פרק כט · אות ב
ב רַבִּי נַחְמָן פָּתַח (ירמיה ל, י): וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, מְדַבֵּר בְּיַעֲקֹב, דִּכְתִיב (בראשית כח, יב): וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אֵלּוּ שָׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב אָבִינוּ שָׂרָהּ שֶׁל בָּבֶל עוֹלֶה שִׁבְעִים עֲוָקִים, וְשֶׁל מָדַי חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם, וְשֶׁל יָוָן מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וְשֶׁל אֱדוֹם עוֹלֶה וְלֹא יוֹדֵעַ כַּמָּה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא יַעֲקֹב אָבִינוּ, אָמַר אֶפְשָׁר שֶׁאֵין לָזֶה יְרִידָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, אֲפִלּוּ הוּא עוֹלֶה וְיוֹשֵׁב אֶצְלִי מִשָּׁם אֲנִי מוֹרִידוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עובדיה א, ד): אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב שָׂרָהּ שֶׁל בָּבֶל עוֹלֶה וְיוֹרֵד, שֶׁל מָדַי עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְשֶׁל יָוָן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְשֶׁל אֱדוֹם עוֹלֶה וְיוֹרֵד, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב אַף אַתָּה עוֹלֶה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא יַעֲקֹב אָבִינוּ וְאָמַר שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם כְּשֵׁם שֶׁלְּאֵלּוּ יְרִידָה אַף לִי כֵן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְאַתָּה אַל תִּירָא, אִם אַתָּה עוֹלֶה אֵין לְךָ יְרִידָה עוֹלָמִית, לֹא הֶאֱמִין וְלֹא עָלָה. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, רַבִּי מֵאִיר הָיָה דוֹרֵשׁ (תהלים עח, לב): בְּכָל זֹאת חָטְאוּ עוֹד וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו, זֶה אָבִינוּ יַעֲקֹב שֶׁלֹּא הֶאֱמִין וְלֹא עָלָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ הֶאֱמַנְתָּ וְעָלִיתָ עוֹד לֹא יָרַדְתָּ, וְעַכְשָׁיו שֶׁלֹּא הֶאֱמַנְתָּ וְלֹא עָלִיתָ עֲתִידִין בָּנֶיךָ שֶׁיְהוּ מִשְׁתַּעְבְּדִין בְּאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּמִסִּים וּבְאַרְנוֹנִיּוֹת וּבְזִימִיּוֹת וּבְגֻלְגָלִיּוֹת, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא יַעֲקֹב, אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יָכוֹל לְעוֹלָם, אָמַר לוֹ (ירמיה ל, י): וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה לט, ג): מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֶל, (ירמיה ל, י): וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם, מִגַּלְיָא וּמֵאַסְפַּמְיָא וּמֵחַבְרוֹתֶיהָ. (ירמיה ל, י): וְשָׁב יַעֲקֹב מִבָּבֶל, (ירמיה ל, י): וְשָׁקַט מִמָּדַי, (ירמיה ל, י): וְשַׁאֲנָן מִיָּוָן, (ירמיה ל, י): וְאֵין מַחֲרִיד מֵאֱדוֹם, (ירמיה ל, יא): כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָׁמָּה, אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן מְכַלִּין אֶת שְׂדוֹתֵיהֶן אֶעֱשֶׂה כָלָה, (ירמיה ל, יא): וְאוֹתָךְ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה, אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין מְכַלִּים שְׂדוֹתֵיהֶם כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא כג, כב): לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ, לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה. (ירמיה ל, יא): וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט, מְיַסֶּרְךָ בְּיִסּוּרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לְנַקּוֹתְךָ מֵעֲוֹנוֹתֶיךָ לֶעָתִיד לָבוֹא, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.