה מדת הדין עליו, הגם שעבד ע"ז שהוא אחד מהעוונות החמורים ביותר שנאמר עליו "יהרג ואל יעבור".
ועל פי האמור נבין מדוע עדיין אנחנו בגלותנו, "מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה" מפני שאם עדיין מצוי בינינו עוון הרע הזה היאך יבנה בית המקדש, כשסיבת החורבן היא בעוון הזה (עיין יומא ט: ובירושלמי יומא פ"א ה"א). ומדה כנגד מדה לא בטלה, ומזה הטעם אנו עדיין צמים בט' באב על גלות השכינה, ואם לא היה בידינו העוון הרע הזה, הרי בית המקדש היה כבר בנוי לפנינו והיו ימים אלו נהפכים מיגון לשמחה ומאבל ליו"ט. ובכדי לתקן העוון הנ"ל, צריכים אנו לשמור על לשוננו יותר ויותר, כי לבנות קשה יותר מלהרוס. ואם ילחשך אדם לומר, שאין בידינו לשמור על לשונינו. אף אתה אמור לו, שכל הלומד ומשנן בקביעות לפחות שתי הלכות בכל יום מספר "חפץ חיים" חק נתן ולא יעבור! זה יועיל לו לתקן לשונו וקדוש יאמר לו. אבל בלא לימוד ההלכות הנ"ל, לא יעזרו לו אלפי שיחות מוסר על חומר האיסור, כי כאשר אינו יודע מה מותר ומה אסור והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי בטענות שוא ומדוחים, כגון: "שאין זה בכלל לשון הרע" או "על איש זה לא אסרה התורה לדבר עליו" וכן כל כיוצ"ב היאך ישמור נפשו?! על כן מוכרח האדם ללמוד הספר הנ"ל כי בו ידע האסור והמותר על פי הדין. וכדי שיוכל להתגבר על יצרו, יראה ללמוד את המוסר מתוך ספר "שמירת הלשון". וטובים השנים מן האחד.
ולכן האיש אשר נגעה יראת ה' בלבו, יקרע ערלת לבבו אשר בו, ויקבל על עצמו לא לשוב על עקיבו, ויקבע לימודו מידי יום ביומו בספרים היקרים "שמירת הלשון" "וחפץ חיים" כדי לקרב ביאת משיחנו, ובנין בית תפארתנו.