פרק כז · אות יב
יב וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה לַה' (ויקרא כב, כט), רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי מְנַחֵם דְּגַלְיָא לֶעָתִיד לָבוֹא כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין וְקָרְבַּן תּוֹדָה אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם, כָּל הַהוֹדָיוֹת בְּטֵלִין וְהוֹדָיוֹת תּוֹדָה אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לג, יא): קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אוֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת כִּי טוֹב, אֵלּוּ הַהוֹדָיוֹת. (ירמיה לג, יא): מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה', זֶה קָרְבַּן תּוֹדָה. וְכֵן אָמַר דָּוִד (תהלים נו, יג): עָלַי אֱלֹהִים נְדָרֶיךָ אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹת לָךְ, תּוֹדָה אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא תּוֹדֹת, הַהוֹדָיָה וְקָרְבַּן תּוֹדָה.