פרק כט · אות ז
ז רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בֶּן רַבִּי חֲנִינָא פָּתַח (ישעיה מח, יז): כֹּה אָמַר ה' גֹּאַלְךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל, מְסַקֵּד לָךְ כְּמָה דְהָדֵין מְסָאסָא מְסַקֵּד לַהֲדָא פָּרָתָא, שָׁלשׁ שֵׁמוֹת נִקְרָא לוֹ, מַלְמַד, מַרְדֵּעַ, דָּרְבָן. מַלְמַד, שֶׁמְלַמֵּד הַפָּרָה לַחֲרשׁ כְּדֵי שֶׁתִּתֵּן חַיִּים לִבְעָלֶיהָ. מַרְדֵּעַ, שֶׁמּוֹרֶה דַּעַת לַפָּרָה. דָּרְבָן, שֶׁמּוֹרֶה בִּינָה לַפָּרָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמָה אִם לְפָרָתוֹ עוֹשֶׂה אָדָם דָּרְבָן, לְיִצְרוֹ הָרַע שֶׁמּוֹצִיאוֹ מֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וְהַבָּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (ישעיה מח, יז): מַדְרִיכְךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ, רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיָה לוֹ דִּין בִּפְנֵי אָבִיו, אָמַר לוֹ אָבִיו וְאִם אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִזְכּוֹת לְפָנַי בַּדִּין בַּיּוֹם הַזֶּה מַנֵּי נִקּוֹלוֹגוֹס פְּלוֹנִי וְאַתְּ זָכֵי לְפָנַי בַּדִּין. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, אִם אַתֶּם מְבַקְּשִׁים לִזְכּוֹת לְפָנַי בַּדִּין בַּיּוֹם הַזֶּה, תִּהְיוּ מַזְכִּירִין זְכוּת אָבוֹת וְאַתֶּם זוֹכִין לְפָנַי בַּדִּין. בְּאֶחָד זֶה אַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג, כד): אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם. (ויקרא כג, כד): זִכְרוֹן תְּרוּעָה, זֶה יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, כג): וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל, (ויקרא כג, כד): מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מח, יב): שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי. וְאֵימָתַי תִּהְיוּ מַזְכִּירִין זְכוּת אָבוֹת וְאַתֶּם זוֹכִין לְפָנַי בַּדִּין, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.