חלק ג - כללי הכתב והמכתב, חכמה ומוסר · סימן קפג - מנפלאות התורה
ממדור חכמה ומוסר / מחוברת סיון תשס"א (שנה א') סי' גן
א"ה: לרגל חג מתן תורתנו הבא לקראתנו, ראיתי ונתון אל לבי לשרטט כאן קטע מתוך מבוא שכתב מרן ראש הישיבה הנאמ"ן שליט"א, ונדפס בראש ספר הגדש"פ "גאולה שלמה", שבו רואים בעליל כח תורתנו הנטורה, אשר היא לנו עוז ואורה, ערוכה בכל ושמורה, מפנינים היא יקרה. אין לה תחליף ותמורה, וצריכים אנו לעבדה ולשמרה.
ימי האדם וחיי האנוש הבל הבלים המה. כצל יחלופו כחלום יעוף וכעלה נושבת, ואם חי אדם אלף שנות חיים טובים ובריאים, בהגיע עת פקודתו ידמה בעיניו כאילו חי מספר שנים, כמו שהמליצו הדרשנים: "אדם להבל דמה", אדם הראשון שחי 930 שנה, להבל בנו דמה, שחי פחות מחמשים יום. כי סוף סוף "ימיו אפילו כצל? עובר". צל בהיפוך אתוון לץ שעולה 930 (בחשבון ץ' סופית ל- 900 באותיות מנצפ"ך), הכל עובר וחולף עם הרוח, ולכן "להבל דמה", דמה בגימטריא 49 יום שחי הבל אחיו של קין. בהיסטוריה קוראים על ממלכות אדירות ומעצמות שהרגיזו בשעתן תבל ומלואה, עם הכשדים, האשורים, מצרים, עמון ומואב, אדום ויון ורומי, כל אחד ואחד מהם התנשא כנחשול של ים לבלוע את העולם כלו, פוצץ וכבש והרס ולכד והפיץ והדיח ערים ומושבות ומדינות והוריד מלכים מכסאותיהם. וכיום – זכר קלוש למו בספרי ההיסטוריה, ובחרבות האמפיתיאטרון של רומי ובשרידי אתונה עוד ישוחחו רבים מה היתה עיר זו פעם, ערש התרבות והאמנות, ערש הפילוסופיא וההנדסה וכו', אבל קשר עם ההווה – אין למו. לו עמדו מקברותיהם כעת סנחריב האשורי, ונבוכדנצר הבבלי, ואריסטו היוני, ואלכסנדר המוקדוני, ופרעה המצרי, וראו את העולם שהתקדם בצעדי ענק מאז הכירוהו עד היום, היש להם משהו חדש בשבילנו? או יש לנו "שאלות" להם? לא מינה ולא מקצתה. היש לנו ענין להכיר מה אכלו ושתו בדורות שעברו, לולי תחביב לחוקרי הארכיאולוגיה? היש לנו ענין לשאול את אוקלידוס היוני מה דעתו על המחשב האלקטרוני או על שיטת הספרות ההודית שנפוצה בכל רחבי תבל? העולם מתקדם מיום ליום, והשיטות שהיו בשעתן מודרניות ביותר, עבר זמנן בטל קורבנן. ומה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול לחקור אחריהם?
אחת היא יוצאת מן הכלל בכל מחמדי קדם וחקירות העבר, היא תורתנו הקדושה. זו התורה שבעת נתינתה לעם ישראל היה עמנו "לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב", בתוך אספסוף של מיליוני אדם עובדי אלילי ופסילי עץ ואבן, נתגלה "קול ה' בכח, קול ה' בהדר" לעמו בחירו, והשמיע קול גדול ולא יסף "אנכי ה' אלקיך". והקול הזה המשיך להדהד ולפוצץ סלעים ולשבר הרים, ומכחו ואימתו נסוגו אחור כל דמיונות אדם ותחבולותיו. נפלו בניני המצרים, התפוררו ארמונות אשור ובבל, שחו גבעות הקפיטוליום של יון, נמוגה האמפריה של רומי, ויפוזו זרועי האלילות העולמית. ולמעלה מחצי האנושות כיום, דתם, תרבותם, ותורתם שאובה ממעינות התורה, שהגיעה אליהם בדרכים לא סלולות ובנתיבות עקלקלות, והיא שהשפיעה על הקידמה והתרבות האנושית במישרין ובעקיפין. מנוחת האדם אחת לשבוע, ביטול העבדות, שויון כל בני אדם בפני החוק, איסור רציחת אדם שאינו מועיל לחברה (כרציחת הילדים הנכים בני שבע, ביון "התרבותית" לפני כאלפיים שנה שדחפו אותם מראש הר גבוה כשעיר המשתלח), איסור אכזריות גם כלפי בעלי חיים (אבר מן החי), וכדומה וכדומה, מן המפוארים בחוקי העולם התרבותי, יסודם בתורת ישראל. מה נפלאים דברי איוב בדברו על זכויות העבד והאמה: "אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי, ומה אעשה כי יקום א-ל וכי יפקוד מה אשיבנו, הלא בבטן עושני עשהו ויכוננו ברחם אחד" (איוב לא). לאמר: אין הבדל ביני ובין העבד הכנעני שלי, שנינו עשנו עושנו בבטן, ואחד הוא שכונן אותנו ברחם.
ספר אחד יש בעולם שעדיין לא אבד נצחו ולא הועם זיוו ולא כהה מראיתו, ספר שחיבק את עם ישראל בכל ימי הגלות וההיסטוריה הארוכה שלו. העם שמר עליו מכל משמר, כלשון הרמב"ם באגרת תימן "שגם בין קבוץ לקמץ חטוף, אין הבדל בין העדות", והתורה גם היא שמרה את העם כבבת עין, ובכל הזמנים שעם ישראל הלך לאורה לא יכלו אויביו לעולל לו מאומה: חרבה ירושלים - עבר מרכז התורה לבבל. חרבה בבל - עבר מרכז התורה לספרד ולצרפת ולאשכנז. חרבו אלו - עבר מרכז התורה לצפון אפריקה ולאירופה. חרבה אירופה בימי השואה – חוזרת התורה לאכסניא שלה, לארץ ישראל. וכל מה שנלמד ונאסף ונאגר ונחקר ונכתב בירושלים ובבל ובצרפת ובספרד ובאשכנז ובאפריקא ובתימן ובאירופה, הכל שמור והולך ונשזר ונטווה הלאה. דורות התנאים והאמוראים והסבוראים והגאונים והראשונים והאחרונים, כל אחד תרם תרומתו הכבירה לנצחיות ולקדושת התורה. האשמדאי הנאצי ימ"ש בספרו "מיין קאמפף" ("מלחמתי") כותב: איזה עם שאלפיים שנה לא הצליחו לשנות בו כמלא נימא, ונשאר תמיד עם האופי והרעיונות שלו כמו עם ישראל? (ראה בירחון "אור תורה" שנה י"א עמוד רס"ז). ואויבינו פלילים.
נכון שבמאה השנים האחרונות הרסו הרבה בעם ברוחניות ובגשמיות, אך כל ההורסים לא הצליחו ולא יצליחו לעולם להעמיד עם אחר, תרבות אחרת, תורה אחרת, כי כך הבטיח בורא עולם לעמו ולתורתו: "כל כלי יוצר עליך לא יצלח, וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי". וכיום עדים אנו לרבבות בעלי התשובה (כ"י) בארץ ובעולם החוזרים למקור מחצבתם. ואלה שאינם חוזרים, הם חסרי בסיס וקרקע יציבה מתחת לרגליהם. האב בקושי עוד מחזיק ביהדות, והבן מתבולל, והנכד נכרת כבר מקרב עמו. המציאות הוכיחה שאין סגולה בדוקה נגד ההתבוללות: לא מדינה, ולא צבא, ולא שפה, ולא שירי ההשכלה שאבד עלימו כלח, רק דבר אחד ויחיד: התורה בעזוז רוחה ובעוצם תומתה, בטהרתה, בלי כחל ושרק, כפי שנמסרה מדור לדור בתורה שבכתב ותורה שבעל פה. עכ"ל.