פרק לז · אות ב
ב דָּבָר אַחֵר, אִישׁ כִּי יַפְלִא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לד, יא): כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ, עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד גְּבַר דַּהֲווֹ לֵיהּ תְּרֵין בְּנִין, חַד מִנְּהוֹן עֲבַד מִצְוָה וְחַד מִנְּהוֹן לָא עֲבַד כָּל עִקָּר, הַהוּא דַּעֲבַד מִצְוָה זַבַּן לְבֵיתֵיהּ וְזַבַּן כָּל מַה דַּהֲוָה לֵיהּ וְאַפְּקַנְתְּהוֹן לְמִצְוָתָא, חַד זְמַן בְּיוֹמָא דְהוֹשַׁעְנָא יַהֲבָה לֵיהּ אִינְתְּתֵיהּ עַשְׂרָה פּוּלְסִין אָמְרָה לֵיהּ פּוּק זְבֵין לְבָנֶיךָ כְּלוּם מִן שׁוּקָא, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא לַשּׁוּק פָּגְעוּ בֵּיהּ גַּבָּאֵי צְדָקָה, אָמְרֵי הָא אֲתָא מָרֵי מִצְוָתָא, אָמְרוּ לוֹ הַב חוּלָקָךְ בַּהֲדָא מִצְוָתָא דַּאֲנַן זָבְנִין חַד קוֹלָא לְחָדָא יְתוֹמְתָא, נְסַב אִלֵּין עַשְׂרָה פּוּלְסִין וִיהַב יַתְהוֹן לְהוֹן, וְנִתְבַּיֵּישׁ לֵילֵךְ לְבֵיתוֹ הָלַךְ לוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, חָמָא תַּמָּן מִן אִלֵּין אֶתְרוֹגַיָא דְּמֵינוּקַיָא מְקַלְקְלֵי בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא, וּתְנִינַן תַּמָּן מִיָּד הַתִּינוֹקוֹת שׁוֹמְטִין לוּלָבֵיהֶן וְאוֹכְלִים אֶתְרוֹגֵיהֶם, נְסַב מִנְּהוֹן וּמְלָא יָת סַקָּא וְהָלַךְ לִפְרשׁ בַּיָּם הַגָּדוֹל, עַד שֶׁהִגִּיעַ לִמְדִינַת הַמֶּלֶךְ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ שָׁם אַרָעַת שַׁעְתָּא וְאִשְׁתְּכַח מַלְכָּא חָשֵׁשׁ מֵעוֹי, אָמְרִין לֵיהּ בְּחֶלְמָא אַסְוָתָךְ אֱכֹל מִן אִלֵּין אֶתְרוֹגִין דִּיהוּדָאי מַצְלִין עִמְּהוֹן בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא וְאַתְּ מִתְּסֵי, פִּשְׁפְּשִׁין בְּהַהוּא שַׁעְתָּא לְכָל אִלְפַיָא וּלְכָל מְדִינְתָּא וְלָא אַשְׁכְּחוּן, אָזְלִין וְאַשְׁכְּחוּן לְהַהוּא גַבְרָא יָתֵיב עַל סַקָּא, אָמְרִין לֵיהּ אִית גַּבָּךְ כְּלוּם, אֲמַר לָהֶם גְּבַר מִסְכֵּן אֲנָא וְלֵית גַּבִּי כְּלוּם לִמְזַבְּנָא, פִּשְׁפְּשׁוּ בְּסַקָּא וְאַשְׁכְּחוּן מִן אִלֵּין אֶתְרוֹגִין, וַאֲמָרִין לֵיהּ אִלֵּין מָה הֵן, אֲמַר לוֹן מִן אִלֵּין דִּיהוּדָאי מַצְלֵי בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא, אַטְעָנוּן סַקָּא וְאַעֲלוּהָ קֳדָם מַלְכָּא, אָכַל מַלְכָּא אִלֵּין אֶתְרוֹגַיָיא וְאִתְּסֵי. פַּנּוּן שַׂקָּא וּמְלָאוּהָ דִינָרִין. אֲמַר לֵיהּ מַלְכָּא שְׁאֵיל לָךְ עוֹד שְׁאֵלָּה וַאֲנָא עָבֵיד, אֲמַר לֵיהּ שְׁאֵילְנָא דְיַחֲזֹר לִי מוֹדְלִי וְיִפְקוּן כָּל עַמָּא לָקֳדָמוּתִי, עָבְדִין לֵיהּ כֵן, כֵּיוָן דְּמָטָא לְהַהִיא מְדִינְתָּא נָפַק כָּרוֹזָא קֳדָמוֹי וְנָפְקוּ כָּל עַמָּא לָקֳדָמוּתֵיהּ, נָפְקוּ אֲחוֹי וּבָנָיו לָקֳדָמוּתֵיהּ, מִינֵי גוֹזִין בְּחַד נָהָר יְהַב לְהוֹן שִׁבֹּלְתָּא דְנַהֲרָא וְשָׁטְפַת יָתְהוֹן, וְאִשְׂתַּכַּר עָלֵל לְבֵיתֵיהּ וְיָרַת מוֹדְלֵי דַּאֲחוֹי, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ. דָּבָר אַחֵר, כִּי פֹּעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ, זֶה משֶׁה, דִּכְתִיב (שמות ב, יא): וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם, מַה רָאָה, רָאָה מַשּׂוֹי אִישׁ עַל אִשָּׁה, וּמַשׂוֹי גָּדוֹל עַל קָטָן, וּמַשׂוֹי בָּחוּר עַל זָקֵן, וְשָׁב וְיִשֵּׁב לָהֶם סִבְלוֹתָם בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה בֵּין גָּדוֹל לְקָטָן, בֵּין בָּחוּר לְזָקֵן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה יִשַּׁבְתָּ לְבָנַי סִבְלוֹתָם חַיֶּיךָ שֶׁאַתָּה עָתִיד לְיַשֵּׁב וּלְפָרֵשׁ לְבָנַי נִדְרֵיהֶם בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה בֵּין גָּדוֹל לְקָטָן, בֵּין בָּחוּר לְזָקֵן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה'.