אור ברסלב

ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש

פתיחה

אמר ר' יוחנן לעולם אל יהא פסוק זה זז מפיך ד' צבאות עמנו משגב לנו אלקי יעקב סלה:

(ירושלמי ברכות פ' אין עומדין).

א כתב הגאון הקדוש האלהי השל"ה בחלק תולדות אדם וז"ל הפסוק אומר את הדברים האלה דבר, ה' אל כל קהלכם מתוך האש הענן והערפל קור גדול ולא יסף פירש"י ולא יסף לא פסק שקולו חזק וקים לעולם. ד"א לא יסף לא הוסיף להראות באותו פומבי עכ"ל יש בזה הענין סוד כמוס והשני פירושים אמת דהיינו כל מצות דרבנן וחומרתן וסייגיהן וכל מה שכל ת"ח מחדש בתורה בכל דור ודור הכל הי' בכח אותו הקול שמפי הגבורה אלא שלא יצא לפועל אז רק הדברים האלה ונשאר שיתחדש בכל דור ודור כי היה הדבר תלוי לפי התעוררות התחתונים ולפי מהותם ואיכותם ולפי מדרגות נשמות שבכל דור ודור ואז הוסיפו החכמים להתעורר הכח עליון ויצאו לפועל בזמנו לא ח"ו שחידשו חכמים מדעתם רק שכיונו דעת עליון וזהו לא יסף לא פסק לשלול בזה שלא נחשוב לומר שנתינת התורה מדעת ומפי הגבורה פסק אז ושכל מה שהיה בתורה נתן אז בשלימות. אלא שבאמת לא פסק אז והוא מוציא לפועל ע"י הת"ח שבכל דור ודור. וזהו מה שאנו מברכין נותן התורה בלשון בינוני ולא נתן לשעבר לומר שנותן התורה בכל דור ודור אלא שלא הוסיף אז בפומבי להוציא לפועל גם כל מה שיחדשו החכמים בכל דור והניח זה להתגלות בכל דור ודור וזהו פי' השני ובירושלמי דפיאה אמרו אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ולהורות לפני רבו נאמר למשה מסיני ומזה מבואר שכל דברי חכמינו שבכל דור ודור ומה שמחדשים וכל פלפולם הוא מסיני ולא שכל אנושי רק שכל אלוה רק שהם הוציאו מכח אל הפועל עכ"ד הקדושים ועי' בסוטה (י) וסנהדרין (יז) דס"ל לש"ס דהך ולא יסף לא פסק הוא ומזה נראה דכללו ג"כ בירושלמי (פ"ק דמגילה) חמשה חומשי תורה אינן עתידין ליבטל מה טעם קול גדול ולא יסף יעוי"ש וד' רש"י הנזכרים הוא בפסיקתא פ' ואתחנן יעוי"ש:

ב ובמדרש שמות רבה (פרשה כ"ח) אר"י מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור קבלו מהר סיני. שכן משה אומר להם לישראל (דברים כ"ט) כי את אשר ישנו פה כו' ואת אשר איננו פה כו' שאעפ"י שלא היה באותה שעה כל או"א קיבל שלו מסיני כו' ולא הנביאים בלבד אלא גם החכמים העומדים בכל דור ודור כל אחד קיבל שלו מסיני וכן הוא אומר את הדברים האלה דבר ד' אל כל קהלכם קול גדול ולא יסף עכ"ל ובויקרא רבה (פ' כ"ב) ואפי' מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה בסיני שנאמר (קהלת א') יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא חבירו משיבו כבר היה לעולמים ובמגילה (יט) וארחב"א א"ר יוחנן ועליהם ככל הדברים אשר דבר ד' עמכם בהר מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידים לחדש. ופירש"י דקדוקי סופרים שדקדקו האחרונים מלשון משנת הראשונים עכ"ל ועי' סנהדרין (לח) מלמד שהראהו הקב"ה לאדה"ר דור דור וחכמיו דור דור ודורשיו ובויק"ר (פ' כ"ו) מלמד שהראהו הקב"ה למשה כו' דור דור וחכמיו כו' ע"כ. ובזוה"ק בהקדמה כתב וז"ל. ר"ש פתח ואשים דברי בפיך כו' ובכל מלה דאתחדש באורייתא על ידא דההוא דאשתדל באורייתא עביד רקיעא חדא תן בההיא שעתא דמלה דאורייתא אתחדש מפומי' דב"נ ההיא מלה סלקא לעילא קמי' דקב"ה וקב"ה נטיל לההוא מלה ונשיק לה ועטר לה בשבעין עטרין כו' וכן כל מלה דחוכמתא מתעביד רקיעין קיימין והוא קרי לון שמים חדשים כו' ואתעבדו ארצות החיים כו' וע"ד כתיב כי כאשר השמים החדשים כו' אשר אני עושה עשיתי לא נאמר אלא עושה דעביד תדיר ואינון חידושין דאורייתא וע"ד כתיב ואשים דברי בפיך כו' לנטוע שמים וליסוד ארץ כו' ע"כ. ובזוה"ק פ' ויחי הדודאים נתנו ריח כו' דודי צפנתי לך מהכא אוליפנא דכל מאן דמשתדל באורייתא כדקא יאות וידע למחדי ולחדתותי מילין כדקא יאות אינון מילין סלקין עד כורסיא דמלכא כו' פתח לון תרעין וגניז לון ע"כ. ובתדב"א סא"ר (פי"ח) לחדשיו יבכר אלו חידושי תורה שמחדשים בכל יום תמיד שמחה מתחדש להקב"ה כו' יעוי"ש:

ג והנה בזה שאמרו שהתגלות התורה ע"י הת"ח שבכל דור לא אמרו בזה גבול באיזה דור יהא נשלם זה בשלימות מפני שכן יהיה עד ביאת הגואל בב"א שאז למדין ישראל תורה מפי הקב"ה כמו"ש בילקוט (תהלים כא) ושוח"ט (שם) יעוי"ש. ואף דאמרי' בשבת (קיב) אם הראשונים כמלאכים אנו כב"א כו' כחמורים כו' וכ"ה בירושלמי שקלים (פ"ה) וכה"ג אמרו בעירובין (נג) לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים כפתחו של היכל ואנו כמלא נקב. סידקית יעוי"ש ומכ"ש אנן יתמי דיתמי עכ"ז הענין הוא. דבאמת לולא דברי הראשונים לא הי' בכחנו כלל להשיג מה שהשיגו והמציאו וחידשו הם. אמנם עכשיו שכבר יש לנו דבריהם שהנחילו לנו. וכבר חידשו בעיה כחם ואומץ גבורתם אז ע"י יגיעת הדור הבא אחריהם מוסיפים דברים וחידושי תורה באמצעות דברי הראשונים וכן כל דור ודור מתחיל הדור הבא ממקום שסיימו הדור שלפניהם שעפ"י דברי דור שלפניהם ועם הנחותיהם אורגים הדור הבא אחריהם מטוה ציצים ופרחים להגדיל תורה ולהרחיבה. ויש אשר לעומק דעת הראשונים לא ביארו כל הצורך ולא ראו הכרח לעוצם שכלם לבאר יותר ולהאריך אמנם לדורות האחרונים עוד הם כספר החתום לעומק המושג וקוצר המשיג לכן מזמין השי"ת בכל דור ת"ח שע"י יגיעתם מאיר ד' עיניהם ומשיגים חכמה לבאר ד' הראשונים ולישבן וכן כל דברי התוס' כבר היה מכוון זה בדעת חכמי התלמוד הקדוש בקוצר פניני אמרותם אלא שקיצרו לרוחב דעתם והרחיבו התוס' לקוצר דעת באי אחריהם. והתרחבות הביאורים בד' הראשונים גם זה הוא חלק התורה משוער מפי הגבורה במעמד הר סיני שיהי' זה חלקם של אותן הת"ח שבדורות האחרונים ולזה כיון השל"ה הקדוש במ"ש לפי מהותם ואיכותם ולפי מדרגתם של כל דור כמו"ש דבריו לעיל יעוי"ש. אמנם אם לא קדמו הראשונים בחלק תורתם מה שחידשו הם ודאי לא הי' באפשר כלל שיחדשו האחרונים אותן הדברים עצמן שחידשו הראשונים אפי' אחר רוב יגיעתם ועמלם הרבה מאוד וזהו מ"ש הראשונים כמלאכים כו'. ויש מה שנתקשו בדור שלפניהם ונתיישב זה היטיב בדור שאחריהם כאשר אנו רואים זה תמיד והוא ע"ד מ"ש בחולין (ז) מקום הניחו לו להתגדר וכן עירובין (ו) בקעה מצא וגדר בה גדר ולא גדרו מי שקדמוהו וביומא (עב) כתר תורה לכל מונח. וכבר הביא הרב ר' יצחק דילאן בהקדמה לס' מגילת אסתר ששאלו הפילוסופים לגדול שבהם הלא אנחנו מודים שהראשונים חכמו והשכילו יותר ממנו והנה אנחנו סותרים דבריהם והאמת אתנו כו'. השיבם הפילסוף מי צופה למרחוק הננס או הענק הוי אומר הענק כו' ואם תרכיב הננס בצואר הענק מי רואה יותר הוי אומר הננס לפי שעכשיו כו'. כן אנחנו ננסים ראינו חכמתם ומעמיקים בהם כו' יעוי"ש וכעין זה נמצא ביבמות (צב) ועוד כ"מ אי לאו דדלאי לך חספא לא משכחת מרגניתא תותא:

ד ובזוה"ק בפ' יתרו ופ' בראשית אף שהפליג בשבח מאן דחדית בדאורייתא עכ"ז שדא בי' נרגא שיהי' חידושיו תורת אמת ולא מאן דמשקר במילי ח"ו דעונשי' סגי. וע"ז לכאורה נסתם הדרך דרכה של תורה עלינו כי מי הוא אנוש אנוש שיערב לבבו לבטוח שכיון האמת כמו שהוא אצל מי שחותמו אמת ומה הוא הבחינה בזה שת"ח שמייגע עצמו בתורה ונתחדש לו דברים טובים משמחי לב מהו הנסיון בזה שידע שהם תורת אמת לפני הקב"ה. וע"ז יחרד האיש וילפת ויתפלץ כל לב ומה נאמר עם כל דברי רבותינו הראשונים וכ"ש האחרונים אריות שבחבורה אשר באורם נראה אור איזה נסיון הי' להם שתורתם אמת אצל הקב"ה בשמים אמנם אף שלכאורה ד"ז מבהיל מאוד לכאורה אך כבר עמד על מבוכה זו הגאון בקצוה"ח בהקדמה והאיר עינינו בזה. עפ"י ד' הר"ן בדרשותיו שכ' דמשו"ה גבי ר"א בתנור של עכנאי בב"מ (נט) אמרו אין משגיחין בבת קול וכן שם בהשוכר את הפועלים (פו) גבי רבה בר נחמני דקב"ה אמר טהור ומתיבתא אמרי טמא איך פליגי על הקב"ה עד שנתברר להם מרבה בר נחמני כדאמר התם מאן נוכח רבב"נ. וכ' הר"ן שמחסד עליון נמסר לנו תורת אמת כפי הכרעת שכל האנושי ואם הוא אמת לפי מה שמשיג שכל האנושי הוא תורת אמת אעפ"י שיודעין ברור שאינו אמת בערך שכלים הנבדלים ואצל הקב"ה. ולכן אף שנתברר ע"י ב"ק או נביא שבשמים שאין סוברים האמת כמו ששיערו החכמים אין ראוי שנסור מהסכמת החכמים שלא מסר הקב"ה הכרעת ספיקות התורה אלא להסכמת השכל האנושי והוא הנקרא אמת ומ"ש בזוה"ק מאן דמשקר במילי' ר"ל היינו כמוש"ש בזוה"ק דמיירי במאן דלא ידע אורחא דאורייתא אבל מאן דידע אורחא דאורייתא והיינו שראה כמה פעמים שכיון לד' הראשונים דאינהו קשוט ותורתן קשוט כי שכלם הי' ישר ואמת. שהשיגו כל מה שהוא אמת לשכל האנושי שזהו תורת אמת לאיש אשר אלה לו חובה ומצוה לחדש בדאורייתא כפי שכלו וכחו והבנתו. ובזה מבואר מ"ש בב"ר (פ"א) שאמת אמר אל יברא האדם שכולו שקרים השליך הקב"ה אמת ארצה אמרו מה"ש לפני הקב"ה עד מתי אתה מבזה תכסיס שלך אמר הקב"ה רצוני שתעלה אמת מן הארץ והיינו שידעו ששכל האנושי נלאה להשיג שכל אלוה וא"כ אינו אמת ואיך יתקיימו כל העולמות ע"י תורת האדם באדמה. השיב הקב"ה שזה אצלו עיקר האמת איך שמשיג שכל האנושי בארץ לא כמו שהוא אצל השכליים העליונים וזהו ג"כ אשר נתן לנו תורת אמת שיהי' האמת אתנו כמו שמורה שכלנו. ויעוי"ש בקצוה"ח שהאריך בזה ואף שזה בונה וזה סותר כבר נודע מ"ש דאלו ואלו דא"ח ולכן חידושי ת"ח שבקרוהו גאונים וחכמי לב והסכימו שהדברים ישרים הס אצלינו בודאי בערך תורת אמת לשכל האנושי וכמו"ש:

ה אמנם אף שכל ת"ח מה שמחדש הוא חלקו מה שכבר קיבל מהר סיני ואמרו ג"כ בנדה (טז) דמשעת יצירתו ש"א מכריזין עליו וגוזרין אם יהי' חכם. עכ"ז אמרו במגילה (ג) אם יאמר לך אדם לא יגעתי ומצאתי אל תאמין ותלוי בבחירת האדם שלא יתרשל מליגע עצמו ולהעמיק עיונו ולעמול בטורח רב או אז אחר היגיעה העצומה וגם תפלה להשי"ת שיעזרהו ע"ז כמו שאנו מבקשים וחן חלקנו בתורתך וכמו"ש בנדה (ע) מה יעשה אדם ויחכם ירבה בישיבה אמרו הרבה עשו ולא עלתה בידם אלא יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו שנ' כי ד' יתן חכמה אם כה יעשה אז ישיג חלקו מן השמים למנה ולכן שמעו נא יראי ד' מי בכם שומע בקול עבדו עצת הקדוש השל"ה מ"ש במס' שבועות שלו והזהיר שכל למדן יקבע לו עת בכל יום אל לימוד העיון בפלפול וחידוד וכ"ש אחר שמשער שכבר מילא כריסו סך ניכר להיות בקי ובעל שמועות גבור כמו"ש בחגיגה (יד) וכדאמרי' בשבת (סג) ליגמר אינש והדבר ליסבר ובע"ז (יז) הפליגו אע"ג דלא ידע מאי קאמר ובברכות (סג) הס ואח"כ כתת כדרבא דאמר לעולם ילמוד אדם ואח"כ יהגה אחר כ"ז החיוב לעמול רוב לימודו בעיון בפלפולה של תורה שזה העיקר וכמו"ש המג"א (סי' נ') דלימוד בלא הבנה לא נקרא לימוד ומבואר בשבת (לא) ששואלין את האדם ליום הדין פלפלת בחכמה וכן בברכות (סג) ואח"כ כתת ופירש"י כתתנה והקשה עלי' מה שיש לך להקשות ותרץ תירוצין עד שיתיישב לך ע"כ. והוא הנקרא בעל מלחמה כמו"ש בחגיגה (יד) והענין שהגבור שיש לו כח אין לו שום תועלת ותכלית כ"ז שאינו לוחם שאז אין נפ"מ בין הגבור להחלש וכל תכליתו ותועלתו הוא כשלוחם. כן הגבור הבקי אין לו תועלת ותכלית אלא בפלפולה ש"ת ללחום מלחמתה שאז ניכר גבורתו ויוצא התכלית לידע דין על בוריו ובסנהדרין (מב) בתחבולות תעשה מלחמה במי אתה מוצא מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות של משנה יעוי"ש. ובברכות (יז) אשרי מי שעמלו בתורה כו' וסנהדרין (צט) כי אדם לעמל יולד לעמילה של תורה לשון עמל מורה על היגיעה בפלפולה ש"ת ובעירובין (כב) במי אתה מוצא ד"ת במי שמשחיר פניו עליהם כעורב ובחגיגה (יד) אלו ת"ח שמקמטין עצמן על ד"ת בעוה"ז הקב"ה מגלה להן סוד כו'. ובברכות (סג) אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי'. עוד שם ומיץ חלב יוציא חמאה במי אתה מוצא חמאה ש"ת במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עלי':

ו ובנדרים (פ"א) וב"מ (פ"ה) דבר זה נשאל כו' על מה אבדה הארץ כו' עזבם את תורתי כו' ולא הלכו בה אר"י א"ר שלא ברכו בתורה תחלה ופי' הט"ז באו"ח (סי' מז) דהיינו ברכת למסוק בד"ת שפירושו של לעסוק הוא בטורח ויגיעה בפלפול ומשא ומתן של תורה דעיקר מעלת עוסקים בתורה הוא דרך יגיעה ופורח עכ"ד ומכוון זה במדרש דברים רבה (פ"ח) אמר הקב"ה לא נפלאת היא ממך ואם נפלאת היא ממך שאין אתה עסוק בה ואינו מובן דפשיטא הוא דמי שאינו לומד כלל נפלא ממנו ואינו יודע בתורה ומאי קמ"ל דבר פשוט כזה. ולד' הט"ז מבואר דמשמיענו בזה דאף שאתה שוקד בבקיאות וקובץ על יד ובלתי עיון וע"ד שאמרו בע"ז (יט) ואע"ג דלא ידע מאי קאמר. ועם כל שקידתך תראה שנפלא ממך לאסוקי הלכה למעשה שזה העיקר תדע שהוא מפני שאין אתה עסוק בה. כלומר שאין אתה יגע בכוח להקשות ולתרץ ולברר האמת מתוך חלקי הסותר שהוא פלפולה ש"ח. וכמבואר ג"כ בב"ר (פ"א) כי לא דבר ריק הוא מכם ואם ריק הוא מכם שאין אתם יגיעים בה כי הוא חייכם אימתי בזמן שאתם יגיעים בה ע"כ הרי דנקט לשון יגיעה ובירושלמי (סוף ברכות) כך כאו"א מישראל צריך ליגע עצמו התורה בכל יום. ובויק"ר (פל"ו) כך ישראל כל מי שיגע בתורה כו' ועפ"י ד' הט"ז הנ"ל יש לבאר מ"ש בחגיגה (ה) ג' הקב"ה בוכה על שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק כו'. וירצו שאף שלומד את התורה אבל מתרשל ומתעצל להעמיק אף ששכלו חריף ויש ביכלתו ושכלו להשיג יותר עמוק ומתעצל מפני הטורח ע"ז בוכה הקב"ה ומליצת בוכה יתכן כלפי מ"ש בתדב"א סא"ר (פי"ח) ע"פ לחדשיו יבכר שמחידושי תורה שמחדש הת"ח מתחדש שמחה להקב"ה ע"ז אמר בהפכו לפמ"ש ביומא (עב) כתר תורה לכל מונח וכ"א מישראל יש לו חלק בתורה וע"י עצלותו ורוצה לישב בשלוה מאבד שאינו ממציא חלקו בתורה שיתגלה בעולם ונאבד החי' תורה של חלקו לכן אמר ע"ז מליצת בוכה ואפ"ל עד"ז מ"ש באבות (פש"ח) כל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף שנ' נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם שהוא קשה הציור על מי שאינו לומד כלל ואינו נושא עליו עול תורה כלל שיהי' דמיונו לחזיר הנושא באפו את הנזם וגם מליצת אשה יפה וסרת טעם צ"ב אך להמבואר אפ"ל שנאמר זה על אותן אנשים שלומדים את התורה בשטחיותה העליון ואינם יורדין לפנימיותה אם לעצלותם והתרשל בזה מפני הטורח. או גרוע מזה שח"ו אינם מחשיבים ערכה אלא כסיפורי הדיוטות. ואינם מאמינים למ"ש בעירובין (כא) קוצותיו תלתלים מלמד שיש לדרוש ע"כ קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות. ושם (נד) מה דד זה כ"ז שהתינוק ממשמש בו מוצא בו טעם אף התורה כן יעוי"ש. והם אומרים שאין בה טעם יותר משטחיותה העליון ולכן אלה האנשים אין יודעין כלל ערכה של תורה ואין מרגישין כבודה ותפארתה. ולכן הוא נזוף שנערו בו חכמים בנזיפה לדמותו לחזיר נושא נזם זהב שנושאו ואינו מרגיש ויודע ערכה ואף שאומר התורה היא יפה אבל משבחה בשטחה העליון ואינו מאמין שיש בה טעם יותר. והויע להם מזה לפקפק בקבלת חז"ל שהעמיקו להוציא תושבע"פ מתוך תורה שבכתב בעוצם שכלם וגודל יגיעתם ומצאו בה טעם עמוק בפנימיותה ועליהם אמר דוד (תהלים ק"ז) יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים הוא ים התורה המה ראו מעשי ד' ונפלאותיו במצולה ובמס' ב"ב (עח) תצא אש ממחשבין ותאכל את שאינן מחשבין והוא חסר הביאור איזה אש יש להם למחשבין שתצא ותאכל כו' ואפ"ל שיבואר ע"פ מ"ש בחגיגה (טו) זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם וא"ש. ולפי"ז י"ל ג"כ שאלה החושבים ומאמינים שאין בתורה אלא שטחיותה העליון ולכן אינם מיגעים עצמן למצוא בה טעם בפנימיותה ואלו היו גם הם מיגעין עצמן היו ממציאין חלקם בחי' תורה שהרי כ"א מישראל קיבל חלקו מסיני כמבואר לעיל ואמרו ביומא (עב) כתר תורה לכל מונח והי' יוצא חלקם בתורה על ידיהם להתגלות ועכשיו איבדו בידים ולמען לא ידח מן התורה נדח ודבר בלתי ספק שמקבלהו ת"ח אחר המיגע עצמו וזמ"ש נוטל חלקו ות"ח בג"ע ובהיפך בעונש ההתרשלות אמונה ח"ו בפנימיותה נוטל חלקו וח"ח בגיהנם היינו של אותו חבירו הת"ח המיגע עצמו וקיבל חלקו בג"ע. וכ"א בירושלמי (סוף ברכות) תני רשב"י אומר אם ראית הבריות שנתיאשו מן התורה עמוד והחזק בה ואתה מקבל שכר כולם הוא ג"כ ע"ז הכוונה. ויש אשר לא עוד שאינם חוששין לכ"ז מפני עצלותם עוד נכשלים הם לסכלותם להקל בכבוד הת"ח המפולפלים ומיגעים עצמם על התורה אשר העונש בזה גדול מאוד ר"ל כמבואר בש"ס בכ"מ כנודע. וכבוד ת"ח ועלבונו הוא גם בזמנינו דלזה יש דין ת"ח בזה"ז כמו"ש גדולי הפוסקים. ועי' מזה בשו"ת חוט השני (סי' עה) ושו"ת חת"ס חחו"מ (סי' קפב) ושו"ת כנס"י (סי' צה) ושו"ת שבו"י (סי' קמד) ושו"ת שבסו"ס מנח"י (סי' א') ובס' עיקרי דינים (סי' כו) ובסו"ס שו"ת מהר"י ברונא יעוי"ש:

ז וכתב בס' חסידים (סי' תק"ל) וז"ל מי תכן את רוח ד' הקב"ה גוזר מי נעשה חכם ומה חכמתו וכמה שנים יחי' וכמה ספרים יעשה יש שגוזר עליו שיעשה ספר א' או ב' וכן בתלמוד וכן לפתור קרייה וכן בסודות אחרים וכל מי שגילה לו הקב"ה חכמה ויכול לכתוב ואינו כותבה ה"ז גוזל מי שגילה לו שלא גילה לו אלא לכתוב דכתיב סוד ד' ליראיו וכתיב יפוצו מעינותיך חוצה ע"כ ורצונו למ"ש לעיל דחי' תורה של כל ת"ח הוא שנאמר ממעמד הר סיני שלא נתגלה אז כל התורה בשלימות ונשאר שיתחדש בכל דור א"כ הוא כמו מעמד הר סיני שרצון הקב"ה שיתגלה לישראל וזה אינו מגלהו אלא מחביאו לעצמו הוא מעביר בזה על דעת ורצון קונו ומ"ש ואינו כותבה הוא שבימי החסיד לא הי' דפוס עדיין ועיקר לימודם הי' בספרים נכתבים כנודע ולכן כתב שמי שאינו כותב חידושיו להפיץ חוצה שיתגלה להוגי תורת ד' ה"ז גוזל להקב"ה וכן הוא ג"כ בזמנינו שיש דפוס ומי שאינו משתדל בכל כחו להדפיס חידושיו וספריו ומתרשל בזה הוא מסתיר מה שהקב"ה רוצה לגלות ומונע תורה מישראל וגרסי' בסנהדרין (צט) תניא הי' ר"ע אומר כל הלומד תורה ואינו מלמדה עליו נאמר כי דבר ד' בזה ומצותו הפר כו' עוד שם אמר ר"ל כל המלמד את בן חבירו תורה כאלו עשאו ר' אליעזר אומר כאלו עשאו לדברי תורה שנא' ושמרתם את דברי הברית ועשיתם אותם. ביאור זה הוא עפמ"ש הרד"ק בס' המכלול שרש ברא. כי לשון מעשה הוא תיקון הדבר והשלמתו ע"כ. ולכן נקרא עוה"ז עולם התיקון כי תכלית שלש עולמות אב"י הוא עולם העשי' כי לא נבראו העולמות אלא בשביל התורה שתנתן בארץ בעולם העשי' שהוא תיקונם ותכליחם. ולכן אר"ל כאלו עשאו שתכלית ותיקון האדם והשלמתו הוא התורה ולכן כיון שלימדו תורה הרי עשאו כלומר הביא אותו לגמר תכליתו. ור"א אמר עדיפא מינה שגם ד"ת עצמן יש להם תכלית והוא ההתגנות ממקום חביון עוזם שהיו מתחבאים וזהו גמרם ותכליתם. וא"כ כ"ז שהת"ח מחזיק אותן ד"ת לעצמו ולא גילה אותן לאחרים עדיין לא באו הד"ת לתכליתן וגמרן. ולכן המלמד חי' תורתו לאחרים וממציאן להתגלות בזה הביא אותן ד"ת לגמר תיקונם וה"ז כאלו עשאן ודומה למעמד הר סיני שאז עשה הקב"ה את התורה שגילה אותה לעוה"ז שהוא עולם העשי' וזהו מה שמבואר בזוה"ק בראשית על מי שמחדש חי' תורה וממציאן להתגלות שהוא שותף להקב"ה וז"ל ולאמר לציון עמי אתה כו' אל תיקרי עמי אלא עמי למיהוי שותפא עמי מה אנא במלולא דילי עבדית שמים וארץ כו' אוף הכי את כו' ע"כ ובויק"ר (פכ"ב) למד ולא לימד אין לך הבל גדול מזה ובמדרש קהלת ע"פ בבקר זרע זרעיך שתלמידי ר"ע מתו מפני שהיו עיניהם צרה ללמד תורה לאחרים ושבעה תלמידים נשתיירו לו לר"ע אמר להם אתם לא תהיו כן ומלאו את ארץ ישראל תורה. ובר"ה (כג) כל הלומד תורה ואינו מלמדה דומה להדם במדבר שאין מי שיהנה מריחו ונמצא שמציאותו בעולם הוא לחנם. ובסוכה (מט) תורה ללמדה הוא תורה של חסד יעוי"ש. ויתבאר עפימ"ש הראשונים שעיקר הבריאה לא הי' תכליתו אלא לעשות חסד וזהו עולם חסד יבנה וכן כי לעולם חסדו שלא הי' הבריאה ח"ו לצורך עצמו אלא כדי להשפיע חסד לזולתו וא"כ מי שמגלה לזולתו ומשפיע לו דומה לקונו ונקרא חסד כמו שהתגלות הקב"ה ע"י בריאת עולמו נקרא חסד ובכתובות (נ) וצדקתו עומדת לעד ר"ה ור"א ח"א זה הלומד תורה ומלמדה לאחרים וח"א זה הכותב תנ"כ ומשאילם לאחרים והענין כי אף דאמרי' בשבת (לא) לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות קודם שימות שכיון שמת נעשה בטל מן התורה ומן המצות והיינו דא"ר יוחנן במתים חפשי כו' וכן בע"ז (ה) היום לעשותם ולא למחר לעשותם יעוי"ש. אמנם המזכה רבים יציץ ופרח לו שכר מצות גם במיתתו כשהוא בעולם העליון כשאותן הרבים עושים טוב ע"י שזה הנפטר זיכה אותם בחייו וזמ"ש (תהלים צב) שתולים בבית ד' בחצרות אלהינו יפריחו רצה אף בשעה שכבר שתולים בבית ד' בעולם העליון יציץ ויפרח להם שכר עוה"ב בעוה"ז שנקרא חצרות אלהינו. ולכן הא כבר אמרו ביבמות (צג) ובכורות (לא) אגורה באהלך עולמים כו' שפתותיו דובבות בקבר דהא הלומד אומר דבר בשם אומרו כמבואר במגילה (טז) וכן הכותב תורה ומשאיל לאחרים ואותן אחרים מתגדלין בתורה ע"י מה שלמדו זה או מספר שהשאילו ע"ד תן לחכם ויחכם עוד א"כ זכות זה פורח לו גם לאחר מיתה וזהו מ"ש וצדקתו עומדת לעד וכ' בס' העקרים (מאמר ג') שלא יגיע השלם לתכלית שלימותו האנושי אם אינו משפיע משלימותו לזולתו כמו שלא יקרא הרופא ע"ש ידיעתו אלא ע"ש שמרפא ובס' עקידת יצחק (שער ד') כתב שבפרוץ השפע על השלמים כן יפרוץ מהם לזולתם:

ח ולפי המבואר דהקב"ה מוציא השלמת התורה מכח אל הפועל ע"י הת"ח שבכל דור ע"י יגיעתם וכמו"ש השל"ה. מוכח ומסתבר נמי דאם אין ביד הת"ח כח להוציאם להתגלות מוטל חיוב על כאו"א מישראל לעשות נ"ר לפניו ית"ש ולעזור להת"ח שיתגלו חידושי תורתו בעולם ומי שיש בידו לעזור לזה ואינו עוזר ומפני זה נשארו בטמיון והצנע ולא נתגלו מסתברא שהוא בכלל ע"ש (דברים כד) אשר לא יקים את דברי התורה הזאת כו' וכמבואר בירושלמי דסוטה (פ"ז ה"ד) כי בצל החכמה בצל הכסף למד ולימד והי' סיפק בידו להחזיק ולא החזיק עליו נאמר ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לא למד ולא לימד ולא הי' סיפק בידו להחזיק והחזיק ה"ז בכלל ברוך כו' עכ"ל וגדול שכר המחזיק כהלומד עצמו כמו"ש ביו"ד (סי' רמ"ו) דמי שא"א לו ללמוד מפני שא"י כלל ללמוד או מפני טרדות הזמן יספיק לאחרים הלומדים ותחשב לו כאלו הוא בעצמו לומד כמו שדרשו מפסוק שמח זבולן בצאתך כו' ע"כ ובמ"ר בראשית (פ' צט) הקדים זבולן ליששכר שזבולן עסק בפרקמטי' ויששכר עוסק בתורה וזבולן בא ומאכילו לפיכך קדמו ועליו כתיב עץ חיים היא למחזיקים בה וכן משה אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך לימוד של יששכר שלך שאתה מסייעו כו' ע"כ וכן בסוטה (כא) גבי שמעון אחי עזרי' ופירש"י נזכר בריש זבחים במתני' ולמד תורה ע"י אחיו שהי' עוסק בפרקמטי' כדי שיחלוק בזכות לימודו של שמעון לכך הוא נקרא ע"ש עזרי' אחיו ע"כ ובויק"ר (פ' כה) אמר הקב"ה בני עסקו בתורה ואי אתם מתייראין משום שונא כו' אלו נאמר עץ חיים היא לעמלים בה לא הי' תקומה ח"ו לישראל אלא למחזיקים אלו נאמר ארור אשר לא ילמוד לא היה תקומה לישראל ח"ו אלא אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לכך נאמר עץ חיים היא למחזיקים בה כו' כי בצל החכמה כו' למד ולימד כו' כמו"ש בירושלמי סוטה הנ"ל ושם בירושלמי מסיים עלה עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות אצל בעלי תורה שנא' בצל החכמה כו' ופי' בק"ע בעלי מצות הם המחזיקים ביד הת"ח שילמוד ע"כ ומהך קרא דרשו בפסחים (נג) כל המטיל מלאי לכיס של ת"ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנ' כי בצל החכמה כו' עכ"ל:

ט וביומא (פ"ו) דרש ר"י ארבע חלוקי כפרה כו' עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין כו' ע"כ. וע"ז ידוו כל הדווים כי מי יתברך בלבבו לאמר בלום לי כי נקיתי מאלה. ועל כל צעד וצעד. פחד ורעד. ואפי' אנו עושין תשובה כראוי ביוה"כ עכ"ז מידי יסורין לא פלטינן:

אך צרי ומזור להנצל מזה הוא לחסות בצל כנפי תוה"ק לימודה והגיונה ועומליה לחוננה. כמו"ש בברכות (ה) כל העוסק בתורה יסורין בדילין הימנו ע"כ. ואפ"ל דכ"מ דאמרי' לשון עוסק בתורה ולא לומד י"ל דקאי על המחזיק ביד הת"ח. שעושה עסק ומסחר עם התורה. שקונה זכות בתורה ע"י ממונו כמו שקונה סחורה וכשמעון אחי עזרי' ויששכר וזבולן. ובזה א"ש באבות (פ' ש"ח) דאמרי' שם שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף שנ'. נזם זהב באף חזיר כו' וכל העוסק בתלמוד תורה ה"ז מתעלה. ולכאורה למה ברישא אמר עוסק בתורה ולא אמר עוסק בתלמוד תורה כדאמר בסיפא הלא לא לחנם הוא. ועוד תימא איך פסקי' תנא למילתי' דאותן יראי ד' שא"י ללמוד מפני קוצר המשיג ועומק המושג או מפני טרדות הזמן ועושים מצוות ומהנים ללומדים ות"ח. אומר עליהם שהם נזופיה למקום והמליץ לדמותם לחזיר והוא מבהיל לכאורה. אך לפמ"ש א"ש. דברישא מיירי דלא מיבעי דאינו לומד אלא דגם אינו מחזיק לת"ח. ואינו חפץ לקנות זכות בתורה ע"י ממונו כמו שקונה שאר סחורה. וסחר תורה אצלו לבוז וקלסה ח"ו והוא נקרא שאינו עוסק בתורה כמו שעוסק בשאר סחורות זה ודאי מדמהו לחזיר ונזוף למקום ואין לו טהרה. ובסיפא מיירי בלומד עצמו ומשו"ה קורהו שעוסק בתלמוד תורה כלומר שלומד התורה. הוא מתעלה תחת כנפי השכינה לנחול נחלה בלי מצרים אשר עין לא ראתה ועדיף מהמחזיק. ונמשך זה למ"ש בברכות (לד) וסנהדרין (צט) כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לת"ח ועושה פרקמטי' לת"ח ומהנה ת"ח מנכסיו אבל ת"ח עצמן עין לא ראתה כו'. והא דמבואר בכ"מ דשכר המחזיק שוה לשכר הת"ח עצמו. ומהא דיששכר וזבולן דקדמו הכתוב לזבולן מוכח דהמחזיק עדיף יותר מן הת"ח. ובברכות (יז) משמע נמי הכי דאמרי' שם דשכר נשים שמחזיקין ידי בעליהן ובניהן שיתעסקו בתורה גדול יותר מן הת"ח עצמן. ועי' סוטה (כ"א) כבר עמד ע"ז בס' דברי חפץ לגאון ספרדי (סי' י"ט) והעלה לחלק לג' מדרגות בזה. ותוכן דבריו הוא. דאם עשו שותפות לכתחלה כמו יששכר וזבולן ושמעון אחי עזרי'. ויששכר נעשה ת"ח ע"י הספקתו של זה שסיפק לו כל צרכו דזה הוא כמו"ש בב"ר (פ' צ"ט) לימוד של יששכר שלך הוא בזה עדיף המחזיק מת"ח עצמו. אבל היכא שהוא כבר ת"ח. ומוכרח לשכח תלמודו מפני שא"י לפרנס עצמו ונטרד למזונותיו וזה בא ומפרנסו כל צרכו שלא יתבטל מלימודו ולא ישכח. זה שכרו שוה עם הת"ח. ומי שמהנה לת"ח דורון ומתנה וכה"ג דלאו כל צרכו של הת"ח בזה הת"ח עדיף יעוי"ש:

י ובזוה"ק (פ' ויחי) מהכא אוליפנא דמאן דסעיד למרא דאורייתא נטיל ברכאן מעילא ותתא ולא עוד אלא דזכי לתרי פתורי. זכי לעותרא בעלמא דין וזכי בחולקא לעלמא דאתי ע"כ. ובתדב"א (פ' כ') המפרנס ת"ח ברכה נכנסת לו תוך מעשי ידיו כו' תיכף לת"ח ברכה כו' ע"כ. והוא כמו"ש בברכות (סג) ויברך ד' את בית עובד אדום הגתי בעבור ארון ד' ומה ארון כו' המארח ת"ח בתוך ביתו ומאכילו כו' על אחת כו"כ כו' ע"כ. ושם בתדב"א (פ' כ"ז) שאינם ב"ת ומחזיקין ידי הת"ח הם כת"ח עצמן ע"כ. ובכתובות (קי"א) כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו כו' ואתם הדבקים כו' וכי אפשר לידבק כו' אלא כל המשיא בתו לת"ח ועושה פרגמטי' לת"ח ומהנה ת"ח מנכסיו כאלו נדבק בשכינה כו' ע"כ. ובשבת (קיט) עשירים שבבבל מפני מה זוכין מפני שמכבדין את התורה. פי' שמחזיקין ידי הת"ח, ובמדרש שה"ש (פ"י) אמר ריב"ל למה נמשלו ישראל לאגוז מה האגוז נגזזת ונחלפת כך מה שישראל נגזזין מעמלן ונותנים לעמילי תורה בעוה"ז לטובתן הן נגזזין ונחלפין להם ומרבין להם עושר בעוה"ז ושכר טוב לעוה"ב ע"כ. ובמדרש קהלת ע"פ שלח לחמך ע"פ המים אם אתה עושה צדקה עשה עם עמלי תורה ע"כ. והוא עפימ"ש בע"ז דאין מים אלא תורה יעוי"ש (ג') מה דגים כיון שפורשין מן המים מיד מתים אף ישראל כיון שפורשין מה"ת כו' ע"כ. וזהו מ"ש ע"פ המים דהיינו לעמילי תורה. ומ"ש ברוב הימים תמצאנו יבואר עפ"י מ"ש בב"ב (ח') גבי רבי בשני בצורת דחק ונכנס כו' לאחר שיצא אמר אוי לי שנתתי פתי לע"ה כו' יעוי"ש. והיינו דהנותן לע"ה אינו מצוה אלא בשעת מעשה בשעה שמאכילו צדקה. אבל אח"כ אין מזה כלום. אבל ת"ח שבכח האכילה לומד תורה וזה נשאר קיים לעד ונמשך המצוה אפי' אח"כ לאורך ימים, וזהו לאחר שיצא אמר אוי לי כו' משום שאח"כ אין כאן המצוה משא"כ בת"ח. וכן המסייע לת"ח להדפיס ספריו וחידושי תורתו צדקתו עומדת לעד ובכל עת שלומדין בו הוה המצוה של המסייע וכמו"ש בכתובות (נ') זה הכותב ספרים כו'. וזמ"ש ברוב הימים תמצאנו. והנה לדעת הרא"ש ודעימי' שהובא בשו"ע יו"ד (סי' ע"ר) דהאידנא אין יוצאין מצות כתיבת ס"ת בכתיבת ס"ת לבד אלא בכתיבת משנה וגמרא ופירושיהן. ועי' שאג"א (סי' לו) ושו"ת חת"ס חיו"ד (סי' רנ"ד) ומדברי כולם נלמד דעכ"פ אין יוצאין מצות כתבו לכם את השירה הזאת בכתיבת ס"ת לבד אלא בקניית ספרים של פוסקים ושו"ת ופי' הגפ"ת כדי שילמדו בם ההוגים א"כ המסייע להת"ח בהדפסת וקניות ספריו מקיים מצוה זו כתיקונה בלי פקפוק:

יא ובירושלמי שקלים (פ"ה) גרסי' ר"ת בר חנינא ור"ה רבה הוו מטיילין באילין כנישתא דלוד א"ל כמה

נפשות שקעו כאן לא הוו בני נשא דילעון באורייתא. ר' אבון עבר אילין תרעח סדרא רבא נחית ר' מני לגבי' א"ל חמי מאי עבדית א"ל וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות מי לא הוו בני נשא דילעון באורייתא ע"כ. הרי שנינו מה שהוציאו ממון על ביהכ"נ ויותר נכון שהיו מוציאין אותו הממון להספקת ת"ח. ובילקוט (פ' ראה) עשר שלא תתחסר עשר שתתעשר א"ר אבא מכאן לבעלי פרקמטיא ומפרשי ימים שיהיו מוציאין אחד מעשר לעמילי תורה ע"כ. ומ"ש שלא תתחסר יובן עפ"י מ"ש בגיטין (ז') אם שלמים וכן רבים כו' אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים יעשה מהן צדקה וכ"ש כשהן מרובין כו' ועניתיך אמר מר זוטרא אפי' עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה. לא אענך עוד תני רב יוסף שוב אין מראין לו סימני עניות ע"כ. וצ"ב מ"ש אם רואה אדם כו' וכ"ש כו' ויותר הול"ל אפי' אם רואה אדם כו' ועי' בשבת (פט) מ"ד אם יהיו חטאיכם כו' א"ר יצחק אם יהיו כו'. שהרגיש ר' יצחק דהול"ל אף אם יהיו ולכן פי' שהוא אם התנאי שאם יהיו כשנים הסדורות כו' שהתשובה תהי' כסדר שלא יקדים המאוחר אז דוקא כשלג ילבינו ואם לאו לא. ועי' מזה בס' איי הים שם. גם צ"ב מ"ש שוב אין מראין לו כו' דמי סני לצדיקי גם עושר ואמאי לא אמר אלא דשוב אין מראין כו' ותו לא. אמנם יבואר שיש אוילים כאלה המתרגנים באהליהם לאמר. הלא אני נותן צדקה ולא נתעשרתי. וע"ז אמרו אם רואה אדם כו' והוא אם התנאי אם אתה רואה שמזונותיך מצומצמים ובזה נתברר לך שאתה במזל רע ונושא זעם ד' וכבר אמרו בעירוכין (ח) משפטיך תהום רבה. דמי שהוא במזל רע נכון הוא למועדי רגל לירד ח"ו עד תהום. ואינו בטוח שלא ירד ח"ו עוד למצב יותר גרוע מכמו שעומד היום. וכ"ה בויק"ר (פכ"ז) יעוי"ש. ולכן עשה סגולה ותן צדקה ויעמוד לך לזכות שלא תפול יותר ח"ו כאשר החילות לנפול. כי למשפט ד' אין קץ. שיש עני מחזיר על הפתחים והוא בריא וחזק בגופו וכבר נתרגל במצב זה וגם זה טוב אצלו. אמנם יש עוד גרוע מזה. עני חולה ח"ו. שבר יד ושבר רגל כואב ומוכה שחין ד' ישמור עמו. ומ"ש וכ"ש מרובים היינו שכשאתה עומד במזל טוב אז הצדקה יהי' סיוע להמזל שתתעשר. ושוב הרגישו מ"ש לא אענך עוד. דאם המכוון שבזכות הצדקה תהי' מכאן ולהבא עשיר ולא עני מדוע אמר בלשון שלילה שלא יהי' עני ולא אמר תתעשר משו"ה תני רב יוסף דהכונה דעכ"פ זה יועיל לך בודאי לכה"פ שלא תפול ח"ו ממצבך עוד יותר. ויען שבכל מצב שהורגל בו האדם כבר אינו מרגיש שום עוצב ממצבו. ואינו מרגיש סימני עניות אלא בשעה שיפול יותר ח"ו כל אחד לפי מצבו שהי' בו מקודם. משו"ה אמר שוב אין מראין כו' כלומר במצב יותר גרוע וזהו לא אענך עוד. היינו עוד יותר וזמ"ש בילקוט עשר שלא תתחסר יותר. ואם תעמוד במזל טוב אז עשר והצדקה תסייע לך שתתעשר:

יב ובמדרש איכה (פתי' ב') תני רשב"י אם ראית עיירות נתלשות ממקומן דע שלא החזיקו בשכר סופרים ושכר משנים שנ על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי כו' מצינו שויתר הקב"ה על ע"ז וג"ע וש"ד ולא ויתר על מאסה של תורה כו' ע"כ וכה"ג בנדרים (פ"א) וב"מ (פ"ה) יעוי"ש. וירמוז על עת פרוע פרעות בישראל כי פרעום פראים לשמצה. וחדשות לא טובות תולדנה בתפוצות ישראל יום יום. ונשתנו עתים לרעה ח"ו על שונאיהם של ישראל. ובעת כזאת פג לב ישראל וסר רוחו מעליו. עד כי יש מדברים דברי כסילות על עוסקים בתורת ד'. ומביטים אז בעין זעומה ח"ו על ת"ח המיגע עצמו בתורה. ועל המוציא חידושי תורה לאור הדפוס כמצווה עליו מהמרחם עמו. וככפוי ונאנס מן השמים בזה. שהקב"ה מגלה חלקי תורתו בכל דור ע"י הת"ח המייגעים כאשר נתבאר לעיל באורך בשם קדושי עליון וחסידי ד'. וכסילים מביטים עליהם כעל עוסקים בדבר שאינו ישובו של עולם לאמר. האם בעת כזאת עוסקים בדברים כאלה. אוי לאזנים שכך שומעות. נגד מ"ש בברכות (סג) בשעת המכנסים פזר ואף שאמרו שם אם ראית דור שאין התורה חביבה עליהן כנס. הן לא אלמן דורינו ממחבבי תורה ואוהביה מהונים. ית"ש ויתעלה זכרו של נותן התורה. כי עוד בכל עיר ועיר עומדים יקרים וישרים על משמרת התורה. ובע"ב סוחרים קובעים עתים לתוה"ק. אם כי הם המיעוט ד' ירחם. עכ"ז כבר כתב הקדוש בנפה"ח (שער ד' פכ"ה) דאף גם איש א' מישראל לבד רב כחו ובידו להעמיד ולקיים כל העולמות ע"י עסקו והתבוננותו בתוה"ק כו' יעוי"ש ובירושלמי דפאה (פ"א) ר' ברכי' ור' חייא דכפר תחומין חד אמר אפי' כל העולם כולו אינו שוה לדבר א' מן התורה וח"א אפי' כל מצות התורה אין שוות לד"א מה"ת כו' ע"כ. ובירושלמי (סוף ברכות) אמר ר' זעירא אם נתרוקנה אומתך עמוד וגודרה כו' תני רשב"י אומר אם ראית הבריות שנתיאשו מה"ת עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולן כו' ע"כ. ומפטפטים אלו אינם נכוים ברותחין במ"ש ב"ב (ע"ה) כל מי שעיניו צרות בת"ח בעוה"ז מתמלאות עיניו עשן לעוה"ב כו' ע"כ. ובסנהדרין (צט) אפיקורס כגון מאן א"ר יוסף כגון הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן לדידהו קרו לדידהו תנו. ופירש"י והם אינם יודעין שעולם מתקיים עליהם ע"כ. ככה יש אשר לא יחכמו. וחושבים למצוא ישע בעת צר ע"י צרות עין בת"ח ובשעשועין דאורייתא ושלא לחוס על יגיעתם ועמלם בשחרות הפנים (עירובין כ"ב) על יפעת התורה. ושלא להושיט להם יד עזרה עת נדרש להם תמיכה. וחושבים באולתם לחלוץ נפשם ממסגרות אופל. ממה שיקמצו על תמיכת עמוד התורה. הוגיה ועומליה:

יג וע"ז בא האלקי התנא רשב"י לגלות אוזן אנשים כאלה ורוח ד' הופיע עליו להגיד לעמו, כי כל זאת באתנו על כי הכעיס ישראל תמרורים. ועונותיו החרידוהו פתאום ממנוחתו. אפס לא הי' הקב"ה גומר דינו ח"ו אפי' הי' בידם ג' עבירות אלו החמורות מאוד. לוא לא רפו ידיהם מלהחזיק בקרנות מזבח התורה המכפר אפי' על עבירות היותר חמורות. כאישים וניחוחים. וקרבנות מחים. כמו"ש במנחות (קי) אלא אמר רבא כל העוסק בתורה א"צ לא חטאת ולא עולה כו' ובמדרש שמו"ר (פ' ל"ח) קחו עמכם דברים כו' אין דברים אלא תורה ואני מוחל לכם עונותיכם כו' ע"כ ובתדב"א (פ"ה) אדם שעבר עבירות הרבה כו' ועשה תשובה ולמד תורה כו' ושימש חכמים אפי' נגזר עליו מאה גזירות הקב"ה מעבירן ממנו כו' ע"כ. ובזוה"ק (פ' קדושים) דכל מאן דאשתדל באורייתא אע"ג דאתגזר עלי' עונשא מלעילא ניחא לי' מכל קרבנין ועלוון וההוא עונשא אתקרע כו' ע"כ. ובזוה"ק (פ' שלח) דכל מאן דאשתדל באורייתא כאלו מקריב כל קרבנין דעלמא קמי קוב"ה ולא עוד אלא דקוב"ה מכפר לי' על כל חובוי כו' ע"כ. ותורה מכפר אפי' היכא דקרבנות אין מכפרין כמו"ש בר"ה (יח) בזבח ומנחה הוא דאינו מתכפר אבל מתכפר הוא בד"ת ע"כ. ועי' בסנהדרין (קב) אחאב שקול הי' כו' ומתוך שההנה ת"ח כיפרו לו מחצה ע"כ. וכ' מהרש"א בח"א שמחצה הי' דבוק בע"ז מיהו כיון שההנה ת"ח שהוא כאלו דבוק בשכינה משו"ה כיפרו לו מחצה ע"כ ממילא כל אדם מישראל שח"ו אינו עוע"ז מכפר לו בשלימות. ומה"ט נמי אמרו בברכות (י') כל המארח ת"ח בתוך ביתו כאלו הקריב תמידין ע"כ. ואפ"ל דלזה ירמוז הנביא (ישעי' א') על מה תכו עוד תוסיפו סרה כו'. ירצה שעל אותו הדבר שהכיתי אתכם שהוא עזיבת עמוד התורה תחת להטיב עוד תוסיפו לעזוב. ועזיבת התורה שהיא היתה הסיבה בעוכריכם כדי שתטיבו דרכיכם. אתם לוקחים אותה המכה והעת הצר לסיבה לעזוב יותר. באמרכם וכי בעת הזאת עוסקים בדברים כאלה. וההכאה שהכיתי אתכם לא עוד שלא הטיבה אתכם. אלא שיותר הוספתם להלוך אחורנית ע"י סיבת ההכאה. ואמר כל ראש לחלי וכל לבב דוי. ירצה כי ראש ולב ימליץ על בעלי העיון והמחשבה. והם האנשים המחפשים עצות ותחבולות להטיב מצב הרע ולהאיר אופל הזמן אשר יחשיך עיני ישראל. יאמר כל חושב מחשבה ותחבולה בזה לא יחשוב אלא דברים זרים ועצות רחוקות. ואל עיקר הסבה אשר הביאה את כל הרעה לא יביטו ולא יחלצו חושים להרים קרן התורה. להרימה מעפר שפלותה. אשר בסור הסבה יסור המסובב כנודע. וזמ"ש כל ראש ולב בזה לא להועיל הם. כי אדרבה עוד יגדילו החולי והדויון. כל עוד לא יפקחו עינים על מקור המחלה לעקרה משורש. וגבר חכם בעוז ישכיל על דברינו אלה:

יד ולכן עם קדוש. שימו לב ותנו ראש להתאחד באגודה למטרה וכונה אחת. מגבירים ושועים ובע"ב ממוצעים. עד לבוש הקרעים. היו אחים ורעים. ותנו כבוד לתורה. פרצותיה לגודרה. עומליה לעוזרה. סחרו מסחרה. ומכחכם שחדו עבורה. והיא תופיע לנו אורה. כי תסך עלינו אברה. כחומה לנו לשומרה. וליונה הומיה וסוערה. לא תהי עוד סוררה. בת קנאות השוררה. כי תמשוך אהבתה בהדרה. לישראל כבוד ותפארה. צאו וראו מ"ש בת קול באבות (פ' ש"ח) אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. ירצה כל אוי הוי ואבוי. זועה ופלצות. חרדה ואימה. שסובלים הבריות לא מסבה אחרת מקורן. ולא מפשעים אחרים כ"א מעלבונה ש"ת. ובתדב"א סא"ר (פ"ו) אם ראית שהיסורין ממשמשין ובאין רוץ לחדרי תורה ומיד בורחין. ובזוה"ק (פ' ויחי) יששכר חמור גרם כו' דכל מאן דאשתדל באורייתא לא דחיל מפגעי עלמא נטיר הוא לתתא ונטיר הוא לעילא. עוד שם מאן דסטא ארחי' וגרמי' דלא למסבל עולה דאורייתא מיד ויהי למס עובד כו' ע"כ. וכתדב"א סא"ר (פ"ד) כל ת"ח שעוסק בתורה כו' א"צ לא חרב ולא חנית ולא כ"ד שיהי' לו שומר אלא הקב"ה משמרו בעצמו כו'. ובסוטה (כא) תורה אגוני מגנא מן יסורין בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה. ובברכות (ה') כל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו כו'. וכבר נתבאר לעיל דלשון עוסק בתורה יומלץ על המחזיק ביד הת"ח יעוי"ש. ובברכות (סג) א"ר טבי א"ר יאשי' כל המרפה עצמו מד"ת א"י לעמוד ביום צרה כו'. וכ"ה במדרש משלי (פ' כ"ד) ובמ"ר דברים (פ"ד) שמעו לד"ת ואל תגבהו הטובה מלבוא בעולם. ובב"ר (פכ"ה) בזמן שהקול קול יעקב בב"כ ובמד"ר אין הידים ידי עשו שולטות ואם לאו כו'. ובויק"ר (פ' לה) אם שמרתם מ"ש בתורה אתם ניצולים מן הסייף ואם לאו כו' ובמדרש תנחומא (פ' בשלח) א"א לישראל לחיות אא"כ מתעסקין בד"ת ולפי שפירשו ישראל מד"ת לפיכך השונא בא עליהם וכן אתה מוצא שאין השונא בא אלא ע"י רפיון ידים מן התורה כו', ע"כ עם קדוש שימו לב למ"ש בע"ז (ה) ת"ר אם בחוקותי תלכו אין אם אלא לשון תחנונים. וכן הוא אומר לו עמי שומע לי כמעט אויביהם אכניע ואומר לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך אמן:

אמנם מה שיתלוננו המחברים. על אלה השועלים. עדת הסכלים. עוסקי הבלים. והולכי בטלים. ולרבי פעלים. כבוד שוללים. ועלילות גוללים. מן התימא על החכמים האלה. בואו וראו מה שקרה לגדול המחברים. הרמב"ם ז"ל, שכ' בא' ממכתביו. ח"ל אני ידעתי ונתאמת אצלי בעת שחברתי כי יפול זה החיבור ביד אנשים רעים קנאים ויגנו יופיו ויפחיתו מעלתו כו'. ודע שיש עמי בעיר אנשים אשר אין להם לא שם ולא מעלה ולא יכולת והגיע להם מן הקנאה והתחרות שלא רצו להביט ולא לעיין בחיבורי ולא יראו אותו לעולם כדי שלא יאמרו עליהם שקבלו תועלת. ולא עשיתי אלא לשרידים אשר ד' קורא על האמת והצדק כו' ואם יכעוס אדם על כל מי שיסכל האמיתיות בלא ספק כל ימיו מכאובים וכעס ואין זה ראוי לנבון כו' עכ"ל ומה יקרו דברי הגאון חת"ס בח"ש בליקוטים (סי' נט) וז"ל כי ברית כרותה שאין ת"ח המכונה יעקב שאין לו מצירים נגדו שמכונים לבן. אמנם מעטים הם ת"ח שיהיו אחיו ברמאו' כיעקב נגד לבן. והוי יודע כי הרבה טעמים הפכתי בהם ואמרתי להשמר מהם ונכשלתי עוד יותר ולא בלבד המון עם אלא אפי' לומדי תורה ואפי' כו' כל שאין דובר אמת בלבבו ולא היושר והצדק מרכבו הרחק דרכך ממנו כו'. והכלל קושטא קאי עכ"ל. וביבמות (קכא) אר"מ כל גל וגל שעבר עלי נעניתי לו ראשי. וכל דברים אלו הוא כהקטרת עשב לרוחות רעות. וכבר הכין דהמע"ה מזמור יושב בסתר סגולה מן המזיקין שקראוהו מז"ל בשבועות (פו) שיר של פגעים. וראוי לכל ת"ח להיות רגיל בו בעתים הללו והוא סגולה נפלאה. וה' ינצור, למאירי אור, ולצפוד דרור, כחמוד, וכורה בור, עברתו ישמור, לדור דור. וראוי לכל משכיל לאמר. מוטב אהי' זנב למחברים. ולא ראש למדברים. כי פה המדבר מאומה לא פועלת. ואין מחבר שאין ממנו תועלת. ומבואר בירושלמי (פ"א דפיאה) כל העולם כולו אינו שווה לדבר אחד של תורה ואותו תועלת ודבר א' מציל על כל הספר שהרי מצילין תיק הספר עם הספר. ואתה ד' בוחן לבבות. אשר לך ולתורתך נלהבות. הלא בחנתני צרפתני וידעת כולה. לך אשפוך שיחי ואני תפלה עמוד על ימיני וסמכני ובתורתך האר עיני, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ד' צורי וגואלי:

תוכן העניינים

ונגש הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה