פרק לד · אות ב
ב דָּבָר אַחֵר, וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יט, יז): מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כְּתִיב (תהלים קלו, כה): נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר, בָּא זֶה וְחָטַף לוֹ אֶת הַמִּצְוָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלַי לְשַׁלֵּם לוֹ גְּמוּלוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יט, יז): וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא רַבִּי נַחְמָן אָמַר לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ, כִּבְיָכוֹל דַּרְכּוֹ שֶׁל לֹוֶה לִהְיוֹת עֶבֶד לַמַּלְוֶה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כב, ז): וְעֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה, רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי רְאוּבֵן אָמַר כָּל מִי שֶׁנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לוֹ פְּרוּטוֹת, וְכִי פְּרוּטָה נוֹתֵן לוֹ וַהֲלוֹא לֹא נוֹתֵן לוֹ אֶלָּא נַפְשׁוֹ, הָא כֵיצַד הָיְתָה כִּכָּר בְּעֶשֶׂר פְּרוּטוֹת וְעָנִי עוֹמֵד בַּשּׁוּק וְאֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא תִּשְׁעָה וּבָא אֶחָד וְנָתַן לוֹ פְּרוּטָה וְנָטַל כִּכָּר וַאֲכָלָהּ וְשָׁבַת נַפְשׁוֹ עָלָיו, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף אַתָּה בְּשָׁעָה שֶׁנַּפְשְׁךָ מְצַפְצֶפֶת לָצֵאת מִתּוֹךְ גּוּפְךָ, אֲנִי מְשִׁיבָהּ לְךָ, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ.