אור ברסלב
וקנה לך חבר חלק ג - כללי הכתב והמכתב, חכמה ומוסר › סימן קעח - היאך לומדים תורה עם עול הפרנסה?

וקנה לך חבר

חלק ג - כללי הכתב והמכתב, חכמה ומוסר · סימן קעח - היאך לומדים תורה עם עול הפרנסה?

סימן קעז - אימתי יצר הרע נכנס באדם?

הרב יצחק וקיים / מחוברת אדר תשס"א (שנה א') סי' כא

ידוע הדבר ומפורסם הענין שאחד הדברים הצריכים ללומדי תורה כדי לעלות במעלות התורה, זהו ישוב הדעת, כדי שיוכלו לעסוק בתורה בשקידה עצומה. ואחד "המניעים" העיקריים לזה זהו עול הפרנסה על המחיה ועל הכלכלה. וכבר שנו רבותינו במסכת אבות (פ"ג כא), אם אין קמח אין תורה. ועינינו הרואות כי האברכים עמלי תורה הלומדים בזה"ז בכוללים, מקבלים משכורת הנמוכה ביותר במשק. ומאידך, משתדלים במצות פריה ורביה, לקרב את ביאת המשיח, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (נדה יג:) אין בן דוד בא, עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנאמר: כי רוח מלפני יעטוף וגו'. וב"ה משפחותיהם מרובות ילדים, והוצאות המשפחה רבו כמו רבו כגון: שכירות דירה או משכנתא, חשמל, מים, טלפון, צרכי הבית וכיוצא. ואם כן היאך יתקיימו שני מקראות הללו?

ברם עלינו לזכור מה שאמרו רבותינו ז"ל (תענית ב.) א"ר יוחנן, ג' מפתחות ביד הקב"ה וכו' במערבא אמרי אף מפתח של פרנסה. ועוד אמרו ז"ל מאן דיהיב חיי, יהיב מזוני. ולא כמו שישנם לצערנו, משפחות העושים "תכנון המשפחה" בעצת "טיפת חלב" או "יועצות סוציאליות", המעודדים להגביל את הילודה מטעמי "דיור" "פרנסה" וכיוצא. כי זהו פגם באמונה. בא ונלמד מדרכי אבותינו הקדושים אשר היו לפנינו, שהיו משפחותיהם מרובות ילדים ואע"פ כן חייהם היו חיים, שחיו בעושר (כמאמרם ז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו) ואושר וכל טוב. ואדרבה בדרך זו למדו בני המשפחה להסתפק במועט, משא"כ בדורנו שהגם שמשפחתו קטנה ויש בידו הכל, אין לו סיפוק במה שיש לו. וכבר אמר חכם אחד הי"ו שבדורות עברו, לא היה כלום, והיה הכל. ובדורנו יש הכל, ואין כלום. ומעשה שהיה ביהודי שהיו לו שתי הצעות שידוך, האחת, היתה מבית של עשירים ובת יחידה. והשנית, היתה מבית של משפחה מרובת ילדים. וכשפנה אל הרב למען דעת את הדרך ילך בה. ענה לו הרב, קח את הבת ממשפחה מרובת ילדים, וטעמו ונימוקו עמו, מפני שהראשונה התרגלה לחיות חיים ברמה גבוהה, ועל כן אם ח"ו לא יהיה לה בביתה דברים ב"רמה גבוהה" כמו בבית אביה, זה יגרום בעיות בשלום בית וביטול תורה. כי היא לא הורגלה להסתפק במועט, משא"כ השניה.

ומכל מקום אנו רואים שיש אברכים שנזקקים לעבוד קצת אחר שעות הכולל ויש שמגלגלים הלוואות מגמ"ח לגמ"ח מחודש לחודש, ופעמים שיש התחייבות למשכנתא ופעמים צי'קים חוזרים, וא"כ נשאלת השאלה והלא כבר נאמר (ויקרא כו ג) אם בחוקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם וגו' והרי אותם אברכים יושבים ולומדים תורה והולכים בחוקותיו. וא"כ מדוע אינם זוכים לברכה כפי הבטחת התורה. ועוד, האם ניתן לשפר את המצב, והרי אמרו רבותינו מזונותיו של אדם קצובים מראש השנה עד ראש השנה, ואם אפשר לשפר, מה עליו לעשות? וכדי להשיב על כל השאלות הנ"ל עלינו לזכור כמה דברים.

ראשית, כל יהודי המאמין בו יתברך ובפרט אם זכה להיות נמנה עם האברכים העוסקים בתורה, עליו ללמד בתוך ביתו ויאמר להם: כי הקב"ה ישתבח שמו לעד, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא. ומה שמתאים לנו, ה' נותן לנו. ובכל מצב שאנחנו נמצאים בו, "חייבים" לעבוד אותו. ואע"פ שישנם אנשים אחרים, שמצבם הכלכלי טוב משלנו, זה לא אומר, שאם יהיה לנו יותר ממה שיש לנו כעת, אזי מצבנו יהיה טוב יותר. דרך משל: לנגר, יש מסור גדול שחותך בו עצים. ולחבירו שעוסק בליטוש יהלומים יש מסור קטן שמשתמש בו לעבודתו. וכאן הבן שואל, וכי אם יתנו למלטש היהלומים את המסור שיש לחבירו הנגר, זה יועיל לו, ודאי שלא! אדרבא, רק יגרע.

ואשר על ידו השנ'י חובת האדם ללמד בביתו כלל גדול ששנו רבותינו (אבות פ"ה כד) "לפום צערא אגרא". ועוד אמרו, גדולה אחת בצער ממאה שלא בצער. ולכן אם מצבנו הכלכלי, אינו מן הטובים. ואעפ"כ אנו ממשיכים לשקוד באהלה של תורה, שכרנו גדול פי מאה, מאברך אחר שמצבו הכללי טוב יותר ועוסק גם הוא באהלה של תורה. ופשוט. זאת ועוד, כולנו רוצים ומתפללים שזרעינו יהיו עוסקים בתורה, ואם אין לו פרנסה בשפע, אל יצטער! שכבר אמרו בגמ' (נדרים פא.) הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה. וא"כ, יש לו סיכויים טובים להצלחת בניו בת"ת.

ואל השלישי לו בא, צריך תמיד לחשוב ולומר לאנשי ביתו, צריכים אנו להודות להקב"ה ישתבח שמו לעד, על שזיכנו לגלות את האור האמיתי, ולהקים משפחה על אדני תורה והיראה, להניח חיי שעה ולעסוק בחיי עולם. ולעומת זאת, יש כאלה שעדיין לא נגה עליהם אור התשובה, ולא יועיל להם כל ההון הרב שברשותם, לא יעמוד להם ליום הדין, ומקרא מלא הוא (משלי יא ד) "לא יועיל הון ביום עברה". וכבר אמרו דורשי רשומות על הפסוק (דברים ד טל) "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" שבענייני שמים שהם הדברים הרוחניים צריכים "לשאוף" להגיע מעלה מעלה כמו גדולי ישראל, וע"ז אמרו: קנאת סופרים תרבה חכמה. ומאידך, "ועל הארץ" דהיינו בעניינים ארציים שהם דברים הגשמיים עליו לפקוח עיניו "מתחת" על האנשים שסובלים מבעיות קשות ממנו כגון: בריאות, שלום בית, חינוך ילדים, וכיו"ב. כמו שסיפרו בגמ' (נדרים נ) כיוצא בזה על רבי עקיבא. ע"ש.

ואת רב'ע, שכבר הבטיחונו רבותינו ז"ל (אבות פ"ד משנה ט) כל הלומד תורה מעוני סופה לקיימה מעושר, כמו שמסופר בגמ' (נדרים נ.) על ר' עקיבא שהיה בתחילת דרכו עני מרוד, והתחתנה עמו רחל בתו של כלבא שבוע שהיה עשיר גדול למרות התנגדות אביה. ולכן הדיר אביה אותה מנכסיו. ולבסוף, זכה רבי עקיבא בחצי מעושר חמיו. וסיימה הגמרא שם שרבי עקיבא התעשר בסוף ימיו מששה דברים.

ולענין מה ששאלנו היאך אנו רואים אברכים עוסקים בתורה והפרנסה דחוקה. והלא הבטיחה התורה "אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם וגו'". יש לבאר זאת בכמה אופנים, א) בפרקי אבות (פ"ג ו) שנינו, כל המקבל עליו עול תורה, פורקים ממנו עול מלכות עול דרך ארץ. ומעתה בואו חשבון, האם באמת אנו מקבלים עלינו עול תורה או שפעמים רבות מסיבות שונות אנחנוו מבטלים תורה, וברוב המיקרים הסיבות לא מספיק מוצדקות, וצריך לשקול זה בשכל הקודש. כמו שאמרו רבותינו (בבא בתרא עח:) על הפסוק בואו חשבון וגו' הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. ושמעתי מפי מוה"ר הרה"ג רבי משה הלוי זיע"א כי דרך בני אדם שבענייני העוה"ז כגון כשרוצה לקנות שטח מסוים או דירה מסויימת, הרי הוא הולך וחוקר ודורש לדעת האם זוהי עיסקא טובה או לא, והגם שחבירו יאמר לו שהוא בדק וחקר קודם לכן, אין הוא סומך עליו, אלא חוזר ובודק בעצמו, ומאידך, בעוה"ר בענין לימוד התורה, לפעמים, סומך אדם על שיקול דעתו או דעת חבירו ומכריע בקלות, לבטל שיעור תורה. והוא פלא! ולא תהיה כהנת כפונדקית. וסיפר מוה"ר הנ"ל זצ"ל, שפעם אחת בא אליו תלמיד אחד בשאלה, האם רשאי לילך לחתונה במקום רחוק שהוזמן, ועל ידי כך לא יוכל לבוא לשיעורו של הרב. והשיבו לאמר: באופן חד פעמי רשאי אתה לילך. וענה לו אותו תלמיד: אבל, אם אשתי תראה שאפשר לבטל עבור חתונה שיעור תורה, אז תאמר לי גם בחתונה הבאה שאני אלך. וא"כ היאך אפשר לילך באופן חד פעמי? והשיב לו הרב, אתה צודק! תבוא לשעור כמה דקות, ואחר כך תלך. גם ממו"ר הרה"ג ר' חיים רבי שליט"א שמעתי, שאם אדם מקבל עליו עול מלכות שמים כמו שדרך בני אדם בעוה"ז לקבל עול דרך ארץ אזי יפרקו ממנו ממנו עול דרך ארץ. ולכן שנינו כל המקבל עליו עול מלכות שמים פורקים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. לדוגמא, חייל שנמצא בשירותו הצבאי ב"טירונות" ומקיים כל פקודה בזריזות ומהירות, ללא שום רפיון. אם כך ננהג גם בלימוד התורה, יפרקו מעלינו עול דרץ ארץ. עכ"ד. גם פעמים שכבר אדם יושב ללמוד ובאמצע הלימוד משוחח בדברים שלא קשורים ללימוד, וזהו דבר חמור מאוד. וכמו שאומר התנא באבות (פ"ג משנה ז) המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו, ואומר: מה נאה אילן ומה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. וכתב רבינו עובדיה מברטנורא (שם בשם י"א) שבא התנא ללמדנו שאע"פ שמברך את הקב"ה שככה לו בעולמו, מתחייב בנפשו, הואיל וסוף סוף הפסיק ממשנתו. ע"ש. ואם אדם מפסיק לדברים כאלו באמצע לימודו, הרי שלא העריך את לימוד התורה כראוי. עוד יש לי להוסיף, כי כאשר מדברים באמצע הלימוד ההפסד גדול שהרי קשה לחזור אחר כך אל לימודו ופעמים יצטרך להתחיל מהתחלה.

וממוצא דבר אתה למד חובת כל הלומד, להגיע בזמן לסדרי הלימוד. וכמו שתמצא להבדיל, אדם שעובד במפעל אם יאחר למקום עבודתו פעמים מספר, הרי יעיר לו בעל המפעל. ואם ימשיך בזה, ירמזו לו שיפטרו אותו. וכן גבי אדם עצמאי, כמה משתדל לנצל כל רגע בעבודתו הואיל וכל רגע שווה לו הרבה כסף. וכבר אמר שלמה המלך ע"ה על תורתנו הקדושה (משלי ג טו) "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישווו בה. (ופירש"י (שם) שתהיו עמלים בתורה, רק אז ונתתי גשמיכם בעתם.) ובענין זה שמעתי מהגאון רבנו שלמה עמאר שליט"א שאמר בשם זקן אחד לבאר מה שאנו אומרים בסוף תפלת מוסף של שבת, "אשרי מי שעמלו בתורה" היינו, שלכל יהודי נקצב עמל מסויים, ואשרי מי שבוחר את "עמלו בתורה", שאם לא כן יהיה לו עמל בחינוך הבנים, ושלום בית, ופרנסה, וכדומה. ובזה מובן, מה שכתוב אדם לעמל יולד (איוב ה ז) שכל אדם יש לו עמל, אבל אנחנו צריכים לבחור בעמל התורה, ובפרט בלימוד על מנת ללמד לשמור ולעשות וכבר אמרו דורשי רשומות כי לעמ"ל ראשי תיבות "ללמוד על מנת ללמד".

ועל השאלה ששאלנו, האם אחר שנגזר בראש השנה כמה יהיו מזונותיו של אדם יכול האדם לשנות את מצבו? הנה נראה שבאמת אפשר לשנות את מה שנגזר בר"ה מפני שכבר אמרו רבותינו (ב"ר מ"ד ס"ו) שלשה דברים מבטלים גזירות רעות ואלו הן: תפלה וצדקה ותשובה. וכידוע, דינו של אדם נקבע בר"ה על ידי מעשיו באשר הוא שם, וברגע שיחליט לשפר את מעשיו ולתקנם, גם הגזרות שנגזרו עליו מר"ה ישתנו בהתאם, שהרי כל מה שעובר עליו, הוא מפני שמן השמים רוצים שיתעורר לתקן מעשיו וח"ו לחשוב כי זה "מקרה" (שהוא גם אותיות רק מה') וברגע שמתפלל לה' ושב מדרכו הרעה, יכופר לו מן השמים. כי לא חפץ ה' במיתת חייבים כי אם בשובם מדרכיהם וחיו. ולפי זה יתבאר לנו טעם היותינו מתפללים בכל יום שלש תפילות, ובכל תפלה ותפלה מבקשים על הפרנסה, אע"פ שהכל נגזר בר"ה, אלא ודאי כמו שכתבנו בס"ד. וכן שמעתי כיו"ב ממרן ראש הישיבה הרה"ג ר' מאיר מאזוז שליט"א שסיפר על חסיד אחד שבא לבקש ברכה מרבו בכל שנה ושנה. ושנה אחת, אמר לו רבו, שלא יהיה לו הצלחה השנה. ואחר ששמע כן, היה מתפלל בימים נוראים בדמעות שליש לפני בורא עולם לבטל את רוע הגזירה. ובאמת, שאותה שנה עברה עליו לטובה, ולשנה אחרת כשבא אצל רבו, שאל את רבו: מדוע כבוד הרב אמר לי שלא אצליח? אמר לו, על בכיות לא דברתי. וכבר אמרו ז"ל (ב"מ נט.) כי שערי דמעה לא ננעלו שנאמר שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש.

ומידי דברי בענין הפרנסה אמרתי לסיים דברי בכמה סגולות לפרנסה ששמעתי או שראיתי מפי סופרים וספרים וזה החלי.

א) עמלה של תורה - וכבר נתבאר לעיל באורך ענין זה.

ב) להיות זהיר בברכת המזון - כמ"ש בספר החינוך (מצוה ת"ל) כל הזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויים לו בכבוד כל ימיו. ובכלל זה רצוי לברך ברה"מ מתוך סידור או עצימת עיניו שלא יסיח דעתו מן הברכה. ועיין מ"ש בזה בספר טובך יביעו ח"א (עמו' כ') בראשי"ת ראשי תיבות בקול רם אברך שם י-ה תמיד והביא על זה סיפור נפלא, עיין שם ותרווה נחת.

ג) בנטילת ידים - יטול ידיו בשפע מים ולא בצמצום וכמו שאמר רב חסדא (שבת סב:) אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו ליה מלא חפני טיבותא. ונפסק להלכה בש"ע (סימן קנח סעיף י). וכתב המשנ"ב (שם סקל"ח) שלכתחילה טוב יותר שלא יעשה בשביל זה דהוא על מנת לקבל פרס אלא יעשה הכל לכבוד ה' יתברך והשכר ממילא יבוא. ומי שזהיר ואינו מתעשר, הוא מפני שמעשיו מעכבין. עכ"ל. ועיין בבא"ח (פרשת שמיני הלכה ב) שכתב בשם ספר כתר מלכות כת"י וז"ל: בפעם האחרונה של נט"י יש לכוין בשעת הנטילה מי"ם ראשי תיבות מלא ידינו מברכותיך, וגם יכוין מי"ם ראשי תיבות מעושר מתנות ידיך. ע"כ. ומנהג יפה הוא. עכ"ל הבא"ח.

ד) צריך האדם לשתף שם שמים בצערו - כי הנה בברכות (סג.) אמר רב הונא בר בר חייא משום ר' אלעזר הקפר, כל המשתף שם שמים בצערו, כופלין לו פרנסתו. שנאמר, והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך. ופירש"י, המשתף שם שמים בצערו, שמברך על הרעה ברוך דיין האמת. אי נמי, שמבקש רחמים מלפניו. ומה שאמרו ז"ל כופלין לו פרנסתו, פירש מהרש"א בחי' אגדות (שם), דהיינו, שיש בידו כסף פרנסתו מצויה לו בכל עת בהרווחה לקנות לו. עכ"ל. ומעין זה מצינו גבי יוסף הצדיק שנאמר עליו "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח" וזה היה בזכות שהיה שם שמים שגור בפיו. וכמו שפרש"י על הפסוק וירא אדוניו כי ה' אתו, ולכן זיכהו ה' להיותו הוא המשביר לכל עם הארץ.

ה) שמירת הלשון - להקפיד על שמירת לשונו מלדבר דברים אסורים כגון לשון הרע ורכילות וליצנות וכמו שאמרו בע"ז (יח:) אמר רב קטינא כל המתלוצץ מזונותיו מתמעטין שנאמר "משך ידו את לוצצים" ופרש"י (שם) משך, הקב"ה. ידו, פותח ידו לזון את הכל מושכה מן הלוצצים. ואיתנח סימנא פרנסה יש בו אותיות רסן פה.

ו) לכבד את אשתו - שהרי אמר רבי חלבו (בבא מציעא נט.) לעולם יהיה אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר, ולאברם הטיב בעבורה. והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא אוקירי לנשייכו כי היכי דתתעתרו. ופירש"י, אוקירי נשייכו. כבדו נשותיכם. ע"כ. ולזה אמר הכתוב (בראשית יג ב) גבי אברם "ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב". זאת ועוד שבזכות האשה, האדם יכול ללמוד תורה, והן שולחות את בנינו לתלמוד תורה כדאיתא בברכות (יז.). ועוד אמרו ז"ל, דא"ר חייא (יבמות סג.) שהיה מכבד את אשתו אפילו שהיתה מצערת אותו, מטעם הנ"ל. ופעמים חושבים אנו שעזרה לאשה וסיוע לה, זהו ביטול תורה, ולא היא. ובאמת היא השקעה גדולה לבנות הרבה כדי שיוכל להמשיך ללמוד. ויהי רצון שנזכה לישב על התורה ועל העבודה, בישוב הדעת ופרנסה טובה.

תוכן העניינים

וקנה לך חבר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה