פרק כט · אות ט
ט דָּבָר אַחֵר, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, רַבִּי בֶּרֶכְיָה הָיָה קָרֵי לֵיהּ יַרְחָא דִּשְׁבוּעֲתָא, שֶׁבּוֹ נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כב, טז): וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה', מַה צֹּרֶךְ הָיָה לִשְׁבוּעָה, רַבִּי בִּיבֵי בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר עָמַד אַבְרָהָם אָבִינוּ בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, הָיָה בְּלִבִּי מַה לַּהֲשִׁיבְךָ, וְהָיָה בְּלִבִּי מַה לֵּאמֹר, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ לִי (בראשית כא, יב): כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, וְעַכְשָׁיו אַתָּה אוֹמֵר לִי (בראשית כב, ב): וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעוֹלָה, אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁהָיָה לִי מַה לַּהֲשִׁיבְךָ וְכָבַשְׁתִּי אֶת יִצְרִי וְלֹא הֲשִׁיבוֹתִיךָ (תהלים לח, עד): כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו, כָּךְ כְּשֶׁיִּהְיוּ בָּנָיו שֶׁל יִצְחָק בָּאִים לִידֵי עֲבֵרוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים תְּהֵא מַזְכִּיר לָהֶם עֲקֵדַת יִצְחָק אֲבִיהֶם וַעֲמֹד מִכִּסֵּא הַדִּין לְכִסֵּא רַחֲמִים וּמִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, וּתְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְתַהֲפֹךְ לָהֶם מִדַּת הַדִין לְמִדַּת רַחֲמִים, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.