חלק ג - כללי הכתב והמכתב, חכמה ומוסר · סימן קעו - שלשה לשון הרע הורגתן
מאת הרב ניצן ראובן / מחוברת שבט תשס"א (שנה א') סי' יא
כתב הגאון ר' ישראל הכהן מראדין בספרו הגדול חפץ חיים בהלכות רכילות (כלל ה סעיף א) וז"ל: ואמרו חז"ל (ערכין טו: ירושלמי פאה פ"א ה"א) שלשה לשון הרע הורגתן האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו (כמו שידוע מענין דואג שנטרד מעולם הבא בסבת הרכילות, ונהרגה נוב עיר הכהנים אשר נאמר עליהם הרכילות, ונהרג שאול אח"כ עבור שקבל את הרכילות) והמקבלו יותר מן האומרו וכו'. עכ"ל. ובהשקפה ראשונה נראה שגם מי שנאמר עליו יש בידו עון שאם לא כן למה יומת מה עשה?! והלא אין מיתה בלא חטא כמאמרם ז"ל בשבת (נה.). וכן שמעתי קצת מידידי, שרצו ללמוד מן המאמר הנ"ל שיש בידו עון.
אולם אחר העיון קצת נראה ברור, כי אדם שדיברו עליו לשון הרע או רכילות לא יחשוב לו ה' עוון, ואפרש שיחותי בס"ד. כי הנה כתב הרד"ק (שמואל א' פכ"ב פסוק יט) גבי הריגת נוב עיר הכהנים ע"י שאול בזה"ל: יש לתמוה, כי בכל אשר הזכיר הכתוב עוונות שאול, לא ראינו שהזכיר עוון [הריגת] נוב עיר הכהנים. ונראה, כי חייבים היו הכהנים ולא נגלה בכתוב עוונם, ואף על פי כן נענש שאול על דמם שנפל בחרב פלשתים הוא ובניו. עכ"ל בקוצר. ואם נאמר שמי שנאמר עליו רכילות או לה"ר יש בידו עון, א"כ הרי שביאר הכתוב את עוון נוב עיר הכהנים בסיפורו של דואג ומה הלשון אומרת "ולא נגלה בכתוב עוונם". אלא ודאי, שלדעת הרד"ק עון אחר חייב את נוב עיר הכהנים מיתה. ואין להם עוון במה שסיפר עליהם דואג.
גם ממשה רבינו יש להוכיח שאין עוון על אדם שדברו עליו לשון הרע, שהרי דברו על משה רעיא מהימנא לשון הרע במעשה קרח ועדתו, וכן חשדו בו באשת איש, כדאיתא במדרש רבה (קרח פרשה יח כ) שכל אחד קינא לאשתו ממשה. ע"ש. וכידוע משה רבינו לא נפטר משום שדברו עליו לשון הרע ורכילות, אלא בעוון מי מריבה. וכן מוכח ממאמר רבי יוסי בגמרא מועד קטן (יח:) שאמר יהא חלקי עם מי שחושדין בו ואין בו. וזה ברור.
ובהיותי בזה הזכירני ידי"ן ר' יעקב עקביאן הי"ו את המעשה בירושלמי פאה (פרק ח) עם ר' אלעזר שהיה פרנס (גבאי) על הציבור, פעם אחת בא לביתו ושאל לבני ביתו, מה עשיתם בזמן שלא הייתי בביתי? אמרו לו, באו שיירה של אורחים אכלו ושתו והתפללו עליך בעבור שאכלו ושתו, אמר להם אין כאן שכר טוב מן השמים, שאילו היו מבזין אותי היה שכרי כפול מן השמים, ופעם אחת בא לביתו שאל אותם מה עשיתם? אמרו לו, באו שיירה אחת לכאן, אכלו ושתו, קללו אותך, אמר להם, כעת יש שכר טוב. ע"כ. הרי שלך לפניך ממעשה דר' אלעזר שציפה ויחל שיבזו אותו וידברו בגנותו, ואפילו הכי אמר שיש לו שכר טוב מן השמים. גם ממעשה דרבי עקיבא (והובא בירושלמי הנ"ל) שרצו למנותו שיהיה גבאי צדקה, ואמר להם, אלך ואימלך עם בני ביתי. הלכו אחריו, שמעו קולו שאמר: על מנת שמקללין אותי ומבזין אותי אקבל עלי התמנות זו. ע"כ. מבואר שאדם שמדברים עליו לשון הרע אין לו עוון, שאם באמת נאמר שיש בזה עוון מדוע הסכים להתמנות משום שמבזים אותו, אדרבא, בגלל זה היה לו לסרב להתמנות.
גם הלום ראיתי בפירוש הרב לב טוב שעל חובות הלבבות (שער הכניעה פרק ז) שכתב בזה"ל: שהרי ידוע שפעם שכאשר דיבר מישהו עליו לשון הרע, ונודע לו מזה, הוא שלח מתנות למי שדיבר עליו וכתב לו כך, קבלתי את התשורה ששלחת לי שהכילה חלק מזכויותיך, והנני מביע לך את הוקרתי בדרך זו. וצדיק אחר אמר: כשבני אדם באים לפני בית דין של מעלה כדי לתת דין וחשבון על מעשיהם, ואז רבים מהם מוצאים בין המצוות שלהם מצוות שלא עשו, וכשהם שואלים, הרי לא עשינו מצוות אלה? עונים להם: מצוות אלה עשו פלוני ופלוני והן נזקפים לזכותכם מפני שדיברו עליכם וסיפרו בגנותכם. עכ"ל הלב טוב. הרי לנו שאין לאדם שמדברים עליו לשון הרע עוון, אלא אדרבא שכר טוב יש לו מן השמים ועתיד למצוא בעולם הבא מצוות שהם לא שלו בעבור שדיברו עליו. אשר על כן נלע"ד מכל הנ"ל, שאדם שדיברו עליו לשון הרע אין לו עוון.
ואחר הדברים האלה, הבוא נבוא לבאר את דברי הגמרא בערכין שהזכרנו בראש המאמר, שהם לכאורה עומדים מנגד דברינו. הנה נראה שמה שאמרו ז"ל שלושה לשון הרע הורגתן, האומרו, המקבלו, ומי שנאמר עליו. ר"ל, בא וראה כמה ניזוקים מדיבור לשון הרע שבעטיו מתו בו שלשה, והיינו שלא זו בלבד שהאומר והמקבל שעברו על איסור רכילות או לה"ר מתו, אלא גם מי שנאמר עליו שאין בידו עון, גם כן נהרג בעקבות שדברו לשון הרע. ואין כוונת הגמ' לומר שזהו עונש מחמת דיבור לשון הרע. וכמו שמצאנו במעשה נוב עיר הכהנים ששלשה אלו נהרגו בעטיו של דיבור לשון הרע. ומ"מ צריך האדם להזהר שלא לגרום במעשיו או בדיברו דבר שיכול להיות גרמא בנזיקין שיספרו עליו לה"ר או רכילות. משום והייתם נקיים וגו' וכתיב ולפני עור וגו'. כנלע"ד.
והצגתי את כל הדברים הנ"ל לפני מו"ר ועט"ר ראש בית מדרשנו הגר"ח רבי שליט"א השיבני בזה"ל: אני חושב, שאין לו עבירה אלא שצריך ליזהר שלא יגרום שידברו עליו הן מחמת קנאה הן מחמת שמבליט את עצמו וכיוצ"ב. וגם מפרש"י (ערכין טו:) משמע, שהורגת שלושה, זה המציאות של הדברים, אבל אין ר"ל שיש עבירה על אותו אחד שדיברו עליו, וכי חסרים קנאים בעולם?! ופסוק מפורש "ובני קרח לא מתו". ויש אנשים עם גלגול של אחיתופל ודואג האדומי, מה לעשות! עכ"ל. והוא כדברינו בס"ד, ויתד היא שלא תמוט.
היוצא מן המחובר: צריך אדם להזהר שלא לגרום שידברו עליו לה"ר או רכילות. ואם בכל זאת דיברו עליו אין בידו עון כלל. ואדרבא, יש לו שכר טוב מן השמים, ואשרי מי שחושדין בו ואין בו.